יצחק אביגדור אורנשטיין

קווים לדמותו של הרב יצחק אביגדור אורנשטין, שהיה נצר למשפחה חב”דית חשובה ובמשך מאה שנים שימשו הוא ואבותיו, ארבעה דורות לאחור, כממונים בכולל חב”ד בארץ הקודש • כל ימי חייו היו פרשה אחת של חיי תורה, עבודה ומסירות נפש בעד ירושלים וסביבותיה • בשנת תרפ”ט מונה לראש וועדת הכותל, ועמד על משמרתו בהגנת ירושלים העתיקה ושריד מקדשנו “הכותל המערבי” עד יומו האחרון

הכותל המערבי בשנת תר”ע. צילום: AMERICAN COLONY באדיבות אוצר התצלומים הלאומי

הרב יצחק אביגדור אורנשטיין נולד בשנת תרנ”ג בירושלים, לאביו הרב משה יהודה לייב אורנשטיין ולאמו מרת רייזיל. הרב אורנשטיין היה נצר למשפחה חב”דית חשובה. סב סבו, ר’ אורי אורנשטיין, היה ממונה כולל חב”ד הראשון בירושלים, ובמשך מאה שנים עברה השררה בין אב לבנו במשפחת אורנשטיין.

בצעירותו למד למד בישיבת “אהל משה”, שם ישבו יחדיו ארבעה דורות של משפחות אורנשטיין והגו בתורה. אפילו בירושלים של הימים ההם היה זה מאורע נדיר ביותר.

בשנת תרע”ב, הגיע לארץ יהודי נדיב בשם לייזרוביץ’, והצהיר כי הוא מקים ישיבה למצויינים, אליה יתקבלו רק עשרה תלמידים - שניים מכל ישיבה. התלמידים יקבלו אש”ל מלא על חשבונו, על מנת שישבו במוצא, הרחק משאון העיר ויהגו בתורה. למרות גילו הצעיר, נבחר להיות אחד משני המצטיינים של אהל משה ועבר לישיבה במוצא.

לאחר שכ”ק אדמו”ר הרש”ב ייסד את ישיבת תורת אמת חברון לפני מלחמת העולם הראשונה, עבר הרב אורנשטיין ללמוד בה. למרות שלא למד קודם לכן את תורת החסידות, הצליח בזמן קצר לעלות במעלות החכמה של הלימודים העמוקים בתורת חסידות חב”ד. הוא המשיך בלימודיו ב”תורת אמת” עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אז גורשו בחורי הישיבה שהיו ‘נתיני אויב’ כיון שרוסיה לחמה בטורקים ששלטו בארץ ישראל, והישיבה נסגרה.

מלחמת העולם הראשונה

לא רק הישיבה נסגרה. המלחמה פגעה קשות בתושבי ירושלים. היישוב בירושלים סבל חרפת רעב ומגפות שונות. יצחק אביגדור לא נשאר מחוסר מעש, ונרתם לפעילות ציבורית למען הנזקקים בועד העזרה ליהודי ירושלים.

בתקופה זו גם הייתה סכנת גיוס בכפייה לצבא הטורקי או מאסר וגירוש לנתינים זרים. בזכות הנתינות הספרדית שאבותיו רכשו בכסף מלא, יכול היה להתהלך חפשי מפחד השוטר והז’נדרם התורכי אשר ארבו לכל צעיר יהודי כדי לגייסו לעבודות צבאיות. כך יכול היה לעזור לכמה מחבריו להימלט מידי התורכים.

לפרנסתו עבד באותו הזמן בממכר מוצרי מזון שהיו נדירים בירושלים באותם ימים.

בעסקנות הכלל

מפנה חשוב ורב ערך חל בחיי הרב אורנשטיין לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים. אז קמה התעוררות בקרב יהודי ירושלים לארגן את חייהם הציבוריים. רבים מיהודי העיר נחלצו לעבודה זו. ר’ יעקב ישעיה, היה ממקימי ארגון הצעירים הדתיים ‘הצעיר הארץ ישראלי’, שלימים שינה את שמו ל’המזרחי הצעיר’, והיה אחד הפעילים הבולטים בארגון.

