על הנגיד החסידי ר’ בערל ווייס, אומרים מכריו וידידיו, כי הוא היה קודם כל ‘חסיד’,

 על הנגיד החסידי ר’ בערל ווייס, אומרים מכריו וידידיו, כי הוא היה קודם כל ‘חסיד’, ורק אחר–כך ‘נגיד’ * מאז התקשר לראשונה לרבי מלך המשיח, לא זז בעסקיו כמלוא נימה בלי לקבל את ברכתו של הרבי, ודבריו של הרבי היו עבורו קודש קודשים * במלאת ארבע שנים לפטירתו של בעל הצדקה הגדול מלוס–אנג’לס, פנינו לכמה ממכריו הקרובים, שחשפו בפנינו מסכת מרתקת של התקרבותו לחב”ד, יחידויות עם הרבי מלך המשיח ומופתים נדירים להם זכה

תורה וגדולה

לפני ארבע שנים, הלך לעולמו איש החסד המפורסם, הנגיד החסידי הרה”ח ר’ בערל ווייס ע”ה מקליפורניה. ר’ בערל, שהגיע אחרי השואה ללוס אנג’לס שבארה”ב, התקרב לחסידות חב”ד על ידי השליח המפורסם הרה”ח ר’ שמואל דוד רייטשיק ז”ל ומאז נתקשר בעבותות אהבה רבה לרבי מלך המשיח, וזכה לקבל יחס מיוחד מהרבי, שנהג בו בחביבות יתירה.

ר’ בערל זכה לתמוך במשך עשרות שנים במוסדות תורה רבים והיה ראש וראשון לנתינת צדקה וחסד בכל תחום. ביתו היה פתוח לרווחה והוא נודע בפעולותיו הברוכות למען הכלל, מתוך מסירות ומאור פנים.

‘כמעט פגישה’ עם הרבי הריי”צ

מוצאו של ר’ בערל היה מבית חסידי באזור “די זיבן בערגן” ברומניה, שם למד אצל הרב האזורי ר’ יוסף השוחט. המלמד היה יהודי חסידי, ששילב בשיעוריו סיפורי חסידים והכניס בתלמידיו את האהבה לחסידות, ליראת שמיים ואהבת צדיקים.

פעם אחת דיבר המלמד על “שולחן ערוך הרב” של בעל התניא. כאשר ר’ בערל שאל אותו מיהו “שולחן ערוך הרב” — הגביה המלמד את ידו ואמר: “דער שו”ע הרב איז געווען א תלמיד פון דעם הייליקן מגיד וואס דער מגיד האט אויף אים געזאגט הלכתא כרב” [=בעל “שולחן ערוך הרב” היה תלמיד של המגיד הקדוש, והמגיד אמר עליו — “הלכתא כרב”]. ר’ יוסף הוסיף שנכדי הרב גרים בליובאוויטש והם אדמו”רים. מילים ספורות חוללו ברבות השנים תפנית בחייו של ר’ בערל.

לאחר השואה הנוראה, חלה ר’ בערל ושהה בבית רפואה במחנות המעבר בגרמניה. מיד לאחר שהתאושש, החל לחפש אפשרות להמשיך את לימודיו התורניים. הוא השיג עיתונים יהודיים, ובאחד מהם ראה ידיעה שסיפרה כי הרבי מליובאוויטש נמצא בניו יורק. כשקרא את הדברים הללו, נזכר בדבריו של המלמד אודות “שולחן ערוך הרב” ונכדיו שנמצאים בליובאוויטש, והחליט שהוא חייב לנסוע לאמריקה שם נמצא הרבי.

ר’ בערל הגיע לניו–יורק בקיץ תש”ח. בשבוע הראשון לשהותו, הציעה כלתו שילכו יחד לבקר את דודהּ שהתגורר בשכונת וויליאמסבורג. הדודים שמחו מאוד לראות שאחייניתם השתדכה עם בחור יודע ספר, וסיפרו לו כי בנם לומד בישיבת ליובאוויטש.

נפעם מהשגחה הפרטית, סיפר להם ר’ בערל על רצונו לראות את הרבי מליובאוויטש. הדוד יעץ לו, שבמוצאי החג ילך בנם אל הרבי, ואז יוכל להצטרף אליו. אולם ההשגחה העליונה רצתה אחרת, ולקראת צאת החג שקע ר’ בערל בשינה עמוקה, עד שקרוביו לא רצו להעירו, וכך הפסיד את ההזדמנות לראות את הרבי הריי”צ.

