עלינו לקרוא את המגילה ולזכור שזו אינה קריאה למפרע, אנו קוראים על מרדכי שבדורו ומ
עלינו לקרוא את המגילה ולזכור שזו אינה קריאה למפרע, אנו קוראים על מרדכי שבדורו ומרדכי שבדורנו, על נבואת הגאולה של אז, ובשורת הגאולה של היום, וזוכרים כי רק זו האמת, עליה אנו מכריזים, גם אם נראה שהמציאות דורשת אחרת.
עלינו לקרוא את המגילה ולזכור שזו אינה קריאה למפרע, אנו קוראים על מרדכי שבדורו ומרדכי שבדורנו, על נבואת הגאולה של אז, ובשורת הגאולה של היום, וזוכרים כי רק זו האמת, עליה אנו מכריזים, גם אם נראה שהמציאות דורשת אחרת.
בימי הפורים האלו, שבהם רואה אור הגיליון הנוכחי, נהיה עסוקים במצוות החג, כל המצוות המתחילות באות מ - ובראשן כמובן מבצע פורים. נדאג לא רק לשמוע את קריאת המגילה, אלא שכל יהודי ישמע את קריאת המגילה ויקיים את מצוות החג. כך נפעל את פרסום הנס, את ההלל וההודאה לקב”ה, ונזכור כי “הימים האלו נזכרים ונעשים” - כך שהמטרה והתכלית היא לפעול לכך שבזמן הזה, תתגלה המעלה הנצחית שבימי הפורים שאינם מתבטלים לעולם, מעלה שמתגלית בגאולה האמתית והשלימה, בה כבר לא ניקרא “עבדי אחשוורוש” אלא נחגוג את השמחה השלימה, המלאה והאמתית, למעלה מכל ידיעה והשגה.
הקורא את המגילה למפרע - מי שקורה את המגילה כאילו היא סיפור השייך לעבר בלבד, כך הסביר הבעל שם טוב - לא יצא. וההוראה שבזה היא - כדברי כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בשיחותיו ואגרותיו - שכל עניני פרשת ימי הפורים בתקפם עתה כמו בתקפם אז. ואף שאין עתה סכנת גזירה כאמורה ח”ו, ואדרבה הצליח השם יתברך ויהודים יכולים לחיות במנוחה ואפילו בהרחבה, אין זה משנה סוד קיום עם בני ישראל.
כאשר קוראים את המגילה, עלינו לזכור כי זהו הסיפור שלנו, סיפור שאינו מתחיל רק ברגע שהתרחשו הצרות וכמובן הניסים, אלא הרבה קודם לכן. זהו הסיפור על עם ישראל אז וגם היום, שהאמינו בכל לב בבשורת ובנבואת הגאולה, אך אחרי שעברו שבעים השנים המובטחות, החלו לחשב את המסלול מחדש, לנסות להתאים את עצמם למצב ההווה, מתוך הבנה כי זה מה שנדרש כעת.
אמנם, ברור שהנביאים דברו על הגאולה, אך אולי לא זכינו? מי אמר שהבנו נכון את דבריהם? עובדה שהבטחנו לכולם שאוטוטו אנחנו חוזרים לארץ ישראל ובונים את בית המקדש - אך לפתע הכל נפסק, אז כנראה שלא הבנו, ואולי צדקו אלו שהזהירו אותנו מראש שזו אינה הכוונה, וכי הכוונה הפנימית היא אחרת לגמרי.
במצב כזה - עלינו כמובן לחזק את האמונה בבשורת הגאולה, אך עלינו לציין כי איננו מבינים ולא נוכל להבין את הנבואה, ובינתיים עלינו לקיים את דברי הנביא מלפני שבעים שנה - לדרוש בשלומה של מלכות, ולהתאים את עצמנו למציאות, עד שנזכה. עלינו לדאוג ולשמר את הזיכרונות למען הדורות הבאים, ובינתיים - לעשות הכל כדי להשפיע על העולם, כדי שנהיה תנועה גדולה ומרשימה, ונקבל הזמנת כבוד לכל האירועים שבחצר גינת ביתן המלך.
ואל מול כל אלו, עמד אז ועומד היום, מרדכי היהודי. הוא אכן יושב בשער המלך, משפיע על המלכה ועל הממלכה, אך דואג שכולם ידעו ולא יתבלבלו - איש יהודי היה בשושן הבירה. הוא אינו מוכן להסתיר את האמת, ואפילו לא לעבור לאזור אחר, כדי שלא לפגוע בתדמית המכובדת וביכולת ההשפעה של העם והתנועה. הוא עומד ומכריז יום יום “אשר הוא יהודי”, ולא נבהל גם אם מנסים להסביר לו שזו אינה כוונת המלך, המלך אחשוורוש, ואולי גם המלך - מלכו של עולם.
מרדכי היהודי יודע, ולאמתו של דבר העם כולו, הוא “עם מרדכי”, גם אם עד עכשיו לא העזו לגלות זאת, כי ישנה אמת אחת. הוא אינו מוכן ליהנות מסעודתו של הרשע, ואינו מחפש קידום אישי או אפילו קידום של האינטרסים היהודיים. הוא שקוע בשליחות אחת, לבקוע את חומת האדישות, ולהזכיר לכולנו, כי בשורת הגאולה היא האמת, וכל שאר העניינים - מציאותיים ככל שיראו, מאיימים ככל שיהיו, הם רק חלק קטן וחיצוני של התמונה השלימה. אחשוורוש וכל מלכותו, העולם כולו, הוא חלק מתכנית אחרת לגמרי - פעולתו של מלך המשיח על העולם.
ואם בטעות או בכוונה, השתרבבו בסיפור שכתבנו, העבר וההווה, החלפנו ועברנו בין מרדכי היהודי שבדורו, למרדכי היהודי שבדורנו, ויהיה מי שיחשוש שמא כבר הגענו לדרגת עד דלא ידע בין עבר, הווה ועתיד - הרי שנדע כי רק כך אפשר לקרוא את המגילה מבלי שהיא תחשב “למפרע”. שהרי איננו רוצים להיות “לא יצא” - אנו רוצים להיות דווקא מאלו שיוצאים, מאלו ששייכים למרדכי היהודי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות, למי שקורא את המגילה ויוצא מהגלות, למי שיוצא ברחוב העיר, וכולנו קוראים לפניו:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!