מעורבותם של השלוחים ובתי חב”ד בטיפול בשני האסונות שפקדו את המטיילים הישראלים בתק

מעורבותם של השלוחים ובתי חב”ד בטיפול בשני האסונות שפקדו את המטיילים הישראלים בתקופת החגים, בלטה שוב בין שלל הדיווחים בכלי התקשורת בארץ ישראל ובעולם. עכשיו, אחרי מציאת ההרוגה האחרונה, הטסת כל הפצועים ושיבתם של צוותי החילוץ ארצה — חוזר ‘בית משיח’ עם השלוחים באזור לחילוצים הקודמים, לסיפורים המרגשים, ותוהה: האם זהו תפקידם של השלוחים? וכיצד נמשך הקשר עם המשפחות?  * הצלה בגשמיות וברוחניות 

מאת: זלמן צרפתי

חודש החגים הוא חודש עמוס בבתי חב”ד בכל מקום בעולם. במיוחד בבתי חב”ד למטיילים ישראלים, שם מעבר לתפילות, כוללות ההכנות גם סעודות חג לעשרות, מאות ולעיתים אפילו לאלפי סועדים. אם לוקחים בחשבון את הסדרות של שלושה ימי חג–שבת שחלו השנה בחו”ל, ובהתחשב בתנאים ובמרחק, הרי שלפניכם מבצע לוגיסטי מן הגדולים והמורכבים בו עומדים בהצלחה רבה עשרות השלוחים הנטועים בליבם של מסלולי הטיולים במזרח הרחוק, במרכז ודרום אמריקה.

אולם למרבה הצער, פעילותם של בתי חב”ד למטיילים עלתה שוב לכותרות ובהרחבה, בהקשרים פחות שמחים. האסון בו נהרגו שני מטיילים ישראלים בהתהפכות סירה בנהר בפרו והאסון הכבד בהרי האנאפורנה בנפאל, הביאו לכך שבמקום לשמוע על סעודות החג ההמוניות ותפילות הימים הנוראים המרוממות, שמענו שוב על משלחות חילוץ, הטסת גופות וביקורי פצועים.

השלוחים באזורים אלו כבר מתורגלים. לצערנו, זו לא הפעם הראשונה בה הם נאלצים להתמודד עם אסונות. בית חב”ד הוא הבית של המטיילים באזורים הללו, וזו לא קלישאה. מטבע הדברים, במקרי אסון, הדיווחים הראשונים מגיעים לבית חב”ד, שם כבר מכירים את הנוהל. תוך דקות, הופך בית חב”ד לחמ”ל שוקק. צוותים מטעם בית חב”ד נערכים להגשת עזרה ראשונה וסיוע מידי לנפגעים עד להגעת צוותי חילוץ מקומיים או צוותי חילוץ והצלה מקצועיים מארץ ישראל במקרים של אסונות קשים יותר.

“התקופה הזו היא תקופה אידיאלית לטיולים”, סיפר הרב חזקי ליפשיץ שליח הרבי מלך המשיח לקטמנדו בראיונות לכלי תקשורת. “אחרי המונסונים של הקיץ, ועוד לפני החורף הקשה, כך שהסערה הזו הפתיעה את כולנו”.

מדבר של שלג

“מסלול האנאפורנה הוא מסלול מעגלי הסובב את ההר שלאורכו פזורים כפרים. הסופה תפסה קבוצה גדולה של מאות תיירים ביניהם ישראלים רבים, באיזור הכפר מוקטינאט, בגובה 5400 מטר, בין קבוצת הישראלים לכפר הקרוב ביותר הפרידה דרך של תשעה קילומטרים, מסלול של מספר שעות בימים כתיקונים, אך סופת השלגים כיסתה את השבילים לגמרי כך שמי שלא היה בקי היטב בתוואי המסלול, לא היה יכול למצוא את הדרך ואת השביל. ‘זה היה נראה כמו מדבר עצום ולבן, שלג כיסה את מלוא האופק’, סיפרו מטיילים.

“בנוסף לכך, האוויר במקום דליל, מה שמקשה על ההליכה גם בימים רגילים”, מספר הרב ליפשיץ, “המטיילים התארגנו בקבוצות קטנות ועודדו אחד את השני להמשיך ללכת. השלג נערם לגובה של מטר וחצי. מי שהתיישב לנוח פשוט החל לקפוא”.

עדויות שהגיעו מהניצולים מגלות שוב את הנקודה היהודית הטמונה בכל יהודי. לאורך כל המסע חזרה נחשפו סיפורים מרגשים על גילויי גבורה ומסירות נפש עבור הצלת הזולת. אנשים סייעו זה לזה ותמכו אחד בשני עד אבדן חייהם.

