המוסמך

 הרב שניאור זלמן גרליק, מראשוני תלמידי ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש שבליובאוויטש. היה רב בערי רוסיה ובכפר חב”ד במשך למעלה משבעים שנה. הוא היה רב פיקח, תקיף מחד, ובעל חסד גדול • סקירה קצרה על תולדותיו, לרגל יום היארצייט שלו

הבטחה זו לא היתה פשוטה כלל. הצבא האדום סגר את השטח לתנועת כלי רכב אזרחיים, וכלי התחבורה היחידים שהיו נוסעים את הדרך המסוכנת היו משאיות האספקה של הצבא. לילה אחד, הגיעה משאית אספקה כזו לביתו של הרב גרליק. הקצין פקד מראש על הנהג להרחיק את הרב מהעיר ככל שיוכל, עד שיצליח לעלות על תחנת רכבת.הרב שניאור זלמן גרליק נולד ביום כ”ה בסיון תר”מ בעיר רוגצ’וב שבבלרוסיה, לאביו הרב יהושע, מחסידי אדמו”ר הרש”ב ולאמו שהיתה בת מאומצת אצל דודה ר’ הירשל, שו”ב בבית אדמו”ר הצמח צדק. מראשוני תלמידי תומכי תמימים ליובאוויטש, היה רב בערי רוסיה ובכפר חב”ד במשך למעלה משבעים שנה. הוא היה רב פיקח, תקיף מחד, ובעל חסד גדול מאידך.

בהיותו בגיל 17 נסע עם אביו לחתונת אדמו”ר הריי”צ שהתקיימה בליובאוויטש. כידוע בימי השבע ברכות הכריז אדמו”ר הרש”ב על הקמת ישיבה, שברבות הימים הייתה לישיבת ‘תומכי תמימים’ המפורסמת. הרב גרליק ששמע את דברי הרבי, הבין כי בהשגחה פרטית הגיע בפעם הראשונה בחייו לליובאוויטש דווקא כאשר הרבי מודיע על הקמת ישיבה. בתום הסעודה ניגש לרבי ללא היסוס וביקש להתקבל לישיבה החדשה. ואכן, הרב גרליק היה אחד מעשרת התמימים הראשונים שנתקבלו לישיבה.

המוסמך השלישי מאדמו”ר הזקן

כבר בצעירותו היתה התמדתו בלימוד התורה לשם דבר. כשהגיע ל’תומכי תמימים’ השקיע עצמו בעומקה של הלכה, מלבד השיעורים הקבועים בגמרא ובחסידות. במשך שלוש שנים סיים ללמוד את כל חלקי השולחן ערוך, והוסמך להוראה על ידי הרב דוד יעקובסון, מו”צ בליובאויטש.

מצד ענוותנותו נרתע בתחילה מלהיבחן להוראה, אולם אדמו”ר הרש”ב אמר לו: “אז מ’גיט דארף מען נעמען” [= כשנותנים צריכים לקחת].

לאחר שעמד בבחינה זו, נשלח על ידי אדמו”ר הרש”ב לקבל ‘סמיכה לרבנות’ מהרב הערש-בער, שהיה ממלא מקומו של רבי יצחק אייזיק מויטבסק, מחסידיו המפורסמים של אדמו”ר הזקן. הת’ הצעיר נסע לויטבסק, ונכנס לבית המדרש, שם ישב הרב הערש-בער, שהיה כבר יהודי מאד מבוגר ולמד. כשראה אותו הרב הערש-בער, שאל אותו מה מעשיו במקום, והוא השיב שהרבי שלח אותו על מנת שיקבל ממנו סמיכה.

כששמע הרב הערש-בער שהרבי שלח אותו, הורה לו לשבת ושאל אותו שאלה. הרב גרליק החל לענות, אבל הרב הערש-בער נרדם. כשהתעורר, שאל אותו שאלה אחרת, וכשהתמים החל לענות, נרדם הרב בשנית. כשהקיץ, התנצל שהוא עייף וילך לנוח על הספסל הסמוך, אך לפני כן יכתוב שאלות ועליהם יענה הרב גרליק בכתב. כשהתעורר וקרא את התשובות, העניק לו סמיכה.

 על ‘סמיכה’ זו נהג הרב גרליק לומר: “אני המוסמך השלישי מאז אדמו”ר הזקן”. שכן ידוע שאדמו”ר הזקן הסמיך רק אחד בסמיכת חכמים – הרב יצחק אייזיק מויטבסק. רבי יצחק אייזיק הסמיך את ממלא מקומו ר’ הערש בער, וזה האחרון הסמיך את הרב גרליק.