בהמשך קיבל את הזמנת דודו שהתגורר בקליפורניה, לבוא להתגורר בלוס–אנג’לס, בה מזג האוויר נוח ובריא יותר עבורו. כך חלפו עוד כמה שנים טובות עד שהגיע לליובאוויטש.

הקשר הראשון עם חב”ד

ר’ בערל התחתן בקליפורניה. כשנה לאחר מכן הגיע לשם החסיד ר’ שמואל דוד רייטשיק בשליחות הרבי הריי”צ. הנהגתו החסידית של הרב רייטשיק הזכירה לר’ בערל את החיים היהודים האותנטיים בעיירה היהודית שלפני השואה, ובין השניים נוצר קשר חזק.

באלול תשי”ז, בטרם נסיעתו של הרב רייטשיק אל הרבי, פגש אותו ר’ בערל וביקש לכתוב לרבי “קוויטל”, כפי שנהוג אצל חסידי פולין. הרב רייטשיק לקח ממנו את ה”קוויטל” אליו צורף סכום הגון, וכאשר חזר מהרבי הביא לו חתיכת ‘לעקאח’ ו’משקה’ שקיבל עבורו מהרבי. ר’ בערל אמר ‘לחיים’ יחד עם הרב רייטשיק, ואפשר לומר שמנקודה זו והלאה, הפך להיות מקושר לרבי.

הוא החל לשאול את הרבי לפני כל עסקה שעשה, וראה הצלחה מופלגה. בהשפעת הרב רייטשיק החל לשלוח לרבי כספי “מעמד”, וראה בגלוי שמאותו רגע ואילך נפתחים כל השערים והצינורות.

ר’ בערל היה בעל צדקה גדול והעניק יחס מיוחד לכולם. לראש ישיבה כמו לחסר בית. גם אם לא היה לו מזומן — לווה כסף כדי לתת צדקה. בין השאר היה תומך ומסייע רבות לשד”ר בקליפורניה הרב שמואל דוד רייטשיק. הוא אף היה נותן לו כסף לרכישת ‘כתבים’ עבור הרבי.

בכלל, ר’ שמואל דוד היה אוסף כסף למטרות שונות של הרבי, ומעביר את הכספים לרבי. פעם אמר ר’ בערל ליהודי  אחד ממכריו: ‘כשרייטשיק יגיע אליך, תכתוב צ’ק פתוח בלי סכום והרבי יחליט כמה’. אותו יהודי אכן שמע לעצה ונתן צ’ק. אחרי כמה שבועות קיבל טלפון מהבנק ואומרים לו שנכתב על ההמחאה סך ארבעת אלפים דולר. למרות שבשנים ההן זה היה סכום גדול, הוא אישר לבנק לפרוע את הצ’ק. כמה שבועות לאחר מכן, הרוויח הלה בעיסקה שעשה, 40 אלף דולר!..

ממה התפעל ר’ בערל?

באותן שנים רכש ר’ בערל כמה בתי אבות, ובעקבות זאת ביקש לקנות כמות גדולה של כלי מיטה במקום לשכור אותם. מישהו הבטיח להלוות לו את המימון הדרוש, אך כעבור זמן חזר בן והודיע שאינו יכול להלוות את הסכום האמור.

בעודו חושב כיצד יוכל לצאת מהסבך, הגיע למשרדו הסוכן של כלי המיטה, בחברת הגוי הממונה עליו. כאשר סיפר להם שהוא מחפש מישהו שילווה לו את הסכום החסר, שאל הגוי כמה הוא צריך. ר’ בערל נקב בסכום, והגוי אמר שיש להם קופה להלוואות עבור קונים טובים. הוא אינו יודע כמה יש להם עתה בקופה, אך הוא חושב שיוכל להלוות לו את רוב הסכום הנחוץ. בסופו של דבר הצליח ר’ בערל לקבל את כל הסכום — 10,000 דולר — בהלוואה, באחוזים נמוכים מאוד.

ר’ בערל זקף את ההצלחה הניסית לברכתו של הרבי, והחליט שהוא חייב לנסוע בעצמו ל–770. בחול המועד סוכות הגיע לראשונה ל–770. הוא היה רגיל שאצל חסידי פולין נכנסים לרבי “לקבל שלום”, אבל הרב רייטשיק הסביר לו שבחב”ד זה שונה, ואי–אפשר סתם כך להיכנס אל הרבי. למחרת בבוקר, ביום שלישי של חול המועד, ראה את הרבי לראשונה.