“לבית חב”ד החלו השמועות להגיע טיפין טיפין”, מתאר הרב לפשיץ, “בהתחלה קיבלנו דיווחים מעורפלים על קבוצה גדולה של תיירים שתקועה בשטח ומסביב משתוללת סופת שלגים. התחילו להגיע שיחות קטועות מישראלים שביקשו עזרה, אך באיזשהו שלב התקשורת קרסה וכל הנסיונות לחדש את הקשר הטלפוני עם גסטאהוסים ומלונות דרכים באזור עלו בתוהו. הבנו שקיים חשש ממשי לחייהם של הישראלים והתחלנו לפעול מיד”.

גם באסון בנהר האפורימק בפרו הגיעו הניצולים היישר לבית חב”ד בקוסקו בראשותו של הרב עופר קריפור. בפרו התנגשו סירות מטיילים באחד מהנהרות הגדולים בעולם. הסירה ובה שישה ישראלים נטתה על צידה וארבעה נפלו למים. שניים נמשו מיד על ידי חבריהם שנותרו בסירה והשניים הנותרים נסחפו עם הזרם האדיר שלא הותיר להם כל סיכוי לחיות. צוותי הצלה שהגיעו מהארץ חיפשו אחר השניים במשך מספר ימים עד שנתגלו הגופות ונמשו מן המים.

כאמור, הניצולים שהיו על הסירה, שהו במהלך החג בבית חב”ד, שם נערכו ארוחות חג ותפילות כששמחת החג מהולה באווירה הקשה בעקבות האסון.

מרגישים בבית 

גם לאחר הגעתם של צוותי החילוץ המקצועיים, ממשיך בית חב”ד בקדמת ההתרחשות. באסון הראפטינג בפרו כמו באסון האנאפורנה השתמשו צוותי החיפוש וההצלה בשירותי בית חב”ד במקום. גם כאן כמו כאן, המקום אליו הגיעו הניצולים שלא נזקקו לטיפול רפואי — היה בית חב”ד.

“המטיילים מרגישים בבית חב”ד כמו בבית”, אומרים השלוחים, “זה טבעי שבמקרים כאלו, כולם מגיעים מיד לבית חב”ד, כל מי שנמצא באזור, גם אם הוא לא היה במקום האסון. אנשים מרגישים צורך להתכנס יחד, לתמוך, לקבל תמיכה או להציע עזרה. רבים מהמטיילים מכירים אחד את השני מהארץ או מהטיול, וכל מקרה כזה הופך להיות חוויה טראומטית עבור כל מי שנמצא באזור”.

במקרים כאלו, הופכים השלוחים גם להיות דוברי האירוע. ובין מבול הפניות והטלפונים מההורים, והקרובים והעבודה האינטנסיבית, הם משיבים לפניות עיתונאים, מספרים שוב ושוב את השתלשלות האירועים, מנסים להרגיע, ולתת את מירב המידע לציבור בארץ ישראל.

עכשיו, אחרי מציאת גופתה של גילי צ’רקסקי הישראלית האחרונה, אחרי שיתר ההרוגים בפרו ובנפאל הובאו לקבורה והניצולים הוטסו לטיפול רפואי בארץ ישראל, מנסים השלוחים לחזור לשגרה. בית חב”ד בקטמנדו ובקוסקו מלא במטיילים שמבקשים לחזק ולהתחזק ובבית חב”ד נערכות שיחות עם השלוחים ועם אנשי מקצוע שבאו לסייע למטיילים להתמודד עם האסון.

בתוך כל הקלחת הזו פנינו לשלוחים שמאחוריהם שורה של מבצעי חילוץ והצלה כדי לשמוע מהם על איך זה קורה? על התחושות באותם רגעים ועל הקשר שנשמר עם המשפחות והמטיילים.

הצלה ברוחניות ובגשמיות

שלוחים שמגיעים למקום כדי להפיץ יהדות, אמורים לתפקד גם כיחידת חילוץ?

“זה טבעי, אנחנו עושים מה שצריך לעשות” אומרים הרב דני וינדרבאום והרב יואל כפלין מבית חב”ד בקאסול שבהודו, ששמם עלה לא אחת בהקשר של סיוע וחילוץ נפגעים ישראלים באיזור. “אתה נמצא שם, ובין אם אתה רוצה בין אם לאו, אתה הכתובת, אליך פונים ואתה עושה מה שצריך לעשות”.

“כשהגענו, לא חשבנו שנעסוק בזה כל כך”, אומר כפלין, “אבל זה מתגלגל אליך ואתה חייב לתת מענה. מעבר לזה, תפקיד של שליח זה להציל יהודים ברוחניות כמו בגשמיות. בדיוק כמו שאנחנו פותחים מסעדה, למרות שלא הגענו לכאן על תקן מסעדנים”.

