לפני 33 שנה נפטר ר’ ישראל יצחק זלמנוב, מזכיר ועד כפר חב”ד, חייל בחיל הים, שוחט מ

לפני 33 שנה נפטר ר’ ישראל יצחק זלמנוב, מזכיר ועד כפר חב”ד, חייל בחיל הים, שוחט מראשוני מתיישבי כפר חב”ד ומראשוני הפעילים של צעירי חב”ד בארץ הקודש. בכל לילה צעד ר’ ישראל יצחק ברחבי הכפר כשהוא מדליק את פנסי התאורה, מדגים לכל רואה את הפתגם ‘פנסאי הוא חסיד’. מוגש לרגל ה’יארצייט’ שלו.

שאל אחד החסידים אצל אדמו”ר מהורש”ב: רבי, מהו חסיד? השיב לו הרבי: חסיד הוא פנסאי - האיש שהולך ברחובות כדי להדליק את פנסי העיר [בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על–מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים].

והוסיף הרבי: זהו חסיד. הוא מתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, אך הוא יודע שהאש אינה שלו. תפקידו הוא להשתמש באש זו כדי להדליק את הפנסים. 

החסיד הרב ישראל יצחק זלמנוב נולד בשנת תרפ”א בעיירה קורסק, בה כיהן אביו ר’ שמואל זלמנוב כשוחט ובודק של קהילת החסידים. הוא נקרא כך על שם סבו, אבי אמו, החסיד ר’ ישראל יצחק סבירסקי.

תקופת ילדותו היתה התקופה הנוראית והאיומה שלאחר המהפכה הקומוניסטית, שמנהיגיה חרטו על דגלם את הסרת הדת מברית המועצות. בתי הספר הדתיים הוצאו מחוץ לחוק, והילדים נשלחו לבתי הספר הממשלתיים.

למרות האיסור החמור בחוק ללמוד תורה עם ילדים, דאג אביו לחינוך ילדיו במסירות נפש, כשהוא דואג כי בשעות אחר הצהריים ילמד עמם מלמד ירא שמים.

עוד בהיותו צעיר זכה ר’ ישראל יצחק ליטול חלק פעיל במצווה שנערכת במסירות נפש. היה זה כאשר ר’ אליעזר קרסיק הצליח לשכנע את אחד מקרובי משפחתו למול את בנו, ואביו ר’ שמואל הגיע למול למרות הסכנה. בגלל הסכנה, היה מספר המשתתפים מינימלי, וישראל יצחק שהיה אז בן שבע, כובד ב’קוואטער’, כשהוא מקבל את התינוק מדבורה, ביתו של הרב קרסיק שהייתה באותו הגיל…

בשנת תרצ”ו הצליח אביו לקבל את אישור היציאה, והגיע יחד עם משפחתו לתל אביב, בה התגוררו אז ה’תמימים’ המעטים, מבוגרי הישיבה בליובאוויטש שהגיעו לארץ הקודש. מיד עם הגיעו נשלח הבן הצעיר לירושלים, מכיון ולא היו אז ישיבות תומכי תמימים אחרות. הנסיעה בימים ההם מתל אביב לירושלים לא היתה כל כך פשוטה ונוחה כמו היום. מדובר היה על טלטולים של מספר שעות, והעלות הייתה בהתאם. ר’ ישראל יצחק היה חוזר לביתו אך ורק לחגים.

כאשר הוקמה בתרצ”ח ישיבת תומכי תמימים בתל אביב, היה ר’ ישראל יצחק מראשוני תלמידיה. בין חבריו הטובים נמנו ר’ איצ’קה גאנזבורג ור’ זלמן לבנהרץ.

לאחר שסיים את לימודיו בישיבת תומכי תמימים, נישא ליוכבד, ביתו של החסיד ר’ חיים מאיר גרליק שאך הגיע מרוסיה. באותה תקופה הקים הרבי הריי”צ את כפר חב”ד, ור’ ישראל יצחק וזוגתו הטריה הצטרפו להיות מראשוני המתיישבים בו, כשהם מקבלים חלקה חקלאית, כמו שאר המתיישבים הראשונים בכפר.

