דוד הלוי

שבעים ואחת שנים (!) פעל הרב דוד איידלמן כשליחם של אדמו”ר הריי”צ ושל הרבי מה”מ, מתוכם שישים ושש שנים בעיר ספרינגפילד מסצ’וסטס * הוא הקים ישיבות ורשת של תורה, עמד במערכה על לבו ונפשו של הנוער האמריקאי היהודי, ובתבונה דאג להפיח רוח של אידישקייט בלבם של אלפים * זכה לקירובים נדירים ומיוחדים מרבותינו נשיאנו שהיו מעורבים בכל צעד ושעל בעבודת השליחות שלו * קווים לדמותו של נער אמריקאי שהפך להיות ‘חסיד של פעם’. מאת שניאור זלמן לוין

בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של זקן השלוחים, הרב דוד הלוי ע”ה איידלמן, האיש שגילם בדמותו חייל מסור ונאמן שכיהן כשליחם של כ”ק אדמו”ר הריי”צ והרבי מה”מ בעיר ספרינגפילד שבמערב מסצ’וסטס מאז שנת תש”ח, למעלה משישים שנים.

הרב איידלמן, נולד לאביו הרב יחזקאל–מאיר ולאמו מרת טובה לאה ביום ה’ בטבת תרפ”ה. הוריו היו יהודים שומרי מצוות ויראי השם, אולם לא הכירו את אורחות חיי החסידים.

באופן לא מוסבר, כבר מילדותו נמשך לבו של דוד הצעיר לחסידות חב”ד. היה זה כאשר הגיע כ”ק אדמו”ר הריי”צ לארה”ב בחודש אדר שנת ת”ש, כל עיתוני ארצות הברית דיווחו בהרחבה על האירוע, ותמונת הרבי שפורסמה באחת הכתבות חדרה עמוק ללבו של הנער במידה כזו, שגזר אותה מהעיתון ותלה אותה מעל מיטתו. הוא עצמו לא ידע להסביר את פשר מעשהו, אבל מסתבר שנשמתו נמשכה כבר אז.

עם הזמן נוצר קשר בינו ובין הגאון החסיד הרה”ח אברהם אליהו אקסלרוד, רב חב”די, עובד ה’ וחסיד נפלא שנודע בכישוריו כבר בשעה שלמד כבחור צעיר בישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש. הוא התגורר בבולטימור, ממנו למד להכיר מקרוב יותר את חסידות חב”ד ותורתה.

כשבגר עוד בדעתו והיה נער בן שש עשרה, כתלמידי בישיבת ‘תורה ודעת’, המליץ לו הרב אקסלרוד לעבור וללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ המרכזית בניו יורק. הנער הצעיר לבית איידלמן הסתקרן, נסע ל–770, לשם הגיע באסרו חג השבועות תש”א. מני אז חייו של איידלמן הצעיר השתנו מן הקצה אל הקצה. בחורי הישיבה הפליאו אותו בלמדנותם בנגלה ובבקיאותם בחסידות והוא התלהב מהאווירה המיוחדת, והפך להיות ‘תמים’ מן המניין, בבחינת ‘נר להאיר’. גם כששב לבית הוריו שבבולטימור, שם בעיר לא הייתה אווירה חב”דית, הוא היה גאה בהופעתו החסידית, מה שעלה לו במאמצים רבים, כפי שעולה ממכתב מרתק שכתב הרב אקסלרוד לידידו החסיד הנודע הרב ישראל ג’ייקובסון בחודש אייר תש”ג:

