אין חופש מלימוד התורה!

חז”ל מלמדים אותנו: “לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, שנאמר: ‘כי אם בתורת ה’ חפצו”’! מכיוון שהתלמיד כל כך אוהב את מחנות הקיץ, לכן כשמעודדים אותו בצורה חיובית ללמוד ולהתנהג כראוי, ומעניקים לו חמימות חסידית - זה משנה אותו מן הקצה אל הקצה. כי זה דבר ‘שליבו חפץ’

מאת: הרב נחמן יוסף טברסקי

 אין חופש מלימוד התורה!

ימי הקיץ הם רק חודשיים בשנה, אבל בתור מגיד שיעור בישיבה גיליתי שהקיץ נמשך הרבה יותר מחודשיים. הוא מעסיק את התלמידים במשך תקופה ארוכה מאוד. חמישה חודשים לפני שמתחילים את הקיץ, וחצי שנה אחרי הקיץ - ניתן לשמוע את התלמידים מדברים על מה שהיה ועל מה שיהיה…

לאור העובדה שלקיץ ישנה חשיבות כל כך מיוחדת אצל התלמידים במשך כל ימות השנה - לכן, נחוץ מאוד לנצל את הקיץ ולקשר אותו לדברים חיוביים שגם ישפיעו לטובה על צעירי הצאן. זוהי תמצית הגישה שרואים אצל הרבי.

הרבי מסביר, שכל יהודי בכל מצב צריך להיות בתנועה מתמדת של גדילה ועלייה בקודש, בפרט ילדים שנמצאים בזמן הגדילה. ממילא, לא שייך לומר שצריכים להוציא אותם אל היחופש^,, כי כל יום נחוץ מאוד בשבילם ולמען עתידם. ומאמר חזייל “אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני” לא פג תוקף גם בימי הקיץ.

בכל הזדמנות שהרבי מדבר על ימי הקיץ - הרבי שולל לחלוטין את המושג הזה הקרוי ‘החופש הגדול’. התורה הקדושה היא מקור חיותו של כל יהודי וכי שייך להעניק לילדים ‘חופש’ מלימוד התורה?! יש מכתבים שהרבי כתב בשנים הראשונות “אילו איישר חיילי הייתי מבטל את זה”. הדבר היחיד שנכון לעשות זה לצאת ל’חופש’ מהיצר הרע. קצת מנוחה ממנו אף פעם לא יזיק…

לאמיתו של דבר, על אף שהתלמידים נהנים מהרעיון שיש ‘חופש’, ישנם ילדים רציניים שחפצים להמשיך בשגרת הלימודים והיו מוותרים על ה’חופש’ בחפץ לב. לעומתם נמצאים התלמידים שרואים בימי ה’חופש’ זמן פטור מהלימודים הסדירים של כל ימות השנה, ועכשיו הם מבקשים הפסקת מנוחה.

על אף שהרבי עודד את קיומם של מחנות הקיץ, הרבי הדגיש שאין הכוונה שאלו ימי ‘חופש’ מתורה ומצוות וצריכים להקפיד על הקדשת זמן מסוים ביום ללימודי קודש, אך מצד שני, הרבי כן מייחס לקיץ זמן של חיזוק הגוף וסוג של הפסקה מסוימת, בכדי שהתלמידים יוכלו להתכונן כראוי בכוחות מחודשים לשנת הלימודים הבאה.

הרבי נותן לזה משל מספורטאי שצריך ללכת אחורה בכדי לקפוץ קדימה, כך גם בכדי לחזק את הלימודים בשנה הבאה מעניקים זמן של התרעננות וחיזוק הכוחות. אך הדגש הוא על ההכנה להתחדשות ללימוד התורה וקיום המצוות ביתר חיות וביתר שמחה.

