העסקה הקורצת

ישנם דברים רבים שהרבי נותן לנו ופועל בנו ללא כל קשר מי אנחנו ואיך אנו נוהגים, דברים רבים – ובמיוחד בעניין בשורת הבטחת ונבואת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש - אינם תלויים בנו כלל וכלל. אבל בכל זאת לא לקחו מאתנו את הבחירה החופשית. הרבה מאד תלוי גם בנו, ובמיוחד בעובדה כיצד אנו מסתכלים.

העסקה הקורצת

בבואנו מיום ב’ אייר, תפארת שבתפארת, יום הולדתו של כ”ק אדמו”ר מהר”ש נ”ע, נפתח בסיפור על אודותיו:

אחד מחסידיו של אדמו”ר מהר”ש היה בעל עסק, עשיר גדול, שהשקיע כספו במסחר עצים. הוא נהג לקנות מן האצילים בעלי האחוזות את הזכות לכרות את העצים ביערות שלהם, ולאחר מכן מביא עובדים שכרתו את העצים וניסרו אותם לקורות אותם היו שולחים כרפסודות על גבי הנהר בדרך לעיר הגדולה.

בהיותו חסיד לא עשה צעד רציני בחייו מבלי לשאול את פי הרבי. בכל פעם שעמדה על הפרק שאלה האם להיכנס למסחר בנושא מסוים, היה נכנס אל הרבי ושואל את פיו, וכדברי הרבי כך עשה ללא עוררין.

פעם הציעו לו להשקיע בעסק חדש. נכנסה אז לאופנה ברוסיה שתיה של משקה בשם “קוואס”. על פי כל התחזיות ההשקעה בייצור המשקה הזה לא הייתה יקרה, והקונים רבים מאד, כך שהרווחים הצפויים היו אמורים להיות רבים. כל יועציו, חבריו וידידיו התלהבו מהרעיון, ובדמיונם כבר חזו את הרווחים זורמים. אותו חסיד הבהיר כתמיד, שהוא אינו נכנס לשום עסקה, תהא כדאית ומשתלמת ככל שתהיה, מבלי עצת וברכת הרבי.

“אין בעיה”, אמרו לו כולם, “סע לליובאוויטש. הרבי הרי בוודאי יסכים לעסקה בעלת סיכויים כה טובים, קבל אפוא את ברכת הרבי, ונתחיל בשעה טובה ומוצלחת”.

נסע החסיד לליובאוויטש ונכנס ליחידות אל הרבי מהר”ש. הוא שטח בפניו את פרטי ההצעה, כשהוא מציין שלדעת המומחים הדבר יניב רווחים רבים, וביקש הסכמה וברכה. הרבי הקשיב בתשומת לב לכל הפרטים, ולבסוף פסק לשלילה: “לדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו”.

החסיד היה מאוכזב. הוא כלל לא ציפה ללאו מוחלט. אבל כשהרבי אמר לו ‘לא’ כה ברור, בוודאי לא ימרה את פי הרבי.

ללא מצב רוח חזר לביתו, כשהוא כמעט מתאבל על הכסף הרב שכמעט היה בידו והלך לטמיון. לסוחרים שבאו לסכם עמו את הפרטים האחרונים של העסקה, ענה ברוח נכאה שהוא מנוע מלהיכנס לעניין זה בגלל הוראת הרבי.

“לא ייתכן - הגיבו הידידים - שהרבי יתערב ויפריע לך להרוויח כה טוב בהשקעה מועטת יחסית. בוודאי לא הסברת לרבי היטב את העניין, לא הבהרת לו עד כמה הדבר כמעט וודאי שעסק זה יניב רווחים רבים. סע אפוא פעם נוספת אל הרבי, הסבר לו היטב את כל הצדדים, ולבטח תקבל את הסכמתו”.

