מרדכי (מוטל) ליפשיץ

ערפל סמיך אופף את הקשר החשאי בין רבותינו נשיאינו לשומר אוהל כ”ק אדמו”ר הרש”ב ברוסטוב - ר’ מוטל ליפשיץ ע”ה. לרגל ב’ בניסן, יום ההילולא של אדמו”ר הרש”ב, מפזר החוקר החסידי ר’ שניאור זלמן ברגר מעט את הערפל על דמותו של ‘שומר האוהל’, ומגלה עוד כי איש הקשר בין רבותינו לשומר האוהל היה העסקן החסידי הנודע ר’ יונה איידלקופ • תחקיר

 כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע | “ידיד נפשי הר”מ שי’ ליפשיץ” | איש הקשר ר’ יונה איידלקופ לאחר מלחמת העולם השניה נותרה רוסיה כמעט ללא חסידי חב”ד. הרוב המוחלט של מניין ובני אנ”ש עזבו את רוסיה בבריחה הידועה. גם החסידים שהתגוררו בעיר רוסטוב - העיר בה נטמן כ”ק אדמו”ר הרש”ב נשמתו עדן - עזבו את העיר. רק חסיד אחד ויחיד נותר להתגורר בה - הלא הוא החסיד ר’ מרדכי (מוטל) ליפשיץ, שכיהן כממונה על אוהל אדמו”ר הרש”ב [מן הראוי לציין כי לא היה זה אותו מוטל ליפשיץ שכונה “מוטל דער שוחט” שנפטר לפני שבועות אחדים (ראה מסגרת) - ש.ז.ב.]. במסגרת תפקידו זה עמד בקשר חשאי עם רבותינו נשיאינו, אלא שהקשר המיוחד הזה, הוסווה היטב, ורק לאחר מחקר מעמיק, התלבנו והתבררו הפרטים, והערפל הסמיך האופף את שומר האוהל ברוסטוב, הלך והתפזר, כפי שיסופר בשורות הבאות.

החסיד שכונה “צדיק”

נפתח אפוא בציוני דרך במסכת חייו של “שומר האוהל”:

הרה”ח ר’ מוטל (מרדכי) ליפשיץ נולד בשנת תרמ”ט, לאביו ר’ ישראל שמואל בעיירה אגסטרונעם שברוסיה. בבחרותו למד בישיבת “תומכי תמימים” בליובאוויטש בצילו של אדמו”ר הרש”ב, והיה אחד מה”חוזרים” בחצר הליובאוויטשית.

לאחר תום תקופת ליובאוויטש, הקים את ביתו, ובמשך שנים רבות היה מקום מגוריו בעיר רוסטוב. מלאכת הקודש שלו היתה שחיטה, אך לפרנסתו עבד כצבע. מפעם לפעם היה אפשר לראות את זקנו הארוך והחסידי מוכתם בשלל צבעים בזכות עבודתו זו.

בשנים שלפני מלחמת העולם השניה נעצרה קבוצה מחשובי חסידי ליובאוויטש ברוסטוב. הללו נחקרו ממושכות על אודות הפעילות החב”דית בעיר, ובתוך תיק החקירה מוזכר גם ר’ מרדכי ליפשיץ: “ליפשיץ מרדכי - “חבר הכת הבלתי ליגאלית ‘תמימים’ ברוסטוב”. 

בעת ימי מלחמת העולם השניה נמלט מרוסטוב והגיע עד לעיר אלמא אטא שבקזחסטאן הרחוקה. בתום המלחמה שב לרוסטוב. לאחר שחסידי חב”ד עזבו ברובם את רוסיה והוא נותר חסיד חב”ד יחיד בעיר, הפך להיות הממונה על ה”אוהל” ברוסטוב ובידיו החזיק את המפתח ל’אוהל’.

משנת תשכ”א ועד לפטירתו בשנת תשכ”ט, נחשב כעין רב של הקהילה היהודית ברוסטוב, והיו מיהודי המקום שאף כינוהו “צדיק”.

