משיירי
במהלך השבעה על הרה”ח ר’ שמעון הכהן פרידמן, זרמו אל בית המשפחה עשרות ומאות סיפורים על מעשי החסד המופלאים שעשה בחייו • במלאות 30 יום לפטירתו, מתכבד בית-משיח להגיש צרור סיפורים נפלאים, על אדם שכל עיתותיו הוקדשו לעשיית טובה לזולת וכל שנות חייו היו רצף ארוך של מעשי צדקה וחסד; חסיד שאהבת ישראל ואהבת ה’ אצ
במהלך השבעה על הרה”ח ר’ שמעון הכהן פרידמן, זרמו אל בית המשפחה עשרות ומאות סיפורים על מעשי החסד המופלאים שעשה בחייו • במלאות 30 יום לפטירתו, מתכבד בית-משיח להגיש צרור סיפורים נפלאים, על אדם שכל עיתותיו הוקדשו לעשיית טובה לזולת וכל שנות חייו היו רצף ארוך של מעשי צדקה וחסד; חסיד שאהבת ישראל ואהבת ה’ אצלו, לא ידעה גבולות…
משיירי כנסת הגדולה…
ר’ שמעון הצדיק שקוע בתפילהנדמה שלא במקרה נפטר ר’ שמעון הכהן פרידמן ע”ה – המכונה ר’ שמעון הצדיק, בערבו של ‘שביעי של פסח’ שבת פרשת תזריע-מצורע. השבת בה למדו המוני בית ישראל את פרק א’ בפרקי אבות, ובתחילת משנה ד’ בו: “שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים”.
ר’ שמעון הצדיק שנודע בגאונותו ובקיאותו המופלאה בתורת הנגלה ובתורת החסידות, שעשרות רבות של ‘תלמידי חכמים’ לצד ‘יהודים פשוטים’ היו מגיעים לשמוע את דברי תורתו בשיעוריו ובהתוועדויותיו הרבות;
ר’ שמעון הצדיק, שכל תפילה שלו הייתה מלווה בבכיות נוראיות ובהתבוננות עמוקה וכל חייו היו רצף שלם של מעשי צדקה, כאשר כל רגע מנוצל לעזרה לזולת – אכן, צדיק משיירי כנסת הגדולה.
ומהי דעתו של ר’ שמעון הצדיק?
כפי שכבר סופר בכתבה אודותיו, עוד בצעירותו דבק בו התואר ‘ר’ שמעון הצדיק’, ובהמשך אף זכה לגושפנקא מהרבי מלך המשיח שליט”א.
פרטים נוספים על כך שמענו במהלך ה’שבעה’ מהרב מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב”ד: הרב עזריאל זעליג סלונים, שהיה ממנהלי כולל חב”ד, ומי שהקים את שיכון חב”ד בירושלים, נסע באחת השנים לשהות במחיצת הרבי בחודש החגים.
ביחידות שקדמה לחזרתו לארץ הקודש, הציע הרב סלונים לפני הרבי מספר שאלות. ואחת מהן הייתה קשורה לבית כנסת החדש שהוקם בשיכון חב”ד. חלק מן החסידים רצו לאחר את זמן התפילה, וחלקם רצו להשאיר את הזמן כסדרו. ושאלת ר’ עזריאל הייתה כיצד עליהם לנהוג?
שאל אותו הרבי: “ומהי דעתו של ר’ שמעון הצדיק על כך?”.
על הזדמנות נוספת בה זכה בכינוי זה, מספר הרה”ח שלום דובער לבקובסקי: קודם ראש-השנה העביר הרבי למזכירות, רשימת שמות למשלוח איחולי שנה טובה. בין השמות הבודדים שהופיעו באותה הרשימה מבני ארץ ישראל, רשם הרבי מלך המשיח את השם ‘שמעון הצדיק’, ובסוגריים הוסיף ‘פרידמן’.
בוצין בוצין מקטפי….
“כבר מילדותו ניכרה בו גדלותו וצדקותו הרבה”, סיפרו קרובי משפחתו שגדלו עימו יחד בירושלים של השנים ההן: “עד גיל שמונה התנהג כילד ככל הילדים, שיחק והשתובב עם שאר בני גילו, ולא היה נראה בו משהו מיוחד. אך בגיל שמונה, חל מפנה עצום בנפשו של הנער– רוח קדושה נחה עליו, והוא שינה את צורת התנהגותו לגמרי.