זמן איכות שמחולל נפלאות

מה יש בהם בימי הקיץ ש’תופסים’ אצלנו מקום חשוב כל כך לעומת חיי השגרה? בכל ימות השנה הרגילים ישנם זמני לחץ בעת שעסוקים בעבודות הבית, בטרדות הפרנסה וכו’, וגלגל החיים שוחק אותנו וממילא אין לנו זמן להקדיש עבור בני הבית, מלבד בשבתות וחגים. ימי הקיץ, שמנוטרלים מעט מהלחץ היומיומי, מספקים לנו כאבא ואימא הזדמנות של זמן איכות עם הילדים, וכאן עלינו לנצל בצורה מרבית את הימים הללו על מנת להנחיל בליבותיהם ‘אידישקייט’ ו’חסידישקייט’ על ידי סיפורי צדיקים עם מסר רוחני והענקת דוגמא רוחנית טובה יותר מהרגיל.

ניתן לראות זאת גם אצל הקעמפים שמקפידים שלילדים יהיו מדריכים מתאימים ובעלי תוכן, שגם יודעים כיצד להעביר מסרים חסידיים בצורה חווייתית, ורואים עד כמה הכוח של הקעמפים עוצמתי אצל הילדים שנוספת בהם חיות עד הקעמפ בשנה הבאה…

היה לי תלמיד, עם הרבה בעיות וקשיים, וביקשו מכל אנשי הצוות להתחשב במצבו ולעזור לו, מכיוון שידעו שהוא מתקשה בעניינים מסוימים. מכיוון שהכרתי את מצבו, השתדלתי מאוד לקרב אותו בכדי שירגיש טוב והיה ביננו קשר פתוח עד שמדי יום הוא היה ניגש לשוחח איתי. הוא היה בחור מאוד אמיתי, כל דבר שעשה היה באמת, בגלל הקשיים שהיו לו הוא גם לא למד באמת…

לקראת סוף השנה, לא היה לי מה לכתוב בתעודה שלו, אבל ציינתי שיש לו פוטנציאל גדול מאוד. בסיום הלימודים הוא היה צריך ללכת לקעמפ, דיברתי איתו באריכות ואמרתי לו שאני בטוח שבקעמפ הוא מאוד יצליח. המרחק מהבית, המוסד השונה, הצוות החדש, כל אלו יאפשרו לו לפתוח דף חדש. התלמיד שאל: איך אתה יכול להבטיח שאצליח - הרי מכיתה ג’ לא הצלחתי ללמוד מילה? עניתי לו בסיפור מעניין:

היו שני ילדים שגרו בשכנות והיו חברים מאוד טובים, ומילדותם למדו יחד באותם מוסדות, רק שהיה שוני גדול ביניהם, האחד היה המצטיין של הכיתה ובית הספר, תמיד היה חוזר הביתה עם הפרס הגדול ביותר. ואילו חברו לא היה מצליח והיה נחשב לחלש בלימודים, ולא זכה בפרס… כך זה נמשך שנה אחר שנה והפערים רק הלכו וגדלו.

בהגיעם לגיל מצוות, האבא של הילד החלש היה כאוב מאוד ממצב בנו, והנה הוא פוגש את שכנו - אביו של הילד המצטיין, ושואל אותו לדעת: גלה לי מה הסוד שלך שיש לך בן המצטיין בכל דבר? ענה לו האבא: בכל מבצע לימודי המתקיים ב’חדר’, אני אומר לילד שלי: ‘כמה שהבית ספר מתגמל אותך - אתן לך אותו דבר’, כך הילד יודע שכל דבר שהוא מרוויח בכיתה השכר שלו כפול, וזה עובד! ‘תנסה את זה גם אתה’, הציע לאבא של הילד החלש.

כעצת שכנו כך נהג האבא. אך כמה מאוכזב היה לגלות את תגובתו של הילד: אני לא צריך מתנות, אני לא מעוניין במתנות לא מבית הספר ולא ממך, לא מעוניין ללמוד, רק תן לי מנוחה. האבא נדהם לגלות ששום דבר לא עוזר, אפילו מתנות יקרי ערך לא מצליחים לשכנע את בנו..