החסיד לא היה שלם עם הנסיעה אחרי שכבר קיבל את הלאו, אבל בכל זאת החליט לעשות כפי שאמרו לו. הוא קם ונסע שוב לליובאוויטש. בתור גביר, הצליח להיכנס שוב ליחידות אל הרבי ושטח בפני הרבי את פרטי ההצעה, כשהוא מוסיף פרטים שלא ציין קודם. הוא ציין כי לדעת כל המומחים הדבר כדאי ויניב רווחים רבים. הרבי הקשיב בתשומת לב ולבסוף פסק ואמר שוב: “כבר אמרתי לך שלדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו”.

החסיד התאכזב בשנית. נכון שגם בתחילה הרבי אמר לו כך, אבל הוא היה בטוח שאחרי שנסע במיוחד והוסיף את כל הפרטים וההסברים, הרבי בוודאי יקבל את הדברים ויסכים. אבל תשובת הרבי הייתה מוחלטת, והחסיד חזר שוב לביתו ברוח נכאה.

הידידים והחברים, וגם בני המשפחה, לא קיבלו את הדברים. הם לא פסקו לתאר בפניו את העושר הרב שיזכה בו, ושזוהי הזדמנות חייו שלא תחזור, ומישהו אחר יגרוף את כל הרווחים.

לבסוף נכנע הגביר החסיד, ונסע לליובאוויטש בפעם השלישית, וכמעט בכה והתחנן: “רבי, כולם אומרים לי שזו הזדמנות חיי שלא תחזור, רבי, מדוע חטאתי ואינני יכול לעשות דבר כה כדאי, הרי כשבעזרת ה’ ארוויח, אתן גם הרבה יותר לצדקה”. הרבי הקשיב ואמר: “כבר אמרתי לך פעמיים את דעתי, שלא כדאי לך להיכנס לעסקה זו, ולא נותר לי אלא לחזור על כך פעם נוספת”.

בלב שבור חזר לביתו. הוא הבין שדעתו של הרבי נחרצת, אבל דברי ידידיו ובני משפחתו חזקו עליו, ולא יכול היה לעמוד בניסיון. בפעם הראשונה בחייו עשה את העסקה מבלי לקבל את הסכמת הרבי, ואפילו בניגוד לדברי הרבי. הוא ניחם את עצמו שזו אמנם הפעם הראשונה, אבל גם הפעם האחרונה שהוא נוהג כך, פשוט אין הוא יכול לוותר על ריווח כה רב. אך כאשר בעזרת ה’ ירוויח כראוי, ייתן לצדקה הרבה יותר ממה שהיה רגיל לתת, וכך “יכפר” על הנהגתו זו.

 

שלושה סוגי חסידים

מה שקרה בפועל היה די צפוי: הסוחר השקיע כמעט את כל רכושו בייצור המשקה תוך ציפייה לרווחים גדולים, אבל הללו בוששו לבוא. הדברים לא הלכו לפי התחזיות, חלק מהסחורה הלך לטמיון, חלק אחר נשאר תקוע במחסנים, והוא יצא נקי כמעט מכל נכסיו.

כאשר ראה כיצד דברי הרבי התממשו כל כך בדיוק, קם החסיד ונסע שוב לליובאוויטש, הפעם לא כגביר וכסוחר מצליח, אלא בשפלות רוח.

בצאתו מהיחידות עטו עליו החסידים וניסו לדלות ממנו מה אמר לו הרבי. את רוב הדברים שאמר לו הרבי לא הסכים החסיד לספר, ורק אימרה אחת היה מוכן לחזור ממה ששמע:

“אנשים באים ושואלים אותי - סח הרבי מהר”ש - שאלות שונות בענייני מסחר ופרקמטיא ובנושאים שונים מענייני העולם, שלכאורה אין לי שום ידע ומומחיות בהם, ואיך יכול אני לתת עצות בנושאים אלו?! אלא, ישנם שלושה סוגי חסידים, עם שלושה סוגי תירוצים לשאלה זו: ישנם ה”טיפשים” שאומרים כי לרבי יש רוח הקודש, כל מילה שהוא אומר זהו דבר ה’, שכינה מדברת מתוך גרונו, ומזה באות התשובות שהוא עונה. ולכן ציות לדבריו הוא ציות לדבר ה’ אשר בפיו.