“הנה בתור משפיע ומדריך בתומכי תמימים, אני פונה אליך במכתבי זה להודיעך שהבחור היקר … עמד בנסיון גדול בהיותו פה בבאלטימאר בחג הפסח בבית הוריו, כי אביו בראותו אותו בחתימת זקן — הרעיש עולמות, וגזר עליו שיגלח את זקנו, והעמיד גם מליצים שידברו רכות וקשות עם בנו שיסיר את זקנו, וגם מצא לו פוסק שפסק שההילוך בזקן הוא חילול ה’ ר”ל, וגם אותי ביקש אביו שאדבר עם בנו שיסיר את זקנו, כי ממש חרפה היא לו שנתבייש לצאת החוצה כשבנו מסורבל בזקן, ולבד מהעגמת נפש הרב שהיה לי מזה …. אביו לא רצה לו משום זה לקנות בגד חדש. אלא שגם אני העמדתי מליצים לדבר עם אביו ולפייסו שלא יכעוס עליו כל כך על זה שנושא זקן. והסוף היה שבעל כרחו נתפייס למחצה על הפיאות והזקן, וגם נתרצה לקנות לו בגד חדש, אלא שבא בטענה חדשה שאינו אוכל ומתענה תעניתים”.

שנים מספר שהה הת’ דוד איידלמן ב–770, שם זכה לספוג מאורו הגדול של אדמו”ר הריי”צ, להשתתף בהתוועדויות השונות ולשמוע מנועם שיחותיו הקדושות בעודו משתלב יפה בחיי הישיבה.

כל חייו זכר הרב איידלמן את יום בואו של חתנא דבי נשיאה, הנודע אז בכינויו הרמ”ש, והרבנית חיה מושקא, בפעם הראשונה ל–770, בשלהי סיון תש”א. “כל בחורי הישיבה — גם תלמידי הכתות הנמוכות — יצאו לקבל את פניו”, סיפר לימים. הוא אף זכה להשתתף בהתוועדות ההודאה שהתוועד חתנא–דבי–נשיאה הרמ”ש בראש חודש תמוז תש”א.

מהשלוחים הראשונים

זכה הרב איידלמן להיקרא אל הקודש ולהיבחר להיות מהשורה הראשונה של השלוחים — אחד מתוך אלפים שיצאו בעשרות השנים הבאות לנקודות שונות ומפוזרות על פני הגלובוס. הוא היה מהחלוצים הראשונים עוד בזמנו של אדמו”ר הריי”צ.

לאחר שלוש שנות לימוד, הרב איידלמן יצא בשליחות הרבי הריי”צ להקים עולה של תורה ברחבי ארצות הברית.

היה זה באחד מימי שישי, כאשר מזכירו של הרבי הריי”צ ירד מדירתו של הרבי בקומה השניה של 770, וניגש אל הרב איידלמן שישב ולמד בזאל הקטן. ‘האם היית היום במקווה?’, שאלו, וכשנענה בחיוב — אמר לו: ‘תעלה כעת ליחידות אצל הרבי’.

בהכנסו ליחידות, הורה לו הרבי לנסוע לברידג’ פורט ולהקים שם מערכת חינוך יהודית. הרב איידלמן, שכלל לא ידע היכן נמצאת ברידג’ פורט על המפה, שאל מייד בקבלת–עול: האם עלי לנסוע כעת, לפני שבת? הרבי נהנה משאלתו ואמר: א גלייכע זאך [=דבר נכון]!

הרב איידלמן יצא מהיחידות ופנה מייד למצוא מישהו שייתלווה אליו. אחד החסידים שהיה שד”ר של הישיבה, וידע היכן ממוקמת העיר ברידג’ פורט,  הסכים להצטרף אליו לשבת הראשונה, וכעבור שעה קלה היו השניים על הרכבת, בדרכם אל היעד.

הם הספיקו להגיע לברידג’ פורט כמה שעות לפני שבת, ותלו מודעות המזמינות את הילדים ל’מסיבות שבת’ בבית הכנסת. בשבת אחרי הצהריים הגיעו 30 ילדים לבית הכנסת, והרב איידלמן הכריז על פתיחת תלמוד תורה לשעות אחר–הצהריים. למחרת הגיעו עשרת התלמידים הראשונים, עמם פתח הרב איידלמן את התלמוד תורה כהוראת הרבי.

כמעט שנה שהה הת’ דוד איידלמן במקום, כשהוא זוכה לאורך כל הדרך לקבל שורה של הוראות ומכתבים מהרבי. לימים נשלח משם אל פיטסבורג כדי ללמד תורה בפני תלמידים צעירים. תשעה חודשים שהה שם ומשם המשיך בשליחות הרבי לבאפאלו, כדי לנהל שם את הישיבה שאף היא הייתה בחיתוליה. הפעם התארך זמן שליחותו, ובמשך שלוש שנים שהה שם לצד השליח הוותיק הרב צבי יהודה פוגלמן ע”ה, כשהשניים רואים הצלחה גדולה בעבודתם.

