ממשפחה חסידית ב סלובקיה התגלגל הנער הצעיר לישיבה ליטאית באנגליה , משם עבר לישיבה
ממשפחה חסידית בסלובקיה התגלגל הנער הצעיר לישיבה ליטאית באנגליה, משם עבר לישיבה החב”דית במונטריאל, וכאשר ביקש לשבת בשלווה ב’בית חיינו’ - נבחר לשליחות מיוחדת במעוז הישיבות הליטאיות, בלייקווד >> הגאון החסיד הרב ניסן מאנגל, מחשובי רבני חב”ד, מספר ל’בית משיח’ כיצד התקרב לליובאוויטש נגד כל הסיכויים, על הש
ממשפחה חסידית בסלובקיה התגלגל הנער הצעיר לישיבה ליטאית באנגליה, משם עבר לישיבה החב”דית במונטריאל, וכאשר ביקש לשבת בשלווה ב’בית חיינו’ - נבחר לשליחות מיוחדת במעוז הישיבות הליטאיות, בלייקווד >> הגאון החסיד הרב ניסן מאנגל, מחשובי רבני חב”ד, מספר ל’בית משיח’ כיצד התקרב לליובאוויטש נגד כל הסיכויים, על השליחויות המיוחדות מהרבי בישיבות הליטאיות, ההוראות וההדרכות שזכה לקבל במהלך עבודת הקודש עבור הרבי בהגהת השולחן ערוך ותרגום הסידור, והניסים הגלויים במהלך התרגום של המחזור לראש השנה ויום הכיפורים >> ומתי אמר הרבי לאמו, כי הוא יודע כמה מיוחד בנה, יותר ממה שהיא יודעת…
ראיינו: הרב שלום יעקב חזן ואברהם רייניץ 
הגאון החסיד הרב ניסן מאנגל, מחשובי רבני חב”ד, רב בית כנסת ‘כתב סופר’ בשכונת קראון הייטס ומהדמויות המכובדות בקהילה, זכה שהרבי עצמו ביקשו לעבוד עבורו בעריכת ספרי קה”ת, ובמהלך השנים זכה לקירובים מיוחדים ונדירים מהרבי.
לקראת חג השבועות, ניאות הרב מאנגל לספר ל’בית משיח’ על תהליך התקרבותו לליובאוויטש, השליחויות המיוחדות שהרבי הטיל עליו, לצד עבודת הקודש עבור הרבי, וכן סיפורי מופת וגילויי רוח הקודש אותם זכה לראות ולחוות במהלך השנים.
הגעתי לליובאוויטש
הרב מאנגל, כבן למשפחת חסידי פולין, שאיננה קשורה לחסידי חב”ד - כיצד זה הגעתם לליובאוויטש?
הקב”ה מסובב הסיבות הביא אותי… לאחר שנות השואה האיומות, בהן ניצלתי בניסי ניסים מיד הצורר הגרמני (כפי שסופר בהרחבה בגיליון חג הפסח האחרון) - הצלחתי להגיע יחד עם אחותי לאנגליה, שם נכנסתי ללמוד בישיבת ‘נצח ישראל’ בסנדרלנד, והשקעתי את עצמי בלימודים. אמי, שאף היא שרדה את אימי השואה, נותרה מאחורי מסך הברזל בצ’כוסלובקיה.
בשלב מסויים שמעתי מאנשים מבינים, שאם נתגורר בקנדה יש סיכוים טובים יותר שנצליח להוציא את אמי מצ’כוסלובקיה. סיפרתי על כך לראש הישיבה, וביקשתי את ברכתו לנסיעה. הוא הבין ללבי, והמליץ לי לנסוע מקנדה לארצות הברית, ושם להכנס ללמוד בישיבה בלייקווד. הוא אף צייד אותי במכתב המלצה לראש ישיבת לייקווד.
שנינו לא ידענו, שארצות הברית אינה מתירה לפליטים שהיגרו לקנדה, להכנס לתחומה… לאחר שהגעתי למונטריאל, והבנתי שאין לי סיכוי להגיע לישיבה בלייקווד, פניתי בלית–ברירה לישיבת ‘תומכי תמימים’ בעיר. עשיתי זאת ממש בחוסר חשק, כיוון שבישיבה באנגליה החדירו לנו שנאה ובוז לליובאוויטש. סיפרו לנו, לדוגמא, שבישיבת חב”ד בברינואה לא לומדים ‘נגלה’, רק תניא…
לכן, כאשר נפגשתי עם חברי הנהלת הישיבה, הרב אריה לייב קרמר והרב זאב גרינגלס, אמרתי להם שאני מעוניין להירשם לישיבה, אך בתנאי שלא יכריחו אותי ללמוד תניא. כשאני חושב על כך היום, אינני מבין כיצד הם הסכימו שבחור יהיה תלמיד ב’תומכי תמימים’, אך לא ילמד חסידות. אני נוטה לחשוב שהם שאלו את הרבי, ולכן הסכימו.
הייתי רשום בישיבה, אך למעשה לא היה לי שיג ושיח עם תלמידי הישיבה. לא למדתי בזאל אלא באחת מכיתות הלימוד, ואפילו ישנתי בדירה נפרדת.
לאחר כמה חודשים, בליל שבת עברתי ליד הזאל של הישיבה, ומשום מה החלטתי להכנס. באותה שעה ישב בזאל הרה”ח ר’ משה אליהו גרליצקי, חסיד חם ולבבי, וכאשר ראה אותי, קרא לי ואמר: בוא, אראה לך משהו מעניין… הוא היה באמצע לימוד תניא, והראה לי את דברי אדמו”ר הזקן בשער הייחוד והאמונה, ש”אילו ניתנה רשות לעין לראות, לא הייתה רואה את גשמיות הנברא וחומריותו וממשו”!
עברתי על ספרים רבים של גדולי ישראל, ראיתי ביטויים מיוחדים, אבל מעולם לא ראיתי ולא שמעתי ביטוי רוחני כל כך עמוק וחזק, שכל העולם זה אלוקות! באותה שעה הרגשתי שעיניי נפקחות ונחשפות לאור חדש ומופלא. במבט לאחור, זה היה רגע המפנה בחיי. אמנם לא הפכתי עדיין לחסיד, אבל התחלתי ‘להציץ’ בשיחות מפעם לפעם…
בדיוק באותה תקופה פנה אליי הרב גרינגלס, ושאל: ניסן, מדוע אתה צריך לישון בדירה לבד? אם אינך רוצה לישון בפנימייה, יחד עם שאר התלמידים - אתה יכול לבוא לישון בחדר נפרד שאסדר לך בדירתי. הסכמתי, ועברתי לגור בביתו. מאז, כמעט מידי לילה, כאשר הייתי מסיים את חוק לימודיי, הייתי משוחח עם הרב גרינגלס שעות ארוכות, לעיתים עד 4 לפנות בוקר… הוא דיבר איתי על חסידות חב”ד, שיתף אותי בסיפורי חסידים, ולאט לאט הפכתי לחסיד.
הקהלת קהילות
באחד ממכתבי הרבי לרב גרינגלאס, הרבי מביע תמיהתו על ששמע מהתלמיד ניסן מאנגל שהתמימים במונטריאל לא חוזרים חסידות בבתי הכנסת בעיר. מה הסיפור שמאחורי המכתב הזה?
זה היה בי”ב תמוז תשי”ב או תשי”ג. הרבי התוועד אז בשאלאש (מעין פרגולה מכוסה בריזנט, שנבנתה בחצר שבין 770 לבניין הסמוך), כשהוא יושב על במה מוגבהת, ואני עמדתי בין הבחורים. אחרי השיחה הראשונה, פנה הרבי לר’ בנימין אלטהויז, וכשהוא מביט לכיווני שאלו: מיהו הבחור הזה? לאחר שר’ בנימין אמר את שמי, פנה אליי הרבי ונתן לי חתיכת עוגה.