באותם ימים ייסד את בטאון ‘הדביר’ שפירסם מאמרי מחשבה והלכה והיה לעורכו. בעלון השתתפו חשובי רבני המזרחי באותם ימים, כשהאברך הצעיר כותב לצידם. אחד ממאמריו שהתפרסמו מאד, היה ‘חיקוי ועצמיות’, שנכתב בתגובה למאמר שתקף את ‘הרבנות החנוטה’ בעיתון חילוני, ובו דחה את טענות המקטרגים, כשהוא מסביר שאין איש בעולם שיוכל להחליף את חכמת המשפט העברי בחיקוי אירופאי זול.

בכל אותם שנים התעסק ר’ יצחק אביגדור עם סידורם בעבודה חקלאית במושבות בסביבה של בחורים שלא מצאו את מקומם בישיבה. ר’ יצחק אביגדור דאג להם לתנאי מחיה גשמיים ורוחניים במושבות. עבור אלו שלא יכלו לצאת, הקים את מכון ‘אהליאב”, שבו למדו מקצוע. עם התרחב גל העליה לארץ הקודש, היה ר’ יצחק אביגדור הממונה גם על סידורם של העולים בעבודות כאלו או אחרות.

בתרפ”ד, ייסד הרב אורנשטיין את ה’כפר העברי’, עבר להתגורר בו עם משפחתו שכבר מנתה שמונה נפשות, והיה האיש שעל פיו יישק כל דבר בכפר. הוא היה מזכיר האגודה, מנהל החשבונות, יו”ר ההנהלה, גזבר הכבוד ומוכתר הכפר. בזכותו, נשמר אורח החיים הדתי בכפר.

הכותל המערבי

בחודש תשרי תרפ”ט החלה פרשת הכותל המערבי, אשר תפסה מקום חשוב בחייו של הרב אורנשטיין. באותם ימים התקיימה אסיפה במהלכה הוחלט להקים ועדה שתפקח מקרוב על ענייני הכותל המערבי לטובת היהודים שבאו לפוקדו, אך זכויותיהם נפגעו מיחס הערבים והשלטון הבריטי. שם הוועדה נקבע ל”ועדת הכותל”. בראש הוועדה מונה הרב אורנשטיין.

בפרוטוקול שנרשם אז, נרשמו התפקידים שהוטלו עליו ועל ‘ועד הפועל’ שפעל לימינו:

א. בכל ימות הכנוס (כלומר, התפלות) וזמני הכנוס עליו להמצא שם.

ב. במשך כל הזמן שהיהודים נמצאים שם, עליו להשגיח על הסדרים.

ג. עליו להתבונן על עבודתם של השמשים ולהביא לפני הועדה בזמן הכי קרוב הצעה מעובדת לסדור עניני ההכנסות של הכותל, ועל יסוד ידיעות קודמות.

ד. עליו לנהל פנקס ולרשום את כל המקרים בעלי ערך המתהווים על יד הכותל המערבי.

ה. עליו לעמוד בקשר עם המשטרה הנמצאת סביב הכותל המערבי, ואם אפשר גם עם שכיני המקום.

ו. במקרים מפריעים יוצאים מן הכלל עליו למסור לוועד הפועל של הועדה.

כן הוטלו עליו תפקידים ספרותיים, היינו, לאסוף את כל החומר הנדפס והידוע בעל פה ביחס לכותל המערבי במשך דורות, וכן להיות גם המזכיר של ועדת הכותל המערבי.

המשכורת שלו נקבעה ל–‏10 לא”י לחודש. אולם, הועדה עצמה התפרקה מיד אחרי גמר תפקידה, אך האחריות המדינית והקשר המעשי הכרוכים בפקוח על הכותל המערבי, נשארו בידי הועד הלאומי ואגודת ישראל, אשר גם שילמו את משכורתו.

תמורת סכום פעוט זה, “משכורת רעב”, עבד בעבודה קשה ומפרכת, אך הוא ראה בתפקידו האחראי, כמשימת קודש. עבודתו בכותל המערבי הייתה קשה ואחראית, וגם מסוכנת במדה מסויימת. “בימים ובמצבים היותר קשים לא החסרתי כמעט יום אחד מלבקר את הכותל המערבי, ולא פעם עמדתי בחזקת סכנת נפש, ולא היה דבר שמנע אותי מלמלאות את עבודתי בשלמות ובאמונה”, כתב באחד ממכתביו לוועד העולמי. “העבודה היא גם קשה במובן הגופני, בשבתות אני נמצא בכותל המערבי מן הבוקר עד הערב, קרוב לשתים עשרה שעות ביום. יום יום אני נמצא על יד הכותל המערבי שעות אחדות. לבד זה הרי היא עבודה אחראית מאד לשמור על הסדרים בכותל המערבי ועל היחסים עם השכנים הערבים הגרים בסביבת הכותל המערבי, ואני חושב כי שמרתי כל הזמן על עבודתי ותפקידי באמונה.

