הרב משה בלומברג תכנן בכלל להשתקע בשליחות באחת מערי השדה של ארצות הברית אבל מצא א

הרב משה בלומברג תכנן בכלל להשתקע בשליחות באחת מערי השדה של ארצות הברית אבל מצא את עצמו מנהל פעילות מסועפת להפצת היהדות והחסידות בארץ הקודש. >> בשקט בשקט, הרחק מאור הזרקורים רושמים מוסדות ‘אהלי מנחם מענדל’ שבהנהלתו הצלחה כבירה. ישיבה בלב כפר חב”ד, ארגון להפצת יהדות וחסידות בדרך מקורית, ישיבת קיץ לבני ישיבות לא חב”דיות עם עשרות משתתפים שבתונים לבני נוער וצעירים ועוד פעולות רבות

מאת אלעד יצחקי

בוגרי ישיבת הקיץ הייחודית לבני הישיבות. יושבים במרכז מימין לשמאל: הרב משה בלומברג, הרב זלמן לנדא והרב מנחם פרלשטייןליל שישי, ברחבה שליד הקרדו בעיר העתיקה בירושלים. בחוץ קור של חורף ירושלמי. תושבי הרובע היהודי ספונים בבתיהם המוסקים היטב. מידי פעם חוצות את הרחבה דמויות חנוטות במעיל ארוך, ממהרות לכיוון הכותל המערבי.

למרות הקור, קבוצה של נערים יושבת באחת מפינות הרחבה, כולם לבושים במעילי פוך עבים, משוחחים בקולניות באנגלית. כולם תושבי שכונות יהודיות מניו יורק, הלומדים כאן בישיבות שונות בירושלים. מידי ליל שישי הם נוהגים להתאסף כאן, כמו חבריהם בעוד עשרות פינות וכיכרות בירושלים. הם מחליפים חוויות, ומשוחחים.

פתאום, כמו חיילים מאומנים, נכנסים לכיכר כמה חסידים. הם פותחים שולחן באחת הפינות, פורשים עליו מפה, ומעמיסים אותו בכיבוד. מושכים חשמל מהיכן שהוא, ומחברים תנורי חימום עוצמתיים.

הקבוצה האמריקאית קמה ממקומה, נראה שהם מכירים אותם, או אפילו מחכים להם. הם מתקרבים אט אט לכיוון השולחן. אחד הרבנים מוציא ספרי חסידות ומתחיל שיעור. לאט לאט מצטרפים עוד עוברים ושבים. חסידים, ליטאים, בחורים, אברכים, אנשים בגילאים יותר מבוגרים.

במקום מתפתח שיעור חסידות של ממש. החבורה יושבים ובולעים בצמא את דברי המגיד שיעור, ומידי פעם שואלים שאלה כזו או אחרת. לאט לאט המקום מתגבש לכדי התוועדות פעילה ושיעור חסידות מרתק. החברים יושבים מרותקים.

את השולחנות הללו מפעילים הרב משה בלומברג יחד עם צוות הישיבה בכפר חב”ד. לפעמים גם הבחורים מצטרפים. “יש הרבה מאוד מקורבים, ואפילו חסידי חב”ד לכל דבר, שהחלו את דרכם בשולחנות שלנו”, מספר הרב בלומברג. “הרעיון שלנו הוא להביא את הישיבה לרחוב, אנחנו מבצעים את העניין של ‘יפוצו מעיינותיך חוצה’ כפשוטו. הרבה מהבחורים שהכרנו כאן הגיעו לישיבת קיץ, חלקם באים לשבתונים. יש כאלו שנכנסו ללמוד בישיבות חב”ד ויש כאלו שהפכו להיות חסידים בנשמה וממשיכים להיות ‘שלוחים’ בישיבות שלהם. הם מדברים על חב”ד, ומוסרים שעורי חסידות בישיבות, בקהילות ובמשפחות שלהם”.

ההתוועדות תבוא אליהם

עוד נחזור לשולחנות, לישיבה ולפרוייקטים האחרים, אבל קודם ביקשנו להבין מה מביא אברך צעיר שטרם מלאו לו שלושים שנה לעלות עם משפחתו הצעירה לארץ ישראל ולפתוח ולהקים כאן מוסדות להפצת היהדות והחסידות.

