הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גרליק זכה להיות מעשרת התלמידים הראשונים של תומכי תמי

הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גרליק זכה להיות מעשרת התלמידים הראשונים של תומכי תמימים, בהמלצת הרבי הרש”ב נבחר לחתנו של הרב אברהם שמואל מאלצ’וק, וכיהן תחתיו כרב העיר ברעזנא; זמן קצר לאחר שיצא מרוסיה בשנת תש”ז, מונה לרבה הראשון של כפר חב”ד * בז’ סיון תשל”ד נהרג בתאונה מחרידה יחד עם עוד שלושה מחסידי חב”ד ז”ל * ‘בית משיח’ מציג קווים לדמותו, לצד מסמכים חדשים שנחשפו לאחרונה, אשר שופכים אור מיוחד על הנהגתו המיוחדת של הרב גרליק * מרתק

מאת: אברהם בער

מימין לשמאל הרב ירוסלבסקי בילדותו זושא הפרטיזן הרב גרליק הרב הגאון שניאור זלמן גרליק נולד בעיירה החסידית רוגצ’וב במחוז הומל שבמזרח בלארוס. אמו גדלה בחצר ה’צמח צדק’, שכן סבה היה שוחט ובודק בחצר הרבי.  בנערותו גדל והתחנך ברוגצו’ב, ואף למד בישיבה המקומית, וכבר אז נתגלתה אצלו הנטיה ל’אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא’, הנטייה לחקר ולבירור דעת התורה על פי שולחן ערוך, שתהפוך אותו ברבות הימים לאחד מגאוני הדור.

באלול תרנ”ז נהרו רבים לליובאוויטש על מנת לזכות ולהשתתף בחתונת בן הרבי, הריי”צ. בין הנוסעים היה גם שניאור זלמן, עבורו הייתה זו הפעם הראשונה שבה נסע לרבי. בעיצומן של שבעת ימי המשתה, הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה ושניאור זלמן זכה להיות מבין הבחורים שנבחרו להיות ממייסדיה. כמשפיע לישיבה החדשה נתמנה ר’ שמואל גרונעם, ובח”י אלול פתחו הבחורים את לימודם בליובאוויטש, כשמיד לאחר חודש החגים עקרה הישיבה לעיירה ז’עמבין. “זכיתי להיות מהעשרה ראשונים והייתי בעת התייסדותה נטיעת הגרעינין הראשונים לעץ החיים חיי נשמות”, כתב לימים לידידו ר’ פרץ מוצ’קין.

בתחילת ימי לימודיו בתומכי תמימים, הקפיד הרב על לימוד במסכת אחת לעיונא, אחת לגירסא ושיעור הלכה. כעבור 4 שנים הוסמך לרבנות על ידי רב העיירה ליובאוויטש. ולא היתה סמיכה זו פשוטה כלל ועיקר. תלמידי תומכי תמימים חששו עד מאד ללכת ולהיבחן לסמיכה, שכן אם יהיה לרב הרי שיש חשש גאוה… ר’ שניאור זלמן היה הראשון שהעז ללכת ולקבל סמיכה, וזאת לאחר ששאל על כך את הרבי הרש”ב ונענה בחיוך: “כשנותנים, צריך לקחת”. לאחר מכן זכה לסמיכה גם מר’ דוד צבי חן, רבה של צ’רניגוב, ומרבה של הומיל ר’ הירש בער, נכדו של ר’ אייזיק הומילער המפורסם.

סמיכה זו האחרונה היתה חביבה מאד על הרב, ועליה היה סח כי הוא המוסמך השלישי מאדמו”ר הזקן - אדמו”ר הזקן הסמיך רק את ר’ אייזיק הומילער, הוא הסמיך את נכדו, ונכדו הסמיך אותי…

לא ארכו הימים, ובברעזנא נפטר רב העיר, ר’ אברהם שמואל מאלצ’וק, והלה הורה בצוואתו למצוא לבתו חתן שיהיה ראוי לשבת על כסאו ולמלא את מקומו. בצוואתו ביקש מהרד”ץ חן להיות אחראי למציאת החתן הראוי. ר’ דוד צבי נסע כמובן לליובאוויטש ושאל את הרבי למי עליו לפנות, ובעצת הרבי נבחר החתן - הרב שניאור זלמן גרליק.

