הנקודה העיקרית שבולטת בהכרעת הסופית של משפט הספרים: הרבי זה אמת לאמיתו, ואין דבר

הנקודה העיקרית שבולטת בהכרעת הסופית של משפט הספרים: הרבי זה אמת לאמיתו, ואין דבר כזה — חס ושלום — של חצי אמת. הרבי זה גם לא שפת אמת, אלא אמת אבסולוטית! * הרבי מחפש חסיד אחד, יהודי אחד בעולם שירצה את הגאולה באמת! וזה מה שהרבי מצפה ודורש מאיתנו ומעניק לנו כוחות שנוכל להגיע לזה * נאום חסידי מלהיב ומעורר שנשא הרב זושא זילברשטיין, שליח הרבי מלך המשיח במונטריאול, קנדה — המתוועד המרכזי בהתוועדות ה’ טבת של ‘התאחדות החסידים’ בהיכל בית מנחם בכפר חב”ד.

 

הדבר שבולט ביותר מניצחון משפט הספרים, זו ההכרעה הסופית של השופט שהייתה מיוסדת כולה על מכתב אחד (!) של הרבי הריי”צ — בדיוק כפי שצפה הרבי מלכתחילה.

ידוע ומפורסם שבמהלך העיסוק בתיק המשפטי, עורכי הדין שניהלו את המאבק המשפטי להשבת הספרים, סברו שיש לטעון ולבנות את קו ההגנה בכיוון שונה מדעתו של הרבי. אך לבסוף התגלה, שדווקא הגישה המשפטית שהתווה הרבי, הוא זה שהביא את הניצחון הסופי של ה’דידן נצח’.

הרבי אמר לעורכי הדין לייסד ולבסס את כל המשפט על מכתבו של הרבי הריי”צ לפרופ’ אלכסנר מארקס, מגדולי הספרנים בניו יורק, מחודש אדר ראשון תש”ו, בו כותב בין השאר, ש”הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב”ד.. כתבי היד וספרים אלה הנם אוצרות רוחנים גדולים רכוש האומה”.

הצד שכנגד ניסה לטעון שאת המכתב הזה כתב הרבי הריי”צ באילוץ ומחוסר ברירה. בתואנה שכדי לרתום את הממשל האמריקני לסייע להצלת הספרים, הציג הרבי הריי”צ את הספרים כרכוש ששייך לקהילה, אך באמת גרס שזהו רכושו הפרטי.

הגיע השופט וקבע שלא יעלה על הדעת ובלתי אפשרי לטעון שהרבי הריי”צ יכתוב משהו שאינו אמיתי, אפילו בכדי להציל את הספרים. ועל סמך זה נתן את פסק הדין.

וזו הנקודה העיקרית בפסיקת השופט: הרבי זה אמת לאמיתו, ואין דבר כזה — חס ושלום — של חצי אמת. הרבי זה גם לא שפת אמת, אלא אמת אבסלוטית!

גאולה יכולה לבוא
רק דרך האמת

אחרי חגיגות ה”דידן נצח” של ה’ טבת תשמ”ז, מגיע הרבי ומודיע: עכשיו אנו מתחילים זמן חדש ותקופה חדשה.

ובכן, מה פשר ה’תקופה חדשה’ שנכנסנו אליה? מה עם כל הפעולות היפות והטובות שעשינו עד כה? וכפי שאמר הרבי בעצמו, הייתכן לטעון טענה כזאת ש’ליובאוויטש לא אקטיבית’??? זה בלתי הגיוני לחלוטין! עם כל זה, אומר הרבי שכנראה יש משהו שצריך להוסיף ולחדש.

אם כן, מהו אותו ‘משהו’? יכול להיות שמה שהרבי דורש מאיתנו זו: אמת.