“הכל החל בהיותי בחור צעיר, שליח בישיבת ‘אור תמימים’ בניהולו של הרב גפני”. מספר הרב בלומברג. “באחת השנים, כשכל חברי יצאו כמידי שנה למרכז שליחות, ביקשתי לעשות משהו אחר. כך הגעתי לישיבה של הרב שניאור זלמן גפני ‘אור תמימים’ בכפר חב”ד. שם ניסיתי לסייע ככל יכולתי לישיבה, הרב גפני ואני התחברנו מאוד והוא ביקש שאגיע גם בקיץ שלאחר מכן. כך נשלחתי מידי קיץ מהישיבה בניו יורק לכפר חב”ד לסייע לישיבת אור תמימים.

באותן שנים התמודדה הישיבה עם ירידה במספר הבחורים. היו לכך מספר סיבות, אך בפועל הישיבה בראשות הרב גפני והרב טוביה בולטון שהייתה במשך שנים ישיבת הדגל של חב”ד לבעלי תשובה דוברי אנגלית בארץ ישראל, ביקשה להרחיב את שורותיה.

באותה תקופה, הייינו בקשר עם אחד מידידי הישיבה שהתגורר בעיר העתיקה בירושלים, מקום בו מרוכזים צעירים רבים דוברי אנגלית. אותו ידיד היה בקשר עם רבים מהם שלמדו במסגרות שונות לדוברי אנגלית בירושלים.

באחת מישיבות הצוות, בהן חשבנו על רעיונות שונים כיצד להביא בחורים לישיבה, עלה הרעיון לערוך התוועדות אצל אותו ידיד עם רבני ותלמידי אור תמימים. התוכנית הייתה שאותו ידיד יזמין את מכריו הצעירים דוברי האנגלית להתוועדות, וכך יכירו את הישיבה תלמידיה ורבניה.

בפועל, איש מאותם צעירים לא הופיע להתוועדות. מצאנו את עצמנו לבד תלמידי הישיבה מתוועדים בירושלים עם רבני הישיבה. האכזבה ניכרה היטב על פניו של הרב גפני שהשקיע הרבה באותה התוועדות. כשראיתי זאת, עלה בי רעיון ואמרתי לרב גפני, ‘אם הם לא באו להתוועדות, ההתוועדות תבוא אליהם’. הצעתי לרדת עם כל השולחן הערוך לרחוב. במקום השגנו שולחנות מתקפלים, אספנו את כל הכיבוד וירדנו להתוועד ברחוב.

ההצלחה של אותה התוועדות הייתה מעל לכל הציפיות. עשרות בחורים צעירים התאספו סביב השולחן, שמעו דברי תורה, השתתפו בהתוועדות והתעניינו בישיבה שבכפר חב”ד.

זו הייתה ההתחלה. הרעיון הלך ותפס תאוצה, אבל ההצלחה לא המשיכה לאורך זמן. בלומברג חזר לישיבה בניו יורק והפקת השולחנות פסקה.

הרבי לא הרפה

בלומברג המשיך את למודיו בישיבה ולאחריהם בא בברית הנישואין והקים את ביתו עם רעייתו. “גרנו בקראון הייטס וחיפשנו מקום לשליחות”, מספר ר’ משה. “כתבנו כמה פעמים לרבי באמצעות האגרות קודש, וכל המכתבים של הרבי היו בנושא אחד - כפר חב”ד. בכל המכתבים הרבי דיבר רק על כפר חב”ד. התיישבות בכפר חב”ד, חינוך בכפר חב”ד, הפצת המעיינות בכפר חב”ד. הכל היה סביב כפר חב”ד”.

המכתבים של הרבי לא הרפו מכפר חב”ד. הבעיה, שהכיוון הזה אפילו לא עלה במחשבתם. מבחינתם הם חיפשו שליחות באחת ממדינות ארצות הברית או בארצות דוברות אנגלית. הקשר שלהם עם ארץ הקודש הסתכם בכמה קיצים של פעילות באור תמימים ותו לא.

לאחר התייעצויות עם רבנים ומשפיעים, החליטו בני הזוג לעבור לכפר חב”ד והתחילו בפעילות. “היה לי שיעור קבוע בישיבת מיר, בעיר העתיקה בירושלים ובעוד כמה מקומות. היו בחורים שנמשכו מאוד לחסידות, אספנו שלשה בחורים רציניים שהגיעו לכפר חב”ד, הם היו הגרעין הראשון של הישיבה. כך, עם שלשה בחורים צעירים הוקמה הישיבה.

