בבואנו מפרשת ‘נשא’ שם נכתב על ברכת הכהנים, ומחג השבועות שבו גם בחו”ל עולים הכהני

בבואנו מפרשת ‘נשא’ שם נכתב על ברכת הכהנים, ומחג השבועות שבו גם בחו”ל עולים הכהנים על הדוכן ומברכים את עמו ישראל באהבה - מוקדש המדור השבועי לניגון חב”ד ב”ברכת כהנים”; סיפור השתלשלותו; ניתוח תנועותיו לאור החסידות

מקורו של ניגון חב”ד לברכת כהנים

ניגון ברכת כהנים הנהוג זה קרוב ל–200 שנה בקהילות חב”ד (בתפילות מוסף של המועדים) צופן בתוכו גם סיפור דברים מיוחד לגבי הלחנתו, וגם מסורת מיוחדת לגבי דיוקו והתאמתו אל הכוונה הרוחנית של ברכת כהנים.

בספר הניגונים נדפסה שיחה פרטית מאדמו”ר הריי”צ אל עורך הספר, ר’ שמואל זלמנוב ז”ל, מחודש תמוז תש”ד, שנסובה על הולדתו והשתלשלותו של הניגון:

הניגון של ברכת כהנים הוא מאד עמוק ומכוון. שמעתיו בפעם הראשונה בריגא1 מזקני הכהנים החסידים. ר’ שמואל יעקב הכהן כץ סיפר לי ששמע מזקנו ר’ וועלוויל, שהיה בעצמו מחברי ה’קאפעליע’ (מקהלה) של אדמו”ר האמצעי, שפעם אחת ביקש אדמו”ר האמצעי את מנהלי ה’קאפעליע’ לחבר ניגון מיוחד מתאים בשביל “ברכת כהנים” בעת נשיאת כפים. חברי הקאפעליע לקחו עצמם לעבודה, ואחרי זמן יצרו ניגון חדש ושרו אותו לפני האדמו”ר אך לא מצא חן בעיניו. כך היה כמה פעמים, עד שחיברו את הניגון הזה ומצא חן מיוחד אצל אדמו”ר האמצעי ואמר אז: “בניגון זה ישנן תנועות של מרירות ושמחה בעניין התקווה”.

לפלא בעיני - ממשיך אדמו”ר הריי”צ - מדוע לא שרו את הניגון הזה בעת נשיאת כפים בזמן האחרון בליובאוויטש2. ואולי פסקו מלנגנו בימי אדמו”ר ה”צמח צדק”, שהיתה מלשינות גדולה עליו בחוגי הממשלה. ידוע אשר אדמו”ר האמצעי נהג נשיאות ברמה וברחבות גדולה, “מלכות” בכל העניינים, והיתה לו קאפעליע מיוחדת אשר אחדים מכלי הנגינה נשמרו גם בזמן האחרון בליובאוויטש - טסים גדולים שמקישים [אותם] זה בזה3. - אמנם אחר כך בימי אדמו”ר ה”צמח צדק” נפסקה התנהגות הרחבה והעשירה מפני המלשינות, ובעיקר בשנות ת”ר–תר”ג, שאז כל הדרכים שהובילו לליובאוויטש היו מלאים מרגלי חרש, “דעדעקטיווס” (בלשים), לראות ולרגל מי המה הבאים אל הרבי של ליובאוויטש, כי המלשינות היתה שהאדמו”ר מכין “מרד” במלכות, ויסד ניגון מיוחד לנגן [אותו] בעת תקומת המרד, ואת הניגון הזה מנגנים בראש השנה … בעת ההיא עשו הרבה חיפושים בבית האדמו”ר והיו מטעם זה מוכרחים לצמצם בהנהגה הרחבה, ויכול להיות שזה גרם גם כן להפסיק מלנגן את הניגון הזה של ברכת כהנים.

משבחי הניגון

מדברי אדמו”ר הריי”צ על אודות הניגון:

ישנו יסוד לחשוב שניגון זה הוא מיסודו של אדמו”ר הזקן, רבינ’ס א תנועה (תנועה של הרבי).

הניגון של ברכת כהנים הוא מאד עמוק ומכוון.

בניגון זה נרגש ה”בחשאי וברעותא דליבא” של הכהנים.

זהו “שטארק חסידישער ניגון” (ניגון חסידי מאד), ומהראיות לכך, שבשם הוי’ לא מנגנים4.