לאחר מכן הוסמך גם על ידי הרב דוד צבי חן, הרד”צ, רבה של צ’רניגוב, אצלו גם עשה את השימוש.

למעשה, היה הרב גרליק ראשון המוסמכים מבוגרי ישיבת תומכי תמימים. ר’ איסר בריקמן מספר, כי כאשר למד שחיטה אצל ר’ שמואל זלמנוב, התארח בביתו פעם הרב גרליק. ר’ שמואל זלמנוב קרא לו ואמר לו: לך לקבל ממנו קבלה, הוא הרב הראשון של ליובאוויטש!

חתונתו ומשפחתו

לאחר שקיבל ‘סמיכה’ מגדולי הרבנים על פי הוראת אדמו”ר הרש”ב, נישא ומונה לרב.

היה זה בשנת תרס”א כאשר הרב אברהם וואלצ’וק, רבה של העיירה ברעזנא הסמוכה לצ’רניגוב, נפטר. בצוואתו הורה לידידו הר’ דוד צבי חן למצוא חתן לבתו שיהיה ראוי גם למלא את מקומו ברבנות. הרב הוסיף שני תנאים – החתן צריך להיות גבוה ובעל קול חזק – שייראה כמו רב. “בשני התנאים הלו הוא נכשל”, אמר הרב גרליק בחיוך: “הוא קיבל חתן נמוך וצרוד”.

לאחר הפטירה נסע הרד”צ לחודש תשרי לליובאוויטש, ובהזדמנות זו שאל את אדמו”ר הרש”ב מי ראוי להיות חתן ורב בברעזנא? אדמו”ר הרש”ב הציע מיד את הרב גרליק. ואכן הרב גרליק נשא את בת הרב וואלצ’וק, וביום חתונתו מונה לרבה של העיירה. במקום זה כיהן כרב במשך חצי יובל שנים, למרות שסבל הרבה הצקות ורדיפות מהמשכילים בעיר.

לרב גרליק נולד בן ושני בנות: הרב אברהם שמואל גרליק, תושב כפר חב”ד. בתו חיה רבקה נישאה להרב נחום טרבניק, ששימש כרבה של כפר חב”ד. בתו השניה התחתנה עם הרב נחום גורליק.

נדודיו

במשך כל השנים הנהיג הרב גרליק את קהילתו ביד רמה. הוא המשיך בתפקידו זה גם לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, כאשר הקומוניסטים רדפו אחר הרבנים והצרו את צעדיהם. את תפקידו זה עשה במסירות נפש רבה. באותם שנים נשלח על ידי אדמו”ר הרש”ב לשליחויות שונות. כמו כן שימש כשד”ר של ישיבת ‘תומכי תמימים’.

בלחץ השלטונות נאלץ לעזוב את העיירה בשנת תרפ”ז. הוא ומשפחתו העתיקו את מקום מגוריהם לעיר סנובסק שם כיהן כרב העיר באופן בלתי רישמי. גם שם רדפו אותו השלטונות עד חורמה, ושוב נאלץ לקחת את מקל הנדודים ועבר לויטבסק.

בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה, והרב גרליק עם משפחתו ברחו מאימת הכובש הנאצי. הם הגיעו לעיירה דוברניקה בפרברי העיר סטלינגרד. קרבות עקובים מדם התחוללו סביב העיר והרב גרליק היה נתון בסכנה.

פעם אחת, עצר אותו קצין בכיר בצבא האדום ושאלו “מי אתה?”. הרב גרליק פחד להשיב, והקצין פנה אליו שוב: “ווען איז ראש השנה?”… הרב גרליק, שהבין כי הוא יהודי השיב לו, ורצה להתחמק, אולם הקצין לא הרפה. הוא נתן לו במתנה לוח שנה יהודי שהיה אצלו, והבטיח לרב גרליק כי הוא יוציא אותו משם.

הבטחה זו לא היתה פשוטה כלל. הצבא האדום סגר את השטח לתנועת כלי רכב אזרחיים, וכלי התחבורה היחידים שהיו נוסעים את הדרך המסוכנת היו משאיות האספקה של הצבא. לילה אחד, הגיעה משאית אספקה כזו לביתו של הרב גרליק. הקצין פקד מראש על הנהג להרחיק את הרב מהעיר ככל שיוכל, עד שיצליח לעלות על תחנת רכבת.

הקצין, נתן ויינר, עלה אחר כך לארץ הקודש, שם נפגשו השניים. במשך שנים רבות נשמר הקשר בין המציל והניצול, כשנתן ויינר היה מגיע לבקר את הרב, והשניים היו יושבים ומשוחחים.

