ימים שבין כסה לעשור, תשח”י. בחצרות קודשנו שוררת אווירה מרוממת של הכנה לקראת יום

ימים שבין כסה לעשור, תשח”י. בחצרות קודשנו שוררת אווירה מרוממת של הכנה לקראת יום הדין הגדול, היום בו הקב”ה נותן יד לכל אחד, ומתקיים בכל יהודי “ונטהרתם מכל טומאותיכם”.

איש איש ומחשבותיו כהכנה לקראת היום “יומא דדינא רבא”. עבודת הקודש של הרבי בעיצומה, כאשר בד בבד הוא מקבל ליחידות את האורחים כמו גם את הציבור הרחב שמבקש את עצתו וברכתו הקדושה.

פתאום חולפת בשורה, כי כמה וכמה מאנ”ש והתמימים נפלו למשכב. בתחילה היה נראה כי אך “מקרה” הוא, אך עם הזמן התברר כי כמו “מגיפה” פשטה בשכונה, ובשל מזג האויר הקר שכבר שרר בניו יורק באותם ימים, רבים התקררו ונאלצו לשכב במיטתם כשחום גבוה, כ–40 מעלות, לופת את גופם.

דא עקא, שגם חלק מהאורחים נפלו למשכב; אלה שחסכו פרוטה לפרוטה, עשו דרך ארוכה, חצו אוקיינוס כדי לזכות לשהות בצילא דמהימנותא בימי הדין והשמחה  — וכעת, חלף זאת, הם נאלצים לשכב במיטותיהם כשגופם לוהט. חלקם אף היה אמור להיכנס ל’יחידות’ בקודש פנימה, אך מחלתם לא איפשרה זאת.

נוכח המצב, נכנס החסיד הרב שמואל לויטין לחדרו של הרבי, וסיפר על המצב. מסתבר כי לא היו אלו בודדים, אלא רבים. הוא גם הזכיר את הבחורים החולים, בשאלו איך וכיצד יתנהגו בקשר לטבילה מחר, בערב יום הכיפורים, כאשר מנהג אצל אנ”ש לטבול באותו יום שלוש פעמים.

הרבי, מנהיג ישראל שעונה ופותר כל עניין ונושא, השיב על אתר: “בטבילה יש שתי כוונות: טבילה עבור טהרה, וטבילה אחרי תשובה [בהתכוונו לטבילת תשובה המתאימה לערב יום כיפור]. אשר על כן מוצע כי במקום טבילת טהרה, ילמדו שני פרקי משניות מתוך מסכת מקוואות, ויעלה להם. ואילו עבור עניין התשובה —  כדאי שבכל זאת יילכו לטבול במקוה טהרה, וכפי שהבעל–שם–טוב אמר ש״איין מאל שאט ניט” [= פעם אחת, טבילה אחת, אינה מזיקה], אבל יטבלו רק פעם אחת ולא יותר”, הזהיר הרבי.

כאן עצר הרבי לשניות ספורות, ולאחר הרהור הוסיף להזכיר מקרה דומה שהתרחש בזמן אדמו”ר הזקן בשמחת תורה באחת השנים.

“ידוע הסיפור אצל אדמו”ר הזקן בשמחת תורה, און דא זאל דאס זיין ערב יום הכיפורים”.

הרבי התכוון לאותו מאורע שאירע באחת השנים אצל כ”ק אדמו”ר הזקן.

באותה שנה התקררו רבים מהאורחים שהגיעו לליאזנא אל אדמו”ר הזקן לחגים, עד כדי כך שחלקם הגיע למצב של סכנת נפשות ממשית. כיוון שכך, נכנסו לרבינו הזקן וביקשו את ברכתו. אדמו”ר הזקן נתן את יין הקידוש שלו עבור החולים כדי שישתו ממנו. ואכן, באותה שנה היה נס גלוי — כאשר כל מי שלגם, ולו במעט, מהיין של רבינו הזקן — נרפא באופן ניסי, כולל אלו שכבר היו במצב של “שכיב מרע”…

בסיום הוסיף הרבי באהבת ישראל היוקדת שבו: “באם כל הבחורים נמצאים במקום אחד, וועל איך צופארן צו זיי מארגן און געבן זיי לעקאח” [= אסע אליהם מחר ואתן להם ‘לעקאח’].

למרות עיסוקיו השמיימיים לקראת היום הגדול והקדוש עבור כלל ישראל — הציע הרבי שהוא עצמו יגיע אל אותם בחורים הלומי חום גבוה, ויתן להם פרוסת ‘לעקאח’ מידו המלאה הקדושה והרחבה.