יש רק מנהיג אחד, שלעולם לא דואג לעצמו ולתנועתו, אלא לעם ישראל כולו. זכינו להיות

יש רק מנהיג אחד, שלעולם לא דואג לעצמו ולתנועתו, אלא לעם ישראל כולו. זכינו להיות קשורים למשה ומרדכי של דורנו - הרבי מה”מ, ועלינו לדאוג שעם ישראל והעולם כולו יזכו למנהיגות זו.

פרשת השבוע של השבת המתחילה במילים “ואתה תצוה” - מזכירות לכולנו את המאמר המיוחד של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, בו אנו עוסקים ואתו אנו חיים משנת תשנ”ב ועד הגאולה השלימה. פרשה ומאמר שמזכירים לנו, מהו ומיהו הנשיא, המנהיג של עם ישראל, העולם והדור כולו.

במציאות שבה העיסוק הוא כל העת בהתקפות אישיות, בהתייחסות רצינית ובכובד ראש לעניינים שהציבור מבין שאין בהם ממש, אל מול נושאים חיוניים וחשובים הרבה יותר, מענייני ביטחון ועד לאופי ואופן החיים של עם ישראל, ושל החברה האנושית.

כל אלו עלולים להשכיח מאתנו את קיומה של מציאות אחרת, אמיתית ונכונה הרבה יותר, מציאות של החיים על פי התורה. מטבע הדברים אנו שקועים בחיי היום יום, וכך, מושגים אמיתיים ונכונים, מאבדים חלק ממשמעותם בעינינו. בדיוק לשם כך מורה לנו הרבי, כי עלינו לחיות משיח וגאולה, שכן רק אז חיים את המציאות כפי שהיא צריכה להיות.

בינתיים, קיימות ‘תחנות רענון’ אשר מעוררות ומזכירות לנו כיצד אנו צריכים לחיות, כיצד צריך העולם להיראות. תחנות אלו מצויות בפרשיות השבוע ובמועדים השונים, בהם נצטוינו ‘לחיות עם הזמן’, וכמובן בעיקר ובמיוחד בשיחותיו, הוראותיו, דבריו וכל תורתו של הרבי.

כאשר נמצאים בשבוע שבו קוראים את פרשת ‘תצוה’, ובשבוע שחל בו ז’ באדר, אנו מקבלים תזכורת כיצד נראה המנהיג האמיתי והיחיד של עם ישראל. אנו נוכחים במסירות הנפש של משה רבנו, אשר ביקש למחות את שמו מספר התורה, על כל המשמעויות החמורות שבכך, על מנת שהקב”ה יסלח לעם ישראל על החטא החמור ביותר - חטא העגל.

אנו לומדים את המאמר ‘ואתה תצוה’, בו מבואר כי נשיאי ישראל, מוסרים את נפשם למען העם, וכי כל עוד עם ישראל איננו במצב הנעלה ביותר, הדבר פועל על משה ומרדכי שבדור, אשר נמצאים, ביחד עם אנשי הדור במצב של ‘כתית’ - מצב של הרגשת החסרון הגדול, הגם שלהם לא חסר דבר מצד עצמם.

מנהיגות אמיתית, היא דבר שכמעט, ואולי בעצם בכלל לא קיים במציאות היום יומית, כפי שהיא משתקפת בתקשורת. כאשר אנו מתבוננים אל אלו שמתיימרים להיות ‘מנהיגים’ בעם ישראל, אנו מוקפים בתמונות ופרסומות של אנשים, אשר המשותף ביניהם מרובה על המפריד, כולם לוטשים עיניים לכסא, ולכסא בלבד. לשם כך כל האמצעים כשרים, וכל המטרות נדחות.

 כל שיטה, דרך או אידאולוגיה, שווים ותקפים לתקופה קצרה מאד, עד אשר יתברר כי ‘דברים שרואים מכאן (ממרומי הכסא) לא רואים משם’. הצד השווה שבכולם הוא שלא רק הדאגה לעם ישראל כולו אינה עומדת בראש מעייניהם, אלא אפילו דאגה ונאמנות למצביעים שלהם, חברי מפלגתם ואפילו החברים כפשוטם (עד כמה שיש מושג כזה במערכת הפוליטית), אינה קיימת בלקסיקון שלהם.

בדיוק לשם כך אנו זקוקים לתזכורת, לרענון. יש מנהיגות אחת, ויש רק מנהיג אחד. מנהיג שלעולם לא דואג לטובת עצמו, אף פעם אינו רואה את שיקולי תנועתו, אלא דואג לעם ישראל כולו. מנהיג, אשר מוסר את נפשו וכל כחותיו, למטרה אחת - למען עם ישראל. זוהי המנהיגות של משה רבנו ומרדכי היהודי. זכינו ונתנה לנו האפשרות, הזכות והחובה להיות קשורים אל המנהיג היחיד שיש לנו, אל משה ומרדכי של דורנו - אל הרבי מה”מ. זכינו, ונמסרה לנו הבשורה, השליחות והעבודה היחידה, לגרום לעם ישראל ולעולם כולו להיות מוכנים ולקבל את המנהיגות היחידה, להפנים, לבשר ולהכריז:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!