הלך האבא לרב העיר להתייעץ איתו מה עוד אפשר לעשות? ענה לו הרב: הילד שלך - לדעתי - עוד יעבור בהרבה את הילד המוצלח, יעקוף אותו בלימוד באין ערוך, הוא יהיה מצטיין אמיתי! ואסביר לך למה, הילד השני הוא ילד טוב ומצטיין עם מידות טובות, נותנים לו מתנה ולכן זה עובד. אבל תדע לך - יום אחד המתנות נגמרות. עד גיל מסוים המתנות פועלות על הילד, אך בגיל מסויים הילד עצמו מחליט אם הוא רוצה ללמוד או לא והמתנות לא ישפיעו. אבל הילד שלך הוא אמיתי, וברגע שהוא יגיע לרגע של אמת הוא יתפוס את עצמו ללימודים, ושום דבר לא יעצור אותו בדרך. הוא לא זקוק למתנות ותגמולים, הוא פשוט ייקח את עצמו לידיים כמו שצריך, ואז תראה מי זה הבן שלך. ואכן לאחר כמה שנים כך היה.

אמרתי לאותו תלמיד מתקשה שהיה אצלי: ‘כך גם אתה, את האמת אתה יודע, ובבוא העת בעזרת ה’ כך יהיה’. ואכן הוא הלך לקעמפ ושם למד 17 דפי גמרא, דבר שהמצוינים לא מצליחים לעשות, הקעמפ פשוט שינה אותו לטובה!

בשנה הבאה הצעתי לאביו של הילד, שאולי כדאי שבנו ישנה אווירה [לא רציתי לומר במפורש שהוא צריך לצאת מהבית לפנימייה], רמזתי שכדאי שיחליף מקום לימודים וילך ללמוד במוסד עם תנאי פנימייה, ואכן הוא הלך למקום אחר, ואחר זמן נודע לי מאחד מאנשי הצוות, שגם אם הייתה התוועדות עד שעה מאוחרת בלילה, למחרת בסדר חסידות בשעה 7:30 הוא כבר ישב מול הספר ולמד בהתמדה רבה, כי הוא בחור אמיתי! הוא לקח את עצמו ברצינות והשתנה מהקצה אל הקצה. זה הכוח של הקיץ.

רווח של שנה - בחודשיים

הייתי עד לעוד מקרה עם תלמיד נוסף שלמד אצלי, אשר התמודד עם קושי מסוג אחר. בסיום שנת הלימודים אצלי בכיתה הוא התעתד לעלות כיתה אך ההנהלה התלבטה אם לזרוק אותו בתואנה כי לא שייך יותר להחזיק אותו בין כותלי הישיבה. לקראת הקיץ הוא ניגש אלי ואמר לי שהוא רוצה ללכת לקעמפ טוב שאליו גם הולכים חברים טובים אבל הקעמפ לא רוצה לקבל אותו מתוך חשש שהוא יחולל להם מהומות… הבטחתי לו שאנסה לעזור לו להתקבל.

התקשרתי לאחראי על הקעמפ [שגם היה תלמיד שלי לשעבר], והפצרתי בו שיכניס את התלמיד הזה לקעמפ: “כמו שלוקחים תלמידים מכל מיני מקומות בשביל להציל אותם… אני מבטיח לך שהוא לא יעשה בעיות בקיץ, הוא יתנהג כמו שצריך”. בסופו של דבר התלמיד התקבל וגם סידרתי עבורו את התשלום לנסיעות. הכל התנהל על מי מנוחות עד שבסיום הקעמפ, התקיים טיול מיוחד עבור שמונה תלמידים המצטיינים ביותר, והוא נמנה על אחד מהם.

בהשגחה פרטית, שבועיים לפני תחילת הלימודים, הייתי צריך להיכנס לקחת משהו מהמשרד, ובדיוק המנהל ישב שם. בהיכנסי למשרד צלצל הטלפון ועל הקו היה האבא של התלמיד הזה. המנהל ביקש מהאבא להתקשר עוד חמש דקות, ובינתיים שאל אותי ‘מה אומרים לאבא, שבנו לא מתאים למסגרת הישיבה?’ אז סיפרתי למנהל כיצד במהלך הקיץ התלמיד הזה הפך לאחד המצטיינים ביותר בקעמפ! ‘אני חושב שחייבים להשאיר אותו בישיבה. אפשר לומר לאבא שצריך להקפיד על כל מיני דברים, אבל לא לזרוק אותו ח”ו’. המנהל עשה כעצתי והשאיר את התלמיד בישיבה, ולתלמיד הזה יש היום בית חסידי.