בימים הבאים נכנסתי ליחידות הראשונה. הרבי התעניין מה אני לומד, כשהוא שואל באופן ספציפי אם אני לומד ספרים מסויימים. בין השאר התעניין אם אני לומד תנ”ך. באופן כללי, מכיוון שהמשכילים עודדו את לימוד התנ”ך - הרי בחוגים של חסידי פולין נמנעו בדווקא מלימוד התנ”ך. אבל הרבי רוצה שאהיה בקי גם בתנ”ך.
אחר–כך שאל הרבי אם אני הולך בשבתות לחזור חסידות בבתי כנסת. התפלאתי על השאלה, שהרי הייתי ממש ‘חדש’ בחסידות, ואמרתי לרבי שאיני הולך. שאל הרבי: ומדוע אינך הולך? בשנים ההן עוד לא היה נהוג במונטריאל שבחורים הולכים לדרוש בבתי כנסת, ולכן עניתי: מכיוון שאף אחד מהבחורים לא הולך…
אמר לי הרבי: אם תמצא ברחוב מאה דולר, ואף אחד לא ירים אותו - האם גם אתה לא תרים אותו? וסיים הרבי: עליך לחזור בכל שבת חסידות!
אחר–כך התעניין הרבי כיצד בתוכניתי לחזור למונטריאל. כאשר השבתי לרבי שבכוונתי לחזור עם האוטובוס, אמר הרבי: אתה הרי יכול לעצור בכמה ערים על הדרך, ולחזור חסידות!
חשבתי לעצמי: איך אני, בחור צעיר שלא מכיר אף אחד בקהילות היהודיות שבדרך למונטריאל, אצליח לארגן את זה? הרבי, שהבחין בתמיהה על פניי, אמר מייד: אתה לא צריך לדאוג לזה, צעירי חב”ד כבר יסדרו את הכל.
ואכן, כמה שעות לאחר היחידות, ניגש אלי מנהל צא”ח, הרה”ח ר’ דוד רסקין, ואמר: בדרכך למונטריאל, תעצור בעיר אלבני, שם ימתין לך הרב בריקמן בתחנת האוטובוס. הוא ייקח אותך לבית הכנסת, ותחזור שם חסידות.
כך למעשה התחלתי לחזור חסידות בכל שבת. לימים ראיתי מכתב מהרבי לרב גרינגלאס, בו מביע הרבי את תמיהתו על ששמע מממני שהתמימים במונטריאל לא חוזרים חסידות…
בימינו קל יחסית לחזור חסידות בבתי הכנסת. לומדים שיחה של הרבי מלקוטי–שיחות, והקהל מרותק. מה לימדתם בשנים ההן, בטרם יצאו לאור כרכי הלקוטי שיחות?
כמה שנים לאחר שהרבי הורה לי לחזור חסידות ברבים, שאל אותי הרבי ביחידות אם אני לומד בכל שבת לקוטי תורה. השבתי בחיוב, ואמרתי שאמנם אין לי סדר קבוע ללימוד הלקוטי תורה, אבל מכיוון שעלי לחזור חסידות, ואין חומר מסודר שאפשר לחזור עליו, אין לי ברירה, ובכל שבת בבוקר אני לומד בלקוטי–תורה את השאלות בתחילת המאמר ואת התשובות בסוף, וגם מוסיף קצת מאמצע המאמר…
כאשר סיפרתי על כך לרבי, רעדתי בלבי. שכן המשפיע הידוע ממונטריאל, הרה”ח ר’ פרץ מוצ’קין, החדיר בנו שחייבים לחזור בדיוק את דברי הרב. וכאן אני אומר לרבי שאני מעבד את דברי החסידות… לרווחתי, הרבי חייך ואמר: זייער זייער גוט [= טוב מאוד!].
שבוע–שבועיים לאחר אותה יחידות, האיר אור חדש בליובאוויטש כאשר הרבי הסכים להוציא את שיחותיו באופן מסודר, מה שבתחילה נקרא “תוכן עניינים לחזרת דא”ח בבתי כנסיות”, ואחר–כך נודע ככרכים הראשונים בסדרת הזהב “לקוטי–שיחות”. התחושה שלי הייתה, שהרבי הגיב בכך לדברים שאמרתי ביחידות, שאין חומר מסודר לחזרת דא”ח בבתי כנסת.
שליחויות נועזות
מספרים שהרבי שלח אתכם כמה פעמים לישיבות ליטאיות, על מנת להפיץ חסידות בין תלמידי הישיבות. השמועות טוענות שהייתם בשליחות בישיבת נר ישראל בבולטימור, ואפילו במבצר המתנגדים בארה”ב, ישיבת ליקווד, הייתם כמה פעמים… מה תוכלו לספר לנו על כך?
אכן, זכיתי להפיץ חסידות גם בישיבות הליטאיות, ואספר כמה סיפורים מהתקופה ההיא. הכל החל בהתוועדות י”ב תמוז, תשט”ו או תשט”ז. הגעתי לרבי ממונטריאל, וחשבתי להשאר תקופה של כמה שבועות אצל הרבי, עד לסוף בין הזמנים. אולם כאשר נכנסתי ליחידות והבעתי את משאלתי, אמר לי הרבי: לא, אתה תסע לליקווד…
באותה עת, ליקווד הייתה מעוז ההתנגדות לחסידות, בעיקר ‘בזכות’ ראש הישיבה שם, הרב אהרן קוטלר שהביע התנגדות חריפה לשיטתו של הרבי וללימוד החסידות. מובן שלא היה קל עבורי ללכת לשם, אבל כאשר הולכים בשליחות הרבי, מקבלים כוחות מיוחדים.
היה ברור לי, שאם ברצוני להשפיע עליהם בחסידות - צריכים ראשית כול להרשים אותם בבקיאות וחריפות בגמרא, נגלה דתורה. הגעתי לישיבה בזמן ארוחת צהריים, התיישבתי ליד אחד השולחנות, והתחלתי לשוחח עם התלמידים בלימוד. התעניינתי איזה גמרא הם לומדים כעת, וכאשר אמרו שלומדים פרק “המחליף פרה בחמור”, התחלתי לומר בפניהם פלפול בסוגייא. תוך זמן קצר התאספו סביבי עשרות בחורים, שנהנו להקשיב לפלפול של האורח. לאחר ששביתי את לבם בהסבר על פי ‘נגלה’, התחלתי להסביר את הסוגייא כולה בדרך החסידות… כמובן שלאחר הקדמת הפלפול בנגלה, אף אחד לא העז לטעון משהו נגד הלומדות של החסידים, והם שמעו בשקיקה את הרעיונות החסידיים.
באותה שיטה ניגשתי גם לראש הישיבה בעצמו. התקרבתי למקום מושבו ב’מזרח’ של בית המדרש, ולאחר שהבחנתי באיזו סוגיה הוא אוחז, התחלתי לפלפל עמו בסוגיה אותה למד. הוא נהנה מהשיח, וכמובן שהיחס המכבד שלו, השפיע על התלמידים לייקר עוד יותר את דברי החסידות ששמעו ממני. הייתי שם כמה שבועות, ולפני שחזרתי, סיכמתי עם כמה בחורים שם, שיארגנו שיעור חסידות.