בשנת תש”ח קיבל הוראה מהרבי לעבור לבוסטון, וגם בה שהה במשך כשנה. היו אלו שנים שבהן פעל במרץ רב, ונדד ממקום למקום, כפי הוראותיו של הרבי הריי”צ שראה לנכון להעמידו במקומות הצריכים חיזוק.

כבן עשרים וארבע שנים בלבד היה כאשר הגיע בשליחות הריי”צ לספרינגפילד שבמסצ’וסטס, שם טרח רבות כדי לבסס את הישיבה. הוא לא הסתפק בכך, ואף הביא שני מורים כדי שיסייעו לו במלאכת הלימוד וההוראה.

געגועיו לחצרות קדשנו גברו והתעצמו, ובשלב מסוים כתב לרבי כי הוא מבקש לחזור חזרה לישיבה המרכזית ב–770 על מנת להמשיך לחבוש שם את ספסל הלימודים כאחד התמימים.

אדמו”ר הריי”צ השיב לו במכתב שתוכנו: עליך לשמוח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקך למלא את שליחותך בעבודת הקודש. באשר ללימודים, דווקא כשתלמד תורה במקום נידח, תצליח יותר בלימודיך, שהרי הובטחנו כי בעת שמסייעים לזולת ברוחניות “נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה”.

בחודש סיוון תש”ח נשא לאישה את רעייתו מרת לאה, בת החסיד הנודע הרב יעקב ישראל זובער [הרב זובער היה דמות מיוחדת של חסיד וזכה לשמש כשליחו של אדמו”ר הריי”צ בגרוזיה, ולאחר מכן שימש כרב בשטוקהולם שבשוודיה. בשנת תש”ח היגר לארצות הברית, ובהשפעת הרבי הריי”צ התקבל כרב בית הכנסת נוסח האר”י בבוסטון].

היה זה מובן מאליו שהשניים בנו את ביתם החדש בספרינגפלד שבמסצ’וסטס, בידעם כי הפעם זכו באופן רשמי וקבוע להימנות עם שלוחי נשיא הדור. ואכן, שם איוו את ביתם ומקום שליחותם, ומאז בני הזוג, הרב איידלמן ותבלחט”א רעייתו, ניצבו על משמרתם עד עצם היום הזה!

הרבי מסייע
לשליח בעבודתו 

במשך השנים זכה הרב איידלמן ליחס מיוחד ולשלל קירובים נדירים הן מצד הרבי הריי”צ והן מצד הרבי מה”מ.

בשנים שלפני תש”י זכה להיכנס ל’יחידות’ פעמים רבות, כשבכל פעם זכה לקבל ברכות מאדמו”ר הריי”צ, הדרכות והנחיות בנושא השליחות הציבורית ועסקנותו. מסופר כי באחת היחידויות לא הצליח להבין כדבעי את דבריו של הרבי הריי”צ אליו, בשל מצב בריאותו של הרבי, והוא נכנס לאחר מכן אל חתנא דבי נשיאה, הרבי מה”מ, כדי שיברר שוב בעבורו את תוכן הדברים שאמר לו הרבי. “אעלה למעלה ואשאל שוב מה הייתה התשובה ביחידות”, נענה לו הרבי במאור פנים והוסיף בחיוך “אני אוהב לברר שוב אודות יחידות”… קירוב נעים שכזה.

כשהיה מגיע מדי פעם בפעם ל–770, זכה והרמ”ש היה קורא לו להיכנס למשרדו ומתעניין אצלו בכל פרטי עבודת שליחותו; לא פעם אף התערב ישירות בענינים שונים כדי לסייע לו במילוי שליחותו.