רבים תוהים מה סוד ההצלחה של הקעמפים? חז״ל מלמדים אותנו “לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, שנאמר: ‘כי אם בתורת ה’ חפצו’”! בגלל שהתלמיד כל כך אוהב את מחנות הקיץ, - לכן כשמעוררים אותו בצורה חיובית ללמוד ולהתנהג כראוי, ונותנים לו חמימות חסידית, זה פועל עליו מאוד חזק ומשנה אותו מן הקצה אל הקצה. כי זה דבר שליבו חפץ.

על פרשת בוני מגדל בבל נאמר במדרש: “וישבו שם, אמר רבי יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ”… בדרך הצחות ניתן לומר, שבכל ישיבה שבחור רק ילמד - השטן אצלו קופץ ומקטרג, איפה שרק יישב וילמד הוא יחשוב שבמקום אחר טוב יותר, ‘הישיבה ההיא טובה יותר’. אבל בקעמפ לעומת זאת - הכל טוב! זו המעלה כאשר הילד בקעמפ. ועלינו לנצל את זה בצורה הכי חיובית שאפשר.

יתירה מזו, הייתה פעם קבוצה של 15 בחורים שמסיבה כלשהי לא הלכו לקעמפ ונשארו בבית בימי הקיץ וחלק מצוות הישיבה דיברו על כך שלא ניתן להשאיר אותם להסתובב לריק ללא מסגרת כלשהי וצריך לעשות איתם משהו. באותם ימים הייתי אמור ללמוד חסידות בבוקר עם ר’ יוסף גולדשטיין ע”ה, ואמרתי לעצמי ‘מגיד שיעור כבר יש’, אז הזמנתי את הבחורים ללימוד המשותף שלנו, וזה הפך לשיעור חסידות קבוע מידי בוקר, כשבסיומו גם התפללנו יחד. לא היינו זקוקים לשעון מעורר ולא היינו צריכים לדאוג להביא אותם בזמן, כל יום בשעה שמונה בבוקר הבחורים התייצבו לשיעור חסידות. בגלל שזה היה מרצונם החופשי, לכן הם נהנו והגיעו בשמחה.

אחד הבחורים אמר לי בסוף הקיץ ‘תדע לך, הקיץ הזה למדתי יותר ממה שלמדתי בכל השנה כולה!’ - הוא פשוט הגיע עם חיות ורצון ללמוד וזה גם השפיע לטובה על המשך דרכו בחיים.

דברים שיעניינו את הילד

ידועה האימרה: אם רוצים ילדים יראי-שמיים - זה תלוי באימא, כי בכוחה של האם להחדיר זאת בילדים. אם רוצים ילדים תלמידי חכמים - זה תלוי באבא, כי כאשר הוא יושב ולומד זו דוגמא חיה לילדים.

במשך כל ימות השנה, כשאבא מבקש מבנו שחזר מיום לימודים לשנן שוב את החומר הנלמד, הוא לא תמיד יאהב את הרעיון, אבל בימי ה’חופש’ שאין תלמוד תורה, והאבא ייקח את הילד ללמוד משהו מעניין ומרתק - זה יהיה חרות אצל הילד והוא יזכור את זה לכל החיים.

קיבלתי טלפון מאברך שמתגורר בלייקווד שמקושר ומקורב לרבי ולחסידות, ששיתף אותי בבעיה שהייתה לו עם ילד אותו לימד בשיעורים פרטיים. הוא סיפר כי לילד הזה אין יראת שמיים וכלל לא מעוניין ללמוד, והוא ביקש לדעת איך להתמודד איתו בצורה הנכונה? וכיצד ניתן להחדיר בו אהבה לתורה ומצוות ויראת שמיים?

התעניינתי לדעת מה הוא לומד איתו? והוא אמר שהאימא ביקשה ללמוד איתו מסכת גמרא כדי שיוכל לערוך סיום במסיבת הבר-מצוה. הילד לא מעוניין לסיים מסכת בבר-מצוה, אך האמא לחצה.

אמרתי לו: תנסה לנהוג כפי מאמר חז”ל “לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ”. תלמד איתו משהו שירצה בו מצד עצמו, דברים מעניינים מתוך תורת החסידות או ספרי הלכה, בכל אופן, העיקר שילמד משהו שהוא כן מעוניין בו.

