לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

מכיון שתורתנו, תורת אמת, אומרת, שהקב”ה אינו מבקש אלא לפי כוחו של האדם בודאי נתן לכל אחד ואחת כל הכוחות וכל הדרוש אשר בבוא ימי ההגבלה וזמן מתן תורתנו - יקיים ויעשה כל זאת, ועל האדם רק להוציאם מן הכח אל הפועל • מכתב כללי מאת כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א - לקראת חג השבועות תשמ”ג

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

ב”ה, ימי הגבלה לזמן מתן תורתנו, ה’תשמ”ג

ברוקלין נ.י.

אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בימי סגולה אלה, בודאי ינצלו כל אחד ואחת ימים אלה המיוחדים לתוספת הכנה לקבלת התורה, להתכונן ביתר שאת וביתר עז לקראת היום הגדול - “יום אשר עמדת לפני הוי’ אלקיך בחורב” - לקבל תורת עולם שלא תהי’ מוחלפת.

וצא ולמד כיצד התכוננו אבותינו לקראת היום הזה, החל מאותו יום בשורה שנתבשר משה רבנו “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה”, כלומר שמתן תורה בהר סיני הי’ תכלית הכוונה של יציאת מצרים, מעבדות לחירות, להיות עבדי השם ולא עבדים לעבדים, כולל גם לא עבדים ל”א–ל זר (יצה”ר) אשר בקרבך” - שאך זוהי חירות האמיתית והשלימה;

ומובן אשר כל האותות והמופתים שראו במצרים ועל הים, שהיו באופן דנגוף למצרים ורפוא לישראל, הפליאו וכוונו מוחם ולבם לאביהם שבשמים באהבה וביראה, כמים הפנים לפנים, כמו שהפליא בנושא זה אדמו”ר הזקן בספרו תניא קדישא, במשל הידוע ממלך גדול ורב המראה אהבתו הגדולה והעצומה להדיוט כו’;

ומיד למחרת יציאתם ממצרים ביד רמה - התחילו סופרים הימים והשבועות בגעגועים ובתשוקה וצמאון לאותו יום סגולה, אשר בו ירד הקב”ה על הר סיני לעיניהם ויתן להם חמדה גנוזה שלו, והיו מעלין בקודש מיום ליום בהכנה למאורע זה, וכ”ז ע”פ הוראות (ועידוד וזירוז ועזר) משה רבינו, רועה ישראל, רעיא מהימנא מעודו ועד היום הזה;

ובינתיים עוד הפלא הקב”ה חסדו והאכילם לחם מן השמים (מן) והוציא להם (והשקם) מים מסלע (בארה של מרים), והושיבם והקיפם ענני הכבוד, והוליכם במדבר - הרחק מכל הבלי העולם הזה  וכו’ –

ולאחרי כל הכנות אלו ועוד, לא הי’ די בזה, וכשהגיעו שלשה ימים קודם מתן תורה, עדיין היו צריכים להוספה בהכנה יתירה - בשלשת ימי הגבלה - לעלות למדריגה הכי עליונה, בכדי לקבל את התורה, תורת השם, בשמחה ובפנימיות.

ומכאן מובן  - ובמכל שכן וקל חומר - איך צריכה להיות ההשתדלות והכנה לקבלת התורה בדורותנו אלה, שהיא היא התורה שניתנה בהר סיני.

אבל מכיון שתורתנו, תורת אמת, אומרת, שהקב”ה אינו מבקש אלא לפי כוחו של האדם (ולא למעלה מכוחותיו) בודאי נתן לכל אחד ואחת כל הכוחות וכל הדרוש אשר בבוא ימי ההגבלה וזמן מתן תורתנו - יקיים ויעשה כ”ז (ובשלימות כרצון נותן התורה), ועל האדם רק להוציאם מן הכח אל הפועל.

ואמר הכתוב ה’ עוז לעמו יתן (ואין מקרא יוצא מיד פשוטו), וביארו ופרשו חכמינו ז”ל אין עוז אלא תורה - זאת אומרת, שעוד קודם נתינת התורה ניתנו הכח והעוז לקבלה ולקיימה ובשלימות.

אמנם שלשת ימי הגבלה וזמן מתן תורתנו באים אחת בשנה, אבל מעין הכנה יתירה זו מעין מתן תורה ישנם בכל יום, וכידוע הביאור בדיוק הלשון שבחותם ברכת התורה, בברכות השחר בכל יום וכן בעלי’ לתורה - “נותן התורה”, בלשון הווה, שבכל יום היא נתינת התורה מחדש, ובמילא מובן שצריכה להיות הכנה לזה, ואחז”ל וציוו - בכל יום יהיו בעיניך (כ)חדשים ממש.

וזהו בדוגמת “בהוציאך את העם ממצרים” חג הפסח, זמן חרותנו, אשר זכר ליציאת מצרים השנתי הוא בחג הפסח ובתחילתו, ונוסף לזה יש חיוב זכירת יציאת מצרים בכל יום, פעמים בכל יום (לרבות הלילות), והזכרון השנתי (באופן דכל זכרון שבתורה - דנזכרים ונעשים) הוא שמוסיף חיות ואור בזכרון שבכל יום ויום,

כן הוא בנוגע לנתינת התורה וקבלת התורה (וימי ההגבלה) השנתיים (אחת בשנה) בחודש השלישי ומהם נשפע שפע רב ומוסיפים חיות ואור בקיום הציווי יהיו בעיניך (כ)חדשים - בכל יום ויום, כל משך היום.

•      •      •

ויהי רצון אשר כל אחד ואחת ישלימו את כל ההכנות, ובפרט בימי ההגבלה, ועד - סיום שבע שבתות תמימות, ויקבלו התורה בשמחה ובפנימיות בזמן מתן תורתנו,

ובאופן האמור, שיומשך ויפעול בכל יום ויום של כל ימות השנה,

ובקרוב ממש יקויים היעוד: “קומה אלקים שפטה הארץ (במשפט תורתנו, אשר היא משפט אלקים - משפט איהו רחמים) כי אתה תנחל בכל הגויים” - וכמש”נ “כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ לעבדו שכם אחד”,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור ובברכת חג שבועות שמח

ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות

מנחם שניאורסאהן