במשך שנים ארוכות זכה הרב גרליק להיות רבה של העיר ברעזנא וניהל את עדתו בדרך התורה עד שבלחץ השלטונות נאלץ לעזוב את המקום ועקר לעיר סנובסק, שם כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיר.

ביציאת רוסיה הידועה בשנת תש”ז, הצליח הרב גרליק לצאת מרוסיה ביחד עם אחיו החסידים והגיע לפריז.

בעת שהותו בפריז, זכה הרב גרליק לפגוש את חדב”נ הרמ”ש והוא התפעל ככולם מדמותו הכבירה של הרבי עוד טרם הנשיאות.

באחת ההתוועדויות של הרבי מלך המשיח בפריז, שאל הרבי את אחד המתוועדים מדוע הוא אינו נוסע לרבי, והלה השיב שהוא שאל והרבי סרב. “כשרוצים לנסוע לרבי, לא שואלים, ואם שואלים ומקבלים תשובה שלילית, גם נוסעים” הגיב הרבי. הסיפור הזה נחקק במוחו של הרב גרליק שהשתמש בו מספר שנים אחר כך, כפי שיסופר בהמשך.

בשנותיה הראשונות של הקמת כפר חב”ד, שרר מחסור חמור במזון בארץ הקודש. כמה ממדינות העולם נרתמו לסייע, אחת מהם הייתה אירלנד, מדינה עשירה במרעה, שהבטיחה לתרום כמויות עצומות של שימורי בשר. הג’וינט שקיבל את הפניה, רצה שהבשר יהיה כשר, ופנה לר’ בנימין גורודצקי על מנת שיסדר שוחטים ובודקים שיבואו לאירלנד על מנת לשחוט.

ר’ בנימין פעל במרץ וסידר קבוצה גדולה של שוחטים ובודקים מאנ”ש שנסעו לאירלנד על מנת לספק את הבשר הכשר לאזרחי ישראל. בראש הקבוצה, עמדו הרבנים שניאור זלמן גרליק ושמריהו ששונקין.

ראש השוחטים, היה חברו הקרוב של הרב, ר’ פרץ מוצ’קין. אנקדוטה קטנה שסיפר מאותם ימים, מעידה על היחס שלו לרב גרליק:

ר’ פרץ סיפר כי הוא שם לב שכאשר הם נשכבים לישון לאחר יום עבודה מפרך, הוא מתקשה להירדם בעוד הרב גרליק נרדם מיד - אין זאת אלא שהרב גרליק פעל על גופו עד כדי כך שהצליח לשלוט עליו עד כדי הירדמות מיידית…

יהודי זקן ורב צעיר

בתש”ט זכה הרב גרליק לעלות לארץ הקודש, וסמוך לכך מונה לרבו הראשון של הכפר הצעיר שאך הוקם - כפר חב”ד. בהשתדלותו של הרב שלמה יוסף זוין, קיבל הרב משכורת מסודרת, והרבי הריי”צ הודה לו על כך במילים חמות.

 “ואל יחוש לזקנתו, כי אף שבנוגע לשמירת הבריאות צריך להתחשב עם הזקנה, אבל בנוגע לעבודת הקדש צריך כל יהודי בכלל, ורב בפרט, להרגיש עצמו צעיר לימים”, כתב לו הרבי מלך המשיח בימיו הראשונים כרב, ואכן, המכתב הזה היה התיאור המדוייק ביותר להתנהלותו של הרב גרליק עליו השלום כרבו של כפר חב”ד, וכדלהלן.

המשפיע ר’ שלמה חיים קסלמן, היה נוהג לטבול לפנות בוקר במקווה שם בדרך כלל היה פוגש את הרב גרליק, ולאחר מכן היה כל איש מהם פונה ללימוד החסידות שלו - הרב קסלמן בישיבה והרב גרליק בביתו, והשניים היו נפגשים לאחר מכן שוב בתפילת שחרית במנין הישיבה.

אולם, המשפיע שם לב, כי מידי פעם מאחר הרב מאד בטבילתו וטובל ממש סמוך לתפילה. כאשר שאל אותו על כך, השיב הרב הישיש בפשטות: “תלוי מה התאווה בבוקר. אם אני מתעורר ורוצה ללכת למקווה, אני מכריח את עצמי לשבת ללמוד חסידות ולטבול אחר כך. אולם אם אני רוצה ללמוד חסידות, אני מכריח את עצמי לרדת למקווה ורק אחר כך אשב ללמוד”.