לאחר תקופת נדודים קשה הגיע לטשקנט שבאוזבקיסטן, שם התקבצו חסידים רבים, שהיו זקוקים לרב, ואכן הרב מונה לרבו של ה”צ’קרקר שול”, בית הכנסת החב”די ששכן ברחוב צ’קר בעיר. הרב גרליק מסר את נפשו למען החזקת היהדות בעיר. הוא דאג שילדים ילמדו תורה ואף מסר להם שיעורים פרטיים, וגם טרח בבניית מקווה טהרה, עבודה שדרשה ממנו גם מאמץ פיזי. היהודים ה’עשירים’ שבעיר, שמרו את כספם אצל הרב, מכיון שהיה להם אמונה מוחלטת ברב. משכורת היתה בצמצום עצום, בפרט שהרב נאלץ לתמוך גם בבתו וילדיה, מאחר שבעלה נלקח במלחמה.

בתום המלחמה הבריח את הגבול דרך לבוב כמו חסידים רבים, והגיעו לוינה ומשם לפריז. למרות הנדודים הקשים וחוסר הוודאות מה ילד יום ואיפה יגורו בחודשים הקרובים, מיד כאשר הגיעו לוינה, נסע ביחד עם הרב שמריהו ששונקין לתקן את המקווה ששכן באיזור. כאשר מר בריסקא הצליח לסדר את השחיטה היהודית באירלנד, נסעו כשלושים וחמישה שוחטים חסידי חב”ד למקום. הרב גרליק, ביחד עם הרב נחום שמריה ששונקין הצטרפו כרבנים.

לאחר תלאות רבות הגיע עם בני משפחתו לארץ הקודש, לקראת חג השבועות תש”ט, שם השתקע בכפר חב”ד שרק נבנה.

רבו של כפר חב”ד

הרב גרליק לא נח על זירי דפנה, ועם הגיעו לכפר חב”ד החל לארגן שיעורי תורה, ואף דאג לשפץ מבנה עבור המקווה. החסידים שהכירו בגאונותו ותכונותיו התרומיות ביקשו למנותו כרב, אולם הוא ברוב צניעותו חשש לקבל עליו את התפקיד. את חששותיו אלו כתב לאדמו”ר הריי”צ שבירך אותו בברכת ‘מזל טוב’ לרגל התמנותו.

היה זה ביום כ’ כסלו בשנת תש”י, ומאז כיהן הרב גרליק כרבו של כפר חב”ד במשך עשרים וחמש שנים, עד יומו האחרון.

במסגרת תפקידו כרב הקהילה החב”דית הגדולה בארץ ישראל, זכה וקיבל עשרות מכתבים מהרבי מלך המשיח ובהם הוראות בענייני רבנות בכלל והכפר בפרט, מכתבים שעד היום מבוססים עליהם עשרות רבנים חב”דיים בהוראת קהילותיהם. כך למשל, כבר במכתב הראשון אותו כתב לו הרבי מלך המשיח אחרי שמונה כרב, מורה לו הרבי מספר הוראות מעניינות, וביניהם: להשתדל לעשות סיום מסכת בפרסום על ידי משתתפי השיעור בכפר, לקבוע שיעור תניא בכפר, ‘לספח’ [בלשון הרב] לשיעורים יהודים שאינם מאנ”ש, לתלות מודעה בבית הכנסת ובה קטע מספר התניא אודות דיבור בתפילה וכן את המודעה רבה של אדמו”ר הרש”ב אודות חובת שמיעת קריאת התורה.

במשך השנים, החלו לעלות שאלות הלכתיות שעד אז לא עלו על שולחנם של רבני אנ”ש. לקראת שנת תשי”ב, השמיטה הראשונה אחרי ייסודו של כפר חב”ד, שאל הרב גרליק את הרבי האם לסמוך על הקולות ההלכתיות שבנושא. הרבי השיב לו בשלילה, וכך נוהגים חסידי חב”ד בארץ הקודש עד היום. שאלה ‘חקלאית’ נוספת, לה נדרש הרב ושאל את הרבי, היתה בדבר נטיעתם של אתרוגי קלבריה בכפר חב”ד. נושאים נוספים בהם הורה ועורר הרבי, היו השלום, הצניעות, המקוואות והבחירות בכפר.