כשחזרתי ל–770 נכנסתי שוב ליחידות והרבי התעניין ושאל אותי איך היה? מסרתי לרבי דו”ח על השליחות, והזכרתי גם על הפלפול שאמרתי לפניהם בעניין ‘המחליף פרה בחמור’ - על פי נגלה, ואחר כך על פי חסידות. לאורך כל הזמן שמסרתי את הדו”ח, שמחה רבה היתה ניכרת על פניו הקדושות של הרבי.
זו הייתה שליחות חד–פעמית, או שנשלחתם שוב?
בחודש תשרי, הגעתי ל’בית חיינו’ לחג הסוכות. בחול המועד, למחרת ההתוועדות הגדולה שהרבי ערך לבני הישיבות, אמר לי הרב גרונר שהרב חדקוב מחפש אותי. נכנסתי למשרדו, והוא אמר שאמש אמר לו הרבי כי ראה אותי בהתוועדות, והתפלא “מה הוא עושה פה? הוא אמור להיות בלייקווד!”
אמרתי לרב חודקוב: “לא הייתי כאן כל תשרי, רק הגעתי בערב סוכות והייתי בהתוועדות אחת בלבד. ועכשיו אתה רוצה שאסע ללייקווד?” הרב חודקוב נתן בי מבט חד והשיב: “אתה מתווכח עם הרבי? הרבי אמר ללכת ללייקווד, אז לך לשם!”
כמובן שביטלתי את רצוני לפני רצונו של הרבי, ושאלתי את הרב חודקוב כמה זמן עליי להישאר בלייקווד. והוא ענה שהרבי אמר עד שמיני עצרת - כלומר, לחזור לקראון הייטס בהושענא רבה. ואז הרב חודקוב הוסיף: “בנוסף לד’ מינים, קח איתך הושענות, אולי לא תוכל למצוא שם הושענות מהודרות כל כך”.
מיד לאחר התפילה נסעתי באוטובוס ללייקווד, וגם הפעם קיבלו אותי יפה, אולם המקום היה ריק יחסית, שכן רוב הבחורים נסעו לבתיהם לחג. מי שנשארו במקום היו חברי הכולל שהתגוררו במקום. בלילה חגגנו שמחת בית השואבה בהשתתפות ראש הישיבה ובנו, תלמידי הכולל החשובים, וגם אני בתוכם. ראש הישיבה היה נוכח בשמחת בית השואבה בערך שעה, והלך לביתו. בנוכחותו חזרתי כמה עניינים בנגלה, אבל לאחר שעזב, התחלתי להתוועד עם חברי הכולל, ולהאריך בביאורים על דרך החסידות. האברכים היו מרותקים, ובכל לילה קיימנו התוועדות שמחת בית השואבה עד 4–5 בבוקר!
הגיע ליל הושענא רבה. הייתי עייף וסחוט לחלוטין לאחר כמה לילות רצופים של התוועדויות ללא שינה כמעט. בבית המדרש הענק ישבו ר’ אהרון קוטלר ובנו, ועוד קבוצה קטנה של אברכי כולל, ואני ישבתי מאחור, אומר את סדר חומש דברים. כשסיימתי את החומש, התחלתי לומר את ספר התהילים. הקבוצה שישבה בקדמת בית המדרש התפלפלה על כשרות ההושענות. כזכור, הרב חדקוב הורה לי לקחת אתי הושענות כי בלייקווד יש בעיה למצוא הושענות מהודרות…
בשתים לפנות בוקר נכנס לבית המדרש אברך, אחד מחברי הכולל המקומי. הוא ניגש אלי, נתן לי “שלום עליכם” ושאל אם אני ליובאוויטשער. לאחר שהשבתי בחיוב, שאל אם אוכל לעשות לו טובה: לבוא לביתו ולשוחח עמו. הסכמתי, אבל - אמרתי לו - רק בעוד חמש עשרה דקות, כשאסיים לומר את כל התהלים.
הוא המתין לי וניגשנו לביתו. היה זה 2:30 לפנות בוקר. מה הייתה בקשתו? האם אני יכול ללמוד אתו פרק תניא?! רציתי לשאול מדוע לא יכולנו ללמוד שם בבית המדרש, אולם הוא הקדים אותי והסביר שיכולנו ללמוד בבית המדרש, אבל ר’ אהרון קוטלר נמצא שם, והוא מתנגד עצום לחסידות, לתניא ולרבי. “לו היה רואה אותי לומד תניא, הוא היה זורק אותי מהישיבה. לכן ביקשתי שתגיע לביתי”.
הייתי עייף, לאה ומותש משבוע של התוועדויות רצופות עד אור הבוקר. אבל הרבי שלח אותי לכאן ללמד, והיהודי מבקש ללמוד פרק תניא. הרי לתכלית הזו הרבי שלחני הנה. התחלתי ללמוד איתו לאט לאט, מילה במילה, שורה בשורה, בצורה ברורה, פרק שלם של תניא. הלימוד נמשך כארבעים וחמש דקות, כאשר במוחי אני מתכנן כיצד לחטוף תנומה קצרה בקרוב. אולם, תוך כדי תכנון, היהודי פונה אלי בבקשה לעשות לו עוד טובה. ומהי? ללמוד אתו עוד פרק תניא!…
בשלב זה הרגשתי כיצד עיניי נעצמות, אבל המשכתי ולמדתי אתו עוד פרק תניא, לאט, בלי למהר ובלי לצאת ידי חובה, למרות עייפותי הגדולה, כי הרבי שלח אותי דוקא ללייקווד. וזה לקח שוב ארבעים וחמש דקות.
אחרי שסיימתי את הפרק השני, הוא ביקש שאעשה עוד טובה אחת… כבר לא החזקתי מעמד, אבל למדתי אתו פרק שלישי, אותו סיימנו אחרי עלות השחר, כאשר ראינו את השמיים מתחילים להתבהר.
רק אז גילה לי אותו האברך מדוע רצה ללמוד תניא. וכך סיפר:
הוא כבר לא בחור צעיר, ולא הצליח בשידוכים, אז הוא הלך לר’ אהרן קוטלר שיברך אותו. ו…הברכה לא פעלה. הוא המשיך בדרכו לכל גדולי ישראל בארה”ב, וגם בארץ ישראל - ועדיין לא השתדך. או אז החליט שלמרות שהוא תלמיד מובהק של ר’ אהרון קוטלר, והוא מתנגד לתניא, מתנגד לחסידות, מתנגד לליובאוויטש ולרבי - אבל מכיוון שבאו מים עד נפש, הוא מוכרח להתחתן וזקוק לברכה של צדיק אמיתי. הוא ילך אפוא לרבי מליובאוויטש להתברך.
הוא בא לרבי בקייץ, והרבי אמר לו להתחיל ללמוד פרק תניא בכל יום, והוא יקבל שידוך טוב בקרוב. מאז הוא לומד פרק תניא בכל יום, ובדיוק היום הוא השתדך. “בתור הכרת הטוב לרבי רציתי ללמוד - לא פרק אחד תניא, ולא שני פרקים, אלא שלושה פרקים”…
לאחר שסיים את סיפורו, שאל אם אוכל לעשות לו עוד טובה… כבר חששתי שהוא ירצה ללמוד עוד פרק תניא, אבל לא, הוא רצה לכתוב מכתב לרבי, ושאל האם אני מוכן לקחת עבורו את המכתב לרבי? השבתי כמובן בחיוב.
במהלך התפילה הוא מסר לי מכתב עבור הרבי. אחר הצהריים נסעתי לניו יורק, והגעתי בחמש אחר צהריים ל–770. מיהרתי למקווה, ולאחר מכן נכנסתי לרב חודקוב ומסרתי לו את המכתב. לא היה לי מושג מה נכתב בו.