למרות זהירותו המופלגת וחסידותו המפורסמת, לא החזיק הרב טובה לעצמו ואדרבה. במכתבים גלויי לב ששלח לר’ פרץ מוצ’קין מתאונן הרב פעם אחר פעם על מצבו הרוחני. במכתב שכתב בשנת תשט”ו, הוא חושף בין השורות מה מציק לו - מצבו הרוחני, מה מחיה אותו - פעילותו לטובת אנשי הכפר ברוחניות ובגשמיות, ומה לא מפריע לו - הגשמיות.

“כשאני לעצמי לב יודע מרת נפשו ומביט אני לאחור על כל השנים שעברו שב”ה זקנת ושבתי ועוד כו’ ואין בהם מתום מלאים סיגים ואם למדתי תורה יותר מחברי לפ”ע מי יודע איפוא הם כו’ וד”ל העת מתקרב… כו’ ובמה… ויה”ר כי סוף סוף אזכה לתשו’ בבחי’ אשרי זקנותנו שכפרה על ילדותנו . . אחת היא נחמתי קצת מה שאני מטיב לבריות בלימודי עם אנ”ש דפה כתה גמ’ ותוספת, כתה שולחן–ערוך רבינו, פ’ תניא, ובגשמיות בקופת הגמ”ח שיסדתי ב”ה שאני לוה כ’ ממכירה בפה אה”ק ומחו”ל ואספתי לי ע”ז קרוב לחמש אלפים לי’ ומלוה לכל אנ”ש והכפר שמאד נחוצים לזה, ואשר בהטבה לבריות אין מעכב כ”כ הכונה כו’ ואולי יהא בזה גם איזה זכות לנפשי המדוכאה.

בגשמיות ב”ה לא חסר לי בריות גופא לפ”ע גילי אין להתאונן, אך יש לי עג”נ כי מוחי נחלש וקשה לי לרכז מחשבתי ולהעמיק הן בלימוד והן בתפלה יחזקני השי”ת. פרנסה מספיק לי ב”ה, בונים עתה מהסוכנות בתי דירות לכל א’ מתושבינו במושב חדש קרוב לכפר שלנו מקום יותר מתאים לחקלאות, בונים שם גם לי דירה מרווחה”.

גאונותו של הרב הייתה לשם דבר ופוסקים רבים ציטטו את פסקיו ככתובים וכמסורים. הוא התכתב בהלכה בשנים אלו עם גדולי ישראל שבדורו, כגון הגרא”ח נאה ועוד. ‘קאך’ מיוחד היה לו בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, בו דקדק וכתב כשהוא מדייק בכל מילה בו כאילו היא אבן יקרה.

עד כדי כך, שכאשר הורה לו הרבי ללמוד עם החקלאים תושבי כפר חב”ד הלכות מצוות התלויות בארץ, שאל הרב את הרבי מלך המשיח מאיפה ילמד את הלכות מצוות התלויות בארץ והרי לא זכינו לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן בהלכות אלו. הרבי השיב: “בענין לימוד הלכות התלויות בארץ, הנה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובמילא ישתמש בספר הנמצא ומצוי בסביבתו”.

מנהיג רוחני בכפר חב”ד

בכל השנים היה ר’ שניאור זלמן מנהיגו הרוחני של כפר חב”ד, וככזה היה מקבל הוראות בנושאים הנדרשים מהרבי מלך המשיח באופן של תמידים כסדרם. הרבי ראה בו כאחראי הראשי על המצב הרוחני בכפר, וככזה הורה לו הוראות כיצד לעורר את ליבם של תושבי כפר חב”ד ולעמוד על משמרת חומות התורה בנועם ובתקיפות.

“דברנו כמה וכמה פעמים שהוא המרא דאתרא ואשר מרא - היינו כפשוטו, מלשון מרות”, כתב לו הרבי מלך המשיח, וכך תבע ממנו. להיות בעל הבית של כפר חב”ד.

