- יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
עברו כבר שנים של ניסיון, שאיש מאתנו לא העלה בדעתו שיכול להתרחש, כאשר ההעלם וההסתר, אינו רק על פרט מסוים בדרך לקיום רצון ה’, אלא על מציאותו של נשיא הדור, מלך המשיח. נראה כי המים לא רק שהגיעו לצוואר, לא רק הגיעו עד נפש, אלא כבר עברו ושטפו מזמן, ובכל זאת המוני החסידים, בלי להירתע ובלי להתעכב, לא מביטים
עברו כבר שנים של ניסיון, שאיש מאתנו לא העלה בדעתו שיכול להתרחש, כאשר ההעלם וההסתר, אינו רק על פרט מסוים בדרך לקיום רצון ה’, אלא על מציאותו של נשיא הדור, מלך המשיח. נראה כי המים לא רק שהגיעו לצוואר, לא רק הגיעו עד נפש, אלא כבר עברו ושטפו מזמן, ובכל זאת המוני החסידים, בלי להירתע ובלי להתעכב, לא מביטים ימין ושמאל, אלא ממשיכים ללכת, בדרך, באותה הדרך בלי שום שינוי
ג’ תמוז — אינספור מילים כבר הצטברו, בנאומים, מאמרים, כתבות, ראיונות, כנסים, קונגרסים והתוועדויות, על מנת לבאר את עניינו של היום. כולנו יודעים את המבואר בשיחותיו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, על חג הגאולה — אתחלתא דגאולה, ועל הנס של “שמש בגבעון דום”, אשר שניהם חלים ביום זה, ומהווים את מהותו ועניינו.
כאשר ישנו העלם והסתר, הרי ההתחזקות באה דווקא באותו עניין. כאשר ההעלם וההסתר הוא בעניין כה עקרוני, כה חיוני, בעניין המרכזי — חייו של כ”ק אדמו”ר מה”מ, הרי ברור שכאן חייבת לבא ההתחזקות. ואכן, האמונה בכך שהרבי שליט”א חי וקיים, לא רק שנשארת קיימת, אלא הולכת ומתגברת, ונתפסת לא רק במימדים רוחניים, אלא במימדים הממשיים והגשמיים ביותר.
אלא שלא רק על חייו של הרבי אנו מדברים וכותבים, הרבי חי וקיים ללא שום שינוי, השאלה היא כיצד עובדה פשוטה זו משפיעה עלינו. כיצד כל פרטי וענייני החיים שלנו חייבים להיות לא רק מושפעים וחדורים אלא מיוסדים ומושתתים על כך שהרבי חי וקיים. כיצד אמת זו פועלת עלינו ומחייבת אותנו ועל כן אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים הכל, מצווה עלינו לספר.
כאשר הלך אברהם, בנסיון האחרון והמכריע, יחד עם יצחק בנו — מספר המדרש, התחפש השטן לנהר של מים בו היה עליהם לעבור; הם המשיכו ללכת ומשהגיעו המים לצווארם, זעקו “הושיעה ה’ כי באו מים עד נפש”, וכרגע התבטל העכוב.
כך קרה גם כאשר נחשון קפץ לים–סוף, המים הגיעו עד לצווארו ורק אז נבקע הים. כוחה של מסירות נפש.
ואצלנו? עברו כבר שנים של ניסיון, שאיש מאתנו לא העלה בדעתו שיכול להתרחש, כאשר ההעלם וההסתר, אינו רק על פרט מסוים בדרך לקיום רצון ה’, אלא על מציאותו של נשיא הדור, מלך המשיח. נראה כי המים לא רק שהגיעו לצוואר, לא רק הגיעו עד נפש, אלא כבר עברו ושטפו מזמן, ובכל זאת המוני החסידים, בלי להירתע ובלי להתעכב, לא מביטים ימין ושמאל, אלא ממשיכים ללכת, בדרך, באותה הדרך בלי שום שינוי, ובמקרים רבים אף אינם חשים שנמצאים בנסיון, הכל כל כך ברור ומוחלט,
איננו רואים — אז מה? ממשיכים קדימה בלי לראות. האם לא דין הוא שהניסיון יתבטל לאלתר, ההעלם יהפוך לגילוי ועינינו יפקחו לרווחה לראות את מלכנו!
•
ומעניין לעניין באותו עניין — כאשר עומדים ביום ג’ תמוז, יש המקשים, הכיצד לא נוהגים בו כפי שהמציאות, הנראית לעיני בשר, מחייבת?
ולא רק בג’ תמוז נשאלת שאלה זו, אלא בכל ימות השנה, כל יום וכל רגע, והשאלה נשאלת, על–ידי ידידים ואוהבים, רעים ואחים, וגם על–ידי השכן, הנמצא בתוך לבו של כל אחד ואחד. הכיצד, שואלים הם, ניתן להמשיך כאילו לא קרה דבר, כאילו אין שום שינוי?
עם עובדות אי אפשר להתווכח, העובדה שהרבי חי וקיים היא פשוטה וברורה. היא פשוטה, משום שאם הי’ ח”ו מקום לסברא אחרת, כיצד היינו יכולים להתקיים? ברור שבלי נוכחתו של הרבי, אין לנו, לכל מה שעשינו ופעלנו, שום זכות קיום.
לכן, השאלה היחידה שנותרת פתוחה היא כיצד אנו מנצלים את הכחות, את נתינת הכח מהרבי מה”מ וממלאים את שליחותו היחידה והאחרונה, מתכוננים לחג הגאולה מתוך השירה
- יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!