•     •     •

מיד לאחר הסתלקותו של אדמו”ר הריי”צ נקשר בחבלי עבותות אהבה לרבי מה”מ. מיד לאחר ה’שבעה’ הוא היה מתקשר אל הרבי בקביעות באמצעות הטלפון, מבקש את הדרכתו ופועל על פי הנחיותיו. הרבי מצדו היה זמין לו תמיד ונכון לסייע לו לנהל את כל ענייני השליחות בספרינגפלד מסצ’וסטס.

בראיון שהעניק לספר “חסיד נאמן” סיפר הרב איידלמן על הימים הראשונים ההם: “לאחר ההסתלקות ועד י’ שבט תשי”א, הייתה זו תקופה מוזרה מעט, שכן רבים התנהגו אל “הרמ”ש” כרבי לכל דבר בעוד הרבי התנהג כאילו הוא אינו רבי. לרבי כידוע לא נותנים יד, ואילו לפני הנשיאות, כאשר אני וחבריי התמימים שבנו מנסיעה מחוץ לעיר (משליחות, או מבית הורינו) אם היה צורך להיפגש עם “הרמ”ש”, היינו לוחצים את ידו. פעם אירע ששהיתי מחוץ לעיר, והנה הגיע הזמן שאני צריך להיכנס ל”רמ”ש”, ובשבילי הרגשתי שמדובר ב’יחידות’. ידעתי כי גם הפעם הוא יושיט את ידו מיד עם כניסתי לחדר, ואני כמובן לא יכול להשאיר את ידו של הרבי באוויר. נקלעתי למבוכה. שאלתי אפוא את הרב אליהו סימפסון מה דעתו, וכיצד עלי לפתור את הבעיה.

“הרב סימפסון אמר לי מיד בפקחותו: ‘תעשה כמוני, את הידיים תחזיק מאחורי הגב, והרבי כבר יבין את רצונך’. עשיתי כעצתו, ואכן הפעם הרבי לא הושיט לי את ידו”.

כשהגיע הרב איידלמן לניו יורק לקראת י’ שבט תשי”א, נודע לו על מעמד ההכתרה הרשמי המתוכנן, והוא הביט בחסידים בתמהון: “ומה עשיתם עד עכשיו?” כבר מן הרגע הראשון שלאחר ההסתלקות, היה לו פשוט שהרבי הוא–הוא המנהיג והמנווט.

לאורך כל השנים זכה לסיוע ולתמיכה רצופה מצד המשלח. לא פעם היו גורמים שהקשו על שליחותו, אך תמיד חש כי הוא אינו עומד בחזית הזו לבדו. כשנתקל במחלוקת בין יהודי הקהילה ולא ידע האם להתערב וכיצד, התקשר לרבי בטלפון ולהתייעץ עמו, והרבי הדריכו צעד אחר צעד כיצד לפעול, עם מי לדבר ועם מי לא. ואכן, הדברים הסתדרו לטובה. “במשך הזמן התרגלתי למופתים גלויים מהרבי”, סיפר הרב איידלמן לימים.

לא פעם “זרק” הרב איידלמן את עצמו לתוך קשיי השליחות ברצותו להרחיב ולהעצים את פעילותו ואת השפעת חב”ד על יהודי העיר. הדברים עלו לו לעתים בקשיים אדירים, אך כחייל נאמן עשה את שליחותו, שכן ידע שכך צריך ולא אחרת.

הרב איידלמן היה מסור לעבודת השליחות בכל נפשו ומאודו. לאחר שפתח את בית הספר היהודי בעירו, הוא עמד ברחוב עם שלט המודיע על פתיחת המוסד החדש, וכאשר ראה הורים יהודיים — עצר אותם ברחוב, והסביר להם את חשיבות החינוך היהודי, ושיכנע אותם לשלוח את ילדיהם ללמוד תורה. בדרך זו השיג את התלמידים הראשונים לבית הספר, שהולך וגדל עד היום הזה.

על אחד הנסים המופלאים והגלויים שהרבי עשה לו, מספר חתנו ר’ יעקב גולדשטיין: “בשנת תשל”ח פרצה שריפה בבניין הישיבה שייסד חמי, השליח הרב דוד איידלמן, וכילתה את הבנין. חמי חשב שאולי כעת זו ההזדמנות לבנות הכל מחדש בשכונה אחרת בלב העיר. מצד שני, הוא פחד לקחת על עצמו אחריות כה כבדה, וחשב שמא אולי כדאי בכל זאת להישאר באותו מקום ורק לשפצו מחדש.