במשך מספר שנים שרת בחיל הים, כשהוא מהווה מודל לחיים חסידיים גם בחיל שנחשב לחיל הכי קשה עבור בחור דתי. בכך היווה דוגמא לחיילים חסידיים רבים אחרים ששרתו באותם ימים ביחידות שונות.

בניסן תשט”ז, נפטר אביו החסיד, שהיה השוחט של תל אביב. בצוואתו ביקש כי אחד מבניו יירש את התפקיד בו כיהן. בני המשפחה כתבו על הסוגיה לרבי מלך המשיח שהכריע כי ר’ יחיאל מיכל זלמנוב שעד אז עבד כשו”ב של רמת גן, ימלא את מקום אביו בתל אביו, ואחד האחים האחרים ימלא את מקומו - עדיפות למי שיסיים את לימודי השחיטה בזריזות. הפור נפל על ר’ ישראל יצחק.

“נכון הדבר שימשיך בלימוד אומנות השו”ב, כיון שקשור זה בצוואת אביהם ע”ה. אבל ביחד עם זה, לעת עתה לא יעזוב עניני החקלאות (אף אם עי”ז יתארך יותר זמן לימודו אומנות השחיטה) עדי ידע ברור שמצליח בהלימוד. כן - בניחותא - יחפש אחרי איש המתאים למסור לו החלקה בכפר חב”ד, כמובן בהסכם ועד הכפר”, הורה לו הרבי לאחר שהודיע על תחילת לימודי השחיטה.

לאחר שסיים את לימודי השחיטה והודיע לרבי כי קיבל קבלה על שחיטת עופות, הורה לו הרבי להמשיך ולסיים את לימודי השחיטה על מנת שתהיה לו אומנות מושלמת, ואפילו אם אינו רואה עבודה בתחום שחיטת הבהמות בעתיד הקרוב. כך המשיך ר’ ישראל יצחק את מלאכתו של אביו, שהיה מהבחורים שקיבלו אישור ללמוד את אומנות השחיטה מהרבי הרש”ב עצמו, והרבי הריי”צ אף ביקש ממנו פעם שיבדוק לו את הסכין.

למען כפר חב”ד

במשך שנים רבות, שירת ר’ ישראל יצחק את תושבי כפר חב”ד במגוון דרכים. הוא היה מזכיר הועד וחבר המועצה הדתית שלו. במסגרת תפקידים אלו סייע רבות בהשגת תקציבים לפעילות הפצת המעיינות אותה כה אהב, דאג לעירוב ולמקואות, ולכל שאר העניינים ההלכתיים שנדרשו בכפר.

חסיד הוא פנסאי, ובר’ ישראל יצחק זה התקיים גם בגשמיות. באותן שנים היו ממונים מיוחדים שתפקידם היה לנקות את מנורות הנפט ולהדליקן מידי ערב. מנורות אלו האירו באור עמום את רחובות הכפר. ניתן היה לראות את הרב ישראל יצחק זלמנוב ע”ה הולך מידי ערב כשמוט בידו, והוא מדליק את מנורות הנפט ב”רחובות” הכפר. מה שהיום נראה כה פשוט ואוטומטי, נעשה בימים ההם כאשר כל פנס זוכה ל’טיפול אישי’…

מפעילי צא”ח

ר’ ישראל יצחק לא היה יהודי שהתבלט או שתבע מאנשים. כחסיד, תבע בעיקר מעצמו. כל דבר שאותו עשה, עשה בפשטות, ללא התבלטות או חיפוש כבוד.