באותם ימים לא הייתה עדיין בימה מיוחדת לרבי והוא עמד בפשטות ליד הקיר. ר’ בערל תפס עמדת תצפית והמתין בדריכות ל”הלל”. הוא היה בטוח שיראה “נענועים” בקול רעש גדול כמו שנהגו אדמו”רים אחרים. הוא הניח את הד’ מינים שלו בצד, והמתין לנענועים של הרבי. והנה הרבי לקח את הלולב ואת האתרוג וערך את הנענועים ללא שום סממן חיצוני בולט… ר’ בערל שם לב שהרבי מקרב את ארבעת המינים ללבו, דבר שאצל חסידי פולין לא היה נהוג. כן שם לב שהרבי האריך מעט ב”אנא ה’ הושיעה נא”… אחרי הושענות שרו “הושיעה את עמך” בהתעוררות גדולה, ואחרי התפילה הרבי יצא מבית הכנסת. כיון שכלפי חוץ לא נהג הרבי בשום דבר מיוחד, לא התנענע יתר על המידה, לא הגביה את קולו וכדומה — עמד ר’ בערל והביט בפניו הקדושות של הרבי. מיד לאחר אותה תפילה ראשונה במחיצת הרבי, הבין ר’ בערל שכאן זה משהו אחר.

בתפילת ערבית של ליל שבת, עמד ר’ בערל קרוב לרבי. כאשר החזן סיים את ברכת “השכיבנו”, החל ר’ בערל לומר בהתלהבות “ושמרו” כנהוג אצל חסידי פולין. רק כאשר סיים לומר, שם לב שבעצם הוא היחיד שאומר, וכולם שותקים… אחר–כך, כאשר נכנס ליחידות עם בתו, העניק לה הרבי ספר תהלים, באומרו: זה לפי כל הנוסחאות…

בשמחת תורה לקח ר’ בערל את בנו יונה מרדכי ל–770. לפני ההתוועדות של הרבי סיפר לו הרב רייטשיק שאפשר לגשת לרבי עם בקבוק יין, כפי שהיה נהוג אז. ר’ בערל ניגש אל הרבי עם הבקבוק, ואמר לרבי ‘לחיים’. הרבי נתן לו חתיכת ‘לעקאח’ ובירכו בהצלחה. ר’ בערל, שהיה נתון אז בהתעוררות גדולה, אמר לרבי שהוא מקבל על עצמו לתת לרבי מאה אלף דולר. היה זה אז סכום עצום… אך הרבי רק ענה “לחיים ולברכה” ולא התפעל מזה כלל וכלל.

דווקא האדישות הזאת בה התייחס הרבי למאה אלף דולר, ‘תפסה’ את לבו של ר’ בערל. במקום אחר הרבי היה אומר מיד מילה טובה ומושיב אותו במזרח, ואילו כאן הרבי אמר לו “לחיים ולברכה” ותו לא…

חלפו כמה ימים והגיעה שעת ה”יחידות”. לקראת הרגע הזה הדריך אותו הרב רייטשיק ואמר כי אם ברצונו לקבל את מרותו של הרבי, עליו להימנע מלתת לרבי יד ולא להתיישב. כאשר נכנס ליחידות, הרבי קם ושאלו: “נו וייס, איר האט זיך שוין אפגערוהט?” [= האם הספקת לנוח משמחת תורה], ור’ בערל ענה: “כן, ב”ה”. הרבי הושיט את ידו והציע לו לשבת. הוא סירב.

ר’ בערל נתן לרבי את הקוויטל ואמר לרבי שהוא מקשר את הצלחותיו לברכותיו של הרבי. הרבי דיבר אתו על כמה עניינים, ולבסוף אמר: “בנוגע לנתינה הגדולה שהבטחת לתת לצדקה, הרי הבעל–דבר יבוא וינסה לשכנע אותך מדוע אתה נותן כזו נתינה, תשמור שהבעל–דבר לא יצליח לשכנע אותך”. כאשר ר’ בערל השיב לרבי, שאצלו אין זה בעיה, שכן הרבי ייתן לו ברכה שלבעל–דבר לא תהיה שליטה… — הרבי חייך.

