יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך משיח לעולם ועד!

‘ויעקב הלך לדרכו’ - כאשר יוצאים לדרך, ויוצאים מחודש השביעי, המשובע והמשביע אצל הרבי מה”מ, אזי ברור שיוצאים לדרך הנכונה, הדרך הישרה המוליכה אל הגאולה.

במוצאי שבת נשמעה בבתי הכנסת שלנו, חסידי ליובאוויטש,  ההכרזה ‘ויעקב הלך לדרכו’. הכרזה זו, אמנם לא התחילה בדורנו, אך כמו בכל עניין, מי שמעורר ומדגיש אותה, והמקום העיקרי שבו היא נשמעת, הוא אצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

אחרי הימים הנעלים של חודש תשרי, המשובע בכל והמשביע לכל, יראה, אהבה ושמחה בלי גבולות, אחרי כל אלה מגיע חודש מר–חשון, חודש שנראה ‘אפרורי’ משהו, ואנו נזרקים בבת אחת משיא התרוממות הרוח, אל חיי השגרה היום יומיים. את הכח להמשיך ולהחדיר את כל מה שקיבלנו במשך חודש תשרי על פני השנה כולה, על פני עבודת ה’ ה”שגרתית”, בתוך חיי היום יום הפשוטים שלנו, את הכח הזה מבקשים לשאוב, להיזכר בקיומו ולעורר אותו באמצעות הכרזה זו.

המקום בו נמצאים כולנו בחודש החגים, הוא 770, כולנו נמצאים וכולנו שואבים כחות מבית רבינו, בית משיח, מקומו של הרבי מה”מ. בין אם זכינו להיות שם בגשמיות, ובין אם תפקידנו והשליחות שלנו בעולם, הביאו אותנו להיות במקום אחר. הוא זה שנותן את הכחות לחדש ולהתחדש, לקראת השנה כולה, לקראת הזמנים בהם את 770 צריך לחיות, ולא מספיק רק להיות נוכח בו בכלל ובזמנים מיוחדים בפרט.

כאשר יודעים כי ההליכה בדרך מתחילה אצל הרבי, הדרך ברורה ולא צריך לחפש אותה. הדרך היא אותה דרך אודותיה קראנו כבר השבת “רוחו של משיח”, זו שקדמה לבריאת העולם. הדרך שעוברת בתחנות רבות ומשמעותיות, הדרך שנמשכת גם היום, ושדבר אחד ברור בו, תחנת המוצא, היא בהמשך ישיר לתחנת היעד, רוחו של משיח מרחפת על המים, וכל מה שנעשה בעולם מכוון להביא להתגלות רוחו של משיח, לקבלת מלכותו עלינו ועל העולם כולו.

כאשר נמצאים אצל הרבי, לוקחים “צידה לדרך”, לוקחים מטענים של שמחה הפורצת כל גדר, של אמונה טהורה, תמימה ולוהטת. לוקחים את ההרגשה כי העולם וכל אשר בו אינם מהווים מציאות נפרדת מעולם הקדושה, אלא הם מסייעים בהכנות לגאולה השלימה.

כאשר יודעים שב–770 נמצאים אצל הרבי, ידיעה זו מוליכה אותך אל הדרך הנכונה, הדרך אותה התחיל הרבי בשנת תש”י (ואולי אף קודם לכן) ואשר נמשכת עד עצם היום הזה.

דרך אחת, ברורה וישרה מוליכה מי’ שבט תש”י ועד עתה, היא מתחילה בהגדרת תפקידנו כדור השביעי דור הגאולה, ובהכרזה “והוא יגאלנו”, ונמשכת בהודעה ובנבואה כי הכל ערוך ומוכן לגאולה, ובהכרזה “יחי המלך” - “יחי אדוננו”. זוהי בעצם הדרך הישרה בה מתנהל העולם כולו, מבראשית ועד לאחרית הימים.

בכל דרך יש תחנות, יש תחנות מאירות, יש תחנות כי סיבת העצירה או המעבר בהן נראות לעין, וישנן גם תחנות אחרות, הנראות חשוכות, ורק במאמץ מיוחד ניתן שלא ללכת בהן לאיבוד, ולא תמיד ברור לשם מה יש בהן צורך. גם בדרך שלנו יש תחנות רבות, בחלקן שמחנו ונהנינו לעצור, בחלקן עצרנו בלית ברירה, וחלק אחר היינו מעדיפים לשכוח. אולם גם אם לא תמיד ברור מה יש וניתן לעשות הרי שהיעד אינו משתנה, וממשיכים ללכת בדרך לגאולה השלימה.

מכל הכחות שקבלנו, נשאב את הכח, את האומץ, לקיים כפשוטו את ההכרזה “ויעקב הלך לדרכו”. יעקב אבינו שלא מת, איש האמת והאמונה, נותן לנו את הכחות, ואנו נעשה הכל כדי לנצל אותם במלואם.

נצא מחדש לדרך החדשה/ישנה ונזכה סוף כל סוף לראות את סיום הדרך, את היעד אליו נגיע, בהכרזה הנובעת מהכוונה והתכלית של הכל, הגאולה השלימה - יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך משיח לעולם ועד!