ישיבה לכל סגנון

כיום מונה הישיבה צוות מכובד של רבנים ומשפיעים ביניהם הרב טורנהיים, הרב וויטי והרב בארבער. הישיבה נועדה לבעלי תשובה, תלמידי ישיבות שמתקרבים לחסידות ומחפשים ישיבה בסגנון מעט שונה ותמימים בוגרי ישיבות חב”ד לאחר שנת ה’קבוצה’ ב–770.

“יש מכתב של הרבי לישיבה שנפתחה, הרבי כותב שם שהאופי של הישיבה יהיה תלוי בסוג התלמידים. אם התלמידים שיגיעו יהיו שייכים לתומכי תמימים - אז המוסד יתנהל כסניף של תומכי תמימים; ואם לא, אז זה יהיה כמו ה’רשת’.

“זה גם הסגנון של הישיבה שלנו. אנחנו מבחינתנו פונים לבחורים שאין להם בסיס של תומכי תמימים ופותחים בפניהם את הדלת הראשונה. כל אחד יכול לבוא ללמוד אצלנו. בין אם זה בחור חרדי, ספרדי, כיפה סרוגה, אמריקאי, מתקרב או בעל תשובה. כל אחד לפי הרמה שלו ומה שהוא מסוגל לקבל ולקלוט.

“הישיבה שלנו מתאימה גם לתלמידים אחרי קבוצה. בחור  שמחפש מקום שקט שבו הוא יכול לשבת וללמוד במסגרת מסודרת ולשמוע שיעורים בראש שקט, בלי להיות מחוייב לכל מיני דברים אחרים”.

“כיום, המצב הוא שאחרי שנת הקבוצה ב–770, הבחורים שיושבים ולומדים ב–770 לא תמיד מצליחים לשמור על סדרי לימוד קבועים בגלל המסגרת הגמישה. האפשרויות הישיבתיות האחרות הם מכוני סמיכה במקומות שליחות שונים, ושליחות בישיבות. אנחנו נכנסים בדיוק לוואקום הזה, ומציעים לבחור שרוצה לחזור ארצה אחרי הקבוצה, להמשיך לשבת בישיבה וללמוד בדיוק בתנאים שהיו לו בישיבה גדולה”.

לאחרונה הצטרף לצוות משפיע נוסף, הלימודים נכנסו למסלול רציני והישיבה התחילה לקבל את האופי והצביון המיוחד שלה.

מעתיקים את ההצלחה לתל-אביב

אבל הרב בלומברג לא הסתפק בישיבה שהחלה בסדר לימודים רציני. הרעיון של השולחנות עדיין בער בעצמותיו. במקביל להקמת הישיבה הוא חידש את הפעילות בשולחנות ומנסה תמיד להרחיב אותה.

“חזרנו לפתוח את השולחן בירושלים, בעיר העתיקה”. מספר הרב בלומברג, “הבאנו לשם כל ליל שישי סיר חמין גדול, הרב זלמן לנדא היה מגיע להתוועד. צריך לראות כדי להבין איזה ‘ביקוש’ היה לשולחן הזה. אנשים פשוט עמדו מסביב בכמה מעגלים וחיכו שמקום יתפנה בשולחן כדי לשבת. רובם ככולם אנשים שלמדו חסידות פעם ראשונה בחייהם. כיום אנחנו קודם כל לומדים שיעור חסידות מעמיק ורק לאחר מכן מוציאים את הכיבוד והחמין ומתוועדים.

הרב בלומברג לא נעצר בעיר העתיקה. הוא חיפש את הקצה ההפכי והחליט ללכת על צעירי תל אביב, לא פחות. התל אביבים זוכים לפרוטקציה מיוחדת על פני הירושלמים בכך שהם מקבלים את השולחן פעמיים בשבוע. המומחיות של הרב בלומברג, אם טרם שמתם לב, היא שיש לו חוש מיוחד להתחבר לכל אדם.

“אנחנו מעמידים את השולחן במרכז תל אביב במקום הומה צעירים ובליינים. כאשר הם יוצאים ממקומות הבילוי, הם חולפים ליד השולחן שלנו ורבים מהם נשארים לשבת. זה מדהים כמה אנשים צמאים היום לחסידות, לתורה ומצוות וזה לא משנה אם זה בעיר העתיקה של ירושלים או בעיר החדשה של תל אביב.

