הם חובשים כיפות סרוגות, לבושים בג׳ינס וטי־שרט אבל בקיאים במאמרי חסידות, מתוועדים

הם חובשים כיפות סרוגות, לבושים בג׳ינס וטי־שרט אבל בקיאים במאמרי חסידות, מתוועדים ביומי דפגרא, מתפללים בסידור תהילת ה/ נוהגים בחלק ממנהגי חב״ד ומה שמעניין אותם הוא עבודת ה׳ בתפילה, קירבת הבורא וזיכוך המידות » התופעה: הכירו את תלמידי הישיבות הציוניות החסידיות, זן חדש של צעירי הציונות הדתית, מלא בשאיפות רוחניות שמוצא בחסידות דרך סלולה העולה בית א־ל ונותנת מענה לנפשם המבקשת » לרגל ראש השנה לחסידות, יצאנו לשטח ופגשנו מקרוב את החסידים מהמגזר הסרוג » בהתוועדות הספונטנית שהתפתתה בהיכל ׳בית המדרש׳ שאלנו על ההשפעה של לימוד החסידות, על ההתקשרות לרבי והנסיעה אליו, על חציית הקווים, ולמה דווקא חב״ד?» מן הגשם אל הרוח

מאת: זלמן צרפתי 

כמעט חצות של ליל שישי, ישיבת רמת גן. בית המדרש הגדול והמפואר ריק כמעט לחלוטין מאדם. באולם למעלה מתקיים שיעור של ראש הישיבה הרב יהושע שפירא והשבת היא שבת חופשית, כך יסבירו לנו מאוחר יותר. תלמיד מבוגר עומד בירכתי בית המדרש מול סטנדר עם גמרא פתוחה ולומד לעצמו בקול רם. בפינה אחרת יושב אברך, כיפה סרוגה גדולה לראשו ומתפלפל בהלכה עם בחור העומד לצידו.

למעלה כאמור, נמסר השיעור השבועי של ראש הישיבה הרב יהושע שפירא מהרבנים הבולטים בציונות הדתית ומהמובילים את הקו של ההתקרבות לחסידות, ישיבה ציונית ברוח חסידית.

מאחורי הרב שפירא עשיה חינוכית וציבורית רבה במעגלים הקרובים לתורת החסידות. למרות היותו שייך באופן רשמי לזרם הכיפות הסרוגות, הוא מלמד חסידות על בסיס קבוע ואף פרסם ספרים בנושא. ישיבת ההסדר רמת–גן בראשה הוא עומד, ידועה כישיבה המתאפיינת ברוח החסידית שלה ומושכת אליה צעירים רבים מן הציונות הדתית הנמשכים לתורת החסידות ודרכה.

היה זה מחזה מרענן לראות בחורי ישיבה צעירים, המבקשים באמת את קרבת הבורא. בלי קשר לזרם ממנו הם באים. לראות בחורים צעירים שכל עיסוקם ומעיניהם נתונים לדרכים השונות בעבודת ה’. הדיונים והוויכוחים הפנימיים, הם סביב ההבדלים בין השיטות והגישות השונות במסילה העולה בית ה’. 

בית מדרש עם חידוש

יש להם מראה מיוחד לתלמידי הישיבות החסידיות, פניהם העדינות חתומות בזקן מלא, את צידיהם מעטרות פיאות באורכים וסוגים שונים וכיפה גדולה וסרוגה לראשם.

“בדרך כלל הישיבות הציוניות כעיקרון נטו כל השנים לקו הליטאי הן באופי וסגנון הלימוד והן בתכנים הנלמדים”, אומר לנו יונתן אחד התלמידים, “בכלל, זה שיש ישיבות ציוניות ברוח חסידית זה חידוש מרענן בעולם הישיבות של הציונות הדתית”.

יונתן עצמו הגיע מישיבה ציונית ‘רגילה’ בחיפה. אחרי הצבא הוא חש צורך להתחזק יותר. “גדלתי דתי, כל חיי שמרתי תורה ומצוות, למדתי בממלכתי דתי, אחר כך בישיבה תיכונית, אבל בצבא החלו השאלות לנקר. לא שח”ו היו לי ספקות באמונה”, הוא ממהר להבהיר, “אבל חיפשתי משמעות יותר עמוקה לדברים שאני עושה מגיל אפס בלי ממש לדעת ובעיקר להבין מדוע. דיברתי עם חברים מהישיבה, עם רבנים, כך נחשפתי לחסידות, היה לי ברור שאחרי השחרור אני מצטרף לאחת הישיבות החסידיות, ‘השלמת פערים לנשמה’ אני קורא לזה”…

