החב”דניקים גילו יהודי בשורותיו של ג’ומאייל

הטנקים הפגיזו בעוד מטוסי הקרב צללו בזה אחר זה לעבר קיני מחבלים והשמידו אותם. אלפי צלפים התפזרו בנקודות שונות כדי לחסל מטרות אויב, ורק החב”דניקים הסתובבו בלב העיר הערבית בחמדות שבלבנון, כשהדבר שמטריד אותם זה איך לחדש מקווה בלב לבנון? לאחר אישור מהרבי, התקיים מבצע ארוך ומורכב שבסיומו נוספה טהרה גם בלב העיר השסועה והמדממת בלבנון • המקווה בלבנון – סיפור מרתק ומרגש לצד סיפור אישי מופלא, במלאת שלושים שנה למלחמת שלום הגליל

מזוקנים מחפשים קרח

כמעט שלושים שנה חלפו מאז אותו בוקר בו פתחו מאות אלפי קוראים את עיתון ‘מעריב’, גיליון תשעה באב תשמ”ב, ונדהמו לקרוא כי בלב לבנון השסועה והבוערת, בעיצומה של המלחמה הקשה, בנו חסידי חב”ד מקווה עבור היהודים המקומיים. וכך נפתחת הידיעה שנכתבה על ידי ר’ נפתלי קראוס חסיד חב”ד אשר שימש שנים רבות כעיתונאי במעריב:

“משאית קטנה ובה שלושה יהודים מזוקנים הסתובבה בשבוע שעבר בביירות המזרחית וחיפשה… קרח. בלוקים רבים של קרח, שאפשר יהיה להפשיר מהם כ-800 ליטר מים. המזוקנים שחיפשו קרח בבירת לבנון היו אנשי חב”ד מצפת בראשות הרב לוי ביסטריצקי, הם היו זקוקים לקרח לשם ‘תיקון’ המקווה בבאחמדון. לפי בקשת קומץ היהודים המתגוררים במקום”.

בהמשך הידיעה מתואר המצב המדכא של היהודים המקומיים שביקשו לשמור מצוות ולא יכלו: “חסידי חב”ד נתקלו בשני אחים יהודים, תושבי המקום, שנתגלו כשומרי מצווה קלה כחמורה. הללו התלוננו כי לא זו בלבד שאין להם בשר כשר, אלא שהמקווה המקומי מקולקל”. הידיעה מסתיימת על ההצלחה הגדולה שבאה לאחר מאמצים מרובים: “לאחר מאמצים נמצא בביירות המזרחית הקרח הדרוש והמקווה הוכשר”.

‘שמע ישראל’ בלבנון

ר’ ברוך מרזל מחברון, יהודי שמסור כל כולו למען ארץ ישראל השלימה, יש לו חוש מיוחד לסייע ליהודים שגרים ב..אזורים ערביים. לפני שלושים שנה זכה לגלגל את אחד המבצעים המורכבים למען יהודים הגרים בלבנון – מבצע בניית המקווה בעיר בחמדון בעיצומם של ימי מלחמת שלום הגליל.

עם פרוץ המלחמה נשלח מרזל לחזית, וכשהיו הפוגות בקרבות, הוא וחבריו לנשק הרשו לעצמם גם להסתובב ברחובות ערי לבנון. יום אחד ביקש לרכוש מצלמה במקום זו שנשברה לו במהלך הלחימה. לשם כך הגיע לחנות למוצרי חשמל בתקווה לרכוש מצלמה ולשוב במהרה אל חבריו לגדוד, אולם לא כך רצתה ההשגחה העליונה.

הוא נכנס לחנות והבחין שמאחורי הדלפק עומד אדם בעל חזות מקומית. משהבחין בו בעל החנות, החל לזעוק “שמע ישראל”. מרזל לא ידע את נפשו, שכן עד אז לא פגש יהודים בלבנון. הייתה ידיעה שישנם יהודים בודדים, והנה הוא פוגש מולו יהודי. בעל החנות מיהר להגיף את הדלתות, וכאשר נותרו השניים לבדם, לחש בעל החנות כי הוא יהודי ושמו אליהו לוזיה. לתמיהת ברוך מדוע אינו עולה לארץ ישראל, השיב אליהו שיש לו כאן סבא וסבתא קשישים והוא לא יכול להותירם בעיר לבדם.

השיחה התפתחה, ואליהו סיפר על המצב המוזנח של החיים היהודים בעיר, לאחר שארגון הפתח הפך את בית הכנסת לבסיס צבאי שלו וזרע שם חורבן רב. “אולם”, הוסיף בעל החנות, “עיקר הבעיה שלנו זה לא בית הכנסת, אלא מקווה הטהרה שהיה יחידי בבחמדון ויצא מכלל שימוש עקב ההפצצות הקשות עם פרוץ הקרבות”. בקול חנוק בבכי ביקש בעל החנות ממרזל “לעשות משהו כדי שיהיה לנו מקוה טהרה”.