מאחורי בית חב”ד קאסול מבצעים רבים ומורכבים של חילוץ והצלה שרבים מהם בלטו בכותרות החדשות. האיזור ההררי והעמק בו שוכן בית חב”ד הוא מקום מאתגר עבור מטיילים, ולא אחת נגרמו שם אסונות כבדים.

הרב וינדרבאום מספר איך זה קורה: “תמיד מגיעה שמועה ראשונית, לעיתים זה טלפון או מישהו שמגיע לספר שאירע אסון. אנחנו מאמתים את המידע ומקימים מיד חדר מצב. יש לנו בבית חב”ד ציוד להגשת עזרה ראשונה וציוד בסיסי לחילוץ והצלה. בדרך כלל אנחנו מאתרים בין המטיילים חובש ומומחה לחילוץ או טיפוס הרים ויוצאים לשטח כאשר אחד השלוחים תמיד נשאר בבית חב”ד כדי לעמוד בקשר עם המשפחות וצוותי ההצלה הנוספים ולא פחות חשוב לארגן את הפעילות ולתת לנו גב רוחני לפעולות ההצלה שלנו”.

מאבקים מול השלטונות 

האתגרים העומדים בפנינו הם רבים. “זה לא רק החילוץ עצמו שלרוב נערך בתנאים קשים ובלתי עבירים”, אומר הרב יואל כפלין, “בהודו נהוג לשרוף את הגופות ולפזר את האפר בנהר. במקרים של הרוגים ישראלים, אנחנו צריכים לעיתים לנהל מאבקים עיקשים מול השלטונות על מנת שינהגו בגופה בכבוד הראוי וישחררו אותה לקבורה בארץ ישראל. היו פעמים ששמרנו על גופה בשטח בתנאי קור קשים מאוד, במשך זמן ארוך, עד שהגופה הובאה בכבוד הראוי לקבר ישראל”.

הרב וינדרבאום נזכר גם בסיפורים בהם השלוחים הצילו נפגעים מפגיעות קשות עוד יותר. “קיבלנו מידע על מטיילת שנפלה מגובה, מיהרנו למקום, והבנו שיש סיכוי סביר שהיא סובלת מפגיעות גב. צוות ההצלה ההודי שהגיע למקום ביקש לפנותה לבית רפואה בדרכים פרימיטיביות, אולם התערבנו וביקשנו לפנותה כפי שמקובל לפנות פצועים עם חשש לפציעות גב. קשרנו אותה על קרש גדול והרמנו אותה בזהירות במינימום תזוזות עד לרכב ההצלה. בבית הרפואה התברר שאכן היא סובלת בשבר בשתי חוליות בעמוד השדרה, ולדברי הרופאים, לו הייתה מפונת על ידי צוות ההצלה קרוב לוודאי שהייתה נותרת נכה לשארית ימיה.

אנו מבקשים מצוות בית חב”ד קאסול לספר על מקרה מיוחד שזכור להם. “היו לנו הרבה מקרים לצערנו, וכל אחד מיוחד”, הם אומרים. “כל מקרה בפני עצמו הוא אסון גדול למשפחה ולחברים, או לפעמים נס גדול, תלוי בתוצאה הסופית”. וינדרבאום נזכר במקרה של משפחת פוקס שפורסם בהבלטה בתקשורת הישראלית. מקרה שהחל כאסון נורא והסתיים בסעודת הודיה שנערכה בבית חב”ד.

ערב קייצי אחד, התפרץ בבהלה גוי מקומי רכוב על אופנוע וצעק “אישה ישראלית נפלה מצוק באחד הכפרים”. התברר, שמדובר בזוג ישראלים ובנם בן ה–‏24 — יוצא יחידה מובחרת בצה”ל,שיצאו לטיול בהרים בגובה 3000 מטר, הממוקמים במרחק כשעה נסיעה מהבית חב”ד. תוך כדי צעידה מסובכת, עם מקל הליכה, מעדה האישה באחד השבילים הצרים וצללה לתהום בעומק של 150 מטרים.

בעלה אברהם ובנה עודד, היו אובדי עצות. הם ירדו בריצה לנהג המונית שליווה אותם וביקשו ממנו להזעיק עזרה. נהג המונית התקשר למנהל התחנה ועדכן אותו באירוע הקשה. הלה, לא התעכב ופנה בבהילות לבית חב”ד.

הרב דני וינדרבאום מיהר לכתוב לרבי מלך המשיח. בעמוד שנפתח באגרות קודש נכתב כי “אין מביאים לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו”. “מתוך תשובת הרבי הבנו שיש עוד סיכוי” אומר וינדרבאום.