 

 

ניגון ברכת כהנים בזמן המקדש

לאחר שעשינו היכרות עם הניגון החב”די לברכת כהנים, נחזור במסע שורשים. האם בבית המקדש היה מושג “ניגון ברכת כהנים”?

ראשית יש לברר - מה להם לכהנים אצל ניגון? האמנם גם להם, כמו ללויים, היה חלק בשירה וזמרה שבמקדש? הכהנים היו מברכים את העם ב’ברכת כהנים’ מידי יום ביומו לקראת סיום מלאכת קרבן התמיד, כאשר בברכתם היו הוגים את השם המפורש (שאסור לאמרו מחוץ למקדש). מספרת הגמרא, כי בתקופה המאוחרת של בית המקדש השני, היו מלמדים את ההיגוי של השם המפורש אך ורק לכהנים “הצנועים”, ובכדי שהעם הנוכח לא ישמע את השם בעת ברכת כהנים, היו אותם הכהנים הצנועים “מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים”. עדות נוספת בגמרא לשירת הכהנים  מעיד ר’ טרפון הכהן  מזכרון ילדותו מלפני החורבן, אשר זכה לעלות לדוכן לברכת כהנים יחד עם דודו, ולשמוע את הכהן הגדול מקרוב.  נמצא כי ברכת כהנים היתה נאמרת - מידי יום - בנעימה ובניגון.

 

ניגון ברכת כהנים בזמן הזה

גם לאחר חרבן בית המקדש, נשארה המסורת של הכהנים לומר את ברכת כהנים בניגון ובנעימה. מספר הלכות בדיני נשיאת כפיים בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן נוגעות בגדרי הניגון של ברכת כהנים, למשל: באיזה מקום רשאים הכהנים להאריך בניגון וכדומה.

בסידור של אדמו”ר הזקן נאמר: אומרים את ה”רבונו של עולם” בשעה שהכהנים מנגנים דוקא, ולא בשעה שאומרים את התיבות של הברכה. מכאן נתברר, כי “ניגון ברכת כהנים” המסורתי כולל לא רק מנגינה על המילים, אלא גם מנגינה ללא מילים, שבאה בין המילים.

 

 

ניגון הכהנים בפנימיות התורה

בעוד שנגינת הלויים נאמרת בהרמת הקול, עבודת הכהנים היא “בחשאי וברעותא דליבא” (מהזהר הקדוש). כלומר, נוסף על עבודת הקרבת הקרבן כפשוטו במעשה, היתה כלולה בזה גם עבודה רוחנית בנפש מצד הכהנים.

בהשקפה ראשונה היה מקום לחשוב, שהמונח “בחשאי” בא להוציא את הכהנים מכלל השירה. אולם דקדוק דברי הזהר מורה שכל ההפרש בין הכהנים ללויים איננו אלא בנוגע לעוצמת הקול (אם בקול רם ואם בלחש), אולם בנוגע לעצם עבודתם הפנימית - משתווים המה. 

מבואר על כך בתורת החסידות, כי שירת הכהנים נובעת מפנימיות הלב (רעותא דליבא), ומפני כן באה “בחשאי” - בקולא דלא אשתמע, לעומת שירת הלויים שנובעת מחיצוניות הלב ולזאת באה בהרמת הקול. ובלשון אדמו”ר הצמח צדק5, שיר הכהנים הוא ב”הרהור ורעותא דליבא .. כמו שמחשב ומצייר במחשבתו הקולות מהזמר .. בלחישו”.

 

 

מה מספרים הצלילים

בתנועה הפותחת של הניגון (החוזרת לאורך הניגון בכל קטע–ללא–מילים) ניתן להצביע על תכונות התואמות למהותה של ברכת הכהנים לפי ביאור החסידות:

כמבואר בחסידות במהות ענין הכהנים בכלל, ובמהות ברכת כהנים בפרט, שענינם היא ברכה והמשכה “מלמעלה למטה”. גם צלילי הניגון מכוונים בסדר של “מלמעלה למטה”.

שימו לב לפרטים הבאים בניגון:

(א) התחלת הניגון היא בצליל גבוה ביותר, נעוצה למעלה מעלה, וההמשכה היא עד למטה מטה, עד לצליל נמוך ביותר. על דרך ברכת כהנים, שהמשכתה היא “מלמעלה למעלה (למעלה מסדר השתלשלות) עד למטה מטה”.

(ב) סדר ההובלה וההמשכה מן הקצה העליון עד לקצה התחתון בניגון הוא בתנועות “נשפכות” במורד זו אחר זו ללא עיכובים, על דרך המבואר על ברכת כהנים שעל ידה נמשך השפע מלמעלה למטה “במהירות גדולה בלי עיכובים”, על דרך הכתוב “עד מהרה ירוץ דברו”.