מאז ואילך החל ר’ בערל מתכתב עם הרבי לעיתים קרובות, וזכה לתשובות של מכתבי עידוד וחיזוק. בתקופה שלאחר חזרתו מהרבי אף קנה בית דומה מאוד ל–770. ואכן, היה זה בית פתוח במיוחד לליובאוויטש. הרב קזרנובסקי ז”ל היה מגיע מזמן לזמן וכל ההתוועדויות היו בביתו של ר’ בערל.

הוא עוד ידפיס ספרי ליובאוויטש

כאשר האווירה בבית הייתה סביב הרבי, לא פלא שהבן הקטן, משה אהרן, השתוקק להצטרף לאביו בנסיעתו לרבי. ר’ בערל התייעץ על כך עם הרב קזרנובסקי, שהביע את דעתו שאין לקחת ילדים קטנים לרבי. אולם באחת היחידויות פנה הרבי לר’ בערל ושאל: “בן כמה משה אהרן?” ר’ בערל סיפר לרבי שבנו מאוד רוצה לבוא לרבי, אך הרב קזרנובסקי אמר שאין מביאים ילדים לרבי. הרבי פטר את החשש בביטול באמרו: “אה, איר זאלט אים בריינגען” [= אה, תביא אותו!].

ר’ בערל סיפר לרבי שהשתוקקותו של בנו להגיע לרבי גדולה כל כך, עד שבהיותו בחדר, ביקש מהמלמד נייר, וכאשר שאלו המלמד בשביל מה, ענה: בשביל לעשות סידור ליובאוויטש. אמר הרבי: “ער וועט נאך דרוקן ליובאוויטשער ספרים…” (= הוא עוד ידפיס ספרים של ליובאוויטש).

בשנה אחרת — היה קר מאוד. למרות שהיה עם חום גבוה, לא וויתר ר’ בערל על הנסיעה לרבי, אולם ביקש מבניו להישאר בקליפורניה. כאשר הרבי נכנס להקפות, הרגיש ר’ בערל לפתע שהוא הבריא לגמרי ונהפך ממש לאדם אחר. אחר כך ביחידות, סיפר לרבי מדוע לא הביא את הילדים. וכאשר שאל אותו הרבי איך הוא מרגיש עכשיו? ענה, שכאשר הרבי נכנס להקפות הוא התחיל להרגיש כאדם אחר. הוא רמז לרבי על הסיפור הידוע שאדמו”ר הזקן ציוה פעם להביא להקפות את כל החולים, והרבי חייך.

כאשר ר’ בערל אמר לרבי שבנו מרדכי יהיה בשנה הבאה בר מצווה, אמר הרבי שזו הזדמנות לבוא עם כל המשפחה. וכך היה: לשנה באה הגיע ר’ בערל לרבי עם כל המשפחה.

חגיגת הבר מצווה של יונה מרדכי נערכה בסוכה, והרבי הורה לרב חדקוב להשתתף. ביחידות של אותה שנה הרבי כבר לא הושיט את ידו ולא הציע לר’ בערל לשבת. עד אז, במשך חמש שנים, הרבי היה תמיד מציע לשבת. ר’ בערל הבין שמעתה הרבי מתייחס אליו כחסיד מן השורה.

הרבי: בליבריה תתחולל מהפיכה

את כל הצלחותיו העסקיות זקף ר’ בערל לזכותו של הרבי. הוא לא זז בעסקיו כמלוא נימה בלי לשאול על כך תחילה את הרבי, וכפי שיעידו הסיפורים הרבים בהמשך.

הרב מנחם מענדל לבקובסקי ע”ה, מידידיו הקרובים, שלמד איתו בקביעות, היה עד מפעם לפעם לעסקים שניהל. סיפר על אחד המקרים שנחרתו בזיכרונו: “פעם למדנו יחד, כשפתאום צלצל הטלפון. לא שמעתי את השיחה מהצד השני, אלא רק את דבריו. כפי שהבנתי, מישהו בצד השני של הקו הציע לו להשתתף בעסק כלשהו ושכנע אותו להשקיע בזה, אך ר’ בערל אמר: ‘אני לא יכול לעשות בלי הסכמה של הרבי’.

“כנראה שההוא המשיך להפציר ולשכנע, אך ר’ בערל חזר ואמר: ‘אני לא עושה בלי הסכמה של הרבי’. כנראה שהאיש הוסיף ושאל האם זה מחייב גם אותו, ור’ בערל השיב: ‘אני לא יודע מה לגביך — ייתכן שבשבילי זה לא טוב, ובשבילך זה כן טוב. עליך לשאול בנפרד את הרבי. מכל מקום, אני לא יכול לעשות דבר מבלי לקבל את הסכמתו של הרבי וברכתו’.