“כמו כל דבר, הוא לא עשה דבר מבלי לכתוב לרבי ולקבל הוראתו. כעבור זמן מה יצאה תשובתו של הרבי: “מוסד חדש בשכונה חדשה”.

“כעת, משהגיעה התשובה של הרבי, לא היו לו עוד ספקות בדבר שיש לעבור לשכונה חדשה.

“חתנו–גיסי ר’ זלמן דייטש ע”ה, סייע רבות לקנות את המגרש החדש שעליו היו אמורים לבנות בניין חדש לישיבה, אלא שאז התברר שבניית תשתית המים והביוב למקום, עוד בטרם תחילת בניית הבניין עצמו, תגיע לעלות גבוהה של כמאה וששים אלף דולר — סכום עתק באותן שנים.

“באותו שלב היינו כולנו אובדי עצות. לחמי לא הייתה אפשרות להשיג סכום עצום שכזה, ונשיא הישיבה מר ג’פרי קימבל אמר נואש מתכנית הבנייה החדשה. הוא הציע איפה שנמכור את השטח ונשתמש בכסף שנקבל תמורתו.

“חמי שלא עשה שום דבר מבלי לשאול תחילה את הרבי — בפרט נוכח העובדה שהרבי ליווה מקרוב את הפעילות בספרינגפלד כבר מהיום הראשון לנשיאות, ועוד קודם לכן — פנה לרבי ושאל האם אכן למכור השטח נוכח חוסר האפשרות לממן את הבניה. תשובת הרבי היתה שלא למכור.

“כיוון שכך, לא היה מה לעשות מלבד להמתין להתפתחויות ולראות כיצד יתפתחו הדברים, שכן חמי ידע היטב כי במוקדם או במאוחר תבוא הישועה, כפי שראה פעמים רבות במשך עשרות שנות שליחותו.

“בסמוך לשטח הישיבה שעמד ריק, היה שטח אדמה נוסף אותו קנה גוי מקומי. הלה ביקש להתחיל בבניית צנרת תת קרקעית בשטחו בטרם יתחיל במלאכת הבנייה עצמה. אולם כדי לקבל רישיון לכך, היה עליו לפנות לממונה על הרישיונות בעיירה ולקבל אישורים לעבודות בשטח. אותו ממונה, כך התברר, היה ידיד של חמי הרב איידלמן. משנודע לו על הסיפור כולו, הודיע הממונה לגוי, כי אם ברצונו לקבל רישיון לעבודה באדמתו, עליו להרחיב את תשתית הצנרת שהוא בונה עד לשטח שקנו שכניו היהודים…

“כך הגיע אפוא המופת של הרבי, כאשר הגוי בנה עבור הישיבה תשתית צנרת מבלי שהשליח היה צריך להוציא על כך אף לא דולר אחד”.

הרב איידלמן היה מקושר לרבי בכל נימי לבו ונשמתו. לימים סח בערגה ובכאב: “זכיתי להיות בהתוועדות הראשונה של הרבי לאחר בואו לארה”ב ביום ראש חודש בתמוז תש”א, ובהתוועדות האחרונה, לעת עתה, בשבת פרשת ויקהל תשנ”ב”.

הרב איידלמן זכה אף ליחס אישי מצד הרבי גם לבני המשפחה. דוגמה אופיינית לכך היתה באחת היחידות השנתיות שבהן נכנס הרב איידלמן לרבי עם כל משפחתו. היה זה בעיצומו של חורף, כשאחת הילדות בת השנתיים נותרה בבית בעקבות צינון. הוא נכנס אפוא עם רעייתו שני בניו הגדולים וחמש בנותיו. ביחידות עצמה מסר לרבי מכתב ארוך ובו פירוט הפעולות הרבות שעשה בעירו, בישיבה, בבית הספר, בערבי הסברה, בשיעורי תורה למבוגרים ולנוער, ועוד. הרבי לקח את הפתק, אך מיד הביט הצידה ושאל בפליאה בלתי מוסתרת: “ואיפה הילדה?…” וכאן נקב בשמה.