“בהפסקות, כאשר בני כיתתו יצאו לשחק בחצר, בחר הוא להמשיך ללמוד בכיתה. ובערב, כשהיה חוזר לביתו – ניצל כל דקה לעזרה ליתומים אלמנות ולמשפחות נזקקות.
זה הנאתי ומקור חיותי….
עוד כתלמיד צעיר בישיבת ‘עץ חיים’, היה נוהג ר’ שמעון להסתובב בין הנדכאים והאומללים מאנשי ירושלים. עם אותם גלמודים שאיש לא הביט לעברם, בחר ר’ שמעון להסתובב, לעזור להם בצרכיהם ולשמח את ליבם השבור.
יום אחד בהולכו ברחוב, שהוא מוקף בחבורה של מסכנים ועלובי נפש כדרכו, הבחינה בו אימו. ברגע הראשון, היא התביישה במחזה, והפטירה לעברו “אני ממש מתביישת בך, תראה עם אלו אומללים אתה מסתובב!”.
ר’ שמעון שכל כולו הקרין טוב לב, השיב לאימו בתחנונים: “אמי מורתי, הנני מוסר לך את כל השכר שמגיע לי בעבור העזרה לאנשים אלו, ובלבד שתתירי לי לעזור להם, זה הנאתי ומקור חיותי”.
לא רק לעלובי נפש דאג ר’ שמעון, ליבו הרחב היה פתוח גם לאלמנות וליתומים, להם דאג לכל מחסורם.
מנהג קבוע היה לו לר’ שמעון בשנות לימודיו בישיבה. שלאחר כל ארוחה, כאשר סיימו התלמידים את אכילתם, היה נכנס למטבח ומבקש מהטבחית שתארוז לו את האוכל שנשאר. “מה שאת מביאה לי” סיפר פעם לטבחית בפשטות “אני מחלק לאלמנות ויתומים ולמשפחות נצרכות” כאילו אין בכך דבר חידוש…
ר’ שמעון הצדיק במבצע תפילין בכותל המערבי, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים
לא הצדיק מלמד…
לאחר חתונתו עבר ר’ שמעון להתגורר בשיכון חב”ד בירושלים. שנים אלו היו השנים הראשונות להקמתו של השיכון, ור’ שמעון דאג ועזר רבות לביסוס המקום. באותה תקופה קם גם התלמוד תורה החבד”י הראשון בירושלים, תלמוד תורה ‘תורת אמת’. הכיתות המאולתרת נפתחו בבית הכנסת חב”ד. וכל בוקר עם תחילת השיעור הראשון, התפנו כל המתפללים לחדר צדדי, והשאירו את בית הכנסת לטובת הילדים.
כאשר התלמוד תורה החדש נקלע לחובות כלכלים עצומים, דבר שגרם לאיחור בחלוקת המשכורות למלמדים,
נוצר מצב שבחלק מהכיתות, נשארו הילדים ללא מלמד.
לאחד מכיתות אלו הופיע ר’ שמעון בבוקרו של יום. ר’ שמעון ששמע על הבעיה בדרך כלשהי, לא היה מוכן לסבול את זה שמחוסר תקציב ישארו ילדי ישראל ללא מלמד, והופיע בשערי התלמוד תורה.
התלמידים שמחו שסוף כל סוף בא מישהו ללמדם, והשיעור התנהל על מי מנוחות. אולם אחד הילדים שכבר התרגל למצב בלי מלמד, הפריע במהלך השיעור, וזכה לקבל על כך גערה מהמלמד החדש. לאחר השיעור לא יכל ר’ שמעון לשאת בכך, שאולי ציער את אותו התלמיד, וביקש ממנו את סליחתו.
התלמיד, שלא הבין על מה מתנצל ר’ שמעון, סלח לו כמובן על כך – וביקש גם הוא התנצלות על הפרעתו בשיעור. אך למרות סליחת התלמיד, בימים הבאים כפל ר’ שמעון את סליחתו.