כעבור שבועיים הוא סיפר לי שהילד ממש השתנה. “הוא מאוד אוהב ללמוד הלכה - זה ממש מעניין אותו”. השינוי היה כל כך מהר - בשבוע שבין סיום הלימודים לתחילת הקעמפ - עד שכאשר ביקר בחנות ספרים, וראה ספר על הלכות שבת עם תמונות וביאורים, מיהר לקנותו וללומדו יחד עם אביו.

כי כאשר לומדים עם הילדים נושאים מעניינים, יוצא מדרך הרגיל, זה יוצר אצלם עמן, וגם הופך את הלימוד למשהו מרתק שנותר אצל הילד חרוט באופן מיוחד.

במשך תקופה, הייתי מלמד פעם בשבוע את התלמידים שהיו מעוניינים ללמוד “אור החיים”, עם קצת כיבוד ושתיה. ראיתי במו עיני, כאשר עושים לימוד שהוא לא מתוך הכרח, זה עושה את הלימוד לחשוב יותר ומעניין יותר בעיני התלמיד.

בזה ניתן לתמצת את החכמה בניצולם הנכון של החופשות בקיץ ובחגים: שההורים ישקיעו מחשבה ללמוד עם הילדים דברים מעניינים ומיוחדים שלא לומדים אותם על דרך הרגיל.

יש ספר שנקרא ‘כסף נבחר’, שהרבי פעם התבטא שבחור צריך ללמוד בזה ולהכנס איתו למיטה… זה ספר קצר מאוד שיש בו הרבה מושגים מא’ עד ת’, רעיונות קצרים בכל נושא, מעניין ומרתק. על דרך זה אפשר ללמוד שאלות ותשובות מדורות קודמים, לעיין בשאלות מרתקות ומורכבות, זה יוצר עמן אצל הילד כאשר לומדים איתו דברים כגון דא.

 צניעות בזמן הקיץ

בזמן האחרון התפרסם מענה מאוד מעניין מהרבי. היה בחור ב-770 שכתב אל הרבי שאלה מסוימת, אך הרבי הפנה אותו לשאול את המשפיע שלו בישיבת ‘תומכי תמימים^,. כמענה על כך הוא כתב לרבי שאינו יכול לשאול את המשפיע כי הוא מנותק מהעולם ואינו יודע דבר. הוא בעצם רצה שהרבי יענה לו, אך תשובתו של הרבי הייתה: כשדוד דעה לא וצו בקבלת עול דמשפיע, הסביוו זה וכו’, בנוגע למשה ובינו ע”ה. ואין פלא שזה גם בנוגע לדוונו. ויכויח עצמו לקבל עול המשפיע דתומכי תמימים ולקיים הוואותיו בפועל ממש ויבשו טוב.

במענה הזה ניתן לראות כיצד הרבי משווה את דור המדבר שסירבו לקבל על עצמם את מרותו של משה רבינו, לאלו שעכשיו אינם מעוניינים לקבל על עצמם מרות של משפיע. בחיים זקוקים להיררכיה וסדר. צריכים להיות ממושמעים לרב ומשפיע - זה הסדר שצריך להיות ואם מזלזלים בזה, מתחילים כל הצרות.

ימי הקיץ דורשים מאיתנו התחזקות במשמעת עצמית וקבלת עול. בתקופה זו של השנה מתעורר קושי מיוחד בהקפדה על כללי ההלכה והצניעות, אך כאשר אישה מקפידה להתנהג כמו שצריך בצניעות - זה משפיע על כל בני הבית ואף על כל הסביבה. הרבי השווה את העדר הצניעות למחלה מדבקת, כך שכאשר האישה מתלבשת כראוי זה משפיע גם על זולתה שתתלבש בצניעות.

לא מזמן התפרסם על קהילה חב”דית שכתבה לרבי שלחבריה התעוררו קשיים בפרנסה והם מבקשים ברכה ועצה לפרנסה בהרחבה. כמענה על כך כתב הרבי שהבעיה נובעת מחוסר הקפדה בעניין הצניעות בשערות הראש - הפאות, וכאשר יתקנו זאת זה ישפיע לטובה גם על הפרנסה.