“אבל, מצבי החומרי הוא כיום קשה מאד, כי משכורתי היא קטנה ביחס לצרכי הבית והמשפחה, וזה הכריחני לפנות אליכם בבקשה כי תתחשבו עם כל הנ”ל ותקציבו לי משכורת הגונה באופן שאוכל להתפרנס מזה”.

הבריטים, אסרו על הצבת ספסלים ברחבת הכותל המערבי. אולם השוטרים השומרים במקום שהכירו את ר’ יצחק משהותו היומיומית הארוכה בו, הציעו לו מספר פעמים את כסאותיהם על מנת שישב קצת לנוח, אך הוא תמיד סרב. “מה שאסור ליהודי אחר, אסור גם לי”.

כרב מפקח, בא–כח הרבנות הראשית והמוסדות הלאומיים, היה הרב אורנשטיין מקבל, בשם המוסדות, פני אישים חשובים ואורחים רשמיים שבאו לבקר ליד הכותל המערבי.

חבר בועד המנהל של כולל חב”ד

במהלך ביקורו של אדמו”ר הריי”צ בארץ הקודש בשנת תרפ”ט, ביקר גם במשרדי ‘כולל חב”ד’ (בשכונת ‘מאה שערים’ בירושלים). הזדמנות זו נוצלה על ידי גבאי כולל חב”ד להפציר ברבי כי יאות לקבל על עצמו את נשיאות ה’כולל’. הרבי התנה את נשיאותו בקבלת בעלות מוחלטת על הכולל, מינוי אנשים מצדו בהנהלה ובנוסף לכך דרש שכל חברי הכולל יתחייבו לעמוד בתקנות שהוא יתקן. הנהלת הכולל הסכימה לכל התנאים. בשלב ראשון מינה כבא כוחו את הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב והשאיר את ההנהלה הקודמת על מכונה עד אשר ישלח את תקנות הכולל.

לאחר קבלת הנשיאות ערך מספר שינויים בהנהלת הכולל - ולצד בא כוחו הרב אליעזרוב, הוסיף ומינה אישית גם את החסידים הרב דוד לבנון ואחריו גם הרב אורנשטיין כחברי ועד המנהל מטעמו. בכך החל למעשה למלאות למעשה את תפקידי אבותיו בכולל.

הרב אורנשטיין רתם את כל מרצו וכישוריו כדי לנהל ולכלכל בתבונה את צרכי הכולל הותיק הזה, שנמסר לידו. בשרותו בכולל היה אב למאות משפחות עניים של הישוב החב”די, אלמנותיו ויתומיו.

בשנת תש”א היה שותף לייסד את אגודת חסידי חב”ד באה”ק ושמרכזה יהיה ירושלים, נסיון זה לא עלה יפה. היה זה מספר חודשים לפני שייסד אדמו”ר הריי”צ את אגו”ח באה”ק. אך כאשר ייסד אדמו”ר הריי”צ את אגו”ח, הצטרף הרב אורנשטיין לאגודה שהוקמה מחדש והיה חבר בה עד יומו האחרון.

היה חסיד ומקושר לרבי הריי”צ. כאשר הודיע הרבי על כתיבת ספר תורה של משיח, היה ר’ יצחק אביגדור הממונה על איסוף התרומות ברחבי ארץ הקודש. הוא גם נמצא כמובן ברשימת הקונים הראשונה שנשלחה על ידי מזכיר הכולל הרב אליעזרוב אל הרבי.

גם עם הרבי מלך המשיח היה לו קשר עוד קודם הנשיאות. כאשר חיתן את בנו, הורה הרבי לרב הבלין לתת לו מתנה נאה עבור שמחת חתן וכלה, וכתב לו מכתב אישי ובו הוא מאחל לו מזל טוב, כשהוא מוסיף ביאור ארוך במטרת ירידת הנשמה לעולם, ולא היתה זו הפעם היחידה בה זכה לקבל מהרבי מכתב עם ביאור ארוך בתורת הסוד.