כך למשל מורה לו הרבי לסדר גמ”חים על מנת שנשים יקנו פאה ולהשגיח יותר על חינוך הבנות בכפר חב”ד (מכתב ו’ טבת תשט”ו), לנצל את הימים הבהירים והחגים לחזק עניני כפר חב”ד (כ”ה כסלו תשי”ז), לתלות על קיר בית הכנסת את אגרת הקודש סכ”ד והמודעה רבא של אדמו”ר הרש”ב לגבי חובת שמיעת קריאת התורה (כ”ב סיון תש”י), חובת לימוד הלכות שמיטה ומצוות התלויות בארץ (מספר מכתבים) ועוד ועוד.

חסיד במחיצת רבו

למרות היותו אחד מזקני החסידים כפשוטו - הרב גרליק היה מבוגר בגשמיות מהרבי מלך המשיח בכ-25 שנה, התקשר הרב גרליק אל הרבי כאחד מפשוטי החסידים. תשוקתו העזה לנסוע לרבי מוצאת ביטוי במכתביו לר’ פרץ:
“משבח אני את מצב כבודו שביכולתו לנסוע לכ”ק אד”ש לפרקים קרובים מה שאין ביכלתי מכמה סיבות”, כותב הוא במכתב שבו הוא משווה בין המצב הרוחני של ר’ פרץ למצב ה’עגום’ שלו עצמו. “מקנא אני קנאת סופרים בכ’ ובכל ידידי הזוכים להיות בצל כ”ק אד”ש, מה שאצלי הוא נמנע מצד הכח וגם מצד רוב ההוצאה כו’, ואולי יזכני השי”ת גם לזה הבה נקוה”.

בגיל 78, מחליט הרב לנסוע את הנסיעה הלא פשוטה ליהודי בגיל כזה, וכותב על כך לרבי מלך המשיח:

“כתבתי לכ”ק אד”ש כי חשקה נפשי לקבל פני השכינה לראות ולהיראות ובקשתי הסכמתו.  . . תקוותי להשי”ת כי יזכני להוציא לפועל מחשבתי ליסוע לחג י”ט כסלו לכ”ק אד”ש”.

אך הרבי שלל את הרעיון. הרב גרליק כבר לא יכל להתאפק, תשוקתו הגדולה לחזות פני המלך הכריעה אותו והוא קם ונסע אל הרבי מלך המשיח לחג החגים תשח”י. כשראה אותו הרבי מלך המשיח בהתוועדות הביט בו במבט שואל ותמה. הרב גרליק ביקש לספר משהו, וסיפר מה שזכה לשמוע מהרבי בפריז תש”ז, ש”כשרוצים לנסוע לרבי, לא שואלים, ואם שואלים ומקבלים תשובה שלילית, גם נוסעים”…

בהתוועדות י”ט כסלו ניגש הרב גרליק אל הרבי ודיבר עימו על ענייני כפר חב”ד, וכנראה הזכיר ענין של חיסרון. הרבי מלך המשיח עצר אותו באמרו: “למה אתם מדברים ‘מלרע’? אתם צריכים לדבר ‘מלעיל’? . . בנוגע למישהו אחר אין כל כך נפקא מינא אם הוא מדבר ‘מלעיל’ או ‘מלרע’, אבל מרא דאתרא צריך לדבר ‘מלעיל’!”…

הרב גרליק נכנס באותו ביקור לשתי יחידויות בהן דיבר עימו הרבי בענייני הלכה וחסידות והורהו בשאלותיו על עניני הכפר.

בתוך הדברים שעלו ביחידות, דיבר עימו הרבי מלך המשיח על בניית המקווה ועל ההלכות הנוגעות לכך. הרב גרליק שאל את הרבי מדוע אסור לדבר דברי תורה בשירותים, והרי לית אתר פנוי מיני’, וזכה לביאור ארוך על פי חסידות.

כששאל הרב את הרבי מה היה קורה אם לא היה בא לכאן, השיב לו הרבי שיהודים חסידיים לא יכולים לחשוב ככה, ואם הוא כאן - כנראה שכך עלה במחשבה הקדומה דא”ק שיבוא…

הרבי הוסיף לתבוע ממנו בענייני כפר חב”ד והזכיר את מאמר הגמרא לגבי “גנבי בשיבבותא דרב” - הגנבים שבשכונתו של רב, שגם הם נקראו על שמו של הרב, וממילא לרב יש כח להשפיע עליהם.