ישנו סוג שני של אנשים שאינם מגזימים עד כדי כך. אלא, אומרים הם, הרבי לומד הרבה תורה ועוסק כל כולו בעבודת ה’, כך שכל חייו הם חיים של תורה ועבודת ה’. כל ההסתכלות שלו בכל נושא נובעת מהסתכלות התורה על הדבר, ומכאן נובעות ידיעותיו ועצותיו.

וישנם השפויים לגמרי (“די גאר אויפגעקלערטע”) שמסבירים את העניין הרבה יותר פשוט: הרבי נפגש עם המון אנשים, מסוגים שונים ומאופקים שונים וכל אחד מגולל בפניו את כל פרטי ענייניו, כך שבמשך הזמן צבר ידע רב בכל התחומים, ומכאן תשובותיו ועצותיו בכל התחומים.

מאיזו קבוצה של חסידים שלא תהיה, אמר הרבי מהר”ש לאותו חסיד, הרי אחרי ששלוש פעמים אמרו לך שלא כדאי לעשות עסקה זו, היה עליך להבין שזה אכן לא כדאי ולא לנסות להתחכם, להתחנן כדי “לבטל את רוע הגזירה”, ולבסוף לעשות את העסקה - ולהפסיד בה.

עד כאן אותו קטע מדברי הרבי מהר”ש שהסכים החסיד לספר לחסידים שסובבו אותו.

 

שלושה סוגי ‘ביטול’ לרבי

בהמשך ישבו החסידים והתוועדו סביב אמרה זו של הרבי מהר”ש, וכה אמרו: הרבי הוא טוב, אך ורק טוב. הוא דואג לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו. “הנשיא הוא הכל” וישנם בו כל הבחינות, אלא שהדבר תלוי בך איך יהיה היחס אליך ומה אתה תקבל. הרבי לא לוקח ממך את הבחירה החופשית. כפי שאתה תסתכל על הרבי, באותו אופן ובאותה מידה הרבי נראה אליך ומשפיע אליך.

הדרגא הגבוהה ביותר, אמרו החסידים, הם ה”טיפשים”, מי שמסתכל על הרבי כמו טיפש, מי שיודע ש”ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך” - כלומר, יודע הוא ששכינה מדברת מתוך גרונו של הרבי ודבריו הם דבר ה’ ממש, כך שכל ניסיון להתחכם עם הדברים ולערב בזה את מה שאני מבין, הוא נואל; שהרי לגבי הרבי כולנו אין ואפס לגמרי - אחד כזה זוכה שגם הרבי מתייחס אליו כך, וממילא “ואני תמיד עמך”.

הקבוצה השניה, אלה שאינם מסוגלים להסתכל על הרבי בביטול כה מוחלט, אלא הם מסבירים ששכלו של הרבי הוא שכל התורה וההסתכלות שלו היא ההסתכלות של התורה, כך שהוא קולע אל דעת התורה בתשובותיו - גם הרבי מתגלה אליו באופן כזה, וכך הוא היחס מן הרבי אליו; אמנם הוא גבוה ונעלה, אבל בכל זאת גם אני קצת תופס מקום ולא אין ואפס ממש. כאן כבר קשה יותר לעמוד בניסיון כשדברי הרבי אינם תואמים את מה שאני מבין וכל היועצים והמומחים שלי אמרו.

אולם כאשר מסתכלים על הרבי רק בתור אדם חכם ורחב אופקים, שצבר ידיעות רבות בכל התחומים והצליב אותם אצלו - אז קשה מאד לעמוד בניסיון כזה. למרות שאתה מבין שהרבי יודע ומבין יותר ממך, אבל מכיוון שנדמה לך שאתה והרבי נמצאים בכללות באותה מדרגה, הרי גם אתה מבין משהו, והרי כ–ו–ל–ם אומרים אחרת, אז אולי בכל זאת יש כאן איזושהי טעות.