לא ייפלא אפוא כי ילדיו שגדלו באווירה חסידית יוקדת זו, יצאו חסידים יראים ושלמים.

הרב איידלמן עצמו היה איש–משפחה למופת. כאב לשמונה ילדים ומאות צאצאים כן–ירבו, הוא השתדל להשתתף בכל שמחה משפחתית. למרות גילו המבוגר  ולוח הזמנים העמוס שלו, הוא היה נוסע למרחקים להשתתף בשמחות, ומביא עמו את האנרגיה והחיות שלו, אל הקהילה בה ביקר.

מילד אמריקאי לחסיד ‘של פעם’

ששים–ושש שנים ניצב כחייל נאמן בצבאו של הרבי בשורות המערכה בספרינגפלד. הוא הקים בעיר מוסדות חינוך חב”דיים מפוארים בדמות ישיבה, מוסד לבנות, שיעורי ערב למבוגרים ולנוער, מועדוני צבאות ה’ לילדים, מחנות קיץ. עם השנים הפעילות בניצוחו הלכה והתרחבה גם בעיירות הסמוכות לספרינגפילד, כאשר הוא מביא שלוחים נוספים.

לאורך השנים עמד הרב איידלמן בראש מוסדות חב”ד בעירו, וניהל את ה’ישיבה אקדמי’ המעניקה השכלה כללית ברוח היהדות תוך שמירה על עקרונות היסוד של שמירת תורה ומצוות. ה’ישיבה האקדמי’ של חב”ד בספרינגפילד היא אחד מבתי ספר הראשונים שהוקמו באמריקה אחרי הגעת הרבי הריי”צ לארה”ב. כאשר נפתח המוסד זו הייתה התקופה שבה יהודי ארה”ב האמינו כי כדי להצליח, צריכים הנערים ללמוד בבית ספר ממלכתי. דבריו של הרבי הקודם כי “אמריקה איננה שונה”, היוו את התשתית לפתיחת בית הספר. “פעם הורה היה מתבייש לשלוח את בנו או בתו לישיבה”, סיפר הרב איידלמן בערב הוקרה שנערך לכבוד הישיבה, “וכיום השתנתה הגישה לגמרי, ויהודים גאים ללמוד כאן”.

מוסד חינוכי זה שזכה לליווי של הרבי לאורך השנים, אף קיבל הכרה רשמית מטעם משרד החינוך במדינה, המעניקה נקודות זכות ללומדים במוסד. על הצלחתה של הישיבה העידה הגב’ סוזן קליין, נשיאת איגוד הפדרציות היהודיות במערב מסצ’וסטס, כי “בית הספר הצליח להוציא יהודים רבים הגאים ביהדותם”.

בשנותיו האחרונות היה השליח הוותיק ביותר בעולם, בעל רקורד העשיה הארוך והעשיר ביותר. לאור ניסיונו הרב בתחום החינוך, העניק הרצאות רבות בתחום שזכו לביקוש רב בין המחנכים.

גישתו החינוכית הייתה, לראות ולהדגיש תמיד את הצדדים החיוביים. כאשר בנו את המוסד החדש, חברי ההנהלה דיברו על כך שצריכים לנכש את העשבים השוטים שגדלו בחזית. אחד מהם התבטא שעל הנושא הזה לא צריכים לדבר עם הרב איידלמן, כיוון ש”הוא אף פעם לא רואה עשבים שוטים”. ואכן, הוא תמיד ראה את הפרחים, את הטוב שמסתתר. גישתו הייתה, שכאשר מתמקדים בצדדים החיוביים — זה נותן להם כוח להתגלות.

תשעים שנותיו של הרב איידלמן החלו כנער אמריקאי, והסתיימו כזקן השלוחים של נשיא הדור ומנהיגו הפועלים במערכה הגדולה להכין את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו. וכבר סח אחד ממכריו ברגש רב: הרב איידלמן הוא אחד מאלו שאפשר להצביע עליהם שחב״ד לקחה ילד אמריקאי והפכה אותו ל’חסיד של פעם’!