כאשר הבין ר’ שמעון שאם ימשיך בעבודת המלמדות, יוכל להיווצר מצב שאולי יפגע חלילה בכבודו של תלמיד נוסף – ביקש לעזוב את התלמוד תורה, לא לפני שהוא בודק שיש מלמד שיחליפו – העיקר שלא יתבטל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
שגם הוא יוכל להתפלל…
מנהג קבוע היה לו לר’ שמעון, שהיה מסתובב מידי יום ביומו בין בתי-הכנסת הרבים בירושלים. בסיבוביו היה משלים מנינים, מברך מתפללים בברכת כהנים, ומסייע לזקנים ולמוגבלים בהנחת התפילין.
בכפר חב”ד ידעו לספר, שבמשך שנים היה ר’ שמעון מוביל עיוור מביתו אל בית-הכנסת, מניח לו תפילין ומקריא לו את האותיות מילה במילה, כדי שגם העיוור יוכל להתפלל.
אל תדאג! הוא מוחל לך….
מעשה ובאחד מבתי-הכנסת, שמע ר’ שמעון יהודי שמגדף ומדבר סרה על אחד מרבני השכונה.
ר’ שמעון, שלא היה מסוגל לשמוע שום עניין של רכילות או לשון-הרע, ביקש מאותו היהודי להפסיק בדיבוריו הרעים. “כדאי שתבקש את סליחתו של הרב” הציע ר’ שמעון. אך היהודי לא נרגע, ורק המשיך בגידופיו ובצעקותיו. כאשר ראה ר’ שמעון שדיבוריו לא מועילים, עזב את בית-הכנסת כדי שלא להיכשל חלילה באיסור ‘לשון הרע’.
בערב פגש שוב את אותו אדם, וסיפר לו “הייתי היום אצל הרב שדיברת נגדו. לא גילית לו את זהותך, אך למרות זאת ביקשתי ממנו שיסלח לך”. “אל תדאג!” סיים ר’ שמעון בחיוך “הוא מוחל לך בלב שלם”.
ביודעים ובלא יודעים…
ר’ שמעון לא הקפיד על אדם, ומחל בלב שלם לכל מי שהרע לו או פגע בו אי פעם. דבר שבשגרה היה לשמוע אותו אומר “אני מוחל לכל אדם שפגע בי אי פעם, ביודעים ובלא יודעים”.
ערב אחד נקלע ר’ שמעון למהומה. “תסתלקי מפה!” שמע את הצעקות, “אין כניסה לשכונתינו בלבוש שאינו צנוע”. במוקד המהומה, הייתה אשה לא שומרת תורה ומצוות, שנכנסה בטעות לשכונת מאה-שערים בירושלים. מראה לבושה של האשה לא מצא חן בעיני אחד התושבים, שמייד פתח בצעקות על אותה האישה. צעקותיו הקולניות קיבצו סביבה, קומץ זועמים שהצטרפו לצעקותיו. “זה לא מקומך” – “הסתלקי” – “זוהמה” הקיפו אותה האנשים.
לאשה, שרק בטעות נכנסה לשכונה זו, לא היה שום כוונה לפגוע ברגשות התושבים. היא החלה לנוס משם בצעדים מהירים, תוך שהיא מפלסת את דרכה בין המתגודדים הרבים.
אחד האנשים שרצה ללמד לקח את האשה הסוררת שנכנסה לשכונתו, המשיך לרדוף אחריה בצעקות. ר’ שמעון שראה את המחזה, עצר את אותו היהודי וביקש ממנו להפסיק. “צעקות אלו אינן פועלות את פעולתן” ניסה להסביר. “יש כאן רק ביזיון האישה, וחוסר גדול באהבת ישראל”.
הקנאי, שלא יכל לסבול הערה כלשהי על מעשיו, הפנה את שטף צעקותיו על ר’ שמעון, ותוך כדי צעקות סטר בחוזקה על לחיו.
ר’ שמעון שכאב הסטירה צרב על לחיו, קיבל זאת באהבה. והחל לרוץ מייד אחרי אותו אדם, שכבר ברח מחשש שמא ר’ שמעון יחזיר לו. אך לר’ שמעון היה חשוב להבהיר לאותו קנאי: “אני מוחל לך בלב שלם! אני מוחל לך בלב שלם!”.
שלא אגרום צער לאותו יהודי…
יהודי שנקלע למצוקה כלכלית קשה, סח לר’ שמעון על מצוקתו. “אולי תוכל להלוות לי סכום כסף גדול?” ביקש. “את הכסף”, הסביר אותו יהודי ,”אשקיע בעסקה גדולה, שבעז”ה תניב לי רווחים, ולאחר מכן אחזיר לך את סכום ההלוואה בשלמות”.