למחרת יום טוב נכנסתי ליחידות אצל הרבי, וכאשר רק דרכתי על מפתן חדרו הקדוש והרבי ראה אותי, הוא התחיל לחייך חיוך גדול ומואר, ושאל: התלמיד הזה לא פחד ללמוד תניא? אמרתי לרבי שלמדתי אתו שלושה פרקי תניא, והוא אכן פחד, ולכן לא למד בבית המדרש, אלא בדירתו שלו…
רוח הקודש גלויה
היו עוד ‘פירות’ לפעילות שלכם בלייקווד?
בביקורי הראשון בלייקווד, פגשתי שם בחור שהתגורר במונטריאל, כך שכבר הייתה לי היכרות איתו. לאחר ששוחחתי עמו כמה פעמים בענייני חסידות, ראיתי שהוא עדיין מלא התנגדות לרבי ולחסידות. אמרתי לו: אתה הרי ‘בן תורה’. כיצד אתה יכול לחוות דעה על הרבי, בלי ששמעת אותו? בוא להתוועדות של הרבי, ואחר–כך תחליט. הוא התחמק.
פעם נסעתי לרבי לשבת מברכים אלול, מכיוון שרציתי להכנס ליחידות בעניין פרטי. שלחתי לו גלויית–דואר, וכתבתי שאשמח מאוד אם יגיע גם הוא לשבת לקראון הייטס, כך שגם ישתתף בהתוועדות עם הרבי, וגם אסדר לו ‘יחידות’ ביום ראשון.
לשמחתי, הוא הגיע. סידרתי עבורו מקום לינה בביתו של הרב מרדכי גרונר, שם התאכסנתי, ובמהלך השבת הוא הושפע מאוד מדמותו של הרבי, ובפרט מהשיחות העמוקות ששמע בהתוועדות.
ביום ראשון בבוקר, ניגשתי לרב חדקוב וביקשתי לסדר יחידות לשעות הערב, גם עבורי וגם עבור החבר שהוא מבחירי התלמידים בלייקווד. למרות ההתראה הקצרה, בזכות הקשרים הטובים עם הרב חדקוב, בדרך כלל הוא היה מאפשר לי להכנס ליחידות ‘מהיום להיום’. אבל הפעם הזאת ציפתה לי הפתעה…
הרב חדקוב שמע את בקשתי, והגיב במבט חמור סבר: ניסן, אינך יודע שהיום ערב ראש חודש, והרבי לא מקבל ליחידות בליל ראש חודש?!
נבוכתי, ואמרתי: הרב חדקוב, התחייבתי לחברי שאסדר לו יחידות, וכעת אצא שקרן…
הרב חדקוב לא התרשם מהטיעון שלי, ואמר: מה אני יכול לעשות? זה לא תלוי בלי. הרבי לא מקבל ליחידות בליל ראש חודש…
העזתי ואמרתי: אולי נוכל להכנס לפני תפילת ערבית, כך שזה לא נחשב ‘ליל ראש חודש’…
הרעיון לא מצא חן בעיניו של הרב חדקוב, והוא נזף בי: ניסן, אתה רוצה להנהיג סדרים חדשים?! הלילה הרבי לא מקבל ליחידות!
חזרתי לחברי, אבל וחפוי ראש…
מכיוון שהתוכנית המקורית הייתה להשאר עד לאחר היחידות ביום ראשון בלילה, הוא נשאר בבית חיינו ליום ראשון, וניצלתי את ההזדמנות ללמוד עמו תניא בעיון. ישבנו כמה שעות ולמדנו פרק אחרי פרק. לאחר שלמדנו כמה פרקים בעיון, הוא הפתיע אותי בשאלתו: האם לתניא יש גדר של ‘תורה’?
לא האמנתי למשמע שאלתו. ‘עולה על דעתך שאפשר ללמוד תניא בלי לברך תחילה ברכת התורה?’, שאלתי אותו, כדי לוודא שאכן הבנתי נכון את שאלתו.
לאחר שהשיב בחיוב, הבנתי עד כמה רחוק הוא מכל העניין של פנימיות התורה, עד שעולה בדעתו שספר התניא אינו חלק מה’תורה’…
‘איך אתה מעלה בדעתך דבר כזה?!’ השתוממתי, והתחלתי להסביר בהתלהבות ובאריכות כי ספר התניא הוא ‘פנימיות התורה’, וזה ‘נשמתא דאורייתא’. הבהרתי לו, שלא זו בלבד שתניא זה ‘תורה’, אלא שזה ‘עיקר התורה’, וזאת התורה החדשה שתתגלה בזמן המשיח. כך דיברתי בהתלהבות במשך כשעתיים, עד השעה 7 בערב.
לפתע הופיע הרב חדקוב בזאל הקטן, ואמר: אתם יכולים להכנס ליחידות כעת!
מכיוון שכבר התייאשתי מהאפשרות להכנס ליחידות, לא כתבתי את שאלותיי על פתק, כנהוג. אמרתי איפוא לחברי, שייכנס הוא ראשון, ועד שהוא ייצא - אכין את הפתק שלי.
הוא נכנס ליחידות, וכאשר יצא מחדר הרבי כעבור כמה דקות, היו פניו אדומות כמו סלק… שאלתי אותו מה קרה, אולם הוא היה נסער מאוד, ואמר: אינני יכול לספר לך כעת. נדבר אחר–כך…
נכנסתי איפוא ליחידות והגשתי את הפרק ובו שאלותיי הפרטיות. לאחר שהרבי השיב לשאלותיי, החל הרבי לדבר איתי אודות הבחור שהבאתי מלייקווד, ושאל: מה הוא מתכנן לעשות כעת?
כאשר אמרתי שבתוכניתו לחזור עוד הלילה ללייקווד, באוטובוס שיוצא בשעה עשר - אמר לי הרבי: צא”ח הרי מארגנים התוועדות [כך היה נהוג בשנים ההן, שבכל ליל ראש חודש צא”ח מארגנים התוועדות חסידים בזאל הקטן], תדאג שהוא ישתתף בהתוועדות. למרות שבוודאי ידחפו ו’ישפשפו’ אותו בהתוועדות, בכל זאת - זה טוב מאוד.
כאשר יצאתי מהיחידות, הוא המתין לי בחוץ. אמרתי לו: תבטל את התוכניות שלך, אתה נשאר כאן! סיפרתי לו שהרבי ביקש שיישאר להתוועדות, והוספתי והבהרתי לו שבהתוועדות חסידית לא יושבים כל כך בנוח, אבל זה חשוב וטוב עבורו.
אחר–כך לא יכולתי לכבוש את סקרנותי, ושאלתי אותו מדוע יצא מהיחידות בפנים אדומות כל כך? והוא סיפר לי כך:
בהכנסו ליחידות, שאל אותו הרבי: האם אתה לומד תניא בכל יום? הוא השיב בשלילה, והרבי שאל: מי אשם בזה? זה באשמת ניסן מאנגל?… הוא מייד אמר: לא, זו אשמה שלי, לא של מאנגל…
ואז הרבי הדהים אותו באומרו: מכאן ואילך תלמד בכל יום פרק תניא, ודע לך: אסור ללמוד תניא לפני שמברכים ברכת התורה! וכאן החל הרבי לחזור על כל הנקודות שהזכרתי בשיחתנו אודות חשיבות לימוד התניא - פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא, עיקר התורה שתתגלה לעתיד, וכו’ וכו’.
הוא היה המום לנוכח רוח הקודש הגלויה שראה במו עיניו.