בעיר העתיקה

כשנכנס לגור בירושלים העתיקה, מצא במקום ישוב דל שהלך והצטמק, עד שהגיע בשנים האחרונות לאוכלוסיה דלה בת שלשת אלפי נפש. חלק גדול מהם היו עניים ודלים, וביניהם היה אחוז הזקנים גבוה. חלקם למדו בישיבות וחלקם הזדקקו למחלקה הסוציאלית של ועד הקהילה, ורק מיעוטם היו חנונים ופועלים שכירי יום, אשר מקום פרנסתם היה מחוץ לחומות.

הרבה מרץ וזמן הקדיש הרב אורנשטיין למשימה שנטל עליו למשוך כוחות צעירים לרובע, לחזק את האוכלוסייה היהודית ולפתח במקום מקורות פרנסה. ביזמתו הוקם ועד של אישים שונים מהצבור הירושלמי שהכין תכניות להקים בתי מלאכה ותעשיית בית, לבנות בנינים משותפים על המגרשים הריקים בדרום הרובע סמוך לחומה, ולרכוש את החצרות שהיו לערבים באזור היהודי בעיר העתיקה, ובייחוד ברחוב הקראיים.

אולם, הקשיים היו גדולים, הכרת הנחיצות לפעולות אלה לא חדרה במידה מספקת להכרתם של המוסדות והצבור ולא נמצאו הכספים הדרושים, ומכל התכניות הגדולות לא יצא כמעט כלום. מובן מאליו כי אילו בוצעו התכניות לשיקום הרובע היהודי אפילו בחלקם, כי אז היה גורל הישוב היהודי בעיר העתיקה שונה לגמרי.

הרב אורנשטיין דאג לקבל כסף לתמיכה בעניי העיר העתיקה ממקורות שונים. הוא קבל כספים מיהודי עשיר ששמר על עלום שמו, מאגודת “אחווה” שהוא היה אחד האחים המכובדים בתוכה, ומהמועצה הדתית של קהילת ירושלים.

הוא היה מקבל בביתו את העניים ונתן לכל אחד ואחד מהם את המגיע לו מדי יום ביומו והיה עסוק בכך במשך כמה שעות. אם כי דבר זה הכביד עליו מפאת שהיה עסוק בלימודיו ובמחקריו התורניים, קבל זאת עליו באהבה.

הרב אורנשטיין פעל גם למען חיזוק המצב הרוחני של יהדות העיר העתיקה. לשם כך יסד ישיבה שנקראה “מדרש שמואל” על שם כ”ק אדמו”ר מהר”ש, וטובי האברכים בעיר למדו בה בשעות הלילה. הרב אורנשטיין ניהל את הישיבה, כשאיתו בצוות עובדים גם הרב יוסף יצחק נאה והרב אלכסנדר סנדר יודאסין.

בלוח ירושלים נדפס בשנת תרפ”ז: “מטרותיה של הישיבה הק’ … לשקוד לתקנתו של חוג הלומדים והנוער החרדי, בעיקר שבעיר העתיקה, לקבוע מרכז חב”ד ומתיבתא מרכזית ללמודים קבועים, ש”ס ופוסקים וכו’ ודא”ח לפי תורת כ”ק רבותינו הקדושים נבג”מ זיע”א”.

גם בית הכנסת הקים במקום עבור חסידי חב”ד שהתגוררו בעיר העתיקה.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הקים על פי הוראת הרבי ‘חברת תהילים’, שאנשיה הפילו תחנונים בפני בורא העולם יומם ולילה על אחיהם האומללים שבגולת אירופה.

אין קידוש ליד הכותל

לאחר הכרזת האו”ם הידועה בכ”ט בנובמבר, אסרו הבריטים על היהודים לרדת אל הכותל המערבי. ביומנו תיאר הרב אורנשטיין את כאבו על כך שלא יכל לרדת אל הכותל המערבי, כשהוא כותב בכאב: “אין עושים קידוש בשבת ליד הכותל” כשכוונתו לקידוש שנהג לערוך בכל שבת בחדרו הקטן הסמוך לכותל.