ברוך מרזל לא יכול היה למלא לבדו את משאלתו של אליהו לוזיה והוא פנה אפוא אל הרבנות הצבאית בבקשה לסיוע. הוא קיבל מהם תשובה מיידית שהם אינם יכולים לעזור, אולם מרזל לא התייאש וחרט במוחו את הפרטים של היהודי מבחמדון במטרה לסייע לו ביום מן הימים.

ימים ספורים לאחר מכן, כאשר נסע בטנק צבאי, פגש פתאום בטנק מצוות שהופיע בכיכר המרכזית של העיירה בחמדון, על הטנק החב”די היו חסידי חב”ד מצפת שהגיעו להדפיס במקום את ספר התניא. הוא סימן להם לעצור וגולל באזניהם את סיפור המקווה ועל כך שאין ליהודים במקום מקוה טהרה.

ה’טנקיסטים’ החב”דניקים הצטרפו עמו בו במקום אל בית משפחת לוזיה ונדהמו לראות את בעל הבית מתפלל כשהוא עטור בטלית ותפילין. במקום היה מי שהנציח את המתפלל, וכעבור זמן התמונה נשלחה לרבי. התברר כי מר אליהו לוזיה הוא שומר מצוות, ומנהל עסק מצליח. ההצלחה הגדולה היא זו שעכבה את עלייתו לארץ הקודש. התברר כי הלז עומד בקשר עם חב”ד בצרפת, ולתדהמת האורחים הציג בעל הבית בפניהם ספרי ‘שיחות לנוער’ בצרפתית שנשלחו אליו מ”חב”ד בצרפת”.

החב”דניקים שמעו ממנו את הפרטים הנדרשים לתיקון המקווה, והאורחים בישרו כי בימים הקרובים ישובו לצפת ויבררו מה ניתן לעשות בנידון.

כאשר שבו הטנקיסטים לצפת, ביום שישי, סיפרו מיד לרב הקהילה הרב לוי ביסטריצקי ע”ה את הבקשה הייחודית של היהודי מבחמדון. הם ביקשו ממנו להצטרף אליהם ביום ראשון בבוקר לנסיעה נוספת לבחמדון כדי לבחון את המקווה מקרוב. הרב ביסטריצקי ביקש את ברכת הרבי לנסיעה המיוחדת, ולאחר זמן קצר הגיעה תשובה חיובית בתוספת ברכת הדרך.

הרב ביסטריצקי הצטרף אל צוות הטנקיסטים בדרכם לבחמדון. כאשר הגיע למתחם המקוה, נחרד לראות את החורבן הגדול. הרב רשם לעצמו את התיקונים הנדרשים כדי להשיב את המקוה למצב שמיש. שיפוץ המבנה לא היווה בעיה; הבעיה המרכזית הייתה סביב מילוי המקווה שהפך למבצע מורכב ביותר.

הזמנה של מאתיים בלוקי קרח

קבוצת החב”דניקים בראשות הרב ביסטריצקי שבה לצפת כשהם מתכננים לבוא ביום ראשון הבא לתקן את המקווה.

בין כה וכה נעשו פעולות נדרשות כדי לבצע את הנדרש. הבעיה המרכזית שנותרה בעינה: כיצד למלא את ‘אוצר’ המקוה במים, בפרט שאז היו חודשי הקיץ בעיצומם.

לשם כך הגה הרב ביסטריצקי רעיון בו נוהגים לעיתים במקרים כאלו – למלא את אוצר המקוה בבלוקים של קרח, אלא שאלו היו צריכים להיות מוכנים מבעוד מועד. לשם כך היה צריך ליצור קשר טלפוני בין ארץ ישראל ללבנון, אך כמובן שזה לא היה אפשרי.

גם לכך מצא הרב ביסטריצקי פתרון: הרב התקשר לאמו שהתגוררה בארצות הברית, וזו התקשרה לערבי המתגורר בביירות ומוכר בלוקי קרח, והזמינה אצלו 200 בלוקי קרח כשהיא מסכמת איתו שקבוצת יהודים תבוא לאסוף אותם. למותר לציין כי לאתר בימי המלחמה ערבי שמוכר קרח, ועוד בחודשי הקיץ, היה זה פרויקט בפני עצמו.

הרבי יורד לפרטי שיפוץ המקוה

יום שיפוץ המקוה הגיע.

