ביטחון בדרגה גבוהה

אם עד תשעה באב היו עדיין הגבלות בשמחה - הרי עכשיו, לאחר תשעה באב, בוודאי שנדרש מאתנו לא רק הביטחון המוחלט, אלא גם שמחה וריקודים כפשוטם. “ולא להתבייש לצאת בריקוד ברחוב” על הנסים הגלויים שרואים כל הזמן

בשבועות האחרונים כתבנו במסגרת זו בקשר למאורעות שפוקדים אותנו בימים אלו, שזו הזדמנות פז לפרסם את דברי ההבטחה והעידוד של הרבי שליט”א מלך המשיח לעם ישראל. ויותר מזה, הקב”ה עושה אפילו מלחמות בין העמים כדי לפרסם את נבואתו של הנביא. כדי שיהיה “ולך אתן פתחון פה בתוכם” גם אצל אותם מתי מעט שעדיין לא שמעו ולא קלטו שיש נביא בישראל.

הרבי דיבר אז על אודות גודל ענין הביטחון בה’, שהוא ה”כלי” מצדנו שהישועה אכן תבוא בטוב הנראה והנגלה.

ביטחון בדרגה גבוהה

אך באמת ישנו שלב עוד יותר גבוה אפילו מן הביטחון. והוא השמחה, עד כדי שירה וריקודים, על הישועה שמגיעה כבר בוודאי, עוד לפני שרואים בפועל ממש את הישועה.

כלומר, באמונה ובטחון בה’ - הן במישור האישי, בדברים שקורים לכל אחד ואחת בחיי היום יום, והן בנוגע למה שקורה לעם ישראל כולו - ישנן דרגות רבות ושונות: לפני הכל יהודי מאמין באמונה שלימה, גם אם קשה לו מאד, כי כל מה שמתרחש בעולם בכלל ועמו בפרט הכל ממש בא מאת ה’. והרי “מאתו (יתברך) לא תצא הרעות” ו”אין רע יורד מלמעלה”, ובוודאי כל מה שקורה עמו הוא בהשגחה פרטית ובכוונה מיוחדת מאת ה’, ואין זה אלא לטובתו, “גם זו לטובה”. וזאת, גם אם אין זה נראה עדיין ולכאורה נדמה להיפך ממש. וכמבואר בארוכה בתניא באגרת הקודש (סימן י”א) “להשכילך בינה”. ועצם אמונה זו מגלה את הפנימיות ופועלת שאכן סוף סוף הכל יהיה טוב גם בגלוי, בטוב הנראה והנגלה, כמבואר שם.

לאחר מכן נדרשת מיהודי דרגה גבוהה יותר - לא זו בלבד שעליו להכיר ולדעת שבאמת ובפנימיות הכל ממש בא מאת ה’ והכל לטובה. אלא יותר מזה, עליו להיות בטוח בבטחון גמור, ללא שום צל של ספק וספק ספיקא כי הקב”ה אכן ייתן לו את הכל בטוב הנראה והנגלה דווקא, באופן שהוא אכן יראה ויכיר בפשטות ממש כי זוהי אכן טובתו הפשוטה והגשמית.

זוהי עבודה קשה עוד יותר, להיות סמוך ובטוח לגמרי על ה’, שרק עליו יש לסמוך ולבטוח, וכפתגם הצמח צדק המפורסם “טראכט גוט - וועט זיין גוט” (חשוב טוב - יהיה טוב) בפועל ממש בטוב הנראה והנגלה.

אלא שבטחון זה צריך להיות אכן בטחון אמיתי, גמור ומוחלט. וכידוע הסיפור מאותו צדיק שאמר לתלמידו כי אם יהיה בטוח בבטחון גמור אזי בוודאי יזכה באותה הגרלה. התלמיד קנה שטר הגרלה ואמר שבטוח הוא בה’ בבטחון גמור ומושלם. שלח הצדיק מישהו שינסה לקנות ממנו את שטר ההגרלה בשמונים אחוז מסכום הזכיה, והלה נענה בשמחה. אמר לו אותו צדיק: הנה לך הוכחה שאין אתה בטוח בבטחון גמור, שאם לא כן כיצד מוכן אתה לוותר בקלות על סכום כה רב של עשרים אחוז מהזכיה הגדולה!