מי שמסתכל על הרבי כמי שנמצא מעל הרקיע השביעי, אזי גם הרבי יתראה אליו כמי שנמצא למעלה מן הרקיע השביעי - גבוה ונשגב, אבל - רחוק. ואילו מי שרוצה להיות עם הרבי כאן למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, הרבי נמצא אתו עמו בעולם הזה הגשמי - קרוב מאד.

 

הרבי שייך לכולם

ישנם דברים רבים שהרבי נותן לנו ופועל בנו ללא קשר מי אנחנו ואיך אנו נוהגים, דברים רבים - ובמיוחד בעניין בשורת הבטחת ונבואת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש - אינם תלויים בנו כלל וכלל, ושום דבר שיבוא מצד הנבראים אינו יכול כלל וכלל ח”ו “לקלקל את התוכניות” למלך מלכי המלכים הקב”ה.

למרות זאת, לא לקחו מאתנו את הבחירה החופשית. הרבה מאד תלוי גם בנו.

הרבי הוא רבי של כ–ו–ל–ם. גם של אלו שאינם שומרי מצוות לעת עתה, גם של המתנגדים, גם של הנלחמים נגד יהדות ונגד חסידות, וגם נגדו אישית. כולם מקבלים את חיותם ממנו מבחינת אחוריים, כמבואר בתחילת ספר התניא.

אפשר להסתכל על הרבי כבשר ודם, שאמנם הוא נעלה ונשגב עד מאד, אבל גם לו יש אי–אלו הגבלות ח”ו. אבל האמת היא שבהיותו מחובר ודבוק בקב”ה שאין לו קץ וגבול, הרי גם הוא כך.

 

להכריז בגאון: יש לנו רבי!

כבר התפרסמו כמה פעמים דברי ה”בן יהוידע” (שמחברו הוא ה”בן איש חי”) אודות רבי יהודה הנשיא, שגם אחרי הסתלקותו היה בא לביתו בכל ערב שבת, עושה קידוש ופוטר את הרבים. הנהגה זו אצל רבי הייתה בגלל העובדה שתלמידיו לא הסכימו בשום אופן להשלים עם העובדה של הסתלקותו (אף ששם אכן הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף), ואמרו ש”כל האומר מת רבי - יידקר בחרב”. ובגלל זה זכו שגם לאחר פטירתו הוא נהג עמם כאדם חי, בא ועשה קידוש ופטר את הרבים.

כאשר יהודים עומדים בכל התוקף העצמותי של יהודים בכלל, של חסידים בפרט, ושל “הדור השביעי”; כאשר לא מתביישים לבוא ולהכריז בריש גלי בפה מלא ומעל כל בימה אפשרית “אז אידן אנערקענען ניט אין גלות” (שיהודים אינם מכירים בגלות) - איננו רוצים ואיננו יכולים לחשוב בשום אופן באופן אחר. מאמינים אנו בכל לבנו ובטוחים בכל מאת האחוזים שהרבי חי וקיים, ואיננו מוכנים בשום אופן לשמוע על שום נתינת מקום לאיזו שהיא שקלא וטריא בעניין זה. לא הייתה ולא יכולה להיות בשום אופן אצל הרבי הסתלקות הנשמה מן הגוף.

כאשר נוהגים כך בפועל ובגלוי, וברבים ובצבור, ובפרסום ובדפוס, ובכל האופנים האפשריים - הרי זה ה”כלי” החזק ביותר לגלות גם לעיני כל בשר כאן למטה בפשטות ממש את מציאות קיומו הנצחי של הרבי שליט”א מלך המשיח כשהוא גואל את כולנו בגאולה השלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.