למרות גאונותו הנדירה של הרב מנחם מענדל גלוסקין, ולמרות שזכה לכהן כרבן של שתי הער

למרות גאונותו הנדירה של הרב מנחם מענדל גלוסקין, ולמרות שזכה לכהן כרבן של שתי הערים הגדולות והחשובות מינסק ולנינגרד, לא ידוע הרבה על אודות אישיותו ויריעת חייו. דווקא בשל חשיבות הדבר, ערך “בית משיח” תחקיר מקיף על אודות הרב גלוסקין, כשהוא אורג פיסות מידע זו לזו ומחברן לכדי יריעת חיים מרתקת המתארת את מסכת חייו של הרב שהיה מצביא דגול במערכה שניהלה המחתרת החסידית ברוסיה בתקופת הקומוניסטים • קווים לדמותו של הגאון החסיד הרב מנחם מענדל גלוסקין, רבה של מינסק, רבה של לנינגרד ומחשובי רבני חב”ד 

“אשמח לקבל תמונות איכותיות של סבך הרב גלוסקין”, אמרתי לנכדו ד”ר עמנואל גלוסקין מכפר סבא, כשבלבי תקווה כי מלבד התמונה היחידה של הרב, יהיו לנכד תמונות נוספות עבור הכתבה הנוכחית, אך הנכד הבהיר בקצרה: “סבא לא הצטלם מטעמים דתיים, ולכן יש רק תמונה אחת ויחידה שלו”.

התמונה היא רק משל למסכת חייו הייחודית של הרב מענדל גלוסקין, מחשובי רבני חב”ד ברוסיה בדור הקודם, אשר כיהן כרב בערים הגדולות מינסק ולנינגרד. לא רק דמותו לוטה בערפל, אלא גם פרקים רבים לאורך תולדות חייו עלומים, כשרק חלקם מפוזרים, זעיר פה וזעיר שם.

הרב מנחם מענדל גלוסקין לא היה עוד אחד מהרבנים ברוסיה, אלא מחשובי רבני חב”ד שנאבק בכל עוז למען היהדות והחסידות, חרף המעקבים והרדיפות מצד השלטון הקומוניסטי. ההערכה שרחשו לו, ניכרת היטב בתיעודים השונים, כמו למשל בתיאור שכתב אודותיו החסיד הרב שמריהו ששונקין מחשובי רבני חב”ד, בעצמו גאון גדול, שתיאר בזכרונותיו את אישיותו הדגולה: “הרב גלוסקין … היה למדן גדול, בקי בהוראה, ידע בעל פה שולחן ערוך אדמו”ר הזקן, ידען גדול בתורת החסידות ובנוסף לכך בעל מזג טוב ואציל נפש”.

למעלה משמונים שנה חלפו מאז נפטר הרב גלוסקין בפתאומיות, וראינו לעצמנו חובה קדושה, לטרוח וללקט פיסות מידע אודותיו, בניסיון לשרטט ככל האפשר, לראשונה, את דמותו המיוחדת כדי שתחקק לנצח בהיכל הזיכרון בהיסטוריה החב”דית.

 

גדלות תורנית שעשתה לה שם

הגאון החסיד הרב מנחם מענדל גלוסקין נולד בשנת תרל”ט בעיירה לוייב הסמוכה לעיר הומיל בביילורוס. אביו, הרב אהרן גלוסקין, היה קשור לחסידי באברויסק, ונודע כסוחר מצליח. כאשר ירד מנכסיו, התקבל להיות רב בעיירה ברזין ולאחר זמן עבר לכהן כרבה של העיירה פאריטש.

מילדותו הצטיין הרב מנחם מענדל גלוסקין, בהבנה עמוקה ובשכל ישר, בהתמדה ובשקידה יוצאים מן הרגיל, כמו גם חן אישי שהקסים את כל מי שעמד עמו בקשר. כבר בהיותו צעיר יצאו לו מוניטין כלמדן מופלג, הן בתורת הנגלה והן בתורת החסידות. בבחרותו התמחה בהוראה, וגילה בקיאות בכל הש”ס.

התיאורים דלעיל תואמים את אישיותו, כפי שמצטיירת מפי אלו שהכירוהו בתקופות חייו השונות. כאשר באתי לכתוב את תולדות חייו, ניסיתי להבין היכן וממי למד הרב גלוסקין את תורת הנגלה ותורת החסידות? ומתי הפך לחסיד ליובאוויטש? על שאלות אלו טרם מצאתי פתרון לא מפי צאצאיו וגם לא בהספדים השונים שנכתבו עליו. יש לציין כי באותם ימים גם רכש השכלה כללית, ולימים אכן נודע כבעל ידיעות רחבות גם בנושאים כלליים שאינם קשורים ללימוד תורה.