הרבי רואה בה’ טבת את חג הגאולה של דורנו. ‘גאולה’ מלמד אותנו הרבי, זהו אמת. וכפי שראינו אף בפסיקתו של השופט: אי אפשר לבוא לגאולה וניצחון אמיתי דרך שקרים. גאולה יכולה לבוא רק דרך האמת.

כשאנחנו חוגגים את ה’ טבת, חג הגאולה, כחסידים עלינו לחשוב ולהרהר “היכן אנחנו אוחזים עם האמת שלנו?”

את אותה מידת אמת, ראינו אצל הרבי לאורך כל המשפט. הרבי שלל נחרצות את הרעיון לתת סכומי עתק של כסף עבור קניית והשבת הספרים. אחד הדברים שהרבי אמר באידיש: כאן הם לא מתכוונים לספרים, הם מתכוונים לכיסא! מה הפירוש? שהתעורר כאן קטרוג — חס ושלום — על כל הנשיאות.

“צעקתי ‘רבי, עזור לי’, ועל קו הטלפון היה מזכירו של הרבי מליובאוויטש”

בזמן האחרון הולך ומתפרסם סיפור על יהודי מצרפת בזמן השואה, שהרבי היה מביא אוכל לילדים, סיפור שלם, אני אישית מכיר את היהודי הזה, כי הוא בס”ה בן–דוד שלי…

לפני מספר שנים בחג החנוכה, בעודי יושב לבדי על יד הנרות — מכיוון שכל הילדים יצאו ל’מבצעים’ — החלטתי לטלפן לבן–דוד שלי שיותר מבוגר ממני, שזמן רב לא שוחחתי איתו, על מנת לשאול בשלומו. ללא שום סיבה אחרת.

— אגב, זה דבר חשוב מאוד להתקשר מדי פעם למישהו שלא שוחחנו זמן רב, פשוט מתוך אהבת ישראל -

טלפנתי אליו, שמו אהרן דוד, כשהוא שמע שאני על הקו — לאחר תקופה ממושכת שלא דיברנו — הוא מיד שאל: מה אתה צריך? השבתי לו שאני מתקשר לאחל ‘חנוכה שמח’ ולשאול בשלומו. אז הוא התעקש: מה באמת אתה צריך? שוב עניתי לו: לא רוצה שום דבר מעבר לזה.

אם כך, אמר הבן–דוד שלי, אתן לך דמי חנוכה, והחל לספר סיפורים מרתקים.

אשתף אתכם באחד הסיפורים:

בן דודי ר’ אהרון דוד הוא חסיד ויז’ניץ, שזכה להכיר את הרבי בזמן השואה בצרפת, והיה לבעל עסק מצליח והיה עוזר רבות למוסדות של האדמו”ר מויז’ניץ בזמנו.

באחת ההזדמנויות הגיע ללוס אנג’לס למטרת איסוף כספים. תוך שהוא מתהלך ברחוב הוא רואה חסיד חב”ד שפניו היו מוכרות לו מאוד. ואז, לפתע הוא נזכר שזה מי שהיה ה’חברותא’ שלו בישיבה בויז’ניץ. אז הוא שואל אותו: זה אתה?! מה קרה לך? היכן נעלם הלבוש החסידי המוכר?

— לתומו הוא חשב שייתכן שהלבושים השתנו, מפני שבלוס אנג’לס הוא מתבייש להסתובב עם הלבוש החסידי… “זה ממש לא בגלל שאני מתבייש בלבוש החסידי”, הדהים אותו החבר, “החלפתי את הלבושים שלי, ונהייתי חסיד של הרבי!”.

— איך נפלת? איך זה קרה?

— תקשיב עד הסוף ואספר לך.

ומעשה שהיה כך היה:

אחרי החתונה הוא היה גר בשכונת וויליאמסבורג, וכעבור חצי שנה הציעו לו עבודה בלוס אנג’לס. מכיוון שלא היה לו פרנסה בניו–יורק, החליט להעתיק לשם את מקום מגוריו, על אף שלא הכיר אף אחד מהקהילה היהודית במקום.