לרגל יום הולדתו ה–90 שחל בה’ בטבת, התכנסו רבים מבני משפחה והידידים מבני קהילתו כדי להודות לו על תרומתו לקהילה. ביום חמישי האחרון חש שלא בטוב והובהל לבית הרפואה, שם נפטר באופן מפתיע למחרת ביום שישי י”א בטבת.

 *************

הקהילה במסצ’וסטס מצדיעה בהתרגשות ליום הולדתו ה–90 של הרב איידלמן

לפני ימים אחדים אורגנה לכבודו של הרב איידלמן מסיבת הוקרה לכבוד יום הולדתו ה–90. במסיבה השתתפו בני משפחתו, מכיריו ואנשים רבים מתוך קהילתו שהוקירו את עבודתו הברוכה לאורך עשרות שנים. בזה אחר זה קמו ועלו המשתתפים וסיפרו על השפעתו של הרב איידלמן על חייהם ועל יהדותם.

הרב איידלמן נגע בחייהם של אנשים רבים באופן כנה. הוא ידע איך לגשת ללבו של כל אחד, בכך שהקדיש את חייו לקידום יהדות ולטפח את הנשמה היהודית. וכך אמר מר דיאן טרודרמן, מהמקורבים: “תמיד אפשר לסמוך על הרב איידלמן שיהיה נוכח כשצריך לקיים מצווה, אם זה בזמן נטילת הלולב והאתרוג בחג הסוכות, או להעניק מצת  יד שמורה לפסח — הרב איידלמן תמיד נוכח”.

בזה אחר זה קמו אנשים שדיברו בחמימות על קשריהם המשפחתיים למשפחת איידלמן וכיצד ביקוריו של הרב איידלמן כמו גם שיחות הטלפון, מעוררים אותם בכל פעם מחדש.

“הרב איידלמן עדיין מספר לי בכל יום שישי את סיפור פרשת השבוע”, אמר רון אקמן, “וכשאני קם בשבת בבוקר, אני כבר יודע מה יקראו היום בתורה בבית הכנסת. הטלפון השבועי שלו מוכיח עד כמה הוא דואג לי ואכפת לו מיהדותי”. אקמן הוסיף וציין כי הוא מכיר את הרב מאז שהוא היה ילד גן, וכי הוא ממשיך לקבל ממנו השפעה עד היום הזה.

אוסקר פלוטקין שאף הוא השתתף בחגיגה, על אף שהוא כבר אינו גר במסצ’וסטס המערבית, מכל מקום השורשים שלו נמצאים בעיר זו, והם עדיין נפגשים עם הרב איידלמן. פלוטקין אף הוא דיבר על שיחות הטלפון השבועיות של הרב עמו, ועד כמה הוא ומשפחתו מושפעים מרב איידלמן עד עצם היום הזה, שנים רבות אחרי שהוא עזב את העיר.

אל הערב המיוחד התכנסו ובאו גם ח”י תורמים שהבטיחו לתרום למען הישיבה $5000 — וזאת כאות הוקרה ליום הולדתו ה–90 של הרב איידלמן.

הרב איידלמן עצמו התרגש והשתאה נוכח ההפתעה שארגנו לו תומכיו ובני הקהילה שהתאספו לכבודו. הוא הודה לתורמים על מתנת יום הולדת המרגש שהכינו לו, ואמר כי מן ראוי היה שהחגיגה תתקיים לא בקראון הייטס, אלא במוסד החינוכי אותו הקים כבר בתחילת שליחותו.

תלמידי בית הספר של איידלמן אף הם השתתפו בהפתעה והכינו לו כמתנת יום הולדת — ספר המכיל 90 מצוות ומעשים טובים שנטלו הם על עצמם, לצד תמונתו של כל תלמיד וההחלטה הטובה שקיבל על עצמו.

(בכתבה זו שולבו קטעים מספר היוצא בקרוב לאור בעז”ה על אודות חייו של חתנו, הרה”ח ר’ זלמן יהודה ע”ה דייטש).