(חשוב מאד גם לזכור שההבדל בין בטחון אמיתי בה’ לבין “הפקרות” הוא גבול דק מאד, ולפעמים קשה מאד להבחין ביניהם. אחד ההבדלים העיקריים ביניהם הוא אם האדם מוכן לשם כך לסכן את עצמו, או שהוא סומך על הקב”ה ולשם כך הוא “מוכן להקריב” את הזולת.

וכדברי חז”ל שאף כי הקב”ה אומר לגבי ההוצאות לשבת קודש “לוו עלי ואני פורע”, למרות זאת אמרו “עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות”, ולכאורה הדברים סותרים זה לזה - מפרש רבינו הזקן בשו”ע שלו שהדבר תלוי אם יש לו משכונות לתת עבור ההלוואה. שאז אומרים לו “לוו עלי ואני פורע”, שכן אז אם ח”ו יקרה משהו אזי הוא יפסיד. אולם כאשר אין לו משכונות לתת עבור ההלוואה, אזי אומרים לו “עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות”. שהרי אם יקרה משהו יפסיד מכך הזולת, ואל לו להיות חסיד על גבו של הזולת).

אך כאשר הבטחון הוא אכן כראוי, והוא אמיתי ומוחלט, אזי אין שום ספק שאכן יהיה לו טוב גם בפשטות ממש, בטוב הנראה והנגלה.

לומר שירה על הניסים שיקרו

גם בגודל ובעוצמת הבטחון בה’ ישנן כמה דרגות. שהרי בדרך כלל נדרש האדם לעשות כל התלוי בו בדרך הטבע וביחד עם זה לבטוח בה’. אך לפעמים ישנו מצב בו נדרשת ממנו הנהגה שלמעלה מהטבע לגמרי ללא חשבונות. וכפי שכותב כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע (המשך תער”ב, חלק א’ עמוד קנו) “ויש כמה דברים שהאדם צריך להניח על הנהגת ה’ לבדו, ושלא לעשות שום דבר כי אם לבטוח בה’ שבטח יעזור השם יתברך בדרך סיבה כו’ (וכאשר רואין שההנהגה צריכה להיות באופן כזה אין זה בכלל סומכין על הנס כו’). ועל זה נאמר תמים תהי’, כי לזה צריך תמימות יותר, היינו ביטול לגמרי למעלה ממה שנראה לעין השכל האנושי כו’”.

ושלימות הבטחון הוא כפי שהיה אצל חזקיהו המלך (איכה רבה ד, טו) שסנחריב הקיף את ירושלים באלפי אלפי חיילים, ובדרך הטבע לא הי’ שום סיכוי, ולו הקלוש ביותר, להינצל. ואז אמר חזקיהו אל ה’ שאין לו כח לעשות מאומה, אפילו לא להתפלל ולבקש, אלא “אני ישן על מטתי”, והוא בטוח בבטחון גמור בה’ כי יביא את הישועה. שזוהי לכאורה דרגת הבטחון הנ”ל שאינו עושה מאומה כי הוא סמוך ובטוח לגמרי על ה’.

ולמרות כל זה אומרת הגמרא (סנהדרין צד, א) ש”ביקש הקב”ה לעשות חזקיהו משיח. אמרה מדת הדין לפני הקב”ה - חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו (שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו) ולא אמר שירה לפניך, תעשהו משיח?”

מכאן מסיק הרבי (בשיחת ש”פ וישב תשנ”ב) שהעיסוק בסיפור ופרסום הניסים שקורים בזמננו (והמתבונן, אפילו בהתבוננות קלה, יראה שיש כאן גם הדגשה מיוחדת אודות פירסום ניסי האגרות קודש שקורים “בזמננו” עתה ממש) ואמירת שירה והודיה עליהם - זה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה. ולכן נחוץ ונוגע ביותר לעסוק בהם במיוחד עתה.

שואל השל”ה הקדוש: מה זאת אומרת שחזקיה לא אמר שירה על הניסים. והרי מפורש בתנ”ך (ישעיהו לח, ט) שהוא אמר שירה. ומפורש אפילו נוסח השירה שלו “מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו. אני אמרתי בדמי ימי אלכה וגו’, ה’ להושיעני, ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה’”?!