בעסקנות למען הכלל

לא רק ברוחניות דאג הרב גרליק לתושבי מקומו, אלא גם בגשמיות. לאחרונה השגנו מספר מכתבים אותם כתב אל ה’פרזידנט’ של ארץ ישראל, מר שניאור זלמן שז”ר, עימו היה בידידות עמוקה וארוכת שנים, ובהם פונה אליו הרב ומבקש ממנו לסייע ולקדם את ענייני הכפר, ואף לעזור למשפחות אומללות.

כך למשל הוא פונה אליו לגבי אלמנות שביתן לא נבנה מחמת התרשלות פקידי הסוכנות ומבקש ממר שזר לפנות ולדבר עם מי שצריך על מנת לקדם את הבנייה. ההשתדלות נשאה פרי. ימים ספורים לאחר מכן כבר כותב לו מר שזר: “הנני להודיע כי הובטח לי היום כי כבר נמסרה פקודה במחלקת הבניה להתחיל מיד בבנין הבית לשתי האלמנות”.

•

התלמוד תורה בכפר חב”ד, לא בדיוק היה בית הספר האידיאלי עבור הנהלת משרד החינוך השמאלנית של אז. לאחר מינויו של שז”ר לנשיא בארץ ישראל פונה אליו הרב בבקשת עזרה עבור התלמוד תורה:

“בהתלמוד תורה דמחנינו כל החינוך בסכנה, ויש רק עצה אחת: להזכיר את מר רון, מפקח ארצי, שיניח סדר התלמוד–תורה כמו שהוא. כי לעשות שינויים הוא הירוס כל עניין התלמוד–תורה אצלנו.

“כבודו אמר לי לדבר עם השליש, שיאמר למר רון, והוא לא היה אז בבית כבודו, ומסרתי זה על ידי איזה איש. והיום נודעתי כי לא דיבר מאומה. העניין נוגע מאוד בדחיפות, וההכרח לנו רק שכבודו ישים על לבו, כי רק בו הדבר תלוי, והשי”ת יזכהו שיתקן זה, והיה לנו לנחת וגם לכ”ק אד”ש. ושכרו מהשי”ת בטח יקבל עד בלי גבול”.

תוקף של רב

בעת שכיהן הרב גרליק כרב ברוסיה, שרר מחסור חמור בעצים, ובקור העצום ששרר לא ידעו בני הקהילה מה לחמם  - את בית הכנסת או את המקווה. הרב גרליק פסק לחמם את המקווה.

שמש הקהילה הגיע בטענה - לא יכול להיות - אין אפשרות להתפלל בבית הכנסת!

הביט בו הרב והשיב: “ידידי, שנינו מקבלים משכורת מקופת הקהילה. אך אתה מקבל משכורת בשביל שתעשה מה שאומרים לך, ואני מקבל משכורת בשביל שיעשו מה שאני אומר”…

מקרה דומה אירע בשנים הראשונות לרבנותו בכפר חב”ד. כידוע, כלי התחבורה הנפוץ בכפר חב”ד הם האופניים, ובשנים ההן היו גם נשים ובנות שנסעו בכפר עם אופניים. כאשר הרב ראה שהדבר מביא לחוסר צניעות, הוא קרא את תושבי הכפר לאסיפה והכריז כי חל ‘איסור מוחלט’ לכל אשה וילדה לנסוע על אופניים.

היו תושבים שהתקשו להפנים את האיסור, וטענו כי זו גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה, וכדומה. הרב קרא לאסיפה נוספת, ולאחר שהסביר בטוב טעם שזה היפך הצניעות ונגד ההלכה שנשים וילדות יסעו על אופניים - דפק על השולחן ואמר כך: “אני מקבל משכורת בתור רב שלכם כדי שאתם תשמעו בקולי ולא שתגידו לי מה לעשות…” כשראו אנשי הכפר את תוקף דיבורו ושהרב הוא איש אמת - שקט הכפר וכולם קיבלו למעשה את פסק הדין של הרב.

