כיוון שהרבי היה כל אותו היום ב’אוהל’, ועמד שם כל היום מבלי לאכול מאומה, ניסו לעש

כיוון שהרבי היה כל אותו היום ב’אוהל’, ועמד שם כל היום מבלי לאכול מאומה, ניסו לעשות ‘תרגיל’. הגבאי הכריז שהיות והקונטרסים עוד לא הגיעו מהדפוס, לכן תהיה כעת הפסקה, ולאחר מכן הרבי יחלק את הקונטרסים והדולרים. אולם הרבי חייך ואמר שבמקום לעשות ‘הפסק’, נעשה ‘המשך’, והמשיך לדבר עד שהגיעו הקונטרסים. תוכן הדיבור היה אודות שאין כאן ‘הפסק’, אלא רק ‘המשך’, וזהו רמז לג’ תמוז

בשיחה המופלאה של כ”ח סיוון תנש”א, מתייחס הרבי מלך המשיח שליט”א באופן מיוחד לג’ תמוז, אף כי ברמז, אך ממש רמז שקוף.

בשיחה מופלאה זו, הרבי מטיל “פצצה”, ואומר דבר שהיה נשמע הזוי לחלוטין, שגם ה”שפיץ–חסידים” לא היו מעלים על דעתם דבר כזה. הרבי אמר זאת בפירוש ובהדגשה, ולפי הנראה לעינינו הגשמיות, אמר זאת כשהוא מחזיק ב’סטנדר’ ושתי ידיו הקדושות כאילו רועדות מהתרגשות.

הרבי מדבר על מעלתו של יום זה, כ”ח סיוון, שהיום הזה הביא את הכח של התורה לחצי הכדור התחתון, למקום הנמוך והמגושם ביותר, שרבינו הזקן מתבטא עליו שלא היה בו מתן תורה. ובכל זאת, בדורנו זה, הדור השביעי שכנגד ספירת המלכות, מתגלה היתרון שיש בארץ התחתונה ביותר, ב’חוצה’, ב’רשות הרבים’, בעומק החושך והגלות. דווקא משם בוקעת אמיתת ושלמות הקדושה. ולכן הגאולה הפעם היא אמיתית ושלמה שאין אחרי’ גלות.

ולכן, כיוון שהגאולה בוקעת דווקא מהתחתון ביותר, לכן גם התחלת התגלותו של בית המקדש השלישי תהיה דווקא כאן במקום זה, 770, ומכאן ישוב לירושלים. כי למרות שבית המקדש הוא שיא הקדושה, ומקומו בארץ הקודש ובעיר הקודש, אך כיוון שהגאולה השלמה בוקעת דווקא מתוך התחתון ביותר, לכן התחלת התגלותו היא דווקא במקום זה, שהוא המקום התחתון ביותר שהפכו אותו להיות מרכז הפצת המעיינות בכל העולם כולו. את זאת יכול נשיא דורנו לעשות, שדווקא במקום זה, 770, תהיה התחלת התגלותו של בית המקדש השלישי, “מקדש אד’ כוננו ידיך”.

זו אם כן השליחות המיוחדת של דורנו, הדור התחתון ביותר, שנמצא במקום הנמוך ביותר, אך דווקא הוא מביא את הגאולה “עמדו הכן כולכם” לקבלת הגאולה השלמה, ובראשם המלך המשיח. ואפילו כשילד קטן אומר ומבקש זאת, הקב”ה מקבל את פסק–הדין של “נער ישראל ואוהבהו”, ומגלה את אהבתו העצומה לישראל ללא גבול. ופסק זה הופך להיות חלק מה”תורה חדשה” של משיח שבאה “מאתי”, מהקב”ה בכבודו ובעצמו. ובפרט שכל ענייני העולם כבר מוכנים ומוליכים לדבר האחד והיחיד - הגאולה.

בסיום השיחה הודיע הרבי על חלוקת שטרות מצווה לצדקה המקרבת את הגאולה, ויחד עם זאת הרבי עמד לחלק לכל אחד ואחת את ‘קובץ כח סיוון’.