באותה תקופה הוא חיפש שידוך, ולאחר שראה את רוח קודשו של הרבי, החליט שלא לעשות צעד כה גורלי ללא ברכת הרבי. לאחר שנפגש עם בחורה שמצאה חן בעיניו, כתב על כך לרבי, והמתין לברכת הרבי כדי לברך על המוגמר. אלא שברכת הרבי בוששה לבוא… לאחר שחלפו כמה שבועות, הוא שאל אותי מה עליו לעשות. אמרתי לו: לא יודע מה אתה צריך לעשות, אבל אני לא הייתי מתקדם עם השידוך ללא ברכת הרבי, אלא ‘שב ואל תעשה’.
הוא אכן עשה כך. מכיוון שהוא לא קידם את העניין, הצד השני הבינו שזה לא מעשי, ושני הצדדים המשיכו לחפש את זיווגם. היו לו כמה הצעות ופגישות, שלא הבשילו לכדי שידוך. ואז, לאחר שחלפו שנתיים, הציעו לו שוב את אותה בחורה מלפני שנתיים… הוא התייעץ איתי, והבעתי דעתי שיפגש איתה, ויכתוב שוב לרבי.
שוב הם מצאו חן אחד בעיני השני, ושוב הוא כתב לרבי. הפעם הגיעה תשובת הרבי במהירות, אבל לא על המכתב האחרון, אלא הרבי כתב את ברכתו לשידוך על המכתב הראשון שנשלח לפני שנתיים!
הוא התפלא מאוד, מדוע המתין הרבי עד עתה. אמרתי לו שאינני יודע דעת עליון, אבל ייתכן שהיית צריך לשמוע את כל אותן הצעות ששמעת במהלך השנתיים האחרונות (כידוע הביאור של הרבי הריי”צ בזה), ורק אחר–כך להגיע לשידוך הנכון. והראיה, שבמשך כל השנתיים הללו, הרבי החזיק אצלו את הפתק הראשון שלך, כי הוא ידע שסוף סוף תגיע לשידוך הזה!
לאחר החתונה ערכתי עבורו את אחת מסעודות ה’שבע ברכות’ בזאל הישיבה במונטריאל. ביקשתי מהטבח להכין אוכל מיוחד, וחבריי לישיבה סייעו לי לסדר את הזאל יפה, וכך ישבנו לסעודת שבע ברכות והתוועדות חסידית עם הרה”ח ר’ פרץ מוצ’קין.
לאחר ההתוועדות אמר לי החתן: אתה זוכר שביקשת ממני להשאר להתוועדות אחרי היחידות, ואמרת שזה טוב עבורי? - זה באמת היה טוב מאוד, מכיוון שמאז הפסקתי להיות ‘מתנגד’!
לעבוד אצל הרבי
עוד לפני החתונה זכיתם לעבוד אצל הרבי, בהכנת מראי מקומות וציונים לשולחן–ערוך של רבינו הזקן. במשך השנים הוצאתם מראי מקומות לכמה חלקי השולחן ערוך. כיצד ומתי זה התחיל?
בעודי בחור בישיבת תומכי תמימים במונטריאל, זכיתי לקבל בכל שנה מכתב ‘שנה טובה’ מהרבי, כאשר לפני חתימתו מוסיף הרבי כמה מילים אישיות. בשנת תשי”ח או תשי”ט, כתב לי הרבי, שהגיע הזמן להתעניין בשידוכים.
עד אז לא חשבתי על שידוך, מכיוון שרציתי קודם לקבל ‘סמיכה’, אולם כאשר שאלתי את הרבי אם להתחיל ללמוד סמיכה, אמר לי הרבי: קודם עליך לדעת 300 דפי גמרא בעל פה, ורק אחר–כך אפשר לגשת לסמיכה…
לאחר שהרבי הורה לי במכתב להתעניין בשידוכים, אירע פעם, שבתקופה קצרה קיבלתי שבע הצעות טובות, ולא ידעתי מה לעשות. הייתי יתום מאב, ואמי התגוררה בארץ ישראל, כך שלא היה מי שיטפל בהצעות השידוכים ויערוך עבורי את הבירורים הדרושים. מכיוון שכך, העליתי על הכתב את כל ההצעות, וכאשר נכנסתי ליחידות אצל הרבי, הגשתי לרבי את רשימת השמות, ושאלתי במה להתעניין תחילה.
הרבי לקח בידו עיפרון, וסימן לשלילה את כל שבע ההצעות, אחת אחרי השניה. ‘זה לא בשבילך’, פסק הרבי.
ואז פנה אליי הרבי ואמר: ניסן, עכשיו יש לי הצעה עבורך!
הייתי בטוח שמדובר בהצעת שידוכים… אבל הרבי המשיך ואמר: אני רוצה שתעבוד עבורי. יש הרבה עבודה שצריכים לעשות ב’מרכז’, ואני רוצה שתבחר: או שולחן ערוך או לקוטי תורה…
בשולחן ערוך של האדמו”ר הזקן יש הרבה טעויות, צריכים להגיה היטב, ובעיקר - חסרים הרבה מראי–מקומות. במילא אני מציע, שתגיה את השולחן ערוך, ותוסיף את המראי–מקומות. עבודה דומה דרושה גם בלקוטי תורה - יש הרבה טעויות וחסרים הרבה מקראי מקומות.
נזכרתי שכמה שנים קודם לכן, הרבי הורה לי ללמוד את הלקוטי–תורה השבועי בעיון, לא כמו שהנשים קוראות ‘צאינה וראינה’ או ‘תהלים’ אלא בעיון, רק דבר אחד איני צריך לעשות: כאשר כתוב “עיין בזוהר”, וכדומה, איני חייב לפתוח את המקור. אבל כל השאר צריך להבין היטב. והוסיף הרבי ואמר: עליך ללמוד זאת חמש פעמים (!) בכל שבוע, וכל זה - מחוץ לסדרי הישיבה!
זה בהחלט לא היה קל… כל לילה הייתי יושב ללמוד לקוטי תורה, מהשעה 10 בלילה עד 4 לפנות בוקר. זכורני שבשבוע פרשת ואתחנן נכנסתי ליחידות אצל הרבי. בדיוק בשבוע הזה יש לקוטי תורה ארוך במיוחד. כ–20 דפים. הרבי שאל אותי: נו, איך זה הולך? אמרתי שזה מאוד מאוד קשה… הרבי חייך, אבל לא וויתר לי…
תוך כדי לימוד עיוני, גיליתי שיש הרבה דברים מוקשים בתניא, שמתבארים היטב במאמרי הלקוטי–תורה. העליתי את הדברים על הכתב, וכאשר הרב גרינגלס גילה את הכתבים הללו, הוא שלח אותם לרבי…
בכל אופן, כאשר הרבי העמיד בפניי את הברירה - או לעבוד על הלקוטי תורה או על השולחן ערוך, אמרתי לרבי, שאת הלקוטי תורה כבר למדתי קצת, אבל על שולחן ערוך עוד לא הזדמן לי ללמוד בעיון, ולכן אני מעדיף לעבוד על השולחן ערוך, וכך אוכל ללמוד את השולחן ערוך לעיון.
הרבי קיבל את החלטתי, והורה לי שבכל שבוע אשלח את מה שהספקתי באותו שבוע.
כאשר אתם מספרים שהרבי ביקש מכם לעבוד עבורו, אתם אומרים זאת בהדגשה מיוחדת…
אכן, זכיתי זכות נפלאה. א. שהרבי עצמו בחר בי ישירות, באתערותא דעילא. ב. הרבי הדגיש שאני עובד עבורו.
למעשה, מלבד הפעם הראשונה שהרבי ביקשני לעבוד עבורו, זכיתי עוד פעמיים שהרבי ידגיש זאת. פעם אחת לפני החתונה, ושוב כמה שנים אחר–כך, כאשר שאלתי את הרבי: מה עלי לעשות עכשיו? אמר לי הרבי: תעבוד עבורי!