“הרעיון הוא להגיע לרחוב עצמו”. אומר בלומברג. “הרחוב לא שייך לאף אחד ולכן הוא הכי פחות מאיים. כשאתה מזמין מישהו לאירוע או לשיעור, הוא צריך להיות בשל רעיונית במידה שיסכים להגיע אליך. אבל הרחוב הוא רשות הרבים - לא אתה מגיע אליו ולא הוא מגיע אליך. זה יוצר פתיחות הרבה יותר גדולה אצל אנשים להיחשף לדברים חדשים. כך מגיעים אלינו בחורים ואברכים ליטאיים, ומשאר הזרמים ביהדות, גם כאלו שלא היו נכנסים מעצמם לשמוע שיעור בחסידות, כשהם עוברים ברחוב הם מרשים לעצמם להטות אוזן ולהקשיב ורבים מהם נשארים. מה שנקרא “הציץ ונפגע”

מהשולחנות - לישיבת קיץ

מי שהיה נכנס במהלך הקיץ לאולם ישיבת הקיץ, לא היה מאמין למראה עיניו. בית מדרש שבו לומדים ביחד חברותות מכל הסוגים והזרמים ביהדות החרדית. בחור חסידי עם ליטאי, חב”דניק עם כיפה סרוגה. לומדים יחד מאמר או שיחה.

זה היה הקעמפ המיוחד לבני ישיבות לא חב”דיות, שאורגן על ידי הרב בלומברג בשיתוף ארגון את”ה המרכזי באה”ק.

“בעקבות ההצלחה הגדולה של השולחן בירושלים, היה לנו קשר עם הרבה בחורים מישיבות שונות”. מספר בלומברג, “חשבנו מה עוד אפשר לעשות כדי להגביר את הפעילות ועלה הרעיון לארגן קעמפ חסידי חב”די לבני ישיבות”.

שיתוף הפעולה בין המרץ של בלומברג והצוות המנוסה של את”ה בראשות הרב מנחם פרלשטיין הביא להצלחה גדולה. הקעמפ סחף עשרות בחורים שהגיעו לשבועיים של לימוד נגלה וחסידות, התוועדויות מרוממות והתעלות רוחנית שכולם חדורים בבשורת הגאולה והגואל.

מעבר ללימוד נגלה וחסידות והתוועדויות מיוחדות, נהנו התלמידים משתתפי הקעמפ מטיולים מהנים והפעלות חווייתיות שונות. בסיום הקעמפ התקיים מעמד מיוחד ומרגש בו חלקו המשתתפים את חוויותיהם מהקעמפ. “היה זה טקס מאוד מרגש. חלקם העלה זאת על הכתב וחלקם אף ביקש להביע את הרגשתם בעל פה. זה היה מאוד מרגש לשמוע ולקרוא את הדברים. כולם דיברו על כך שבעקבות הקעמפ הם נחשפו לעומק המיוחד של תורת חסידות חב”ד ובמיוחד לענייני האמונה ברבי מלך המשיח”.

“המוטו שלנו הוא שאנחנו לא מחביאים ולא מסתירים כלום, אבל אין כפיה” אומר בלומברג. “זה גם הקו שלנו בשבתונים. אנחנו נותנים לכל אחד להתחבר בדרך שלו ובסגנון שלו. ואנשים מתחברים לזה. הם אוהבים שלא מנסים לייפות כל הזמן את המציאות או להראות רק צדדים מסויימים בחסידות. אנחנו מציעים הכל, מדברים על הכל וכל אחד בוחר לקחת מה שהוא מוצא לנכון. ואנשים מאוד מתחברים לסגנון הזה”.

ארבעה שבתונים

דיברת על השבתונים. מה זה?

השבתונים הם המשך הפעילות שלנו אחרי הקעמפ והשולחנות. ארבע פעמים בשנה אנחנו מארגנים שבתון בכפר חב”ד או באחת הישיבות באיזור המרכז לאותם בחורים שאנחנו עובדים. אנו שומרים איתם על קשר כל השנה - מהשולחן בירושלים, מהקעמפ או מהשיעורים השונים.

גם השבתונים, כמו הקעמפ, מיועדים לבחורים מכל הסוגים. ובאמת ניתן לראות בין המשתתפים נערים מכל המגזרים וזה מה שיפה בפעילות שלנו. כולם מתקרבים לחסידות, למשיח ולעניינים של הרבי בלי להחביא או לעמעם מסרים.

מה התכניות לעתיד?

אנחנו מתכוונים להתפתח ולגדול. בכ”ד טבת האחרון עשינו אירוע גדול בירושלים בהשתתפות רבנים ומשפיעים והיו שם מאות בחורים. אנחנו מתכוונים להוסיף שולחנות במקומות נוספים בארץ ישראל שיש ריכוזים גדולים של בני נוער וכמובן להרחיב שדרך זה גם הישיבה תגדל ותפרח.