קשר חשאי

אדמו”ר הריי”צ והרבי מה”מ, דאגו עד מאוד לאוהלי רבותינו נשיאנו. למותר לציין כי לבו ונשמתו של אדמו”ר הריי”צ היו נתונים תדיר ל’אוהל’ של אביו ברוסטוב, לשלומו ולשלמותו, אלא שבשנים ההן, כאשר יד הברזל הקומוניסטית דיכאה כל מה שריח יהדות נודף ממנו, היה קשה לברר באופן ישיר את הנעשה עם אוהלי רבותינו ועם ה’ציון’ ברוסטוב. למרות הקושי, הצליחו אדמו”רי חב”ד ליצור קשרים דרך איש הקשר ר’ יונה איידלקופ דרכו למדו מה קורה באוהלי הקודש. מפאת החשאיות והמכתבים המוסווים, אפשר אפוא ללמוד מן המעט על הכלל שטרם ידוע לנו.

ר’ יונה איידלקופ היה עסקן חסידי נמרץ והתגורר שנים רבות ברוסטוב, הוא הכיר מקרוב את ר’ מרדכי ליפשיץ.

בימים אלו לפני שבעים וחמש שנים - חודש אדר תרצ”ט - עמדו השלטונות להרוס את בית העלמין בו שוכן ‘האוהל’. קבוצת חסידים ובהם ר’ יונה, העבירו את הרבי הרש”ב לבית עלמין אחר, כשהכל נערך במבצע חשאי באישון ליל (ראה סיפור ההעתקה באריכות, בגיליון זה).

בתקופה שלאחר המלחמה שהה ר’ יונה איידלקופ במחנה העקורים פאקינג שבגרמניה, ובשלהי אדר תש”ח, שיגר אליו אדמו”ר הריי”צ מכתב עבור ר’ מרדכי ליפשיץ, לצד מכתב נלווה בו מודה לו הרבי על כך שהוא ממשיך להתכתב עם ר’ מרדכי. אדמו”ר הריי”צ התעניין באהלי רבותינו ברחבי ברית המועצות:

“תודה וברכה עבור השתדלותו לבוא בכתובים עם ידיד נפשי הר’ מרדכי שי’ ליפשיץ. ובבקשה להמציא איליו מכתבי מבלי הזכרת מדינת מגוריי ושמה כי אם בסגנון המקובל אצל יקיריי וחביביי ה’ עליהם יחיו. ולבקש להודיע משלום שאר ידידיי תלמידיי ומצב העיירות אשר שם מקומי מנוחת קדושי עליון זי”ע רבינו הבעל שם טוב [מעז’יבוז’], הרב המגיד ממעזריטש [אניפולי]. האדיטש [אדמו”ר הזקן]. ניעזי’ן [אדמו”ר האמצעי]. ליובאוויטש [אדמו”ר הצמח צדק ואדמו”ר המהר”ש]. [ואוהלי בני ונכדי אדמו”ר הצמח צדק בערים:] ליאדי. קאפוסט. באברויסק”.

מי שיקרא שוב, את רשימת הערים המנויות לעיל, בודאי יבחין שאוהל אדמו”ר הרש”ב ברוסטוב - הציון של אביו - חסר מהאגרת, זאת מכיון שר’ מרדכי ליפשיץ שומר האוהל ברוסטוב עצמה, וככל הנראה כאשר אדמו”ר הריי”צ מודה על ההשתדלות להתכתב עמו, הכוונה שכבר שמע ממנו פרטים גם על האוהל ברוסטוב וכעת הוא מבקש מר’ יונה לשאול את ר’ מרדכי על שלומם של אוהלי רבותינו נשיאינו.

בחודשים הבאים עודד אדמו”ר הריי”צ את ר’ יונה לאתר פרטים אודות האוהלים, ולמסור פרישת שלום לחסידים הקשורים לאוהלים.

לאחר הסתלקות אדמו”ר הריי”צ, המשיך הרבי מה”מ לכתוב אל ר’ יונה בענין האוהלים, אך הכל נכתב בצורה קצרה ובהסוואה, ועד היום לא ידועים הפרטים בנושא.

העברת המסרים דרך ר’ יונה נמשכה. נמצא ‘פתק’ אותו כתב המזכיר הרב ניסן מינדל לר’ יונה בנוגע למכתב שצריך להעביר לר’ מרדכי:

“כשישלח את המכתב בל יזכיר מפורש שם המשלח, כי אם בשם הידוע הרגיל בפי אנ”ש דער טאטע אדער דער זיידע [אבא או סבא] ויודיע לפה האדריסה [הכתובת] שלו”.