יצאנו לדרך רכובים על אופנועים, כפלין שנשאר בבית חב”ד יצר קשר עם חברות חילוץ מקומיות, אך בפי כולם הייתה אותה תשובה אדישה: אנחנו לא מסכנים את כוחותינו באפלת הלילה. למקום כזה, אנו מוכנים לשלוח כוח חילוץ רק עם אור יום.

בהמשך התברר כי הזוג פוקס הם בעלי רשת האופנה הישראלית פוקס והם מקושרים היטב בצמרת הכלכלה והשלטון בארץ ישראל. הם הפעילו את כל קשריהם דרך משרד החוץ והקונסוליה והגיעו עד מפקד חיל האוויר ההודי שהתקשר לבית חב”ד לברר פרטים על האירוע.

“קיבלתי את השיחה ממפקד חיל האוויר ההודי”, מספר כפלין, “אולם מששמע על המקום ותוואי ההרים, פסק מיד כי מעבר מסוק באזור כזה יסכן את כלי הטיס ולכן לא יוכל לסייע. למעשה, כולם הרימו ידיים ונותרנו לבד לנהל את המבצע המורכב הזה”.

“הדרך הייתה רצופת מכשולים והגשם שירד הפך אותה לחלקה מאוד. גיששנו את הדרך בטור עורפי עקב בצד אגודל. טיפסנו על ההרים, משהו כמו שעה וחצי עד שלבסוף הגענו. כל הדרך צעקנו לאישה בקולי קולות וביקשנו ממנה שתחזיק מעמד ותשמור על ערנות.

“לבסוף, אחרי מאמצים גדולים מאוד, הגענו אליה, היא הייתה בהכרה מעורפלת ושאלה “מי אתם?” אמרנו לה שאנחנו מבית חב”ד, שהיא בידיים טובות ושלא תדאג. התחושה היתה שתפסנו אותה ממש בכוחותיה האחרונים”

“כמה ימים לאחר מכן, שבנו למקום כדי לראות את הכל באור יום. עמדנו שם והתבוננו בתנאי המקום ולא הצלחנו למצוא הסבר הגיוני כיצד היא נותרה בחיים. אין הגדרה יותר הולמת את האירוע מאשר נס גדול” משחזר וינדרבאום.

מספר חודשים לאחר מכן, לאחר שהחלימה, שבו בני הזוג פוקס לבית חב”ד, הפעם להודות לה’ במקום בו נעשו הניסים. בסעודת הודיה שנערכה בבית חב”ד הודתה פוקס לשלוחי הרבי שהצילו את חייה.

“מדהים לראות את מסירות הנפש של השלוחים והמטיילים שהיו שם” אמרה. “הם היו מוכנים ‘לקפוץ ראש’ לצוק על מנת להציל אישה שהם אף פעם לא ראו, אין דבר כזה בכל העולם”.

“הם גדולים מהחיים, העשייה שלהם פשוט מופלאה”, אמרה פוקס בראיונות לכלי התקשורת לאחר התאונה, “הם מדהימים. כולם נחמדים ומקסימים, אין לי מילים. במקרה שלי הם היו יוצאים מן הכלל. מה אני יכולה להגיד, חב”ד ממש מחזיקים לא רק את היהדות, אלא גם את היהודים בכל מקום”.

השפעה לטווח ארוך

אין ספק שחילוץ כזה מותיר רושם בל ימחה על הניצולים. מעניין מה זה עושה למטיילים שמשתתפים בעצמם בחילוץ?

“אין ספק שזה פועל המון, זו חוויה מאוד חזקה של מסירות נפש בשביל יהודי שני. ובכל פעם שהיחידה מתגלית זה מזיז משהו בנפש, במקרה של גב’ פוקס למשל, אחד המטיילים שסייע בחילוץ, התפעם כל כך, שכאשר הוא שב לארץ ישראל הוא ביקש לקבוע חברותא קבועה ללימוד תניא באחת מישיבות חב”ד”.

לא כל פעולות החילוץ מסתיימות בנס, האם נמשך קשר עם המשפחות לאחר מכן?

“בוודאי”, אומר כפלין. “אנחנו בקשר מתמיד עם כל המשפחות בין אם הצלחנו להציל את יקיריהם ובין אם סייענו בהבאת הגופה לקבורה. אנחנו משתדלים לעמוד בקשר, בעיקר בתקופה הראשונה, להושיט יד תומכת ומחבקת , להיות איתם, ולסייע להם לעבור את התקופה הזו.

“ישנן משפחות שמטבע הדברים, מבקשים להדחיק ולא להיזכר את האסון ואנחנו מכבדים את רצונם, אולם במקרים אחרים, הפכנו לידידים ממש ואנו מוזמנים להשתתף בשמחותיהם ובאירועים הפרטיים כבני משפחה ממש”.