כעבור מספר חודשים, אט אט החל לעשות היכרות עם אנשי לוס אנג’לס, אך עדיין לא הספיק להכיר הרבה מעבר לאלו שהוא עבד איתם.

ביום מן הימים, אשתו התחילה להרגיש לא טוב. הם הבחינו שזה משהו רציני, והחליטו לפנות לחדר המיון בבית הרפואה להמשך טיפול ומעקב.

כעבור מספר שעות של המתנה, יוצא הרופא עם סבר פנים חמור ומדאיג, ואומר לו: מהבדיקות שנעשו עד כה, המצב נראה די מסובך ומסוכן. זה לא וודאי, אך לפי המצב שאנחנו רואים — רח”ל — לאשתך יש את המחלה ההיא בדרגה קשה מאוד. הצעתי היא שתשוב לביתך, ואל תאמר לאשתך כלום בנוגע למצב, אל תפחיד אותה.

תוהה ובוהה למשמע הבשורה הנוראה, התקשה להאמין ושאל את הרופא: האם אתה בטוח שזה אכן המצב? איך זה אפשרי ששנה אחרי החתונה כך יהיה?… אך הרופא נותר בשלו: אני לא טועה.

תוך שהוא אינו יודע כיצד עליו להגיב? מה יש לו לעשות? למי יוכל לפנות? חזר הביתה מבולבל וכואב. במצב שכזה, יהודי לוקח ספר תהילים ונושא תפילה ובקשה מעמקי ליבו להקב”ה שיציל אותו.

שלוש לפנות בוקר, לבד בבית, שבור ורצוץ, פתאום הוא חושב בתוך עצמו ואומר ‘הרי אני חסיד, יש לי רבי!’ עד שבאמצע אמירת התהילים החל לצעוק ולזעוק: רבי תעזור לי! רבי תעזור לי! רבי תעזור לי!…

חלפו מספר דקות ומכשיר הטלפון מצלצל — הוא חשב שמן הסתם מתקשרים אליו מבית הרפואה, וייתכן שיש בשורה טובה, אחרת אף אחד לא מצלצל בשעה כזו… — אך לפתע הוא שומע מעבר לקו יהודי בעל מבטא רוסי–ליטאי, שמדבר באידיש ואומר: קוראים לי חודקוב, ואני מטלפן אליך בגלל שהרבי אמר לי לטלפן אליך, ולומר לך שבבוקר תוציא את אשתך מבית הרפואה, ותלך לרופא ההוא, והרבי כבר העניק ברכה שהכול יהיה בסדר.

בסיום השיחה פונה אליו הרב חודקוב ושואל: האם שמעת מה שאמרתי? כנראה שענה כן, והטלפון נותק.

בעודו שרוי בהלם טוטאלי, ישב עם עצמו ותהה: האם אני באמת קיבלתי טלפון? מאיפה אני מכיר את חודקוב? אולי אני חולם בהקיץ ושומע קולות? ואולי הייתה זו הזיה? אך הרי כן שמעתי, אבל מי זה חודקוב?

הוא לא ידע מי זה, אך היה לו הרגש פנימי שזה שייך לליובאוויטשער רבי. ואז נזכר שיש ליובאוויטשער חסיד בלוס אנג’לס שקוראים לו ר’ שמואל דוד רייטשיק. הוא שמע עליו אך לא הכיר אותו. הוא ידע שהוא חסיד בעל חסד, שאומר “קריאת שמע שעל המיטה” כל הלילה, וקיווה שהוא עדיין לא הלך לישון.

לאחר חיפוש בספר הטלפונים הצליח לאתר את המספר של הרב רייטשיק. השעה היתה כבר 3:30 לפנות בוקר, ור’ שמואל דוד עלה על הקו. בסערת רגשות החל לספר לו את מה שחווה הלילה. עונה לו הרב רייטשיק: נו, בסדר אז כך תעשה.