•

גם בערוב ימיו ידע הרב לעמוד על שלו בתקיפות, וגם אם מולו עמדו פקידים בכירים שהחזיקו מעצמם… כאשר פקידי משרד החינוך ניסו לכפות על התלמוד תורה בכפר חב”ד תוכנית חינוך מסויימת, והרב טלפן למנהל האגף לחינוך דתי וביקשו להגיע לכפר חב”ד ולדבר עמו על העניין - מנהל האגף הגיב בזלזול לבקשת הרב, ואמר שאם ברצונו לדבר עמו - שיבוא הוא לירושלים, ואז הוא מוכן לשוחח עמו…

הרב הגיב במכתב תקיף, וכתב למנהל האגף: “עם כל הערכתי לרמת תפקידו ומעמדו נפגעתי מתשובתו הטלפונית על בקשתי. איך יכולים להעלות על הדעת שהרב דכפר חב”ד, ובפרט אדם שעבר ב”ה את גיל הגבורות, יכתת רגלי’ לירושלים בשביל “שיחות יפות”?

הנני פונה בזה בבקשה בכתב, כפי דרישתו, שכב’ יקבע לי זמן לפגישה בענין הנוגע לחנוך הבנים בכפר מאחר וקיימת הצעה מצד המשרד, שביצועה יזעזע ח”ו את החינוך החב”די של ילדינו. הדבר בנפשנו ממש ואינו סובל דחוי. תקוותי שכב’ יענה לבקשתי ויקבע לי זמן לפגישה בהקדם האפשרי.

נ.ב. בתור מרא דאתרא הנני בא לדבר על הצד העקרוני שבדבר. החלק המעשי יסכם כב’ עם אנשי החינוך של הכפר שיתלוו אלי אי”ה”.

לצד תקיפותו, היה הרב פרקטי, ומכיוון שחשש כי אותו פקיד בכיר יתעקש שלא לבוא לכפר חב”ד - העדיף הרב לוותר על כבודו למען טובת העניין, ובטרם חתם על המכתב, הוסיף בכתב יד את המשפט הבא: “מצדי בלי התחשב עם חולשתי הנני מוכן לנסוע למקום שכבדו יקבע מפני נחיצות הדבר”.

בסופו של דבר, דווקא התוקף הרבני הכריע את הפקיד הבכיר, ועל המכתב מופיע סיכום הפרשייה בכתב–ידו של הפקיד הבכיר, בזה הלשון: “פייסתי את הרב, בקרתי בכפר לברור השאלה, ומטפל יחד עם המפקח והמנהל בסידור העניין”.

פטירתו בתאונה

במוצאי אסרו חג של חג השבועות, יום שלישי ז’ סיון תשל”ד היה נוכח במכונית שעשתה דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, יחד עם חמישה חסידים נוספים. מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, שניים מהם נפצעו וארבעה נהרגו במקום - הרב גרליק (94) ז”ל, ר’ ישעיהו וייס (34) ז”ל, ר’ יחיאל גולדברג (23) ז”ל ומרת נחמה רוזנברג (19) ז”ל.

בשבת שלאחר התאונה, י”א בסיון, הקדיש הרבי שיחה שלימה בקשר לתאונה, ובטון כאוב במיוחד אמר שזהו עניין שאינו מובן על פי שכל, ואין להצדיק את הקדוש ברוך הוא. לקראת מלאות שלושים יום לתאונה, שלח הרבי מכתבי ניחומין לתושבי כפר חב”ד ושיכון חב”ד בלוד. המכתבים נושאים את התאריך - ג’ תמוז. בתחילת האגרות כותב הרבי: “בקשר עם יום השלושים להמאורע המר וכו’ ל”ע ול”ע - מצורף בזה העתק מהמדובר בנידון זה בשבת קודש זה”.

באותם ימים קרא הרבי לחסידים להתחזק במבצעים כתגובה למאורעות המצערים שקרו. הכוונה היתה לפיגועים הגדולים שארעו באותם ימים בקרית שמונה ובמעלות. במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו בשבת האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות תורה ואהבת ישראל באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. הרבי אף הוסיף שמכיון שהחורבן בית המקדש היה בגלל היפך אהבת חנם, על כן יש להשתדל ולהתחזק בענין אהבת ישראל, עד באופן דאהבת חנם.

הרבי עורר על כך שבאותם מקומות בהם אירעו המאורעות, יש לעסוק בכל המבצעים - מבצע תורה, מבצע תפילין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע בית מלא ספרים - ביתר שאת ויתר עז.

מקורות: אלה תולדות פרץ, סיפורי חסידים, כפר חב”ד, אגרות קודש, ארכיון המדינה