א חת הידיעות המרכזיות , אם לא המרכזית שבהן השבוע בקרב חסידי חב ” ד , הייתה הידיע

אחת הידיעות המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן השבוע בקרב חסידי חב”ד, הייתה הידיעה על פטירתו של החסיד ר’ זושא ריבקין ע”ה. דומה שכמעט כל אחד מאנ”ש בארץ הקודש, כמו גם רבים מאנ”ש בעולם כולו, וכן מאות ואלפים של יהודים המשתייכים לחוגים שונים ומגוונים, חשים צער ואבדן על פטירתו של איש חסיד ומיוחד.

במה זכה ר’ זושא שכל כך הרבה יהודים יכירו, יוקירו ובעיקר יאהבו אותו? הוא הרי לא עמד בראש שום מוסד חב”די, גדול או קטן ואף לא היה חבר הנהלה או ועד כלשהו. הוא לא נשא שום משרה תורנית או חינוכית בכרם חב”ד ומחוצה לה, ובוודאי שמעולם לא עסק בפירסום של עצמו או פעולותיו, הסוד נמצא כנראה במקום אחר לגמרי.

דומה שר’ זושא גילם באישיותו ובפועלו, את מה שרוצה ותובע כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א מכל אחד מאתנו, בכל תפקיד, עמדה ויכולת. ר’ זושא הדגים לכולנו את  המשמעות הפשוטה ביותר של התקווה והאיחול שכל חסיד מאחל לעצמו ולזולתו: להיות חיל של הרבי.

בלי מוסדות, פוליטיקה, תקציבים, תארי כבוד, דוברים ויועצים פעל ר’ זושא בכחות עצמו והגיע להישגים מעוררים השתאות. מהקמת בית הכנסת “בית מנחם” אשר אי אפשר לדמיין את כפר חב”ד ואת ההוויה החב”דית בארץ הקודש, ועד לספר התורה של נשי חב”ד, על שלל ההתייחסויות המיוחדות והשמימיות מהרבי, ועד לשאיפתו לבנות בית לכ”ק אדמו”ר מה”מ, אשר הפך את השאיפה לתכנית לבניית ארמון!

אולם לא רק בפעולות ה”גדולות” טמון הייחוד והקסם שבאיש, אלא בעיקר בדברים ה’קטנים’ לכאורה. ניהול מסעדה בתל אביב, ללא שום צידוק כלכלי אלא ‘רק’ כדי לקיים את הוראת הרבי, לדאוג שמי שיחפוץ יוכל להשיג אוכל כשר למהדרין, וכמובן לנצל זאת לפעילות של הפצת המעיינות בכלל, ועם ילדי ישראל בפרט, אשר מאות ואלפים מהם זוכרים זאת עד היום, ולחלקם זהו הקשר המשמעותי עם חיי היהדות.

עיסוק אינטנסיבי במבצע תפילין בכל מקום אפשרי, כולל ברכבת מכפר חב”ד לתל אביב מדי יום, וחלוקת מטבעות לצדקה על מנת לזרז את הגאולה, פעולות קטנות לכאורה, אך מתברר שהן זכו לתהודה רחבה, עד שכמה כלי תקשורת בחרו לסקר תופעה מופלאה זו, כי כך היא דרכה של האמת, היא מצליחה להגיע ולגעת גם במקומות הנראים מרוחקים ממנה.

כאשר אגיע לבי”ד של מעלה – אמר פעם רבי זושא מאניפולי, לא ישאלו אותי מדוע לא היית אברהם אבינו, אלא ישאלוני מדוע לא היית זושא – על ר’ זושא, יכולים מעשיו, מכריו ומוקיריו להעיד כי הוא בהחלט היה זושא, כאשר עצם השם “זושא ריבקין” אמר מיד הכל.

כאשר כל אחד מאתנו נותן לעצמו ולרבי דין וחשבון, הרי לא לכל אחד יש מוסד, תקציבים ועוזרים. לא לכולנו יש את היכולת לפעול פעולות “גדולות”, עלינו “סך הכל” להיות קצת כמו זושא, ולדעת כי ביכולתו של כל אחד להפוך את העולם, לפעול גדולות ונצורות, ולפעול גדולות ונצורות גם בתוך ה’זוטות’ של חיי היום יום.

במעשיו ובהתמסרותו, בנה ר’ זושא ארמון למלך המשיח, ולא לחינם הוא נבחר להיות האיש שיוריד את הרעיון לעולם הזה הגשמי, ובוודאי יהיו מי שימשיכו לעסוק בכך, ובינתיים נלמד ממנו את הסוד, להיות חיילים נאמנים של הרבי, בכל עניין, גדול כקטן, כך נזכה לקיום היעוד הקיצו ורננו שוכני עפר, וביחד נקבל את פני הרבי מה”מ בהכרזה ובהכתרה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!