הרב גרליק התמסר מאוד לתפקידו החשוב, והיה אב נאמן לקהל עדתו. ביתו היה פתוח כל שעות היממה, וכל תושב ידע כי הוא יכול לפקוד את בית הרב כל אימת שירצה. במשך כל היום, היו יושבים יהודים בבית הרב ולומדים. מלבד זאת, בשנותיו היותר מאוחרות, לימד בביתו אברכים לסמיכה לרבנות.

על מסירות נפשו תעיד העובדה שלעת זקנותו יצא לגייס כספים עבור בניית המקווה.

בשנת תשי”ח, לאחר התחלת בניית המקווה בכפר חב”ד, התברר כי אין די תקציב לבניה. הרב גרליק יצא לארצות הברית כדי לאסוף כסף למרות שכבר היה קרוב לשמונים. הוא כיתת רגליו ממקום למקום כבחור צעיר. על מעשהו זה התבטא הרבי מלך המשיח בפני אחד החסידים (תוכן הדברים): “הלוואי על רבים אותו מרץ נעורים שיש לרב גרליק. למרות גילו המופלג, הוא נוסע ובא כאחד הצעירים. יש הרבה מה ללמוד ממנו”.

הרב גרליק הקים גמ”ח מיוחד ממנו הלוה סכומים גדולים לתושבי הכפר כסיוע לפרנסת הבית. כל השנים דאג להרחיב את הגמ”ח, והוא בעצמו תרם סכומים גדולים כדי שיוכל לסייע לתושבים להתקיים בכבוד. הייתה לרב גם מטרה צדדית בגמ”ח – כאשר היו יהודים מגיעים על מנת ללוות כסף מהגמ”ח, היה הרב גרליק מנצל את ההזדמנות ושואל את היהודי למצבו בגשמיות וברוחניות. כך היה הרב שומר על קשר עם אנשי הכפר.

שקידתו והתמדתו היו לשם דבר. יודעי דבר סיפרו כי עבר מספר פעמים על כל הש”ס עם פירושי רש”י ותוספות. הוא שינן אין ספור פעמים את כל חלקי השולחן ערוך, וכמעט בכל שעות היממה היה הרב יושב ולומד.

מקושר לכ”ק אדמו”ר שליט”א

כשנכנס הרב גרליק ליחידות הראשונה בשנת תשח”י, עמד הרבי ממקומו וביקש ממנו לשבת. “הרי אתם מגדולי וזקני אנ”ש”, אמר לו הרבי. אך הרב גרליק מיאן באומרו: “אצל רבי איני יושב”. “אם כך גם אני לא אשב”, השיב לו הרבי. הרב גרליק לא ויתר ואמר: “במצבי הגשמי לא הייתי מטריח את עצמי אל גאון וגדול בקבלה, באתי אל ‘רבי’ ואצל ‘רבי’ אף פעם לא ישבתי ולכן גם עתה לא אשב”. הרבי התיישב והרב גרליק עמד במשך כל היחידות שנמשכה שלוש וחצי שעות. הרבי התעניין במצב הרוחני והגשמי של הכפר. הרב ענה על כל השאלות ואף זכה לקבל שורה של הוראות והדרכות.

אחרי שלוש שנים, עמד הרב גרליק בראש קבוצת החסידים הגדולה שנסעה לרבי בצ’רטר המפורסם בשנת תשכ”א. בשבת פרשת האזינו, כאשר דיבר הרבי בהתוועדות על חובת לימוד התורה של האורחים, הורה כי הרב גרליק ימסור שיעורים בנגלה בכל יום.

באלול תשכ”ט, שלח הרבי מכתב מיוחד למשפחות שעברו להתגורר בנחלת הר חב”ד, השכונה הצעירה שרק קמה. הרבי הורה לרב גרליק, כי הוא יקרא את המכתב בפני המשפחות, כיון שהוא זקן רבני חב”ד בארץ הקודש. ככזה, היה  גם אחד מחשובי העוסקים במלחמתו של משיח בענין תיקון חוק מיהו יהודי, ועמד בראש משלחות רבני אנ”ש שהלכו לרבנים אחרים על מנת לשכנעם ללחום בגזירה האיומה.

פטירתו

במוצאי אסרו-חג שבועות תשל”ד, במכונית שעשתה דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, ישבו ששה חסידים. מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום, ביניהם הרב גרליק. ת.נ.צ.ב.ה.

מקורות: אגרות קודש, בית משיח, ראיון עם נכדו הרב אלעזר גרליק, בטאון חב”ד, בסוד שיח, גאון וחסיד, זכרון שמואל, זכרונות אהרן, זכרונותי, נודע בשיעורים, ימי תמימים, כולם בחכמה