לימים נשא לאישה את בתו של הגאון הרב אליעזר רבינוביץ רבה של מינסק. על הסיבה לבחירת הרב רבינוביץ בחתן הצעיר החב”די, מספר הנכד ד”ר עמנואל גלוסקין: “סבא, כמו רבנים צעירים אחרים, היה מגיע תדיר אל הרב רבינוביץ כדי לדבר עמו בלימוד, וסבא הרשים אותו בלימוד ובכשרונות שלו, ומכאן כנראה הדרך הייתה קצרה לבקשתו של הרב רבינוביץ לקחתו לחתן”.

בשנת תרס”ט הוכתר הרב גלוסקין לרבה של פאריטש במקום אביו שהלך לעולמו, והוא החל לנהל את ענייני הרבנות בהתמסרות גדולה ומתוך רגש אחריות. עד מהרה התחבב על בני הקהילה ושמו התפרסם כגדול בתורה, כפי שסיפר לימים הסופר הרב ד”ר הלל זיידמן: “במשך זמן קצר יצא שמו בעולם התורני כגדול בתורה, שנהירין לפניו כל שבילי תורה שבעל פה ושבכתב. ראשוני הפוסקים והאחרונים, ולא בלבד בקיאות עצומה היתה כאן, כי אם גם הבנה עמוקה בדעת ובהשכל, בהגיון בהיר ובשכל הישר. הוא לא גרס פלפול בעלמא - אף שהקשיב לפעמים לחידושיהם של רבנים מסוג זה”.

בתקופה הבאה עבר לכהן כרב בעיירה פרילוקי ולאחר מכן בעיירה נייעז’ין (מקום מנוחתו של אדמו”ר האמצעי). בשנת תרפ”ד, בעקבות פטירת חמיו, התבקש למלא את מקומו כרבה של מינסק בירת ביילורוסיה, ואחת הערים הגדולות והחשובות בברית המועצות. בהיותו רבה של מינסק, ניהל את ענייני הרבנות ביד רמה ואף היה ממארגני הפעילות היהודית–חסידית–מחתרתית בעירו.

בהיותו במינסק, ניהל את עניני הרבנות ביד רמה, והיה המפקד הראשי של הפעילות המחתרתית הענפה בעיר. הוא נטל חלק בראש בפעילות המחתרתית שהתקיימה בכל רחבי ברית המועצות.

 

הרב וקוד–הצופן

בשנים שלאחר המהפכה הקומוניטסית, כשהללו עשו הכל כדי לסגור את מוסדות התורה ולאסור את ‘כלי הקודש’, החליט אדמו”ר הריי”צ להקים מרכז רבני רוחני בו היו שותפים חשובי הרבנים ברוסיה בימים ההם. אלו קיבלו חיזוקים לעבודתם בקודש בהרבצת תורה ויהדות. בין הרבנים נמנה גם הרב מענדל גלוסקין.

המרכז הרבני רוחני, או “הועד” כפי שנקרא לעיתים, פעל רבות מול השלטונות ובקשרים עם ארגון הג’וינט שסייע רבות ליהודי רוסיה באמצעות אדמו”ר הריי”צ והועד. בשל החשאיות המרובה שהיה צריך לפעול בה, מטעמים מובנים, קיבל הרב גלוסקין שם קוד בקרב העסקנים. כינויו היה “סדר הדורות”, וזאת בגלל מקום מגוריו מינסק, בה כיהן ברבנות הרב יחיאל היילפרין, מחבר הספר “סדר הדורות”.

שם הקוד היה נחוץ נוכח המלחמה הבלתי מתפשרת שערכו היבסקים והקומוניסטים נגד כל דבר שריח של יהדות נדף ממנו. מדי פעם היו הרשעים עורכים משפטים מבויימים נגד ‘חדרים’ ‘ישיבות’ וכלי קודש במטרה לסגור אותם על מנעול ובריח. וכך במינסק, בשנת תרפ”ה, נערך משפט מבויים למספר שוחטים שהעלילו עליהם כי ביקשו להרוג “שוחט חדש” שהגיע לעיר ורצה להתחרות בהם. ובמשפט זה הואשם גם הרב מענדל גלוסקין. על השוחטים נגזרו עונשי מאסר והגלייה, אך פרטי האישום והעונש של הרב גלוסקין, טרם הגיעו לידי כותב השורות.  