מכיוון שלא היה בטוח בדיוק מה אמר לו הרב חודוקוב, ביקש מר’ שמואל דוד את המספר של חדר המזכירות של הרבי. תוך שהוא מוסיף להסביר: השעה בניו–יורק עכשיו היא 6:30 בבוקר, ואם התקשרו אליך, מן הסתם הייתה יחידות הלילה, וייתכן שהרבי עדיין ב–770, ואם הרבי ב–770 ככל הנראה גם המזכיר חודקוב נמצא שם ויענה לך.

תיכף התקשר למזכירות והוא נענה על–ידי הרב חודקוב, תוך שהוא מבקש שיחזור שוב על הדברים שהרבי אמר. אז חודקוב חזר ואמר: הרבי אמר לי לטלפן אליך, ולומר לך שבבוקר תוציא את אשתך מבית הרפואה, ותלך לרופא ההוא, והרבי נתן ברכה שהכל יהיה בסדר.

אז הוא שואל את הרב חדקוב, למה טלפנת אלי? אז הרב חדקוב ענה לו: טלפנתי כי הרבי ביקש שאטלפן אליך. בפליאה הוא שאל: אבל אני לא התקשרתי לרבי, מדוע הרבי אמר לך להתקשר אלי? השיב הרב חדקוב: איני יכול לענות לך על זה. זה עסק בינך לבין הרבי, אני עשיתי את מה שהרבי הטיל עליי לעשות.

ומה קרה בסופו של דבר? מספר לו ה’חברותא’ מויז’ניץ שהפך לחב”דניק:

בבוקר הלכתי לבית רפואה והודעתי לרופא שאני מוציא את אשתי מבית הרפואה. חתמתי על כל המסמכים שאני לוקח אחריות על המעשה, ובינתיים הצלחתי לאתר את הכתובת של הרופא אליו הפנה אותי הרבי.

על המקום יצרתי קשר עם המזכירה שעיינה בלוח התורים והודיעה שהתור הקרוב יוכל להתבצע רק בעוד שנה!!! ביקשתי להסביר לה שמדובר במקרה דחוף ביותר. אך לא היה מה לדבר עם המזכירה, החלטתי לקחת את אשתי ישירות לרופא. נכנסנו לחדר הרופא — ללא התרעה מראש — תוך שאני פונה אליו וקובע: אתה צריך לראות את אשתי עכשיו.

הרופא נדהם מתעוזתי, ואמר שאין אפשרות להיכנס ללא תיאום עם המזכירה. אמרתי לו: אך המזכירה אמרה שהתור הבא יהיה רק בעוד שנה! אך הרופא מצידו התעקש ואמר שהוא לא מוכן לקבל אותם באופן כזה. בשלב זה אמרתי לרופא: תשמע מה קרה באמצע הלילה, הרבי מליובאוויטש הפנה אותי אליך.

כשהרופא שמע את זה, הוא אמר, אני לא מכיר את הרבי מליובאוויטש, אבל הסיפור הזה מסקרן אותי, בוא תכנס, אני רוצה לשמוע יותר פרטים, זה לא נשמע לי סיפור רגיל.

נכנסתי, הרופא האזין בקשב רב, טיפל באשתי ובזה נגמר הסיפור.

אתה בטח מפחד לשאול מה קרה? — הוא אומר לבן דוד שלי, ר’ אהרן דוד —  בחסדי השם, אשתי יצאה מזה, ויש לנו חמישה ילדים והכל בסדר!

אך ר’ אהרן דוד, הבן דוד שלי, עדיין לא הבין: אך למה נהיית ליובאוויטשער?

ענה לו החבר: באמצע הלילה כשאני צעקתי ‘אוי רבי!’ מי התקשר אליי? הרבי מויז’ניץ או הרבי מליובאוויטש? אז אתה שואל אותי מה קרה איתי? אז ראיתי והבנתי שיש הרבה אדמו”רים, אבל רבי יש אחד! ומאז אני ברוך ה’ מקושר לרבי.