כאשר הקים הרבי מלך המשיח את צא”ח, היה ר’ ישראל יצחק מראשוני הפעילים, ובמשך שנים מסויימות אף התנהלו משרדי צא”ח מביתו הפרטי. ר’ ישראל יצחק עצמו יצא למבצעים בכל פעם שהתבקש, כשהוא נוסע למושבים שמסביב להתוועד ביומי דפגרא וכדומה, ואף במלאכות הפשוטות ביותר לא בחל, כאשר עסק שעות ארוכות באריזת משלוחי מנות, למשל.

אולם הפרוייקט שבו היה ‘זהיר טפי’, היה אירוח המשפחות. באותם ימים, היו מגיעים אורחים רבים לכפר חב”ד, יהודים שחפצו לראות כיצד נראים חיים חסידיים אותנטיים. ר’ ישראל יצחק היה אחראי על פרוייקט האירוח, וסידר כרטסות מיוחדות שהיו נשלחות מראש, ובהם הייתה כל משפחה ממלאת כמה אורחים תוכל לקבל באותה השבת. הסדר שיצר, נתן את האפשרות ופתח את הדלת (תרתי משמע) עבור אורחים רבים נוספים, מהם יצאו בעלי תשובה שהיום הינם חסידים לכל דבר.

היה זה ביום שישי חורפי. הגשם היכה בחלונות, ובחוץ כמעט ולא צעדו אנשים, כאשר עצר רכב גדול ליד בית משפחת זלמנוב. קבוצה של קיבוצניקיות שהגיעה לשבת בכפר, עמדו בפתח והתקבלו בשמחה. העובדה הקטנה והמצערת כי הם שכחו להודיע על בואם נשכחה חיש מהר, כאשר התברר כי ר’ ישראל יצחק הביא אותם לביתו - מכיון שאין שום בית אחר שאליו הוא יכול לשלוח. את כל רשימת הכרטסות שלו הוא כבר מילא עד אפס מקום. בלית ברירה, הביא ר’ ישראל יצחק את כל האורחים הרטובים והרועדים מקור לביתו שלו.

אשת החיל שלו רצה לארון להביא בגדים יבשים, והנערות נשארו להתחמם מתחת לשמיכות חמות. אחת מבנות זלמנוב התפללה בקול, והנערות ענו אחריה בתמימות וברצינות.

בבית הכנסת, פשטה השמועה. כשחזר ר’ ישראל יצחק לביתו, וגילה כי הנשים הצליחו לאלתר כל מיני תוספות לסעודת השבת, הופתע לגלות כי גם חצי כפר חב”ד בא להוסיף לו לסעודות השבת. זה מוסיף דג שהיה מיותר, השני מכבד בסיר מרק מהביל והשלישי נותן את העוף. בסופו של דבר, התקיימה במקום סעודת שבת כיד המלך, והנשים המופתעות, הבטיחו כי לא יוכלו לשכוח אותה כל ימיהם…

בשנת תשכ”ב זכה בהגרלה על נסיעה לרבי, ושימש כנציג החסידים בארץ הקודש לחודש החגים של אותה שנה.

בכינוס צא”ח, הנערך מדי שנה בסוכות, כובד לדבר. הוא לא האריך בדברים, והזכיר רק כי אין סיבה להסתכל לצדדים ולחפש פרנסה - אותה נותן הרי הקדוש ברוך הוא, עלינו אך ורק לפעול ולהוסיף באור.

בהתוועדות שנערכה לאחר מכן, הורה הרבי לנואמים לומר לחיים, והוסיף שיש אפשרות לדבר באופן של מועט הכולל את המרובה. ייתכן והדברים הקדושים היו מכוונים לנאומו הקצרצר של ר’ ישראל יצחק.

•

ר’ ישראל חי חיים חסידיים במלוא מובן המילה. בכל שבת היה מתוועד כמעט עד עלות המנחה, כשבאידיש העסיסית שלו הוא מספר סיפורים ואמרות אותם שמע מגדולי החסידים ומנגן ניגונים חסידיים לבביים שמשכו את לב כל שומעיהם.

ר’ ישראל יצחק זלמנוב נפטר בשבת פרשת תצווה יו”ד אדר א’ תשמ”א.