 

תלאות ורדיפות בלתי פוסקות

אחד מסממני הקודש שנגדו הוחרפו הצעדים, היו רבני ישראל בכל אתר ואתר, נגדם ננקטו צעדי ענישה שונים ומשונים. וכך בחורף תרפ”ט, גירשו השלטונות הקומוניסטים את הרב גלוסקין מביתו. היה זה בעיצומם של ימי ה’שבעה’ אחרי רעייתו שנפטרה בי”ג בכסלו תרפ”ט. החורף היה בעיצומו. נכדו עמנואל גלוסקין מספר ל’בית משיח’: “הקומוניסטים זרקו את סבא מהבית לאחר שביקשו להפוך את ביתו למועדון. מחוסר ברירה, סבא ובני ביתו הלכו להתגורר בעזרת נשים של בית כנסת, בעוד שיהודים טובים סייעו לו והביאו לו מעט אוכל ושמיכות”. בתקופה הבאה עבר להתגורר בדירה בתנאים בלתי הולמים כלל.

על גירושו הרב גלוסקין מביתו, ניתן ללמוד גם במכתב ששיגר אדמו”ר הריי”צ אל הגאון הרב חיים עוזר גרודזנסקי, רבה של וילנא: “את הגרמ”מ שי’ גלוסקין במינסק, גרשו מדירתו והוא דר כעת בדירה רעה ודחוקה ביותר”. בהמשך האגרת מסופר על הדוחק בו מצויים רבני ישראל, בהם הרב גלוסקין, אשר יש ימים בהם אפילו לחם אין להם לאכול (אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ, חלק ט”ז אגרת ה’תשסד).

אולם הקומוניסטים לא הסתפקו בכך, וכחודש וחצי לאחר שגורש מביתו, נאסר הרב גלוסקין יחד עם כשלושים ראשי הקהילה היהודית בעיר. הרב גלוסקין וחבריו נחקרו ביד קשה. במהלך המאסר שאלוהו החוקרים על מידת קשריו עם “רבי שניאורסאהן”. הרב גלוסקין בחר לשנות מן האמת, ותשובתו היתה כי אמנם היו לו קשרים מסויימים, אך כאשר נודע לו כי אין הדבר לרוח השלטונות - ניתק את קשריו עמו.

תוך כדי חקירה, שאל הרב גלוסקין את חוקריו: מה פשר השנאה האיומה הזאת כלפי הרב שניאורסאהן - הלא בכל הזמנים ובכל התקופות היו מנהיגים וצדיקים לעם ישראל, ומה כי נטפלו אליו כל כך?! תשובת החוקר היתה פשוטה ביותר: “אילו הרב שניאורסאהן היה נוהג ככל הרבנים, אשר מאציל מברכותיו לחסידים הבאים להתברך אליו, היינו מבליגים. אך הלא איש זה מתסיס ללא הרף בפעולותיו למען הרבצת וחיזוק הדת!”…

באותם ימים שהה אדמו”ר הריי”צ בביקור ארוך בארצות הברית. למרות טרדותיו הרבות שהיו כרוכים בביקור, פעל רבות כדי לשחרר את הרבנים, כולל לחץ דיפלומטי מאישים בכירים בארצות הברית וממדינות אחרות. במקביל פעל להשיג עבור הרב גלוסקין מסמכים כדי שיוכל לצאת עמם את רוסיה, לצד כרטיסי נסיעה באוניה. אנו יודעים מכך בזכות מכתבו של אדמו”ר הריי”צ ששיגר אל הרב אלי’ חיים אלטהויז:

“זה כשני ימים שהנני עומד בקשרי עבודת הצלה של רבני מינסק יחיו, ירחמם השי”ת, ודבר ממשי עוד לא נעשה. כבר יש לי הדרישה [מסמכים] עבור ידיד נפשי הרה”ג הצדיק התמים מוהרמ”מ שי’ גלוסקין, גם שיפסקארטען [כרטיסי אוניה] ומחכה הנני על מענה טעלעגרפית לאן לשלחם”.

נראה כי תוך כדי כתיבת המכתב, הגיעה אל אדמו”ר הריי”צ הבשורה הנוראה כי רבני מינסק נידונו למוות, שכן הוא מוסיף ומציין בשורות הבאות: “..וברגע זה הגיעני בשורה איומה אודות הרה”ג הנ”ל וחבריו, ירחמם השי”ת וחוטי הטעלעגראף עובדים, יחוס השי”ת וירחמם” (אגרות אדמו”ר הריי”צ חי”ג אגרת ד’תרצג).