עד כמה גדולה הזכות לעבוד עבור הרבי, יעיד הסיפור הבא:
היה זה לאחר הולדת בננו הראשון, אליעזר. רציתי לנסוע לבקר את אמי, והרבי נתן את ברכתו לנסיעה. זמן קצר לפני הנסיעה, החלה ההשתלטות של השחורים על השכונה, ובתוך כמה שבועות עזבו את הבניין בו התגוררנו (בפינת קינגסטון וקארול) כ–15 משפחות יהודיות. בוקר אחד כשיצאתי מהבניין הזדעזעתי לראות שהדיירים החדשים הורידו את המזוזה מפתח הבניין. התחיל להיות מפחיד לגור בבניין…
היינו אמורים לנסוע בתחילת השבוע, וביקשתי מהרב חדקוב להכנס ליחידות לפני הנסיעה. הוא שאל את הרבי, ובאופן יוצא מהכלל הסכים הרבי לקבל ליחידות ביום שישי אחר–הצהריים, כשעה לפני מנחה. לפני שהלכתי ליחידות, אמרה לי רעייתי שהיא מאוד חוששת שכאשר נעדר מביתינו לששה שבועות, יחושו בכך השכנים החדשים ויפרצו לדירה. היא ביקשה איפוא שאבקש את ברכת הרבי.
לקראת סוף היחידות סיפרתי לרבי על המצב בבניין שלנו, ועל חששותיה של אשתי. כאשר הרבי שמע על כך, סבר פניו היה רציני מאוד, ואף עצם את עיניו. אחר–כך אמר לי הרבי: ניסן, מה יש לך בבית? ספרים, והכתבים שלך (הכוונה לדפים עליהם כתבתי את ההגהות לשולחן ערוך). הכתבים יהיו שמירה על הבית!
הדרכות בהוצאה לאור
האם זכיתם להוראות מהרבי בקשר לעריכת המראי–מקומות?
בהחלט. היו כמה וכמה הוראות, ואחת מהן: הרבי הנחה אותי לציין למראי מקומות בשיטתו של האדמו”ר הזקן. כאשר אדמו”ר הזקן מצא מקור בפוסק אחרון, הוא לא ציין למקורות קדומים יותר. בהתאם לכך, כאשר ציינתי לשו”ע או הש”ך וט”ז - לא ציינתי את מקור הדברים ברא”ש או ברמב”ם. וכאשר המקור האחרון הופיע בראשונים, לא ציינתי את המקור בגמרא.
במהלך השנים זכיתי לשמוע מהרבי ביטויים נפלאים אודות השולחן ערוך של רבינו הזקן. אחד הנפלאים שבהם, היה כאשר הרבי הגדיר את ההבדל בין שולחן ערוך של המחבר, לשולחן ערוך של רבינו הזקן - שזהו על דרך ההבדל בין מאור קטן למאור גדול!
פעם התבטא הרבי, שבאמת אפשר לסיים את כל העבודה של ציון המראי–מקומות במשך שנה אחת… חשבתי לעצמי, שרק הרבי שרואה מול עיניו את כל המקורות ההלכתיים, וכל הדיוקים גלויים וברורים לנגד עיניו - רק הוא יכול לסיים מלאכה כזאת במשך שנה.
התחלתי בהגהת חלק א דאורח–חיים, אחר–כך המשכתי ליורה–דעה, ולבסוף עברתי על ‘חושן משפט’. בחלק זה היו סעיפים שלמים שנשמטו בהוראת הצנזור, והייתי צריך להשוות בין המופיע בדפוס ראשון, למה שנדפס אחר–כך עם השמטות. נעזרתי רבות ברעייתי, מרת רייזל: היא עיינה בדפוס הראשון של השולחן ערוך, שקיבלתי מהספרייה של הרבי, ואני קראתי מתוך הדפוס הרגיל, ובכל פעם שהיא זיהתה השמטה - העתקתי את הקטע המצונזר והוספתי אותו במקום המתאים.
עבודתי למען הרבי בענייני הלכה, זיכתה אותי בזכות המיוחדת, שלפעמים כאשר הרבי קיבל שאלה הלכתית - העביר הרבי אליי את השאלה, בבקשה להשיב לשואל על שאלתו. לאחר שהעברתי לרבי את התשובה, והרבי הגיה אותה, נשלחה התשובה אל השואל.
פעם, כאשר נכנסתי ליחידות, הרבי שאל אותי אם עניתי כבר על השאלה ההלכתית במכתב שהעביר לי. אמרתי לרבי שלא קיבלתי שום מכתב לאחרונה… הרבי התפלא מאוד, וצלצל למזכיר בטלפון הפנימי והורה לו להעביר לי מייד את המכתב כדי שאענה עליו.
איזה ספרים נוספים ערכתם בהוראת הרבי?
יום אחד פנה אליי הרב חדקוב, ואמר שמגיעים פניות מבעלי תשובה מכל רחבי העולם, שהם מעוניינים להתפלל בסידור חב”ד, אבל אין תרגום לאנגלית. מכיוון שכך ציווה עליו הרבי לומר לי בשמו, שאתחיל לתרגם את הסידור.
העבודה לתרגם את הסידור ארכה זמן רב מאוד. תוך כדי עבודתי על תרגום הסידור, קיבלתי פה ושם עוד עבודות מהרבי, כך שלא יכולתי לעבוד על התרגום ברצף, ורק לאחר כשנתיים סיימתי.
הכנסתי את העבודה המוגמרת לרבי, כדי שיעבור ויאשר את התרגום וכן את המבוא שכתבתי לסידור. לשמחתי הרבה, אישר הרבי את כל התרגום, למעט הערה אחת בלבד:
בתחילת הסידור, לפני ‘מודה אני’, יש עמוד עם ברכות הבוקר וברכות הסעודה לילדים קטנים. בראש העמוד כתוב: “קטן משיודע לדבר אביו מלמדו…”. מכיוון שלא כתוב מה אביו מלמדו, סברתי לתומי שהכוונה למה שמופיע בהמשך העמוד, ולכן בתרגום לאנגלית הוספתי בסוגריים “כדלהלן”, היינו שצריכים ללמד את הילד את הברכות והתפילות שבעמוד זה.
על כך העיר הרבי: האם כאשר ילד מתחיל לדבר, אפשר ללמדו לומר את כל השמע–ישראל?
וסיפר לי הרב חדקוב, שכאשר הכינו לדפוס את סידור תהלת ה’, הנה את כל הדפים בסידור, הכינו מתוך סידורים אחרים, אבל את הדף הזה, לילדים הקטנים, לא לקחו מסידור אחר, אלא הרבי בעצמו הכין. בפשטות, כוונת הרבי היא, שכאשר הילד מתחיל לדבר, צריכים להתחיל ללמדו. מה ללמדו? תלוי לפי הגיל ולפי ההבנה.
היו לכם הוראות כלליות מהרבי בקשר לתרגום הסידור?
א. בכל התרגומים מקובל לתרגם את שם ה’ למילה G–D, אבל מכיוון שלא אומרים בפה את שם ה’ ככתבו, אלא אומרים ‘אדני’ (ורק מתכוונים לשם הוי’, כמובא בשולחן ערוך) - תרגמתי את זה למילה LORD, שמשמעותה אדנות. החלטתי כך לאחר התייעצות עם הרב זלמן שמעון דבורקין. לפועל, לאחר שיצא הסידור, היו שמתחו על כך ביקורת, והסתפקתי שמא לא נהגתי כשורה. הלכתי לרב חדקוב, ושטחתי לפניו את ספקותיי. הרב חדקוב התקשר לחדרו של הרבי בטלפון הפנימי, ואמר לרבי: ניסן מאנגל כאן, והוא לא יודע אם תרגם נכון. ואז שמעתי את הרבי אומר לו: תאמר לניסן מאנגל, שיחזור לעבודתו ולא יבלבל את עצמו.