 

 

שלשה מרכיבים בניגון

בשיחת חג הפסח תש”ג ביאר אדמו”ר הריי”צ:

הניגון הלזה מכוון לענין ברכת כהנים, להיותו ברצוא ושוב, וברכת כהנים הרי היא “לאכללא שמאלא בימינא” כידוע והוא על ידי רצוא ושוב.

היכן בדיוק בא לידי ביטוי ה’רצוא’ וה’שוב’ במהלך הניגון - מבואר בשיחת קודש אחרת:

בניגון נרגשת ההעלאה וההמשכה: “יברכך” - העלאה, “וישמרך” - המשכה. הוי’ - עצמות (ולכן לא מנגנים בשם הוי’6).

בלמדנו עניין ברכת כהנים בחסידות רואים כיצד מכוון הניגון לפי הכוונות, ששה העלאות וששה המשכות. הניגון הוא לבוש אמיתי לכוונות של ברכת כהנים. היום מנגנים את הניגון לא נכון לא מסודר7.

שורות מועטות אלו, מלבד נתינת הביאור לתנועותיו של ניגון דידן, פותחות שער להבין יסודות חשובים בתורת הניגון בכלל, אך אין כאן המקום להאריך בזה.

ויהי רצון שהכהנים ימשיכו בברכתם את הגאולה השלימה, וללא עיכובים כלל, כברכת כהנים שזריזים הם.

 

                               

 

1)  אדמו”ר הריי”צ הגיע לריגא בתחילת שנת תרפ”ח, והרגל הראשון בו שמע ברכת כהנים היה חג הפסח באותה שנה (משיחת תרצ”ט שם).

2)  הרב יהושע שי’ מונדשיין מספר כי שמע מר’ אברהם מאיאר (דרייזין), שלמד בתומכי תמימים בליובאוויטש, שבליובאוויטש היו הכהנים מנגנים רק בשלוש תיבות האחרונות [בפשטות, בכדי שהקהל יאמרו בשעת הניגון את ה’רבונו של עולם’ שבסידור. הערת העורך], אך לא נודע לנו מה היה הניגון.

3)  נזכר גם בספר השיחות תש”ב ע’ 122, התוועדויות תשכ”א כרך ל”א ע’ 46. ראה תיאור מפורט יותר אודות כלי נגינה זה באגרות קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ג ע’ תמה. ולהעיר שכלי נגינה זה מפיק קול רעש גדול, ודוגמתו היה בתזמורת הלויים שבמקדש - ה”צלצל”, שעל פי קולו היו מתחילים הלויים בשיר (תמיד פ”ו מ”ו). ואכן אופיו של כלי זה ממחיש את הפן ה”מלכותי” של המקהלה, שעורר את חששות הממשל הרוסי.

4)  את ההסבר לכך ראה לקמן בהמשך. להעיר ממנהג דומה, שבנענועי הלולב בקריאת ההלל, בפסוקים “הודו לה’” ו”אנא ה’” - לא מנענעים בשם ה’.  והטעם ע”פ נגלה הוא, מפני שבאמירת השם צריך כוונה יתירה, וכשמנענע הוא טרוד בנענוע ואינו יכול לכוון כל כך. וע”פ פנימיות, הטעם הוא מפני שבשם הוי’ צריך להיות ביטול מוחלט ולא שייך אז ניענוע - תנועת רצוא ושוב.

5)  אור התורה בראשית כרך א’ ע’ קפ ואילך. הבדל זה בין עבודת הלויים לכהנים הוא דוגמת מעלת תפלת שמונה עשרה שהיא בחשאי על פסוקי דזמרה שהם בקול רם (שם). ועל דרך כללות עבודת הצדיקים שהיא “בחשאי” לעומת עבודת בעלי תשובה שהיא ברעש (המשך תרס”ו בתחילתו. ספר המאמרים תש”י בתחילתו).

6)  היינו, שביחס לתיבות אחרות עליהן יש תנועה של רצוא או של שוב כנ”ל, הנה על שם הוי’ אין תנועה כזו כי אם קול פשוט. וצריך בירור, שמא במקור היו מנגנים בשם הוי’ קול פשוט ממש ולא כפי שמנגנים היום.

7)  בספר השיחות שם ע’  307 מעיר: ואני הייתי אומר שב”יברכך” ינגנו פעמיים.