“פעם אמר לי שכאשר עשה עסקאות מבלי לשאול את הרבי, הוא הפסיד.

“בכלל, כל דבר שהיה קשור לרבי — הוא היה ראש וראשון. הוא סייע לשלוחי הרבי, לפעמים בנתינה ולפעמים בהלוואות. ידוע לי שפעם הוא כתב לרבי שיש הרבה שלוחים שהוא מסייע להם, אך ההוצאות הן גדולות ואין לו את היכולת לממן את הכול. הרבי השיב לו (התוכן): הרי הוא נושא בעול עם הקב”ה. אח”כ הרבי אמר לו “גאר גרויס” [=ללכת ‘בגדול’].

באחת ההזדמנויות הוסיף וסיפר ר’ בערל סיפור מפעים:

“פעם ביחידות אמרתי לרבי שמציעים לי להשקיע כסף בעסקאות יהלומים בליבריה. מדובר היה על סך של מיליון דולר. מדובר היה בכמה סוחרי יהלומים  מאנטוורפן הידועה בבורסת היהלומים הגדולה שבה. סיפרתי לרבי שהשבתי להם כי אהיה מוכן להשתתף בהשקעה רק אחרי שהרבי יאשר זאת. הסוחרים, חלקם יהודים חסידים מאנטוורפן שרצו מאוד שאכנס לעסק, שאלוני: ואם הרבי ישלול זאת, לא תסכים להיכנס לעסק? הם לא יכלו להבין זאת. למרות שגם הם נהגו לבקש ברכה מהרבי שלהם — אך מעולם לא ביקשו אישור לעסקה, שהרי מה רבי מבין בביזנעס?…

“ביחידות הקרובה העליתי את השאלה. הרבי הקשיב ואז אמר לי שלא להיכנס לזה, מאחר שבליבריה צפויה להתחולל מהפכה. שאלתי את הרבי: ‘הייתכן? — הרי ידוע שליבריה נקראת ‘שוויץ של דרום אפריקה’?’ אך הרבי חזר על דבריו והשיב שנראה לו שבליבריה תתחולל מהפכה, והוסיף: ‘אם אתה בכל זאת רוצה, אתה יכול להשקיע, אבל בתנאי שתוכל להוציא את הכסף מיד, בכל רגע שיידרש’.

“כשחזרתי עם תשובת הרבי לחסידים באנטוורפן, הם היו מאוכזבים מאוד, ולא האמינו איך יכול להיות כדבר הזה, מהפכה במדינה הכי יציבה באפריקה?!

“כשנה לאחר מכן השקעתי כמה אלפי דולרים בקניית יהלומים. דיברתי עם מתווך  יהלומים שיקנה עבורי בליבריה יהלומים אך מיד לאחר מכן ייצא מהעסקה. נתתי לו את הכסף, והוא קנה בו אבנים גולמיות שצריך לעבדן. זמן קצר לאחר מכן, פרצה שם מהפכה אותה חזה הרבי מראש. האבנים נשארו שם בגלל המצב, והמתווך החזיר לי רק חלק מהכסף. חלקו האחר לא הוחזר לי עד היום — אבל ב”ה שלא השקעתי מיליונים ולא הפסדתי…

“ביחידות אחרת, שאלתי את הרבי האם להיכנס עם החברה שלי לבורסה ועל ידי כך לגייס הון. אמרתי לרבי שאנשי עסקים אמרו לי שבדרך זו אפשר להיות מיליונר בזמן קצר ‘וכך אוכל לתת מיליון דולר למוסדות הרבי’, סיכמתי את דבריי.. אבל הרבי מצדו כלל לא הגיב.

“לאחר שתיקה אמר לי: ‘למה אתה צריך בעלי בתים עליך?’ [כשהופכים חברה לציבורית, ציבור המשקיעים הופך להיות הבעלי–בתים האמתיים]. בסופו של דבר הרבי נתן לי את ברכתו הקדושה.

ופתאום הוא שאל אותי: “וואס וועט איר מיר געבען?” (= ומה תתנו לי?)

עניתי מיד: “כל אשר לי הנני מוכן ומזומן לתת לרבי”.

