מאת: אריה יהודה

נקודה מתוך “דבר מלכות” השבועי, עם מסר לחיים • והשבוע: מדוע חשוב כל כך לעבור את הירידה של שלב ב’, ומהי העלייה המובטחת של שלב ג’?

מאת: אריה יהודה

כל דבר טוב בחיים מוכרח להיות מלווה בקשיים עד שהוא מגיע לשלמותו. שום דבר לא קורה בלחיצת כפתור. זהו ‘כלל ברזל’ יסודי הקיים בכל העולם על כל פרטיו. רק לאחר שאנו מתמודדים עם הקושי ומתגברים עליו, אזי הוא הופך להיות חלק מהמציאות שלנו באופן שכבר ‘אי אפשר אחרת’. לפעמים אנו בוחרים בדרך הנראית קלה יותר ומתחמקים מהתמודדות חזיתית עם הבעיה. אנו מעדיפים להתעלם מהבעיה ולברוח ממנה או למצוא פתרון זמני רעוע. זו דרך קצרה וארוכה. במקרים כאלה הבעיה לא תיפתר באמת, אלא רק תלך ותחריף עם הזמן. עד כמה שזה נראה קשה ולפעמים לא אפשרי - אין מנוס מטיפול פנימי אמיתי ויסודי.

•

בחינוך ילדים לדוגמא אנו נתקלים בתופעה זו כל יום וכל היום. עקרת הבית תדע לספר איך שהילד שלה משליך את בגדיו על הרצפה וכל פעם מחדש היא צריכה לדקלם בסבלנות “מענדי, תרים בבקשה את הבגדים מהרצפה ותשים במקום”. בבית אחד זה הבגדים מהרצפה, בבית אחר זה הכלים שנשארים על השולחן בסוף האוכל.

לפעמים אנחנו עייפים ואין לנו כוחות להתאזר בסבלנות ולבצע ‘טיפול שורש’. או–אז אנו מעדיפים את הדרך הקלה והמהירה: נזיפה בילד, איום להענשה ואף הענשה בפועל. במקרים כאלה הילד ‘נכנע’ במהירות ומבצע את המבוקש, אבל הוא לא השתנה באמת. גם אם אנו בוחרים בדרך הפרסים לא תמיד פועלים את השינוי המיוחל בנפש הילד. “טוב, אז תרים את הבגד ותקבל סוכריה”. כשהילד שומע את ‘משפט הכניעה’ שהוא כל כך אוהב, הוא רץ להרים את החולצה ואמא מרגישה 1:0 אבל בראשו של הילד כבר נרקמת זריקת הבגד של מחר והכניעה שתבוא בעקבותיה, בליווי הבטחת הסוכריה כמובן…

גם פרס וגם גערה לא יגרמו את השינוי. ההתנהגות הטובה של הילד תחזיק מעמד כל עוד הגורם קיים. כמובן שלפעמים צריכים להעמיד את הילד על מקומו ויש גם מקום לפרסים, אבל כל זה רק בתור תוספת לחינוך עצמו ולא כתחליף לחינוך. אבן הבוחן האם אנו בדרך לפעול את השינוי האמיתי, היא: האם יש כאן מאמץ או שזה בא בקלות. כי זה הכלל בעולמנו - כדי להשיג דבר באמת צריך להתאמץ! כאשר ניגש לבעיה בגישה של סבלנות, עם מוטיבציה לחולל שינוי אמיתי, בסוף זה יקרה ויהפוך להיות חלק מהחיים.

•

תמיד יותר פשוט לתת דוגמא ממישהו אחר, עכשיו נסתכל על עצמנו. הילד הזה קיים בכל אחד, בכל מקום ובכל זמן. לפעמים אנו מתמודדים עם הבעיות בצורה אמיתית ולפעמים אנו מתחמקים ובורחים. בחור ישיבה יספר שכל החלטה טובה שהוא מקבל, בהתחלה הוא מרגיש ‘נפילה’ וחוסר הצלחה ורק אחרי מאמץ ו’מלחמה’ הוא מרגיש שהוא הצליח ‘לקנות’ לעצמו את ההרגל הטוב. חוזר בתשובה יוכל לתת רשימה ארוכה של הרגלים שהוא הצליח להשיג רק אחרי מאמצים מרובים, וכל זוג צעיר ידע לומר שבהתחלה היה להם קשיים ורק אחר כך הצליחו לעלות על דרך המלך.

אבל למה? למה זה צריך להיות כך שכל דבר צריך להיות מלווה בקושי וירידה?

המפתח להבנת הענין נעוץ בעובדה היסודית שכל דבר שקורה איתנו הוא בעצם תהליך. כאשר נבין זאת היטב, נקלוט שבעצם אין כאן בכלל ירידה, כי הכול מהלך אחד המובנה משלבים. כדי להגיע לשלב המתקדם יותר, חובה עלינו לצעוד בשלב הקודם לו.

