‘ ארון קודש ’ משפחתי “אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters

‘ארון קודש’ משפחתי

“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש • תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

“תצוגת ארון הקודש”

ב”ה. י”ב בניסן ה’תשל”ד

ברוקלין, ניו יורק

לכל המשתתפים

בתצוגה של ארון הקודש

לכבוד י”א ניסן ה’תשל”ד

שלום וברכה:

הפרזנטציה של חפץ כה מקודש ומשמעותי, כמו גם הזמן ומקום האירוע, מזמינים התבוננות מיוחדת. על אחת כמה וכמה לאור תורתו של הבעל שם טוב שמשמעותה, שכל דבר שמתרחש בחיים יכול, ומשום כך צריך, לשמש כלקח מעשי לאדם בר הדעת בחייו והנהגתו היומיומיים. הבסיס לכך הינו העובדה שכל דבר שמתרחש קורה, כמובן, בהשגחה פרטית – השגחה אלוקית בכל פרט ופרט.

לפיכך, הפרזנטציה האמורה מספקת חומר רב למחשבה, שחלק ממנו ברצוני לחלוק אתכם במכתב זה.

האדם נקרא ‘עולם קטן’. חכמינו מציינים שזה איננו סתם ביטוי, אלא שההקבלה תואמת ומתאימה בפרטים רבים, אפילו פרטים דקים. הרעיון שמאחורי ההקבלה הזאת הינו שהאדם והעולם שבו הוא חי קשורים בקשר הדוק ומשפיעים באופן הדדי האחד על השני.

הרעיון של ארון קודש הינו, שלמעשה זהו חפץ גשמי, עשוי מעץ, או ממתכת, או מחומר אחר, אשר מקודש לשכן בו ספר תורה, שגם הוא עשוי מדברים חומריים (קלף כתוב עם נוצה ודיו), אך הינו קדוש בגלל שהכתוב הוא דבר ה’, השיא של כל מה שהוא רוחני ומקודש. בגלל שארון הקודש הינו חפץ קדוש כל כך בסיבת היותו משכן למקודש ביותר מכל החפצים הקדושים, ספר התורה, נהוג לעשותו יפה – כפי שהוא עם הארון החדש שהוצג. אפילו כאשר לארון קודש יש תאים נמוכים יותר, הם משמשים אך ורק לשמירת תשמישי קדושה אחרים.

אדם הוא כמו ארון קודש. הגוף, המורכב מרקמה, עצם וכו’, הוא פיזי, אולם הוא משמש משכן לנשמה שהינה רוחנית, קדושה וטהורה. משום כך הגוף גם הוא, צריך להישמר בקדושה, כמו ארון קודש המשמש משכן לספר תורה.

למעשה, את ההקבלה ניתן להחיל על העולם כולו בגדול, שבו ה’ ציווה לבנות מקדש, שממנו יפוצו אורו וקדושתו של ה’, ויחדרו בעולם כולו.

באותו אופן, כל אחד צריך להשתדל לעשות את לבו ומוחו – למרות שהם עשויים ממהות פיזית – ‘קודש קודשים’, כלומר, אכסניה מקודשת לתכנים אפילו קדושים ונעלים יותר, מכוונת לקדושה ולשלמות העליונים שה’ גילה בתורתו ומצוותיו. עד כדי כך, שאפילו ‘התאים הנמוכים יותר’, זאת אומרת כאשר המוח והלב פונים לרמה נמוכה יותר, כלומר, לדברים חומריים כגון עסקים או עבודה, אין הם דבר בפני עצמו, אלא אמצעי לרמה רוחנית טובה ונעלה יותר, בכך מעניקים לעיסוקים השגרתיים אור שונה, משמעות וערך נעלים יותר.

ובכך זה מתאים לבית המקדש שה’ ציווה להקים בעולם החומרי הלזה, בית המקדש שבעבורו בני ישראל תרמו חפצים חומריים כזהב, כסף ונחושת, ובכך העלו לקדושה לא רק את התרומות עצמן, אלא גם את המאמץ שהושקע בהשגת כל חפציהם החומריים, כולל החלק העיקרי שמשמש לצרכים אישיים ומשפחתיים.

שני בתי המקדש – ה’מקדש’ שנמצא בכל יהודי, איש ואישה, והמקדש שה’ ציווה לבנות כמקום משכן עבורו בעולם, מוזכרים כאחד ובאותו משפט בתורה: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – “בתוך כל אחד ואחד מהם”, כפי שחכמינו מפרשים פסוק זה. במילים אחרות, המטרה הסופית של בית המקדש שנבנה לה’ הינה כדי לעשות את לבו ומוחו של כל יהודי מקום ראוי עבור הקב”ה, לשכון בתוכו.