“בפעם הבאה שתבוא לכאן, תביא לי “טויזענט בלאט גמרא”! (אלף דפי גמרא)” באה תשובתו של הרבי…

הרוויח פי חמש

מספר ר’ נפתלי אסטולין, משלוחי הרבי בקליפורניה ומי שזכה להכיר מקרוב את הרב ווייס:

“באחת השנים, בהתוועדות שמחת תורה, הרבי דיבר על כך שכאשר מתחייבים סכום גדול — הקב”ה יתן פי חמש. הרבי אמר: עדיף שהקב”ה יהיה חייב לך, מאשר שאתה תהיה חייב לקב”ה. והוסיף הרבי, שמי שיחליט כעת שלאחר שמחת תורה יתן סכום כסף לצדקה - הרי הקב”ה יהיה חייב לו.

“שנינו, ר’ בערל ואני, היינו באותה התוועדות. ידעתי שהמצב הכלכלי של ר’ בערל לא טוב באותה תקופה, אבל כאשר נפגשנו ברחוב קינגסטון הייתי בהתפעלות גדולה ואמרתי לו: ‘שמעת מה הרבי אמר? עכשיו זה הזמן להחליט לתת צדקה בשפע’.

“אמר לי ר’ בערל בצער: ‘אני רוצה, אבל אין לי’. “שאלתי אותו ‘כמה?’ הוא אמר שלפחות מאה אלף דולר.

“אמרתי שאם כך אני אקח הלוואה מהבנק על החשבון. בו במקום נתן לי ‘נשיקה חסידית’… ואכן הצלחתי להשיג הלוואה עבורו, ושלחתי את הסכום לרבי. כעבור כמה חודשים הרוויח בעסקה מסויימת פי חמש…”

בפעם אחרת הגיע לרבי וביקש את רשותו לעשות עסק מסוים. הרבי אמר לו: “ר’ בערל. זה לא גלאט”. על השולחן היה מונח ספר תהלים והרבי תפס ואמר: ‘תדפיס כמה אלפים. זה עסק ישר וחלק’.

הרבי מלווה מקרוב את משפחתו

ר’ בערל ראה את התממשות ברכותיו של הרבי בכל פרט בחייו, הן במשפחתו והן בעסקים.

על אחת הפרשיות הפרטיות סיפר ר’ בערל:

“באחת השנים, לפני ראש השנה כתבתי לרבי שאני מקווה לבשר בשורות טובות, והרבי התעניין ביחידות בכל פרטי הבשורות הטובות.

“ואז החלה פרשת בני משה אהרן. היתה לו בעיה בחוט השדרה, והרופאים החליטו לנתחו. מצד שני, הם פחדו לבצע את הניתוח מאחר שחששו לפגוע בעצבים מרכזיים, שפגיעה בהם תזיק לכל תפקוד הגוף רח”ל. הם קיוו שהילד יתרפא מעצמו, ‘ואם לא יתרפא, איננו יכולים לעשות דבר’, אמרו.

“בינתיים הילד סבל מייסורים גדולים כתוצאה משריר שנמתח. גם תרופות לשיכוך כאבים לא עזרו, ובלית ברירה החל ללכת בעזרת קביים. כעת נוספה לסבלו הגופני של הילד, גם בושה. הוא היה קטן עדיין, ופחד שהילדים יצחקו ממנו שהוא הולך עם הקביים. כתבתי לרבי על כל העניין. באותה תקופה לא כתבתי לרבי לא על הביזנעס ולא על שום נושא אחר, אלא אך ורק על משה אהרן. בקשתי ברכה גדולה והרבי ענה לי “אזכיר על הציון”.

“לחג השבועות נסענו אל הרבי. בהתוועדות השבת שלפני שבועות, דיבר הרבי על מצוות הצדקה והזכיר את דברי המדרש (על הפסוק “מלווה ה’ חונן דל”) האומר כי הקב”ה מבטיח למי שהחיה את נפש העני שכאשר בנו יהיה זקוק לישועה, היא תבוא. ישבתי בהתוועדות, ומיד הבנתי שהרבי אומר כאן שבזכות הצדקה איוושע. אחרי החג נכנסתי ליחידות ושוב ביקשתי עבור משה אהרן. הרבי אמר לי לשאול רב על כל העניין, אבל אני אזרתי עוז ועניתי לרבי שאיני רוצה לשאול רב. אני רוצה שהרבי ייתן ברכה שמשה אהרן יהיה בריא. אמר לי הרבי: “נו, תגידו לרופאים שאינכם רוצים לעשות ניתוח”. אמרתי: טוב, אומר לרופאים שהרבי אמר לא לעשות ניתוח, והרבי הסכים.