ר’ שמעון, ששמע מהיהודי על המצב הדחוק בו הוא חי, כאב את כאבו, והלווה לו סכום גדול, לא לפני שהוא מברך אותה בכוונה, להצלחת העסקה.
עברו הימים וההלוואה לא חזרה. ר’ שמעון, שחשש שאולי העסקה עוד לא הניבה את רווחיה, לא רצה לגרום צער לאותו היהודי, ולכן לא פנה אליו כלל. בכל פעם שראהו, התנהג אליו כאילו לא היו דברים מעולם.
במשך הזמן, שמע ר’ שמעון שהעסקה הגדולה בה השתתף נפלה לטמיון, ורק גרמה לו לצרות והפסדים מרובים. ר’ שמעון שכח מההלוואה, וסמך עליו שבזמן ש’ירחיב ה’ את גבולו’ והוא יחזור למצבו הכלכלי האיתן, יחזיר לו את ההלוואה.
חלפו שנים, ור’ שמעון הוזמן לחתונה של אחד מקרובי משפחתו. לפליאת בני המשפחה, סירב ר’ שמעון להצטרף לנסיעה ונימק זאת כך: “כיוון שאותו היהודי שחייב לי את הכסף, קרוב גם הוא של בעל השמחה, וודאי ישתתף בחתונה – הרי כאשר יראה אותי יזכר בההלוואה שלא הוחזרה, דבר שיגרום לו צער. לכן אני מעדיף שלא לנסוע”.
ומי ילמד איתו עכשיו?
באחד מימי השבעה, נכנסה אל בית המשפחה אשה מבוגרת. האשה נכנסה בדממה והתיישבה על אחד הכיסאות. בני המשפחה שהורגלו כבר בזרם המנחמים הבלתי פוסק, לא שמו ליבם בתחילה אל אותה האישה, והמשיכו לשוחח עם שאר המנחמים.
לפתע דמעות ניקוו בעיניה “אני לא יודעת מה לעשות עכשיו?” התייפחה בקול “מי ילמד עם בני?”
בנות המשפחה שניסו להרגיעה, התיישבו לידה, ושמעו ממנה את הסיפור הבא:
“בני הגדול הוא נכה, הנכות שאיתה נולד גורמת לו קושי עצום ביציאה מהבית, ואיננו יכול להסתובב לבד ברחוב.
בנוסף למוגבלות הפיזית, יש לו התמודדות לא פחות קשה – הבדידות. הוא סגור כל היום בבית, אין לו מכרים, ואין לו עם מי להעביר את זמנו הפנוי הרב. דבר שהוביל אותו לדכדוכים ומצבי רוח ירודים.
יום אחד מופיע מלאך בפתח ביתי, המלאך בדמות ר’ שמעון הצדיק – אביכם – בא ללמוד עם הבן שלי. ומאז במשך שנים, היה מטפס ועולה שלוש קומות עד לביתי, ולומד עם בני במשך שעה, חומש עם פירוש רש”י.
הקביעות בלימוד, והחברה החדשה – הפיחו בבני רוח חדשה, זה שינה אותו לגמרי. סוף סוף הוא מצא סיבה לקום בבוקר, “הרי תיכף מגיע ר’ שמעון ללמוד איתי!”.
”ומי ילמד איתו עכשיו?” סיימה האשה, ולדמעותיה מצטרפות כל בני המשפחה.
לר’ שמעון יש כח בתפילה….
לתפילתו ולברכותיו של ר’ שמעון הייתה פעולה מיוחדת. על כך מספר הגאון ר’ אברהם שטאדלנד, מי שזכה לשמש במשך שנים כמשפיע האישי – ‘עשה לך רב’ – של ר’ שמעון:
“בחלומי לילה אחד, נגלה לפני הרבי שליט”א. כשהתקרבתי לפני הרבי, אמרתי לו שיש לי קשר עם ר’ שמעון. הרבי הסתכל בי בעיניו החודרות, ואמר לי את המילים הללו: “הרי ידוע שיש לו כח בתפילה”.
לאחר מכן, כשפגשתי את ר’ שמעון, וסיפרתי לו את דברי החלום. אמר לי בענווה שהאדמו”ר בעל ה’פני-מנחם’ מגור, אמר לו מילים אלו ממש.