הידיעה על עונש המוות פורסמה בעיתון ‘דואר היום’, ולמחרת הוכחשה על ידי שלטונות מוסקבה. כמובן שקשה לדעת אם היתה זו טעות בפרסום, או ששלטונות מוסקבה קלטו את הלחץ הבינלאומי ונסוגו מעונש המוות.

במקביל למשא ומתן וללחצים הדיפלומטיים שהגיעו מכל רחבי העולם, התברר כי השלטונות ברוסיה לחצו על שלושים האסירים לחתום על הצהרה כי שלטונות רוסיה אינם רודפים דת. בלית ברירה נאלצו ששה מהרבנים, בהם הרב גלוסקין, לחתום על ‘קול קורא’ ארוך לפיו לא קיימות ברוסיה רדיפות נגד דת. יומיים לאחר מכן, שוחררו האסירים לדרכם, אלא שעד מהרה גורשו מדירותיהם. מצבם היה קשה, שכן גם יהודי מינסק חששו מלארחם.

רב עיר ללא בית

לאחר כעשר שנים בהן פעל במסירות נפש כרבה הראשי של מינסק, עבר בשנת תרצ”ד לכהן כרבה הראשי של העיר לנינגרד ובכך מילא את הואקום שנוצר ארבע שנים קודם לכן, עם פטירתו של רב העיר הרב קצנלבויגן בכ”ח בכסלו תר”צ. הרב גלוסקין מילא בפועל את התפקידים הנחוצים, כשהוא ממשיך במקביל בעשיה למען יהודים בכלל, וחסידי חב”ד בפרט, בכל רחבי ברית המועצות.

אל לנינגרד הגיע הרב גלוסקין עם ארבע בנותיו בקיץ תרצ”ד. הנהלת הקהילה הבטיחה לדאוג לו למקום מגורים, אולם ברגע האחרון הכסף נגנב, ורבה החדש של העיר נאלץ לנדוד בין בתים של יהודים טובי לב. רק בהמשך עבר לגור בדירה משלו. המתפללים בבית הכנסת הגדול בו התפלל, הכירו חיש מהר בסמכותו הרבנית של הרב החדש והעריכו את דרשותיו הנפלאות. הוא מצידו לא התערב בניהול בית הכנסת, כנראה מחשש שיבולע לו.  

הוא אף התיידד באותה תקופה עם המשפיע הרה”ח ר’ פרץ מוצ’קין, והשניים אף נהגו ללמוד ולהתוועד יחד.

הסופר הנודע ד”ר הלל זיידמן מתאר את אומץ לבו באותן שנים שבהן פעל כרבה של לנינגרד: “באותה תקופה נתגלה הרב גלוסקין כאיש בעל מרץ רב ואומץ לב. הוא לא נרתע מפני הסכנות הכרוכות בעבודתו זו, והוכיח מסירות נפש למופת. הייבסקים עקבו אחריו ובוודאי שלא נעלמה מרשת הריגול של השלטונות פעולתו של הרב גלוסקין, אולם הם הסתפקו באזהרות ובאיומים בלבד, שלא שברו את רוחו ולא החלישו את רצונו העז לשמור על שארית קדשי ישראל. הוא המשיך בעבודתו על אף החמרת המצב והתגברות הטרור והלחץ בשנות השלושים [שנות הצ’]”.

גם הרב אהרן יעקב דיסקין, מחשובי חסידי חב”ד ברוסיה–וארץ ישראל, כתב אודותיו, ובין השאר ציין: “היהדות השסועה לגזרים והמקיימת את התורה והמצוה מתוך מצרי שאול ומצוקי שחת ראתה בו את עמוד האש של מורה דרך התורה. היו עוד ברוסיה מאות רבנים ורבבות שנזקקו לדבר הלכה. והוא היה לתל תלפיות”.

הרב דיסקין אף מוסיף ומתאר את השפעתו רחבת ההיקף של הרב גלוסקין: “בכל הערים העריצוהו כמלאך אלוקים. צניעות דעתנית בלתי רגילה עם נקיות הדעת מופלאה. היתה לו גם השכלה במדעים וביחוד היה בקי ונובע כמעין מתגבר בחסידות חב”ד. הוא ידע להביע את עמקותה בטרמינולוגיה פופולרית של לשון ספרי ההיגיון. “מתנגדים” גדולי תורה, אנשי מדע המצויים אצל המחקר והפילוסופיה, היו נוהרים לשיחות חסידות שלו”.