עינם של הבריטים הייתה צרה בפעולותיו הרבות לביצור החיים היהודיים ברובע היהודי, וכך, במחצית חודש טבת תש”ח יצא הרב אורנשטיין את העיר העתיקה לסדר את עניני “כולל חב”ד”, ועניני חברת “הכפר העברי”. בבואו לוועד הקהילה כדי להצטרף לשיירה כדי לשוב לביתו בירושלים העתיקה, הופתע מרה משחסמו האנגלים לפניו את הדרך ולא נתנו לו לחזור לביתו, בטענה שתפקידו ליד הכותל המערבי הסתיים, ואין לו מה לעשות עוד בעיר. משטען ששם ביתו, הודיעו לו שיעבירו אליו את אשתו וילדיו.           

העובדה שלא יכול היה לחזור לירושלים העתיקה, ציערה אותו מאד, והוא עשה מאמצים כבירים לחזור לביתו. על אף עצת ידידיו הרבים ועל אף תחנוני אמו הזקנה לכולם היה אומר ועונה: “שם מקומי, בין אחי לסבל, ולא פה. הלא חיים שם, ברוך השם יהודים רבים ועיר שלמה נלחמת ועומדת על נפשה”.

לאחר מאמצים רבים ובלתי פוסקים מצדו ומצד גורמים חשובים אחרים כמו הרב הרצוג ונשיא הועד הלאומי דאז מר יצחק בן–צבי, הורשה הרב אורנשטיין לשוב לביתו.

בתחילת המצור הערבי על העיר העתיקה בימי מלחמת–העצמאות, היה יוצא תדיר לירושלים החדשה על מנת לגייס כסף לאחיו הנצורים שברובע היהודי. באחת הפעמים נחסמה דרכו בעקבות המלחמה, וידידיו הפצירו בו שיישאר. אך לאחר ששמע כי ביתו פוצץ על ידי הבריטים ובנו נפצע, העביר את משפחתו אל מחוץ לחומות והתגנב בדרך לא דרך אל העיר העתיקה וכספי התרומות בידו כשרק אשתו לצידו.

לידידו בארצות–הברית, ששאל אותו למה דווקא התעקש לרדת למקום–הסכנה, ענה: “אם נגזר על מאן–דהוא לעלות קרבן על קדושת ירושלים העתיקה ומקומותיה הקדושים הרי אני מחויב בכך מכל אדם אחר”. ביתו, שעמד על הגבול בין הרובע היהודי ובין הרובע הערבי ושימש עמדה לאנשי–המגן, נחרב כולו ועלה באש על ספרייתו הגדולה וכתבי–היד החשובים שלו.

הרב אורנשטיין התייצב מיד בשורת ראשוני המגינים ונתמנה למנהל העניינים האדמיניסטרטיביים של תושבי הרובע. במשך שלושת החודשים שבהם כיהן בתפקיד זה, הראה את יכולתו בהסדרי עבודה, הגנה, ועידוד הרוחות בכלל, ולמעשה היה האחראי לכל שטחי–החיים. יומיים לפני נופלו, סייע בידיו ממש להביא לקבורה במגרש בתי–מחסה את מגיני הרובע שנפלו באותו שבוע, והוא, כאבי “היישוב הישן”, אמר את ה”קדיש” האחרון על קברם.

בפסח שני, אך השכים הרב אורנשטיין ויצא לטול את ידיו, ופגז נחת סמוך אליו והרג אותו ואת אשתו עוד טרם הספיק לקיים את מצות הבוקר הראשונה. הנאהבים והנעימים בחייהם, במותם לא נפרדו.  ה’ יקום דמם.

לאחר מותו התגלה בין כתביו פירוש שכתב על ‘ערוך השלם’, לפי סוגיות הש”ס. אך אוצר שהיה בעיצומה של הכנתו אבד: בשנת תש”ה הטילו עליו הנהלת ‘כולל חב”ד’ לאסוף את אגרותיו של אדמו”ר הזקן הקשורות לארץ ישראל. לאחר עמל רב הצליח לקבץ 24 אגרות שעסקו בארץ ישראל, אולם הוצאת הקובץ נדחתה ועם פטירתו אבדו גם חלק מהאגרות.

מקורות: כתבתו של מנחם זיגלבוים ב’בית משיח’ גיליון 583, חב”דפדיה, הדביר, נודע בשיעורים, מבית הגנזים, מבחר מאמרים למחשבת חב”ד, מקדש מלך