הפריצות וההידרדרות הדרסטית קיימת היום לא רק אצל היהודים, אלא אצל הגויים בעיקר חלה ירידה עצומה שגורמת לאיבוד כל הערכי-אנוש המינימליים ולדאבוננו זה נותן מעט מאותותיו גם בקרב מחננו. הרבי אמר פעם שצריך להשפיע על “הגוי מפריז” שמעצב את ה”מודה” / “אופנה” שיעשה זאת בצורה צנועה.

לפעמים זה מגיע בקושי, מתקשים למצוא בגדים מתאימים ובמקרים מסוימים אף מוכרחים לתפור וכוי. אבל הקב”ה משלם על כך! לאחרונה התפרסם סיפור מדהים על כך שהקב”ה משלם עבור הקפדה על צניעות:

לפני למעלה ממאה שנה הייתה משפחה בווינה, שביתם הקטנה ניחנה בקול ערב ובכישרון מוזיקלי. אביה, יהודי מכובד וחשוב שניהל בית הכנסת משלו, לאור עצת רבים התלבט אם לשלוח את ביתו ללמוד פיתוח קול - ‘כדי שלא תאבד את הקול המיוחד שלהי. לבסוף ניאות לשלוח את ביתו ללימודי פיתוח קול ונגינה על מספר כלי נגינה שגילתה בהם חוש. כך שככל שחלף הזמן היא עלתה לרמה גבוהה מאוד במוזיקה, והתחילו להזמין אותה לשיר ולנגן בכל מיני מקומות שלא תמיד הלמו לבת ישראל…

יום אחד, באה הביתה וסיפרה להוריה שקיבלה הזמנה להיות חלק מהאופרה של הממלכה האוסטרית והיא מאוד מעוניינת להיענות בחיוב להצעה. אביה היה אובד עצות ולא ידע מה לעשות כדי למנוע מביתו לשיר בבית המלוכה של הנוכרים, שגם היווה סכנה ליהדותה בטווח הארוך.

האבא היה שבור מאוד. בצר לו הלך לרב שלמה בוימגארטן, ושאל את עצתו מה לעשות איתה? הוא אמר לו שזו אכן בעיה רצינית להוציא מהילדה את כל הרצון שלה לממש את הכשרונות שלה, בשביל זה צריך ללכת לצדיק ויהודי קדוש שיעשה בזה משהו. הוא הציע לו ללכת לאדמו”ר מקופשיניץ.

הלך האב לאדמו”ר ושאל אותו, רבי מה אני עושה? אמר לו הרבי: תביא אותה הנה. הלך האב והביא את ביתו. האדמו”ר מקופשיניץ התחיל לשוחח איתה על רצונה לשיר באופרה, והוא הבחין שזה קשה לה מאוד, אז הוא אמר לה: יש תפילה שכל אישה יהודייה מתפללת, משרה אמנו ועד דורנו, כל אמא מתפללת ‘הלוואי שיהיה לי ילד שיגדל להיות גדול בתורה וביראת שמים’, כמה אימהות זכו? במשך כל הדורות היו אימהות בודדות שזכו לזה.

“אם תסכימי לוותר על כל עניני המוזיקה, ותתעסקי בהקמת בית יהודי, אני מבטיח לך שאת תזכי לכזה בן”. כך אמר לה האדמו”ר מקופשיניץ, והיא אכן הפסיקה וכעבור זמן אף התחתנה כדת משה וישראל, ובבוא היום היא זכתה שיהודי שקראו לו הרב שמואל הלוי וואזנר מבני ברק שנפטר לפני מספר חודשים - היה הבן שלה! היא לא סיפרה את זה אף פעם, כי היא לא רצתה לעשות מזה ענין.

אחד ממגידי המוסר הידועים ששמע על פרטי המעשה, החליט לשאול את הרב וואזנר על אמיתותו של הסיפור. ענה לו הרב וואזנר שאמו כמעט ולא דיברה על כך, אבל דבר אחד היא כן אמרה לו כל הזמן, “תשב ותלמד תורה, אתה לא יודע כמה הקרבתי עבורך!!!”