 

הנשמה הרגישה כי קיצה קרוב…

סבל רב היה מנת חלקו של הרב גלוסקין. לא ייפלא אפוא שמצב בריאותו התדרדר והוא לקה בלבו פעם אחר פעם.

שלושה שבועות לפני פטירתו, השתתף בבר מצווה של הת’ דובער מנחם מענדל דוכמאן, בנו של החסיד ר’ זלמן. בסעודת הבר מצוה ניגן ר’ חונייע מרוזוב בדבקות את המנגינה של אדמו”ר הצמח צדק על הפסוק: “הודיעני ה’ קצי, ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני”. הרב גלוסקין הצטרף לניגון כשהוא מזיל דמעות בצורה לא רגילה.

שלושה שבועות לאחר מכן, בי”ג בכסלו תרצ”ו, נפטר הרב גלוסקין בפתאומיות והוא בן חמישים ושבע שנים בלבד. דבר פטירתו לצד דברי הספד עליו, פורסמו בביטאון “שערי ציון” שיצא לאור בארץ הקודש:

“מלנינגרד הגיעה הידיעה המעציבה, כי נפטר שם באופן פתאומי […] הרב הגאון הגדול ר’ מנחם מנדל גלוסקין זצ”ל רבה הראשי של לנינגרד, וקברניטה של היהדות ברוסיה הסובייטית. המנוח היה גאון בתורה, בעל הוראה מצויין ובעל מידות תרומיות, אישיותו של המנוח שבו נתמזגו יחד גאונות מצוינה וטוהר המידות, גדלות הנפש ועסקנות מסורה לטובת הכלל והפרט […] עם פטירתו איבדה היהדות הרוסית את מנהיגה ומגינה והיא אבדה גדולה ללא תמורה. תנצב”ה”.

פיקחות ופשטות

הסופר הנודע ד”ר הלל זיידמן פירסם בספר ‘אלה אזכרה’ מאמר מרגש על קורות חייו הסוערים של הרב גלוסקין. במאמרו הוא מתאר את אישיותו במילים מיוחדות:

“הרב גלוסקין קיפל עולמו בנקודה אחת ויחידה, ללא פיזור הנפש וללא פיצול הרוח. הוא היה שלם באישיותו כמו במשנתו. הריכוז בנקודה העיקרית איפשר לו תפיסה של היקף גדולה והפלגה למרחקים. בלימודו תפס במבט ראשון ובשיקול ראשון את נשמת הדברים, סוד קיומם, מהותם ותמציתם ואת הרוח המחייה אותם.

“אנשים שטחיים יכולים להכיל ולמזג בחלל נשמתם רעיונות שונים ותיאוריות רבות, מעט מזה ומעט מזה, ואין הבור מתמלא מחולייתו. לא כן אנשים מעמיקי חשוב. אלה הם בעלי רוח אחת, הכובשת את כל ישותם עד תומה והממלאה אותם עד אפס מקום. הרב גלוסקין היה מאלה. תורתו מילאה את כל אישיותו, ומתוכה הסתכל על כל הנעשה, התבונן בתופעות העולם והזמן, בהשתנות העיתים ובחלוף התקופות. דווקא בשעת חירום זו התעוררו בו כוחות נפלאים שלא שיערום מקודם. בזמנים קשים ומשברים, אנשים רכי אופי מחזקים אנשים הבנויים פלדה. והרב מנדל גלוסקין איש פלדה היה. לכן האיר במחשכי התקופה כמגדל אור, לכל אובדי הדרך ונכי רוח.

“יותר ממה שפעל בדבריו, שהיו מעטים, השפיע בעצם אישיותו, באצילות התנהגותו, בעדינות רגישותו, ביחסו אל אנשים, שהיה יחס למופת”.

 

מקורות: אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ; תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית; אלה אזכרה; מינסק עיר ואם חלק א’; המשפיע שלא חזר; תולדות חב”ד בפטרבורג; זיכרונותיי (ששונקין); אלה תולדות פרץ; לשמע אוזן; מאמרי נכדו עמנואל גלוסקין; מאמר גב’ שולמית שליט; המודיע; מארגען זשורנאל; דואר היום; בית משיח, וכן אתר הקהילה היהודית פטרבורג.