“כשחזרנו הביתה, הורע מצבו של הילד עד שהרופאים רצו לאשפזו שוב. אמרתי להם שהרבי אמר שלא לנתח! הם לא יכלו להבין את הסירוב שלי לניתוח למראה הילד הסובל ייסורים וגם לא הציעו טיפול חליפי.

“למחרת אמר לי הרופא: ‘אני מחכה לך’. התברר שדנו במקרה של בני באסיפת רופאים ואחד מהם, פרופסור ידוע, סיפר שטיפל בילד שהגיע ממקסיקו שסבל מבעיה דומה לבעיה שהיתה לבני בחוט השדרה, והוא החליט שמסוכן לנתח, ובסופו של דבר ריפא את הפגיעה באמצעות הקרנות חשמל.

“בעצת הפרופסור המומחה הוחלט לטפל בדרך זו גם במשה אהרן, וב”ה מצב הכללי החל להשתפר, אך ברגליים היו לו עדיין בעיות. שוב אמרו הרופאים שצריך לנתח. הילד בא אלי כשהוא בוכה: הרי אמרו שלא ינתחו, ועכשיו הייתי עם אמא אצל הרופאים, ואמרו שצריך לנתח.

“חשבתי כיצד אוכל להרגיע אותו. הדבר היה לפני י”ט כסלו, ואמרתי לילד: ניסע לרבי לי”ט כסלו, ואחר–כך נלך לרופא מומחה נודע. התכוונתי לד”ר מארקאוו, שהיה מפורסם בניו יורק.

“הגענו לניו–יורק. בני היה בהתוועדות ואחר כך נכנס עם רעייתי ליחידות במהלכה סיפרה על התכנית ללכת לרופא הנ”ל. הרבי הסכים לכך ואמר שהוא מעוניין לדעת מה הרופא יאמר. מצוידים בברכת הרבי פנינו אל הרופא, ולאחר ששמע את סיפור הפגיעה וקורות הטיפולים שהילד עבר, אמר שהוא רוצה לעשות את הבדיקות שלו לבד מבלי להסתמך על בדיקות הרופאים הקודמים. לצורך הבדיקות הורה על אשפוז נוסף. אשתי חזרה וסיפרה לרבי את דברי ד”ר מארקאוו, והרבי אמר להקפיד על כך, שבני ידליק בבית הרפואה נרות חנוכה.

“בני אכן הדליק את הנרות במחלקה, וזה יצר תשומת לב רבה, כאשר כל הגויים בבית הרפואה ראו איך בני מדליק את הנרות. הם התרגשו וביקשו שבזכות בני והדלקת הנרות שלו, יתרפאו גם הם…

“ד”ר מארקאוו סיים את בדיקותיו והורה לבני לזרוק את הקביים… הוא אמר שהמצב לא כל כך נורא וסידר לו תמיכת ברזלים. בני שאל את הרופא אם יכול ללמוד בניו יורק — והרופא הסכים. כשאשתי סיפרה זאת לרבי, הרבי העיר: האם הרופא יודע שהמצב בישיבה הוא לא כל כך מסודר מבחינה גשמית?…

“בפועל, בני נשאר בניו יורק והיה לתלמיד בישיבת “אהלי תורה”. חלפה כמעט שנה ועדיין נותרו אי אלו סיבוכים. אחרי חג הסוכות נכנסנו שוב ליחידות ואז אשתי בכתה על כך שמשה אהרן טרם החלים בשלמות והרבי אמר לה: “מ’טאר ניט וויינען, איך זאג אייך צו אז איר וועט אים נאך פירן געזונטערהייט אונטער דער חופה” (= אסור לבכות. אני מבטיח לכם שעוד תובילו אותו בבריאות אל החופה).

“וברוך ה’ — ברכותיו והבטחותיו של הרבי התקיימו במילואן”.

•

לימים גם הבן משה אהרן — שבגר והיה לשליח בעצמו — זכה לקרובים מיוחדים מהרבי. שנים מספר לאחר נישואיו לא זכה לפרי בטן, והצער היה גדול.

בשנת תש”נ, לקראת ל”ג בעומר, נטל ר’ בערל את בנו זה, ונסעו יחד אל הרבי. במעמד חלוקת דולרים שהתקיימה לאחר תפילת ערבית, הציג ר’ בערל את בנו בפני הרבי, ואמר כי הוא מבקש ברכה לילדים עבורו.

