כ”ב שבט, אינו רק יום הילולא של הרבנית הצדקנית נ”ע. ביום זה התחילה, כפי שמסביר לנ

כ”ב שבט, אינו רק יום הילולא של הרבנית הצדקנית נ”ע. ביום זה התחילה, כפי שמסביר לנו הרבי מה”מ, התקופה החדשה, האחרונה והמכריעה שבהכנת העולם לגאולה השלימה.

חודשי השנה, מאופיינים ומתקשרים אצל כל אחד מאתנו כפרט, ואצל עם ישראל בכלל, כל חודש בהתאם לעניין מרכזי שבו. כך חודש תשרי הוא חודש החגים, ניסן חודש הגאולה, אלול חודש התשובה וכן הלאה. אצלנו, חסידי חב”ד אנו מכירים את כסלו - חודש החגים וחודש הגאולה החסידי, וכך חודשים נוספים. בימים אלו שאחרי יו”ד וי”א שבט, ולקראת כ”ב שבט - באה לידי ביטוי מיוחד העובדה שזהו חודש ההתקשרות, החודש של דורנו, הדור השביעי ושל הנשיא - כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

אין צורך בהתבוננות מיוחדת כדי להכיר במשמעות הרוחנית והמעשית של יו”ד שבט, והקשר שלו אלינו. כאשר אנו מציינים את סיום הדור השישי של רבותינו נשיאנו, מובן שבאותו יום מתחילה הנשיאות השייכת אלינו, של הנשיא השביעי, החביב והאחרון בעידן שלפני הגאולה השלימה, הלא הוא הוא הרבי מה”מ. כך גם י”א בשבט, היום בו הייתה קבלת הנשיאות של הרבי מה”מ בגלוי.

אך דומה שהחידוש המיוחד בדורנו, בנשיאותו של הרבי, מקבלת הנשיאות בה הוא מגדיר את תפקיד הדור, ועד ובמיוחד לשנים האחרונות עד עתה, מתבטא דווקא בכ”ב שבט, יום ההילולא של הרבנית הצדקנית מרת חי’ה מושקא ע”ה.

לא ראינו בדורות הקודמים, ציון של הילולא לרבנית,  עד לדורנו לא ידעו כל כך איך יש להתייחס אליו. הרי לא מדובר ביום הילולא של אחד מרבותינו נשיאינו, ומאידך - וודאי שלא מדובר באירוע ‘פרטי’ שהרי הוא נוגע אל הרבי - אל הנשמה הכללית.

הרבי מורה לנו את הדרך משנת תשמ”ח, כאשר תבע ‘החי יתן אל לבו’, הקמת מוסדות ופעולות עצומות. ואילו לגבי היום עצמו, קובע הרבי מה”מ, כי בו התחילה התקופה החשובה ביותר לעם ישראל כולו. המשפט האחרון נשמע אולי מוגזם, אך הרבי מלמד אותנו, בשיחת כ”ב שבט תשנ”ב, כי בכ”ב שבט תשמ”ח, החלה התקופה האחרונה והמכריעה, בתהליך התגלותו ופעולתו של מלך המשיח בגאולה השלימה.

זוהי תקופה מיוחדת, בה למעשה הסתיימו כל ההכנות, הסתיים הקשר שלנו עם זמן הגלות, וכעת העבודה היא העבודה של ימות המשיח.

זוהי התקופה בה ניכרת נשיאותו של הרבי מה”מ, כנשיא השביעי, אחרי שכבר אין קשר גלוי לדורות הקודמים -  דור השביעי בהתגלמותו, יש תפקיד אחד לביצוע, קבלת הנשיאות והמלכות, והגאולה השלימה.

פעמים רבות קיימת נטייה להתרפק על העבר, ובפרט על עבר מפואר. קיימת נטייה טבעית להתגעגע למה שהיה עד לא מזמן, ולהשוות זאת להווה. לא תמיד נראה כי המצב הנוכחי הוא טוב יותר, ולכן יש מי שינסה למשוך אותנו חזרה לעבר, בתקווה שנוכל לשחזר אותו. אולם בדיוק על כך מדבר הרבי - העבר היה אכן מפואר, הוא זה שהכין אותנו אל הגאולה, בו הכל התחיל ובלעדיו אין שום דבר.

התקופה החדשה מתחילה דווקא מתוך הכרה וידיעה כי העבר כבר נגמר, דווקא כאשר מקבלים ומוצאים את הכחות להתרכז בהווה ובעתיד כפי שהם - דווקא אז מגיע השלב המכריע של הגאולה. כאשר כולנו יודעים ומכירים בעובדה כי יש לנו תפקיד מיוחד, תפקיד שלא היה אף פעם בעבר, וסדר עבודה נעלה באין ערוך - עבודה של גאולה אמיתית ושלימה, עבודה של קבלת מלכותו של מלך המשיח מתוך שמחה ושירה

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!