כשמבינים שיש רבי, צריכים להחליף ‘לבושים’

אחיי ורעיי, מה עשה אותו חסיד ויז’ניץ? אחרי שהבין ש’רבי’ יש אחד, הוא החליט להחליף את הלבוש שלו. מה הפירוש להחליף את הלבוש? — הוא הבין שרבי זה לא מקיפים, רבי זה לא לבוש חיצוני — וצריך להוריד את החיצוניות ולהיות חסיד פנימי, ולכן לא יכל להישאר מן הצד!

זה מה שאותו חסיד ויז’ניץ הבין, שאם רוצים להתקשר לרבי, צריך להיות חסיד מקושר באופן פנימי, עד שזה בא לידי ביטוי גם בלבושים החיצוניים…

ואולי זה מה שהרבי אומר לנו בקשר לה’ טבת, שכעת מתחילה תקופה חדשה. מה הזמן החדש? שעוסקים בפעולות אחרות לגמרי. הרבי מחפש חסיד אחד, יהודי אחד בעולם שירצה את הגאולה באמת! וזה מה שהרבי מצפה ודורש מאיתנו ומעניק לנו כוחות שנוכל להגיע לזה.

לאמת, אי אפשר להגיע על–ידי שקר. צריכים לעבוד באמת. צריכים להרגיש וללמוד באמת.

זה מה שהרבי דורש מאיתנו היום בה’ טבת, חג הגאולה: שנצא מהגלות הפרטית שלנו. לצאת מהגלות זה על ידי התקשרות לרבי באמת. כפי שהרבי רוצה, ולא כפי שאני חושב שהרבי רוצה. בדיוק כפי שהרבי אומר לנו לעשות, ואי אפשר לומר ולהסביר כאילו הרבי התכוון לכך וכך… הרבי פעם התבטא: אני אומר מה שאני מתכוון.

בחלוקת דולרים לפני כ”ז אדר, עברה אישה עם בנה הקטן ואמרה לרבי שבקרוב יתקיים התספורת של בנה, אז הרבי העניק דולר “ברכה והצלחה”, ולאחר–מכן דולר נוסף עבור התספורת, ואז העניק עוד אחד ואמר: לתת את זה בבר–מצוה.

כמובן שהיא לא התעכבה והמשיכה. אך מה פתאום הרבי אומר לה ‘בר–מצוה’? הרי הילד הוא רק לפני גיל שלוש… והיא שאלה את אחד האנשים שהיו שם, מה הרבי התכוון בזה? והוא ענה, שבטח הרבי התכוון לתספורת, אבל אמר שזה עבור הבר–מצוה.

למזלה, הסיפור חזר על עצמו שוב באותו יום עם אישה נוספת, שגם לה הרבי אמר שתיתן את הדולר לבר–מצוה, וגם היא שאלה למה הרבי אמר כך, ואף היא קיבלה את אותו הסבר, אך היא לא הסכימה להסבר הזה, וכתבה לרבי את כל הסיפור, שהיא ביקשה ברכה לתספורת וקיבלה ברכה לבר–מצוה והיא רוצה לדעת מה הרבי התכוון בזה? [ייתכן שהיא גם כתבה שהסבירו לה כך וכך…].

השיב לה הרבי: אמרתי מה שאני מתכוון, ואני מתכוון בדיוק למה שאני אומר.

אנחנו צריכים לדעת שכל מילה של הרבי זה אמת לאמיתו. לא לחשוב להסביר את זה, אלא צריכים לפעול בדיוק כפי שהרבי אומר. ואם אנחנו נעשה בדיוק כפי שהרבי אומר ומתוך אמונה שלימה, באמת לאמיתו, בטוח שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי מלך המשיח.

לחיים ולברכה! גוט יום טוב!