כיוון שהרבי היה כל אותו היום ב’אוהל’, ועמד שם כל היום מבלי לאכול מאומה, ניסו לעשות ‘תרגיל’. לאחר תפילת ערבית הגבאי הכריז שהיות והקונטרסים עוד לא הגיעו מהדפוס, לכן תהיה כעת הפסקה, ולאחר מכן הרבי יחלק את הקונטרסים והדולרים. אולם הרבי חייך ואמר שבמקום לעשות ‘הפסק’, נעשה ‘המשך’, והמשיך לדבר עד שהגיעו הקונטרסים.

תוכן הדיבור היה אודות שאין כאן ‘הפסק’, אלא רק ‘המשך’, וזהו רמז לג’ תמוז. אחרי כ”ח סיוון - ממשיך הרבי - מגיעים אנו לכ”ט סיוון, ערב ראש חודש, שבו מתעלמת הלבנה לחלוטין ואינה מאירה כלל. נדמה כאילו יש כאן ‘הפסק’ ח”ו. אבל באמת לא שייך כלל שום ‘הפסק’. אין זה אלא ביטול מוחלט של הלבנה לצורך ייחוד מוחלט של השמש והירח. ובעבודת ה’ יש כאן ביטול מוחלט של יהודי, שנמשל ללבנה, כדי להגיע לייחוד מוחלט עם עצמותו יתברך, עד “והיו לבשר אחד”, ועד ל”יחיד” שלמעלה מ’אחד’, ועד למעלה אף מ”יחיד”. שאז בוודאי לא שייך שום ‘הפסק’ ח”ו, אלא רק ייחוד מוחלט. והתוצאה מייחוד זה צריכה להיות, אומר הרבי, “תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים”, שיהודי יהיה “שותף להקב”ה” בפרט בהבאת הגאולה האמיתית והשלימה. כי כדי שהקב”ה יפעל זאת, הוא זקוק כביכול שהיהודי יסכים לזה (שוב, לפי הנראה לעינינו הגשמיות, הרבי אומר זאת תוך כדי שהוא מחזיק ב’סטענדר’ בשתי ידיו הקדושות כשהן כאילו רועדות מהתרגשות. והוא חוזר שוב ושוב: שיהודי יסכים, יסכים, יסכים…). ויותר מזה, שהוא ירצה, ויכריז, שלא זו בלבד שכבר הגיע זמן גאולתכם, אלא שהגאולה נמצאת כבר כאן למטה בפשטות, כמדובר לעיל ש”גאולה” היא מלשון גילוי. והכח לזה בא מכ”ח סיוון.

צריך שיהודי יסכים…

הרבי אומר וחוזר ואומר שמה שנראה לעינינו כאילו ח”ו הי’ איזשהו הפסק והעלם - אין זה הפסק ח”ו, אלא ביטול וייחוד של יהודי בעצמותו יתברך. והתוצאה מזה צריכה להיות שאנו נסכים (שיהודי יסכים, יסכים, יסכים…). ויותר מזה, שנרצה, ונכריז, שלא זו בלבד שכבר הגיע זמן גאולתכם, כל מציאותם וקיומם אינו אלא אך ורק כדי “להביא לימות המשיח”. להסכים ולדעת ולרצות ולהכריז שהגאולה נמצאת כבר כאן למטה בפשטות, ולעשות הכל לגלות זאת בפועל ממש לעיני כל בשר. שכולנו נפקח את העיניים הגשמיות ויראו זאת גם בפשטות ממש.

ויש לנו את הכח לזה מכ”ח סיוון, הכח של מתן תורה, הכח של הדור השביעי, ספירת המלכות, מלכותו של משיח בן דוד, שמוריד את השכינה “למטה בארץ”, ונותן לתחתון ביותר, לנו, את הכח להפוך את החושך לאור. ויותר מזה, לגלות את מציאותו האמיתית של החושך, שכל מציאותו אינה אלא כדי שממנו יבקע אור הגאולה האמיתית והשלמה. והקב”ה מקבל את הבקשה ואת פסק–הדין שלנו, גם אם אנו עדיין תינוקות, “נער ישראל ואוהבהו”. ומגלה את אהבתו העצומה לישראל ללא גבול, אבל דווקא בתוך העולם המוגבל. ובפרט שכל ענייני העולם כבר מוכנים ומוליכים לדבר האחד והיחיד - הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.