בקודש פנימה

כאשר ר’ מרדכי היה ניגש להתפלל ב’אוהל’ על פי בקשות ששוגרו אליו, עשה זאת בהכנעה גדולה וביראת כבוד, זאת למרות שמתוקף תפקידו בודאי הגיע לאוהל בתדירות רבה, על כך סיפר ר’ בערל פרוס שי’:

“כשהייתי ברוסטוב בשנת תשי”ז, החסיד ר’ מוטל ליפשיץ ע”ה לקח אותי לאוהל. ביקשתי מר’ מוטל שיקרא עבורי את ה’פ”נ’ שלי. צורת עמידתו של ר’ מוטל לפני ה’ציון’ היתה משהו שקשה לתאר, קבלת עול כזאת! מעולם לא ראיתי חסיד עומד לפני ה’ציון’ באופן מיוחד כל כך. הוא ביקשני אחר כך שלא אספר בבית הכנסת על הליכתו איתי ל’ציון’”.

ואכן, שנים רבות היה הולך בעצמו ל’אוהל’ הקדוש, וכשהיו באים לרוסטוב אורחים שביקשו לפקוד את הציון הקדוש, היה הולך עמם להתפלל ב’אוהל’.

לעת זקנותו, כשהיה חלש, מסר את המפתח לר’ שלמה ז’ק, אחד מיהודי רוסטוב שזכה בצעירותו ללמוד אצל ה”חפץ חיים”. המעקבים והרדיפות אילצו את ר’ שלמה ז’ק לעבוד בחשאיות מוחלטת, כפי שעולה מהסיפור הבא:

היה זה בשנת תשכ”ד, היהודים בכלל והחסידים בפרט סבלו מאד תחת הדיכוי הקומוניסטי. יום אחד הגיע לרוסטוב שליח הרבי הרב בנימין כץ. זה הגיע במסווה של “תייר” וסבב בערי ברית המועצות במטרה לפגוש יהודים רבים ככל האפשר ולמסור להם תשמישי קדושה ולחזקם בדרכים שונות. והנה מה שסיפר על פגישתו הקצרצרה עם ר’ מרדכי ליפשיץ:

“ממוסקבה המשכתי לרוסטוב. התחנה הראשונה שלי בעיר הייתה בית כנסת קטן בשם ‘סאלדאטסקי שול’. מההנחיות שקיבלתי, ידעתי שעלי לחפש יהודי בשם ‘שלמה איש נאמן’ [הוא ר’ שלמה ז’ק] שהחזיק במפתח ה’אוהל’ של אדמו”ר מהרש”ב. מי שלא ידע את השם הזה - לא היה מקבל את המפתח. זה היה הקוד.

“בינתיים פגשתי יהודי חסידי בשם ר’ מרדכי ליפשיץ. הוא הביט בי ושאל אותי במילה אחת: “אנ”ש?” ואני עניתי בהנהון קל בראשי. הוא הספיק לשאול אותי בלחישה: “מה שלום הרבי?” ומעבר לכך לא העזנו להחליף אף מילה נוספת.

“אחר כך יצאתי למלא את שליחותי. לא הייתי אמור ליצור ברוסטוב קשר עם אף אחד, אלא רק לבדוק את מצב האוהל. לאחר שפגשתי ב”שלמה איש נאמן” וביקרתי באוהל - עזבתי את העיר”.

למה חשש ר’ מוטל מהבחור החסידי?

הרב ר’ מיכאל מישלובין שי’, משפיע בנחלת הר חב”ד, שהה שבת אחת בביתו של ר’ מרדכי ליפשיץ. כדי לזכות באירוח זה, היה עליו להתחנן על נפשו.

היה זה בשנת תשכ”ו, ר’ מיכאל מישלובין, אז אברך צעיר, נסע מסמרקנד לרוסטוב במטרה להתפלל ב’ציון’ על אחיו שהיה במצב אנוש ל”ע. הוא נסע בשלוש טיסות, מסמרקנד לטשקנט, מטשקנט למוסקבה וממוסקבה לרוסטוב. ר’ מיכאל שפך את צקון לחשו ב’ציון’, והישועה אכן הגיעה - אחיו יצא מכלל סכנה.