כאשר שמעו שאני עובד על תרגום הסידור, פנה אלי יהודי מאוסטרליה, והציע לערוך את התרגום שורה מול שורה, ולא עמוד מול עמוד, כי כך זה ברור וקל יותר. מכיוון שהכרתי את שיטתו של הרבי בנושא, אמרתי לו שאינני רוצה אפילו לשאול. אבל הוא דחק בי, וביקש שאשאל בשמו… לפועל, הרבי אכן שלל זאת לחלוטין.
כך גם כאשר הציעו לתקתק מחדש את הסידור בלשון הקודש, כדי שיהיה ברור יותר, הרבי לא הסכים. דעתו של הרבי הייתה, שכאשר מתקתקים מחדש, מתקנים טעויות ישנות, אך מכניסים טעויות חדשות…
הרבי דייק מאוד שהכל יופיע במתכונתו המקורית, בלי שום שינוי. כך כאשר שאלתי את הרבי לגבי המנהגים שמופיעים לפני קטעים מסויימים, שלפעמים מופיע קטע מפסקי הסידור, אך מכיוון שלפועל אנו נוהגים שונה, יש כוכבית למטה, בה מובהר מהו מנהג חב”ד לפועל. חשבתי, שכאשר אני מתרגם את ההוראות לאנגלית, עדיף שלכתחילה אכתוב את המנהג לפועל. אך כאשר שאלתי על כך את הרבי, שלל זאת הרבי, ואמר: מה שאדמו”ר הזקן כתב בסידור, אי אפשר לשנות. אם יש שינוי - זה רק בהגהה למטה.
לגבי קריאת שמע שעל המיטה, ראיתי מכתב שהרבי כתב למישהו שביום שלא אומרים תחנון, לא אומרים גם רבונו של עולם. לאידך, בהיום יום מובאת הוראת הרבי הריי”צ, ש”בקריאת שמע שעל המטה: רבונו של עולם הריני מוחל וכן למנצח גו’ בבוא - אין אומרים בשבת ויום טוב, אבל צריך לומר בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון”. הכנסתי לרבי את צילום שני המכתבים, ושאלתי מה עליי לכתוב בסידור באנגלית? אמר לי הרבי, שצריכים לנהוג כפי שהרבי הריי”צ הורה ונדפס ב’היום יום’.
התייחסתי לעבודת התרגום כעבודת קודש של ממש, ואם היה יום שלא הייתי יכול לטבול במקווה - לא עבדתי על התרגום באותו יום. ואכן, מהתגובות שקיבלתי אחר–כך הבנתי עד כמה עבודתי התקבלה בחביבות. פגשתי פעם פרופסור ללימוד שפות, שאמר לי שבמשך שנים רבות היה קשה לו מאוד להתפלל, שכן התרגום לאנגלית היה בשפה ארכאית, והוא חש כאילו הוא קורא טקסט זר, ולא כעומד לפני ה’ ומתפלל. לאחר שקיבל את סידור תהלת ה’ המתורגם, חש לראשונה שהוא מדבר עם ה’, בשפתו שלו…
כאשר הדפסנו לראשונה את הסידור המתורגם, הכנתי כמה סידורים בכריכת עור, ואחד מהם שלחתי מתנה לרבנית. בזמנו, לא קיבלתי תגובה מהרבנית. אולם לאחר הסתלקותה, ביום האחרון של ה’שבעה’, ירד הרבי עם הסידור שנתתי בזמנו לרבנית, והתפלל בזה לפני העמוד. אחר–כך אמר לי המשב”ק ר’ שלום בער גאנזבורג, שהסידור הזה היה מונח על השידה בחדר הרבנית, והיא הייתה מתפללת בסידור זה.
אחת העבודות המורכבות ביותר הייתה מלאכת התרגום של המחזור לראש השנה ויום כיפור, ודווקא היא נעשתה במהירות מדהימה. ומעשה שהיה כך היה:
פעם קיבלתי הזמנה להרצות באוניברסיטת אוקספורד בלונדון. כמנהגי תמיד שלא לנסוע בלי ברכת הרבי, כתבתי לרבי על ההזמנה, ורק לאחר שקיבלתי את ברכתו של הרבי - אישרתי את השתתפותי. יום לפני הטיסה, מגיע אלי הרב יהודה קרינסקי, ואמר שהרבי רוצה שאקדם פרוייקט מסויים, וזה צריך להיות ‘מהיר’. אמרתי לו: הרבי הרי יודע שאני טס מחר. לכן, אם מדובר במשהו שאפשר לסיימו בתוך יום - שיביא לי ואטפל בזה לפני הטיסה; אבל אם מדובר במשהו מורכב יותר, שבין כך לא אוכל לטפל בו לפני הטיסה אני מעדיף שיביא לי בשובי, כדי שזה לא יבלבל אותי במהלך מסעי, עליו נתן הרבי את ברכתו. הוא אמר שזה פרוייקט גדול, וסיכמנו להפגש בעוד שבועיים.
כאשר חזרתי וראיתי את הוראת הרבי, הייתי המום: הרבי הורה שאתרגם את המחזור לראש השנה ויום הכיפורים, וביקש שהמחזור של ראש השנה יהיה מודפס וכרוך עד ראש השנה, והמחזור של יום כיפור יהיה כרוך עד יום כיפור. זה היה בחודש תמוז, מה שאומר שיש לי פחות משלושה חודשים לעבוד על פרוייקט שבדרך כלל לוקח יותר משנה! כתבתי לרבי שזה דבר בלתי–אפשרי, והרבי השיב לי: עכשיו, אין דבר שאי–אפשר!
בכוחו של הרבי התחלתי לעבוד על זה ברצף, ולא תהיה זו קלישאה אם אומר שעבדתי על זה יומם ולילה, כפשוטו. גם תרגום טקסטים פשוטים לוקח זמן, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטקסטים של פיוטים, שצריכים ללמוד היטב את הפיוט כדי להבין את משמעות המילים. לימים יאמר לי אחד מבעלי התפילה של הרבי במשך שנים רבות, שהיו פיוטים רבים שלא ידע את פירושם עד שקרא את התרגום לאנגלית, בו פירשתי את הפיוט לשפה המדובר ומובנת.
כדי להספיק את הקצב, רתמתי את רעייתי רייזל תחי’ לעבודת הקודש. אני הייתי מתרגם, והיא מתקתקת במכונת הכתיבה. לא היה לי זמן לעבור על זה אחריה, ומייד כשסיימה לתקתק - העבירה את הדפים לבית הדפוס “עמפייער פרעס” של ר’ הירשל גנזבורג ור’ מרדכי חן, שהעמידו שלוש משמרות של עובדים, 24 שעות ביממה, כדי לעמוד בלוח הזמנים שהציב הרבי.
מיותר לומר, שרצונו של הרבי התממש: כמה ימים לפני ראש השנה הגיעו המחזורים של ראש השנה מבית הדפוס, כרוכים ומוכנים לתפילה. וכמה ימים אחר–כך היו מוכנים המחזורים של יום כיפור!