באותו בוקר נכנסה ללבנון משלחת חסידי חב”ד מצפת בראשות הרב ביסטריצקי והטנקיסטים ביחד עם הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, מזכיר בי”ד רבני חב”ד, שהצטרף אליהם כדי לסייע במציאת פתרונות הלכתיים נדרשים.

איזורי הקרבות היו הרוסים, שסועים ומדממים. חותם ההפגזות ניכר בכל פינה. המשלחת נסעה בין רחובות נטושים, בתים הרוסים, טנקים מופגזים וכבישים מחוררים מפגזים. לאחר נסיעה ארוכה, הגיעו בסוף אל הערבי עם בלוקי הקרח שהמתין להם בנקודה מוסכמת מראש עם… שני בלוקי קרח! הוא הסביר לתומו כי האישה התקשרה ואמרה שזקוקה למאתיים בלוקים, והוא חשב שהיא לא מבינה על מה היא מדברת, שכן זו כמות עצומה ואיש אינו מזמין כמות כה גדולה של בלוקי קרח, לכן הביא שתיים מתוך תקווה לראות בתגובת הקונים את צדקת השערתו.

הרב ביסטריצקי הסביר כי אכן יש צורך בכל הכמות שביקשה האישה, וכעבור זמן קצר היו בידי החסידים בלוקים בכמות הנדרשת. ההתרגשות של כולם הלכה וגברה – חלום בניית המקוה בלבנון הולך ומתגשם. אלא שעוד קודם לכן נדרשה מלאכה מורכבת של העברת מאתיים בלוקי קרח. לצורך כך התגייסו כל חברי המשלחת. הראשון עמד ליד הרכב עם הבלוקים והאחרונים ובהם הרב ביסטריצקי הרב ירוסלבסקי והרב אברהם גולדברג (מעמודי התווך של המבצע) ליד ה’אוצר’, וכך בשיטת הסרט-הנע, הבלוקים עברו מיד ליד עדי הגיעם אל ה’אוצר’.

לאחר שהבלוקים האחרונים הוכנסו ל’אוצר’, פרצו הנוכחים בריקוד חסידי שמח. שעה קלה לאחר מכן, שבו כולם לארץ הקודש.

הרב ביסטריצקי לא ראה בכך את סוף המלאכה. שבוע לאחר מכן שב לבחמדון כדי לבדוק שוב את המקווה לאחר הפשרת הקרח. הוא אישר שהכל כשורה הן מהצד הטכני והן מהצד ההלכתי.

כעת, לאחר שהושלמה המלאכה, דיווח על כך לרבי מה”מ. הרבי מצדו לא ראה בכך את סוף המבצע, והוציא פתק ‘האם יש חימום למקוה?’ הוראת הרבי כמובן יושמה במהירות, ותוך זמן קצר סודר חימום כדבעי. הרבי אף התעניין בעלות שיפוץ המקווה ולאחר זמן שלח את כל הכסף! זמן קצר לאחר מכן נשלחו תמונות מחידוש המקוה, הרבי עיין בהם וביקש להשיבם לרב ביסטריצקי.

בתקופה הקרובה, הודפס גם ספר התניא בבחמדון, והחסידים העניקו עותקים ממנו לאלי לוזיה לצד גם ספרי יהדות נוספים, ועודדהו להתחזק ביהדותו.

כרטיסים מהמזכירות

באותם ימים בהם פעלו החסידים לבנות את המקווה ולהדפיס את התניא, ביקשו אלי לוזיה ורעייתו מכוחות צה”ל לסייע להם להגיע לארץ ישראל לקראת חודש החגים (תשמ”ג) אז יחגוג בנם בן ציון בר מצוה. הם ביקשו לחגוג את בר המצוה לבנם בארץ הקודש. אם בכל השנים הדבר לא היה אפשרי, הרי שכעת נוצרה הזדמנות נדירה, עם כיבוש כוחות צה”ל את איזור מגוריהם.

יישום הבקשה לא היה פשוט כלל ועיקר. מכשולים רבים עמדו בפניהם. גם כאשר כבר הגיעו לגבול ארץ ישראל, חלו עיכובים שונים, ורק התערבותו של ראש הממשלה מר מנחם בגין, סייעה להם להיכנס לארץ הנכספת.

בחגיגת הבר מצוה שנחוגה ברוב פאר באולם במרכז העיר ירושלים, השתתפו החסידים מצפת שביקרו בביתם בלבנון מספר פעמים, והללו הדהימו את בני המשפחה כאשר הודיעו כי לבקשת מזכירות הרבי, נרכשו עבור בני המשפחה כרטיסי טיסה לניו יורק על מנת שיחסו בצילו של הרבי בסוכות ושמחת תורה!

ואכן, בימי חול המועד המריאו בני המשפחה ביחד עם הרב ביסטריצקי לחצר הרבי.

