אין שום סיבה כי בחודש תמוז של שנת תשע”ב, לא יעסקו כותרות העיתונים בגאולה האמיתית

אין שום סיבה כי בחודש תמוז של שנת תשע”ב, לא יעסקו כותרות העיתונים בגאולה האמיתית והשלימה, אם רק נתמסר באמת למילוי השליחות וההוראות של כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א

בשבועות האחרונים גועשת ורועשת המערכת הפוליטית והציבורית בארץ הקודש, סביב מספר נושאים. האחד – נושא חובת הגיוס לצבא של תלמידי הישיבות. נושא זה קיים למעלה מ-60 שנה, והוא הועלה לכותרות על-ידי קבוצה מצומצמת מאד, אשר פנתה לבג”ץ ובכך גרמה לחקיקה בנושא, וכעת פנתה שוב לבית המשפט, וכך מספר קטן של “שופטים” אחראים למהומה רבתי. גם כעת כל פעולה של בודדים בנושא זוכה לכותרות ענק כאילו היא של העם כולו.

נושא דומה הוא “המחאה החברתית”, כאשר גם בה, מספר מצומצם יחסית של אנשים, זוכים לסיקור תקשורתי חסר פרופורציות. בעזרת קשרים וזהות אינטרסים, הם מצליחים לעורר רעש כאילו גם כאן מדובר במליוני בני אדם.

איננו עוסקים בפרשנות פוליטית, ובכל מקרה הכותרת של היום הופכת ללא רלוונטית, ובעידן שלנו כל שעה ואף פחות מכך מתחלפות הכותרות. אולם עלינו ללמוד מהעובדה שכאשר ישנה קבוצה שנושא מסוים נוגע לה, כאשר לא מוותרים ועוסקים בו במלא המרץ, הרי ניתן לגרום לכך שהנושא יעמוד בראש הכותרות. עלינו ללמוד מכך כיצד עלינו לפעול בשליחות היחידה אותה הטיל עלינו כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

 כאשר מתקרבים לשבת, שבעה עשר בתמוז, ומתבוננים מעט על מה שקדם לחורבן שני בתי המקדש אנו רואים כי “הכתובת הייתה על הקיר”. אם ניקח לדוגמא את בית ראשון, הרי הנביא ירמיהו התנבא והזהיר אודות החורבן הצפוי, אלא שרבים בעם העדיפו להתעלם מאזהרותיו וכלשון הפסוק טענו “היכל ה’, היכל ה’ היכל ה’”, דהיינו, לא ייתכן שהקב”ה יחריב את ביתו. היחס לנביא ונבואותיו, לא היה חיובי, על הנביא הטילו מעצר, ונאמניו לא היו רבים ופופולאריים בקרב הציבור באותם ימים, ובלשון המקובלת כיום, דבריו לא היו תמיד “באופן המתקבל”.

כך גם בימי בית שני, אמנם לא היו נביאים שניבאו על החורבן, אך סימנים שונים, כמו גם דברי התנאים היו גם היו, כך למשל הפסיקו דלתות בית המקדש להיפתח מאליהן. אך סביר להניח שהיו כאלה שלא הסכימו לראות בכך סימן לבאות, אלא הסבירו זאת בעובדה שבכל זאת בית המקדש כבר לא חדש כל כך ויש “בלאי טבעי”, אולי היו הסברים אחרים,  אך ברור שהיו כאלה שהעדיפו להתעלם מדברי החכמים ולהמשיך בשלהם, תוך שנאת חינם “לשם שמים” כמובן, והסוף לצערנו ידוע.

הנה כי כן הנביאים והחכמים לא נחשבו תמיד לאנשים “ריאליים”, ותומכיהם, המאמינים בדבריהם ללא סייג, לא היו הרוב וכנראה שגם לא נחשבו בהכרח ל”זרם המרכזי” ול”שפויים” במיוחד. אך ברור אצל מי הייתה האמת האלוקית המוחלטת, אמת שאינה מתחשבת בשיקולים של דעת קהל ו”רציונאליות”. אילו היו זוכים לשמוע בקול הנביא בימי בית ראשון, או בקול נשיא הדור בימי בית שני הרי פני הדברים היו שונים לחלוטין.

גם בימינו אנו זוכים לשמוע את דבר ה’ מנשיא ונביא הדור הרבי מה”מ, וגם כאן לא תמיד הדברים נשמעים “ריאליים” ולא תמיד מתקבלים על-ידי רוב הציבור. אפילו בתוכנו, יש כאלה שמעדיפים משום מה להסתיר את דבריו של הרבי, מתוך דאגה ל”כבוד התנועה” וכדו’.

עלינו לזכור ולהזכיר, כי כל דבריו של הרבי, הם דבר ה’, השליחות שנמסרה לנו, היא הדבר החשוב באמת לעם ישראל ולעולם כולו. גם אם נטעה לחשוב כי אין לנו כח לגרום לעם כולו לחוש זאת, נווכח מהאירועים שציינו, כי כאשר יש התמסרות, רואים תוצאות. ומרובה מידה טובה. כבר היו דברים מעולם, בחודש שבט של שנת נפלאות גדולות, עסקו כל כלי התקשורת בהכנות לקבלת מלכותו של מלך המשיח, משום שנוכחו אז לדעת כי אנו רציניים ועוסקים בכך בכל הלהט. אין שום סיבה בעולם כי בחודש תמוז של שנת תשע”ב, לא יעסקו כותרות העיתונים בגאולה האמיתית והשלימה, ובימים אלו תחת לעסוק בחורבן, נעסוק בבניין בית המקדש, ואת הסיסמאות הנשמעות מכל עבר, תחליף הסיסמא וההכרזה שמבטאת את האמונה, שתהפוך לכותרת:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!