אין לי ספק שהצלחת הפרוייקט לא היה בכוחותיי, אלא רק בכוחו של הרבי. עובדה מדהימה, שאין לה שום הסבר טבעי, שלמרות המהירות בה הפקנו את המחזור, ולמרות שכאמור לא היה לי את האפשרות להגיה אפילו פעם אחת את התרגום - כל התרגומים היו מדוייקים, בלי שום טעות. למעט טעות אחת ויחידה, של אות מסויימת שהשתרבבה בטעות בצמוד לאחת המילים, וגרמה לעיוות חמור במשמעות המילה. טעות זו התגלתה מיד לאחר ראש השנה, ותוקנה כמובן בהוצאות הבאות. אך מלבדה, התרגום היה מושלם, כאילו עבדו עליו שנה שלימה, והגיהו אותו הגהה אחרי הגהה.
הרבי מחולל תחיית המתים
נפגשנו כמה פעמים עם הרב מאנגל לצורך הראיון המרתק הזה. אחת הפעמים הייתה במוצאי שבת, והרב מאנגל ביקש לסיים את הראיון במסר שקשור לסעודתא דדוד מלכא משיחא, ותחיית המתים בגאולה השלימה:
במוצאי שבת הרי יש מצווה לאכול מלווה מלכה. סעודה זו קשורה לימות המשיח, כפי שמובא בספרים שיש עצם אחת בגוף, שאינה נהנית משאר הסעודות, רק מסעודת מלווה מלכה. עצם זו, היא עצם הלוז, שממנה עתיד הקב”ה להחיות את המתים.
מובא במדרש רבה, שאדריאנוס שחיק עצמות שאל את ר’ יהושע בן חנניא: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? זאת אומרת: אילו הקב”ה סתם יברא אנשים חדשים, אין אלו אותם אנשים שמתו, ומהלשון ‘תחיית המתים’ משמע שהמת עצמו - יחיה. ועל זה שאל: איך זה אפשרי? הרי לא נשאר ממנו זכר.
אמר לו ר’ יהושע בן חנניא: מלוז של שדרה, שזו עצם קטנה בחוט השדרה, שנותרת קיימת תמיד, והיא חלק מהגוף שמת, וממנה יברא הקב”ה את הגוף בתחיית המתים.
אמר לו: מנין אתה יודע? אמר לה: איתיתה לידי ואנא מודע לך [תביא לידי, ואראה לך] - טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום.
אני הייתי במחנות ההשמדה, באושוויץ ועוד, בהם שרפו מליוני יהודים ר”ל. היה שם כבשן אש, איום ונורא. היו ימים בהם שרפו שם עשרים אלף יהודים! ואפילו האש האיומה הזאת לא יכלה לעצם הלוז. דיברתי אחרי המלחמה עם אחד מאנשי הזונדרקומנדו (אסירים יהודים שאולצו על ידי הנאצים לטפל במשרפות), והוא סיפר לי שבאפר של כל גווייה, הייתה תמיד עצם קטנה שלא נשרפה!
בזמנו, כשהוא סיפר לי על כך, לא הבנתי את משמעות הדברים. אבל לאחר כמה שנים, שלמדתי את המדרש הנ”ל, הבנתי שלמעשה מדובר היה בעצם הלוז, שממנה יקומו מליוני הקדושים הללו לתחיה!
תחיית המתים בגשמיות תתרחש אמנם לעתיד לבוא; אבל את תחיית המתים ברוחניות, תחיית העם היהודי - הרבי התחיל לחולל עם עלותו על כס הנשיאות, וממשיך בזה עד להתגלותו השלימה, תיכף ומיד ממש!
כך החלו לקרוא את מכתב הרבי תחת החופה
בשנת תשכ”א, כשלוש שנים לאחר שהתחלתי בעבודתי אצל הרבי - באתי בקשרי השידוכין עם רעייתי רייזל, בתו של הרב לייב הארליג. לכבוד החתונה אישר הרבי לאמי להגיע לארה”ב. מעניין, שלמרות שכבר בשנת תשי”ב אמי הצליחה לעבור את מסך הברזל ולעלות לארץ ישראל - הרבי לא הרשה לי לנסוע לבקרה בארץ ישראל, ואף לא הרשה לה לבוא לארה”ב לבקרני. רק פעם אחת הרבי אמר שאם ברצוני לפוגשה, אני יכול לנסוע ללונדון, וגם היא תסע ללונדון, ושם נפגש. איני יודע טעם הדבר.
כאמור, לכבוד החתונה הגיעה אמי לארה”ב, והתכוננו להכנס ליחידות לפני החתונה. באותה שנה הפסיק הרבי לערוך סידור קידושין, וכמה בחורים לפני התחתנו בלי הזכות המיוחדת שהייתה מנת חלקם של אלו שהתחתנו בשנות היו”דים.
כאשר אמי אמרה לי, שברצונה לבקש מהרבי להיות מסדר קידושין - אמרתי לה, שברור לי שהרבי יסרב, ובשביל מה לגרום לרבי אי–נעימות?… אבל היא אמא יהודייה טובה, ואמרה שאני בחור מיוחד, ובטח הרבי יסכים… מכיוון שלא רציתי לגרום לרבי אי–נעימות, אמרתי לאמי שלא אכנס איתה ליחידות אם לא תבטיח לי מראש שהיא לא מבקשת על כך מהרבי. בלית ברירה היא הבטיחה לי.
נכנסנו ליחידות משותפת, יחד עם הכלה, והרבי דיבר באריכות עם אמי, והרעיף עלינו ברכות רבות. בסוף היחידות, כאשר הרבי הרכין את ראשו לאות שהיחידות הסתיימה, צעדנו כולנו אחורה לכיוון הדלת, כשפנינו אל הרבי, כנהוג. ואז, ברגע האחרון, כאשר כולנו היינו מחוץ לדלת ולמעשה היחידות הסתיימה - צעדה אמי שוב, לתוך חדר הרבי…
מסתבר שאמא זה אמא, ומכיוון שהבטיחה שלא לבקש מהרבי במהלך היחידות המשותפת, היא קיימה את הבטחתה. אבל כעת, כאשר היחידות המשותפת הסתיימה, היא נכנסה שוב אל הרבי, כאילו נכנסה ליחידות חדשה, והחלה לבקש מהרבי שיהיה המסדר קידושין שלנו.
אמר לה הרבי: גם אני מאוד רציתי, אבל איך אני יכול לעשות הבדלים בין הבחורים?
ואמא, כמו אמא יהודיה טובה שבטוחה שהבן שלה הכי מיוחד בעולם, התעקשה ואמרה לרבי: אבל כזה בחור מיוחד…
אמר לה הרבי: אני יודע, אני יודע יותר ממה שאת יודעת… אבל איך אוכל לחלק בין הבחורים? ואז הוסיף הרבי ואמר: למרות שלא אהיה בגופי - ברוחי ובנשמתי אהיה בחופה!
למשמע המילים האחרונות, הייתה אמי מרוצה מאוד, ויצאה מחדר היחידות.
בשנים בהן הרבי סידר קידושין, הסדר היה שכאשר כולם מוכנים, היו מודיעים להרב חודקוב, והוא היה נכנס לרבי ומודיע, ואז הרבי היה יוצא. מכיוון שהרבי אמר שיהיה בחופה ברוחו ובנשמתו, החלטתי לתת לזה ביטוי מעשי: א. פניתי אל הרה”ח ר’ דוד רסקין, שבכל תקופת ההכנות לחתונה היה לי כאבא וטיפל עבורי בכל העניינים הדרושים, וביקשתי ממנו שכאשר כולם יהיו מוכנים - שיעדכן את הרב חדקוב שכעת מתחילים את החופה. ו–ב. ברצוני שיקראו את המכתב של הרבי תחת החופה. עד אז לא היה מנהג כזה, וככל הידוע לי מאז חופתי התקבע המנהג לקרוא את מכתב הרבי תחת החופה.