הרבי אמר: “מיר האבן דאך היינט מיט אונז רבי שמעון בר יוחאי” (= הרי נמצא עמנו היום רבי שמעון בר יוחאי), אך ר’ בערל, כסוחר ממולח וכחסיד נאמן, הצביע בידו על הרבי, ואמר: “מיר ווילן א ברכה פון “דעם” רבי שמעון בר יוחאי”… (אני רוצה ברכה מרשב”י הזה…). פניו של הרבי הרצינו והוא ברכו בקול גבוה והחלטי: “שיהיה לו בנים ובנות”. הברכה–הבטחה התקיימה, וכעבור מספר שנים נולדו לו בנים תאומים.

בסעודת הברית שהתקיימה לתאומים שנולדו מהברכה, נעמד ר’ בערל וסיפר לקהל בהתרגשות את סיפור הברכה שניתנה בל”ג בעומר, והמשיך שכמובן מחכים להמשך הברכה “ובנות” — מה שהתקיים בלידת הבת לאורך ימים ושנים טובות.

רוח הקודש גלויה

סיפר ר’ בערל ווייס עצמו בהזדמנות:

“אני רוצה לספר את סיפור הזקן המעטר את פני: בשנת הכ”ף כתבתי וביקשתי ברכה מהרבי שיהיו אצלי תורה וגדולה במקום אחד. זמן מסוים אחרי כתיבתם של אותם מכתבים, נכנסתי ליחידות והרגשתי שעכשיו שעת רצון לבקש עוד הפעם. “דפקתי על השולחן” ושאלתי וביקשתי, למה הרבי לא רוצה לתת לי ברכה ל”תורה וגדולה במקום אחד”?

“פניו של הרבי הרצינו פתאום, ונראה היה שנכנס לעולם אחר. התפללתי לה’ שתבלעני האדמה, כי פתאום נפל עלי פחד גדול שמא לחצתי חזק מדי. לבסוף אמר לי הרבי: “בשביל זה צריך לגדל זקן”. רציתי לומר תיכף ומיד “מסכים”, אבל הרבי המשיך — כמו קרא את מחשבותיי — שלפני החלטה כזו אדם צריך להימלך בבני ביתו ולהחליט על כך מתוך יישוב הדעת וכו’, ועם זאת צריך לזכור ש”אל יבוש מפני המלעיגים”.

“ואכן, העניין לא התקבל כל כך בקלות אצל רעייתי, ונושא הזקן ירד מהפרק. מאז אותה יחידות חלפו כמה שנים, עד יום א’ דחג השבועות תשמ”ט. בעת התפילה במחיצת הרבי עמדתי בהתרוממות רוח, והיחידות ההיא צפה ועלתה לנגד עיני. החלטתי בו במקום לקיים את דברי היחידות.

“לא סיפרתי על החלטתי לשום אדם, שכן ההחלטה הזאת היתה רק במחשבתי. והנה לתדהמתי והפתעתי העצומה, בהתוועדות שלמחרת הרבי דיבר פתאום על הענין של “י”ג תיקוני דיקנא” ואמר שיש אנשים סוחרים וכו’, שסוברים שיהיה להם הפסד אם יגדלו זקן, אבל אם ידעו כמה רווח והצלחה יהיה להם מזה, לא היו חושבים ככה כלל!

“מכירי וידידי — הרה”ח ר’ שמואל דוד רייטשיק וכן שאר ידידיי שנכחו בהתוועדות זו — אמרו לי לאחר מכן שהם בטוחים שהרבי בדבריו התייחס במיוחד אלי, אבל אני הרי ידעתי שכבר החלטתי אתמול לגדל את הזקן, והרבי ברוח קודשו קרא את מחשבותיי ועודד אותי בשיחה זו, ודיבר כאילו ישר אלי. זה ענין של רוח הקודש בגלוי ממש בלי שום ספק!

זמן מה לאחר מכן עברתי במעמד חלוקת הדולרים, והרבי העניק לי מיוזמתו 13 דולרים, כנגד י”ג תקוני דיקנא קדישא. וכך היה שלוש שנים, בכל שנה מחדש, כשעברתי, הרבי העניק לי מעצמו 13 דולרים באמרו “עבור י”ג תקוני דיקנא קדישא”.

מסיים השליח ר’ נפתלי אסטולין: “יומיים לפני פטירתו הייתי אצלו לבקרו, ופתאום התחיל לדבר על הרבי. כמה שזה היה אופייני לו”.