המסקנה הישירה מהאמור לעיל היא, שלמרות שבזמננו בית המקדש אינו קיים, וישוב וייבנה כשמשיח יבוא, בית המקדש שנמצא בתוך היהודי, איש או אישה, נמצא תמיד, וזה לגמרי תלוי בו ובה, לטפח אותו ולעשותו אפקטיבי בקידוש כל חיי היומיום.

לאור האמור לעיל, יחד עם הערכתי הכנה לרגשות הנלווים לפרזנטציה, ברצוני להביע את תקוותי שזה יעורר את כל המשתתפים לחזק את נחישות ההחלטה לעשות ‘ארון קודש’ מהחיים הפרטיים של כל אחד ואחת, ‘ארון קודש’ משפחתי, עד שגם הילדים יהיו חדורים באותה רוח ומסירות. עם החלטה נחושה כזאת, הסיוע האלוקי מובטח, ויהי רצון מה’ שזה יתבצע ברוח הימים האלה, שבהם הפרזנטציה נערכת, כלומר ברוח של חירות אמיתית מכל הטרדות, גשמיות ורוחניות.

יותר מכך, מקום הפרזנטציה גם הוא מיוחד, שכן זה המקום שבו מורי וחמי הקים את ‘מקדשו’ – בית מקודש לתפילה וללימוד – במשך העשור האחרון לחייו עלי אדמות, מקדש שממשיך באותה רוח.

מאחל לך ולמשפחתך פסח כשר ושמח,

בברכה

(חתימת יד קודשו)

“חינוך הנוער”

בעזרת ה’

ראש חודש מנחם אב ה’תשל”ג

ברוקלין, ניו יורק

מר מרדכי שאול לנדאו

שלום וברכה:

הקשר שלנו היה בעניינים שהם בעלי רמה גבוהה ביותר, או, בלשון חב”ד – עניינים “פנימיים”. עבורי, כמו שאני מקווה שגם עבורך, המשמעות היא המשכיות הקשר, אפילו במהלך ההפסקות שבין ההתכתבויות, שכן במקום שבו יש מפגש של דעות ורעיונות, הקשר מתעלה מעבר לזמן ומרחב.

כיוון שכך הם פני הדברים והואיל ומחשבותיי אתך, ברצוני לשתף אותך בענין שהטריד את דעתי בשבועות האחרונים, דהיינו, תשומת הלב הבלתי מספקת שניתנת לחינוך הילדים שבגיל קדם בר (ובת) מצווה, ועד לקטנים ביותר. אפילו בחוגים שבהם ניתנת תשומת לב רצינית לבנים ובנות מבוגרים יותר, ישנה מגמה רווחת להתייחס לחינוכם של הקטנים בקלילות רבה יותר.

הגישה הזאת מפתיעה למדיי, שכן לתורה יש השקפות מוצקות לגמרי בקשר לתפקידם של הצעירים. די אם נצטט את המנהג שנקבע על ידי חכמינו שמיד כשילד מתחיל לדבר, אביו מחויב להתחיל ללמד אותו תורה, במיוחד את הפסוק “תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב”.

ממבט ראשון, ישנו מרחק רב ביותר בין פעוט בין שנתיים, שזה עתה התחיל לדבר, לבין התורה שמשה רבנו קיבל בהר סיני כשהיה בגיל שמונים ומשהו ובשיא גדלותו. אולם, זוהי בדיוק היתה כוונתם של החכמים: להכניס את הפעוט הזה בקשר מיידי עם התורה שמשה קיבל בהר סיני. עד כדי כך שאדמו”ר הזקן, מייסד חסידות חב”ד, מתחיל את הלכות תלמוד תורה ב’שולחן ערוך’ שלו עם הכלל הזה עצמו שנקבע על ידי חכמינו.

לאור האמור לעיל, כתבתי שני מכתבים במיוחד לילדי טרום בר (בת) מצווה, אשר עותק מהם מצורף בזה, ואני מקווה שתמצא אותם מאירי עיניים.

אין צורך לומר, אני בטוח שלא תחשוד בי בבקשה עקיפה לכסף. שכן, כפי שאתה יודע, יש בינינו הבנה שזכות הקדימה אצלך צריכה להיות נתונה באופן מיוחד למיאמי, המקום שיש לקוות שממנו יהדהד קול התורה לכל קצווי ארץ. מה שאני רוצה, ואיני שומר זאת בסוד, אלו הילדים: “תן לי הנפש” – במקרה זה, הילדים; לא בשבילי, כמובן, אלא לתורה, בהתאם לציווי שיהודים חוזרים עליו פעמיים ביום: “ושננתם לבניך” – הכוונה לתלמידים, ילדי בית-ספר.

בברכה להצלחה בכל פעולותיך הכלליות והאישיות, בזכות פעולותיך לזיכוי הרבים, ומצפה לשמוע בשורות טובות ממך תמיד.

(חתימת יד קודשו)