כעת היה עליו לשוב את הדרך הארוכה, אך מפאת קוצר הזמן, נאלץ היה לשבות ברוסטוב, אך היכן יתארח? הוא ידע כי החסיד היחיד שנותר בעיר, הוא ר’ מרדכי ליפשיץ. הוא ביקשו אפוא להתארח בביתו, אך נתקל בתשובה שלילית בהחלט, והוא לא הופתע, שכן היה זה אופייני אצל חסידים שלא הכירו זה את זה: “הפחד באותם ימים היה גדול, ור’ מרדכי שלא הכיר אותי, חשש ממני. באותם ימים חששו מכל אחד, אך לא היתה לי ברירה, לא היה לי היכן לשהות בשבת. הפצרתי בפניו, התחננתי על נפשי, עד שניאות לארחני. כל השבת היינו ביחד, והיה לי תענוג רוחני להיות במחיצת יהודי חסידי באמת, הנמצא לבדו ברוסטוב וממשיך בדרך החסידות במשך שנים רבות”. 

•

ר’ מרדכי–מוטל ליפשיץ, נפטר בל”ג בעומר תשכ”ט, ונטמן סמוך לאוהל ברוסטוב.

מקורות: אגרות קודש, בתוך הגולה, ליובאוויטש וחייליה, עושה אידישקייט, דיעדושקא, ארכיון מני וולף. תודה מיוחדת לרב אלישיב קפלון שכיהן כשליח הרבי ברוסטוב, על הסיוע בחפץ לב.

שני שוחטים באותו שם

בשנים בהן כיהן ר’ מוטל ליפשיץ כשומר האוהל ברוסטוב, חי במוסקבה חסיד בשם ר’ מוטל ליפשיץ שנפטר אך לפני מספר שבועות. שניהם חסידים, שניהם היו שוחטים, שניהם נשאו אותו שם: מרדכי ליפשיץ, ושניהם אף כונו בכינוי זהה: ר’ מוטל ליפשיץ. מכל מקום, מדובר בשני חסידים שאינם קשורים משפחתית זה לזה.

אך שגגתי ואחרים שגו ובמשך השנים האחרונות, לעיתים אירעו בלבולים בין ה’מוטל’ים’ הללו. לעיתים נכתב שר’ מוטל ליפשיץ עבר מרוסטוב למוסקבה, וזה לא נכון; ר’ מוטל המוסקבאי לא גר מעולם ברוסטוב. גם המכתב מאדמו”ר הריי”צ וגם הפתק מר’ ניסן מינדל, יוחסו בכמה מקומות לר’ מוטל המוסקבאי, אך גם זה אינו נכון; הכל הופנה לר’ מוטל שומר האוהל שהיה בידידות עם ר’ יונה איידלקופ. ואילו ר’ מוטל המוסקבאי לא היה לו קשר עם ר’ יונה.

עובדות אלו התבררו לי לפני מספר שבועות, כאשר הכנתי כתבת הספד על ר’ מוטל ליפשיץ המוסקבאי, ובכתבה על אודותיו הושמטו סיפורים ופרטים שנכתבו עליו בעבר.

ואם כבר עסקינן בדמותו של ר’ מרדכי ליפשיץ, למען המחקר ההיסטורי אפשר להוסיף גם את הפרטים הבאים:

בשנים מוקדמות יותר כיהן ברוסטוב רב בשם: הרב מרדכי ליפשיץ. בעל ה”שדי חמד” כותב אליו תשובות הלכתיות המובאות בספר ‘שדי חמד’. האם יש קשר בינו ובין הליפשיצים החב”דיים? לא ידוע לי.

ואילו באגרות אדמו”ר הרש”ב מוזכר ר’ מרדכי ליפשיץ אחר, והוא גם שוחט, אך האחרון התגורר בפריז, ואדמו”ר הרש”ב כותב לאחיו הרב מנחם מענדל שיכול לסמוך על השוחט ר’ מרדכי ליפשיץ.