ומפרש השל”ה, שחזקיהו אמנם אמר שירה, אבל זאת רק כאשר הנס כבר אירע, לאחר שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו. אבל לפני כן, כאשר היה במצב של סכנה, הוא אמנם בטח בה’ בבטחון גמור ומוחלט, אבל שירה עדיין לא היה יכול לומר כל זמן שלא אירע עדיין הנס בפועל.

כלומר, למרות שהבטחון שלו בה’ היה בשלימות, ועד שאמר “אני ישן על מיטתי”, וישן בשקט ובשלווה, כי כל כך בטוח היה בה’ שיעשה לו נס, עד שאין לו צורך אפילו להתפלל על כך. וזאת, למרות שלא הי’ לזה שום מקום בטבע. כפי שחז”ל מספרים שסנחריב כשראה את ירושלים, התרגז ואמר: האם לשם מקום כה קטן הבאתי חיילים כה רבים?! מחר בבוקר כל חייל יוציא מפיו יריקה, וירושלים תטבע ברוק! אבל שירה על הנס לפני שאירע הנס הוא לא אמר. ולכן, אומר השל”ה, לא זכינו שהוא יהיה משיח והגאולה תבוא אז.

וזהו שנאמר “שירו לה’ שיר חדש”. והרי ידוע מה שכתוב בתוספתא שכל השירות שלפני הגאולה הן “שירה חדשה” לשון נקבה. כשם שהנקבה יש לה צער לידה, כך יש עוד צער גלות נוספת אחרי גאולות אלו. ואילו “שיר חדש” לשון זכר הוא השיר של הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחריה גלות, כשם שהזכר אין לו צער לידה.

וכוונת הפסוק “שירו לה’ שיר חדש” שישראל ישירו לה’ את שיר הגאולה עוד ברגעים שנראה הכל הפוך. כי הבטחון בה’ הוא כל כך מוחלט, עד שלא זו בלבד שישנים במנוחה ובשלווה, אלא מתחילים כבר לשיר לה’ “שיר חדש”, את שיר הגאולה.

וזאת, לא רק כ”סגולה” להביא את הגאולה (כמו הסיפור שהתינוק ממהר לברך על התפוח “בורא פרי העץ” כדי שאביו ייתן לו את הפרי), אלא משום שהבטחון הוא כה חזק ומוחלט, עד שמרגישים שבאמת יש כבר על מה לברך ולהודות ולשיר. וכמבואר בשיחת ש”פ בשלח תשנ”ב שמתחילים כבר לשיר ולרקוד “בתופים ובמחולות” על כך ש”הנה זה מלך המשיח בא”, וכבר בא!

ושירה וריקודים אלו “בתופים ובמחולות” על הגאולה, גם כאשר נדמה שהכל הפוך לגמרי - משום שבטוחים ומובטחים בכך, והבטחון נובע ממי שרק הוא ביכולתו להבטיח בהבטחה גמורה - היא זו שאכן תביא את הגאולה.

שמחה בחודש אב

כל זה בפרט בחודש מנחם אב, עליו נאמר שבו “ממעטין בשמחה”. ומפרש הבעל שם טוב, כיצד ממעטים את העניינים הבלתי רצויים של חודש אב? - על ידי השמחה. ולכן מעורר הרבי שליט”א לחפש את כל האופנים להרבות בשמחה באופן המותר בימים אלו. ובפרט לערוך “סיומי מסכת” בכל יום ובכל מקום, ולהמשיך בזה עד חמשה עשר באב. ואז לערוך התוועדות גדולה בשמחה גדולה.

ואם עד תשעה באב היו עדיין הגבלות בשמחה - הרי עכשיו, לאחר תשעה באב, בוודאי שנדרש מאתנו לא רק הביטחון המוחלט, אלא גם שמחה וריקודים כפשוטם. “ולא להתבייש לצאת בריקוד ברחוב” על הנסים הגלויים שרואים כל הזמן (שיחת כ”ו ניסן, בהמשך למלחמת המפרץ). והשמחה תבטל מלכתחילה את כל העניינים הבלתי רצויים ולהביא את השמחה האמיתית והשלימה בהתגלותו המלאה של הרבי מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”! 

מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג
משפיע בישיבת “תומכי תמימים” ראשון לציון