התהליך מורכב משלשה שלבים: התחלה, אמצע וסוף. בחסידות זה נקרא א’, ב’, ו–ג’. הקב”ה ברא את העולם בצורה כזאת שכל דבר בנוי משלשת השלבים האלה. א’ הוא המצב ההתחלתי, ‘מצב נתון’. ב’ - כאשר אני מנסה להתקדם, להיות יותר ממה שאני. ג’ - כשהשלמתי את ב’ והגעתי לסיום. א,ב,ג היא שרשרת יחסית אין סופית של החיים, כי כאשר אני נמצא בג’ של ענין מסויים אז זה שוב א’, של ענין אחר - גבוה יותר.

בעולם קוראים לשלב הב’ - ירידה, “דאון”. בחסידות נקרא שלב הב’ “ירידה לצורך עליה”. בדבר מלכות השבוע הרבי מלך המשיח מרומם את זה עוד יותר וקורא לזה “עליה” ואפשר לומר “עליה לצורך עליה”. אם ניגשים נכון לשלב הב’, חווים אותו כחלק בלתי נפרד מהעליה עצמה.

אז מה הסוד? העולם נראה תחתון והקב”ה רוצה שאנחנו נגלה שהוא עליון. האפשרות לגלות את העליונות האמיתית של העולם נעשית רק באופן שנרד אליו לתחתוניות שלו ודווקא שם נגלה שהוא באמת עליון. כשהצלחנו לגלות את זה בתוך העולם - הגענו לג’.

כשהקב”ה מביא לאדם קושי, הוא מוליך אותו יד ביד לתוך הב’ כדי שמשם הוא יגיע לג’. מה יקרה אז? אם הוא יתמודד נכון עם הבעיה, אזי הוא יגיע לג’ ומכאן ואילך הוא כבר לא צריך את הב’ הזה. אבל אם הוא בורח מהב’ הזה - הב’ ירדוף אחריו ללא הפסקה עד שהוא יתייחס אליו בצורה הנכונה.

מה היה קורה אם האדם הראשון לא היה אוכל מעץ הדעת? מה היה קורה אם בני ישראל לא היו חוטאים בחטא העגל? הקב”ה היה ‘מסדר’ ומסובב הזדמנות אחרת שזה יקרה, כי רק על ידי המעבר דרך הב’ אפשר להגיע לג’. ובלשון חכמינו ז”ל “נורא עלילה על בני אדם”, “עלילה נתלה בו” - אם האדם לא יעבור את שלב הב’ הוא לא יצליח להגיע לג’ ולכן הקב”ה יסדר לו שוב את הב’ עד שהוא יכנס אליו. ואז - ורק אז - יגיע לג’. אחרת פשוט אי אפשר, כי צריכים להרים את העולם מלמטה.

עם ההבנה שהב’ הוא שלב הכרחי המוליך לג’, נתחיל להסתכל אחרת על כל המציאות הסובבת אותנו: אין ירידות, יש שלבים. כל דבר שנראה כירידה הוא “שלב ה–ב’”. אם ‘נפלתי’ לשלב הב’ - מצויין עכשיו אתגבר ואצליח להגיע לג’ (כמובן שאין הכוונה שאדם יעשה עבירות במכוון כדי להכנס לשלב הב’… אבל אחרי שהקב”ה הכניס אותי למצב הזה ו”נפלתי” לב’ כביכול - אני אומר תודה, קולט שזה שלב וממשיך בשמחה היישר אל הג’).

זהו גם ההסבר מדוע כל דבר מלווה בקשיים. כי אין דבר בעולם שאין בו את שלב הב’ ושלב הב’ הוא קשה כי קשה לנפש האלוקית שלנו ‘לרדת’ כל כך נמוך לתוך העולם. לרדת במרכאות כמובן, כי רק כך הנפש האלוקית תעלה את העולם ואת עצמה - ג’.

תכלס’: הגאולה האמיתית והשלימה היא הג’ הגדול מכולם. בגאולה יתגלה שכל בריאת העולם ועניניו לא היו ירידה כלל, אלא שלב שרק דרכו אפשר להגיע לגאולה. כעת, שאנו נמצאים כבר בתחילת שלב הג’, יש לנו כוחות להסתכל כך על המציאות, לחיות גאולה ולהביא אותה בפועל! הגאולה תהיה הג’ שכל העולם כולו!

חובה עלינו לזכור תמיד שאת הכוחות לעבודה זו מקבלים ממשה רבינו שלנו - הרבי מלך המשיח שליט”א שההתקשרות אליו נותנת לנו את ההכרה וההרגשה שהכל אלוקות ומה שנראה כירידה אינו אלא שלב וחלק מהתהליך האלוקי בהבאת הגאולה לעולם.

בהצלחה!