הצד השווה שבמתן תורה והגאולה כ”ק אדמו”ר הזקן: בגאולה יתגלה אור אין סוף שלמעלה מי

הצד השווה שבמתן תורה והגאולה

כ”ק אדמו”ר הזקן: בגאולה יתגלה אור אין סוף שלמעלה מיכולת הקיבול של בני אנוש, אבל הקב”ה ייתן כוח בצדיקים לראות את הגילוי של אור אין סוף בלי שום צמצום ולבוש. ובעצם, כבר זכו ישראל לכך במתן תורה, כמו שנאמר: “אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלוקים”. הראת - ממש, בראיה חושית. אלא שאז פרחה נשמתם והקב”ה החזירה להם בטל שעתיד להחיות בו את המתים, ואילו לעתיד לבוא הקב”ה נותן לישראל כח לקבל זאת כנשמות בגופים.

(תניא פרק לו)

שפע התורה - שפע הטל

כ”ק אדמו”ר האמצעי: שפע התורה שנמשך במתן תורה, גם הוא בבחינת שפע הטל, כידוע ממה שאמרו חז”ל (שבת, פח, ב) שעל כל דיבור פרחה נשמתן והחזירן בטל שעתיד להחיות בו את המתים. טל זה הוא “טל תורה”, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה “כל העוסק בתורה - טל תורה מחייהו”.

(לקוטי ביאורים, שער היחוד, עמ’ ל)

עץ חיים

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אמרו חז”ל במדרש רבה: “מתחילת בריאתו של עולם, לא נתעסק הקב”ה אלא במטע תחילה, שנאמר ויטע ה’ אלוקים גן בעדן, אף אתם כשתכנסו לארץ, לא תתעסקו אלא במטע תחילה”. ותמוה: מה עניין נטיעת פרי מאכל להתעלות בעבודת ה’ ודביקות בו? אלא שנרמז כאן שהתורה נקראת עץ חיים, וכנרמז בעניין הגן, גן עדן - ג”ן (53) סדרים (פרשות) שבתורה. ונרמז הדבר בדברי אברהם אבינו “והשענו תחת העץ”, ולכן בעצרת - חג השבועות, נידונים על פירות האילן, שכן אז מתן תורה, הנרמזת בעניין העץ, וזהו “וחיי עולם נטע בתוכינו”, מלשון נטיעה, כמסמרות נטועים.

(אור התורה, פרשת בשלח, עמ’ תסו)

ואשים דברי בפיך

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: פירוש הפסוק “הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מידי דברי בו” וגו’, כך הוא על פי פנימיות העניינים: הבן יקיר לי - זהו עם ישראל. כי מידי דברי בו - כלומר, שנתתי את דיבורי בו, כמו שנאמר “ואשים דברי בפיך”, שהלומד תורת ה’ - הרי ה’ הוא המדבר בפיו. ומה שפעל זאת הוא קיום התורה על ידי האבות, ומתן תורה שבא בעקבות זאת.

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ ה)

בחינת מתנה שבתורה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בברכת התורה אנו מברכים “אשר נתן לנו תורת אמת… נותן התורה”, ומעמד נתינת התורה נקרא “מתן תורה”. בחינת מתנה שבתורה מתייחסת למתנה אלוקית הבאה באתערותא דלעילא, והוא עניין פנימיות התורה - בחינת “שעשועים העצמיים” של ה’. ברם מתנה אין נותנים אלא למי שראוי לכך. וכדי להיות ראוי, צריך האדם להיות בביטול עצמי, שגם את הכח להגיע לביטול זה, הוא מקבל מלמעלה. או אז זוכה הוא לקבל את התענוג שלמעלה, שהוא למעלה מכל חיות ועונג שבעולם, באופן שהוא בדוגמא שלמעלה ממש.

(בשעה שהקדימו - תער”ב, ח”א עמ’ שנד)

סדר גילוי אור התורה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: יש סדר מסודר בגילוי אור. כשהשמש עומדת לזרוח, ישנם אז עננים המסתירים, וזאת נוסף על נרתק השמש, שבלעדיו לא היה קיים אור כלל, אלא גם כשהשמש מוקפת מגן ונרתק ויכול להיות אור, הרי כשאור השמש מתחיל להתגלות - ישנם עננים קלים המכסים עליו. כך, לפני מתן תורה, כדי שאור התורה יאיר בעולם, היה מוכרח להיות גלות ושיעבוד, וגאולת מצרים. וכמו כן, לפני שהיה צריך להתגלות האור ה”עצמי” של תורת החסידות, היה אז צערו הגדול של מאסר רבנו הזקן.

(לקוטי דיבורים ח”ה בלה”ק עמ’ 1097)

תפקיד הקולות והברקים

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מה היה תפקידם של הקולות והברקים במתן תורה? אלא שעניין ה”רעש” בא מדבר חידוש, כמובא בספר המאמרים תרס”א (עמ’ קצח): “כשמשיג השגה חדשה שאינו כמו שנראה לעיניים, יתהווה בחינת רעש בלב”. זהו איפוא תוכן עניין הרעש והקולות וברקים שבמתן תורה, שאין זה רק רעש גשמי, אלא הוא רעש בתוכנו הרוחני, שהוא החידוש הגדול והעצום שבחיבור שני ההפכים, הרוחניות והגשמיות, במתן תורה ואילך, באמצעות הגילוי הנשגב הבא בפועל ממש בלימוד התורה וקיום מצוותיה.

(לקוטי שיחות חלק ל”ג עמ’ 22 ואילך)