בנוסף לברכותיו והתיחסותו הלבבית לכל אדם. מספרים בני משפחתו, שכל לילה, לאחר סדר יומו העמוס בעזרה לזולת, היה מתיישב ר’ שמעון במטבח ביתו, ומנהל שיחות טלפון ארוכות עם אנשים מכל רחבי הארץ. פעם היה זה אחד ממושפעיו ותלמידיו הרבים, ופעם היה זה זוג עם בעיות בשלום בית, שר’ שמעון ניסה לגשר ולמצוא מסילה לליבותיהם.
לשוחח גם איתם בעניני יהדות….
כל מקום אליו היה מגיע ר’ שמעון, נוצל מייד לדיבור בעניני יהדות, או להפצת דברי הרבי בנושא שלימות העם והארץ. ממש בכל מקום, אם זה בחנות המכולת שהוא משפיע על החנוני, או בנסיעה באוטובוס, כשהוא מבקש את רשותו של הנהג לדבר ברמקול.
רבים מנוסעיו הקבועים של קו 433 מירושלים לכפר-חב”ד. יכולים לספר על שיחותיו הקבועות של ר’ שמעון לכל נוסעי האוטובוס.
בוקר אחד פגש חסיד בר’ שמעון בכניסה לכפר חב”ד, כשהוא מחכה לאוטובוס שיקח אותו לביתו. הלה שהיה עם רכבו הפרטי, שאל את ר’ שמעון לאן פניו מועדות?
“אני בדרכי לירושלים” השיב ר’ שמעון.
“אז בוא ועלה לרכבי, אני גם בדרכי לשם – כך שאוכל להסיע אותך עד לביתך”.
אבל ר’ שמעון סירב: “ישנם חיילים רבים שנוסעים בשעות אלו בתחבורה ציבורית. וברצוני להניח להם תפילין, ולשוחח איתם על עניני יהדות” הסביר.
מאמין ומפרסם את בשורת הגאולה!
בעיצומה של התוועדות סוערת, מאחורי מסך הברזל של רוסיה הסובייטית, בזמן שהעבודה העיקרית שדרש אז הרבי – הייתה בחינוך דור העתיד לחיי תורה ומצוות, פונה הרבי הריי”צ לאחד מגדולי חסידיו – ר’ איצ’ה דער מתמיד, בתביעה נוקבת: “הקשב איצ’ה, אם אתה עוסק בחינוך ילדי ישראל – אזי אתה “שלי”! אבל אם לא..” המשיך הרבי “אזי אמנם אתה איצ’ה, אבל אינך “שלי“…”.
ר’ שמעון זכה “להיות של הרבי” – זכה לעסוק בלהט בעניין העיקרי ובשליחות היחידה שהטיל עלינו הרבי שליט”א בשנים האחרונות – בהכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.
בשנים האחרונות עסק ר’ שמעון במבצע ‘משיח’ במלוא המרץ. הוא לא הסתיר מאיש את אמונתו היוקדת, ואת דעתו הברורה בזהותו של מלך המשיח ובהתגלותו הקרובה. שיחות הדבר-מלכות היו אצלו בבחינת ‘קודש קודשים’ וכל לימוד בהם היה מעורר אותו מחדש.
“הרבי מטיל עלינו את העבודה להביא את הגאולה” היה מכריז בהתלהבות, וממשיך בלימודו.
אחרי חודש תשרי האחרון, כשבנו ר’ מנחם מענדל חזר מחצרות קודשנו, הוא התבטא באזניו כי הוא מקנא בלהט האמונה במשיח, בחיות המיוחדת עימה חוזרים מ-770 ובאמונה הפשוטה שהרבי חי וקיים.
•
תיכף ומיד ממש, בהתגלות המלאה והמושלמת של הרבי שליט”א נפגוש בו שוב, ועם אותה רעננות וחיות שאפפה אותו תמיד – נצעד יחד לקבלת פני משיח. באותו רגע מרגש, כשהוא ייפגש לראשונה פנים אל פנים עם הרבי, הוא בוודאי יברך, יחד עם כולנו “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה” ויחד עם כל היהודים מכל העולם נעמוד ונכריז לפני מלכנו מתוך שמחה וטוב לבב וברוב שירה וזימרה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!