המפגש הראשון עם הרבי התקיים בהושענא רבא, כאשר אלי ורעייתו עמדו בתור המשתרך לעבר סוכת הרבי כדי לקבל חתיכת ‘לעקח’ לשנה טובה ומתוקה. בידי אלי היתה מתנה יקרת ערך וכשהגיע תורו, הוציא קנקן יין, טס כסף וגביע מיוחד. הרבי קיבל את המתנות ובירכם מספר ברכות, ואז עבר לדבר בצרפתית, שפה מובנת יותר לבני הזוג.

השניים סיפרו לרבי כי בקרוב ישובו לביתם בלבנון ומבקשים ברכה. הרבי קטע את דבריהם וקבע נחרצות שאל להם לשוב ואפילו לא לזמן קצר. השניים היו בהלם וניסו להסביר כי לא לקחו את הרכוש ולא מכרו את דירתם, אך הרבי שב על קביעתו הברורה כי אל להם לשוב למדינה מהם הגיעו.

לאחר דברים אלו תינה אלי את צערו בפני הרבי על כך שרעייתו סובלת ייסורים קשים, והרופאים ייעצו לה לעבור ניתוח שלאחריו לא תוכל ללדת יותר. הרבי שלל את הניתוח מכל וכל והבטיח לה שהיא עוד תיפקד!

אלי ורעייתו אינם חסידים, ולפתע שמעו מהרבי “לא” ושוב “לא” בשני נושאים גורליים ביותר לחייהם. הם לא ידעו את נפשם. היה עליהם להחליט האם שומעים לרבי בשתי הקביעות. מספר ימים חלפו וכששבו לארץ הקודש, הגיעה הידיעה כי מחבלים השתלטו על בחמדון ורצחו את כל הנוצרים תושבי העיירה. רק כעת הבינו אלי ורעייתו כי אם היו מגיעים לעיירה ולו לזמן קצר, מרה היתה אחריתם.

חלפו מספר חודשים, ובביקור אצל רופא התברר כי בשורות טובות מחכות לעליזה, וההפתעה היתה גדולה, שכן הלידה האחרונה היתה לפני 13 שנים ויותר… חלפו להם עוד מספר חודשים ונולדה להם בת בריאה ושלימה!

וכך היהודי שבזכותו נבנה המקוה בבחמדון, ניצל בנס ונולדה לו בת בנס.

מקורות: ‘הלב של צפת’, ‘רבות מופתי’, ‘תשורה ביסטריצקי’, ‘בית משיח’, ‘כפר חב”ד’, ‘מעריב’.

החב”דניקים גילו יהודי בשורותיו של ג’ומאייל

את גוף הכתבה פתחנו בידיעה שהפתיעה את קוראי ‘מעריב’. שבועיים חלפו מאז כאשר קוראי העיתון שוב נתקלו בידיעה ייחודית על חב”ד בבחמדון. והנה היא ככתבה וכלשונה מאת מנחם רהט:

“תושב העיירה בחמדון שעל כביש ביירות-דמשק, המשרת בפלאנגות [הפלאנגות של ג’ומאייל – קבוצת פוליטית ולהם כוחות חמושים שיתפו פעולה עם צה”ל] כלוחם מזה ארבע שנים, נתגלה השבוע בידי אנשי חב”ד בעת שסיירו באיזור, כיהודי, שומר מצוות, לבוש ב”טלית קטן”.

האיש, סמו הגיא, בן 21, שהיה בתפקיד בכביש ביירות-דמשק ליד בחמדון, הבחין ב’טנק המצוות’ של חב”ד שהגיע למחסום הפלאנגות. בעברית העילגת שבפיו ביקש מהחסידים המזוקנים הסברים על מהותו של הרכב הנושא את תצלומו של הרבי מליובאוויטש’.

לאחר שהסבירו לו החב”דניקים את משימותיהם גילה להם סמו הגיא כי הוא עצמו יהודי שומר מצוות, המתגורר בבחמדון. להוכחת דבריו הרים את שולי חולצתו והציג בפני החסידים את הציצית (טלית קטן) שהוא לובש לגופו. חייל הפלנגות גם סיפר כי הוא משתדל לקיים תרי”ג מצוות, ככל שידו משגת ומדי פעם הוא אף מארגן בשבתות מניין לתפילה בבית הכנסת של בחמדון.

סמו הגיא הזמין את החב”דניקים לביתו והפגישם עם הוריו ושני אחיו – אשר גם הם שומרי מצוות. בפגישה הנרגשת ביקשו המארחים היהודים מבחמדון לשמוע על חיי היהודים בארץ ישראל, וביקשו עזרת אורחיהם למימוש חלומם להגיע אל הכותל המערבי ולשאת שם תפילה”.