יונתן לא לבד והמגזר הדתי לאומי גם אינו היחיד. כידוע, תופעת המשיכה לתורת החסידות חוצה מגזרים, שיטות ומפלגות. גם בחוגים שבעבר התנגדו התנגדות חריפה לבעל שם טוב וממשיכי דרכו, ניתן למצוא בחורי ישיבות ואברכים שנמשכים אל מעיינות המים החיים. כל שכן וקל וחומר בחוגים שהם חלק מהחסידות הכללית. אולם המיוחד בישיבות החסידיות הוא שמדובר בהתקרבות לחסידות ברמה מוסדית ומערכתית. זה לא לימוד תניא במחתרת, או שיעור חסידות בלתי רשמי שההנהלה בטובה ‘מעלימה עין’ ממנו. זה גם לא התקרבות של יחידים או יחידים המתגבשים בחב”ד לכדי קבוצה, אלא ממש מוסד שלם המחנך דורות של בוגרים, המשתייך במוצהר לזרם אחר ומתנהל כולו ברוח החסידות.

“לא כל הישיבות החסידיות קשורות דווקא לחב”ד”, יונתן רואה את ההתלהבות שאחזה בנו, לנוכח רשימת הישיבות החסידיות שנמנו בפנינו, ומבקש להסביר, “יש הרבה שקשורות לברסלב, יש כאלו שקשורות לחסידות הכללית, או ברוח חסידויות פולין”.

הייחודיות של ישיבת רמת גן מבין הישיבות הציוניות החסידיות היא כמובן הקרבה הרעיוניות והלימודית לתורת חסידות חב”ד דווקא. ישיבות נוספות כאלו הן ישיבת עוד יוסף חי של הרב יצחק גינזבורג וישיבת מקור חיים של הרב עדין אבן ישראל.

ההלכה מחייבת חסידות

“אני איש של הלכה”, הסביר הרב שפירא את דרכו בשיעור מיוחד שמסר בישיבה בנושא ‘לימוד החסידות’. “ועל פי הלכה צריך לאהוב את ה’, ליראה אותו, כל זה אי אפשר לעשות כיום בלי לימוד חסידות. יש דברים של בסיס ויסוד של היהדות ושל האמונה שאי אפשר להגיע אליהם בלי לימוד התורה”. הסביר הרב שפירא.

ההשפעה של לימוד החסידות ובמיוחד חסידות חב”ד ניכרת על התלמידים, חלקם אף מאמצים לעצמם מנהגי חב”ד בהדרגה. במדפי הסידורים ניתן למצוא כמות לא מבוטלת של סידורי תהלת ה’. מסתבר כי גם ראש הישיבה הרב שפירא בעצמו מתפלל בנוסח האר”י.

איך אתה מרגיש שהחסידות משפיעה עליך?

“שאלה קשה…”, מהרהר יונתן. לאחר מחשבה הוא אומר “אחד הדברים שהפריעו לי בישיבות אחרות, היה שהכל היה קשור ללימוד. כאילו הלימוד היה חזות הכל. אני אוכל כדי ללמוד, מתפלל כדי ללמוד, הכל קשור ללימוד תורה. מה עם תיקון המידות? מה עם רגש לזולת? מה עם אהבת ה’? מה עם שמחה? עם הקשר לבורא? כל התפיסה הזו של ללמוד וללמוד כמה שיותר, הפריעה לי. כאילו הלימוד הוא המטרה. ואז מגיע עניינים של תחרותיות, ושל מעמדות ועליונות.

בענין הזה החסידות מאוד עזרה לי. היא כאילו השקיטה את הנפש. היא ניתבה אותי יותר למקום רגוע. למקום שהלב והמוח משתפים פעולה יחד לעבודת ה’. לא שהפסקתי ללמוד, אבל הלימוד שלי הוא אחר לגמרי. הרבה יותר רגוע, שלם עם עצמי. קשה לי לדבר ככה, אולי אני נשמע כמו איזה חסיד, אבל אני מרגיש שבמובן מסוים, הפסקתי ללמוד בשביל עצמי, והתחלתי ללמוד כדי להתחבר לה’.

אני מפנה את השאלה לאבישי שמצטרף אלינו. כיפת צמר מכסה כמעט את כל ראשו ושתי פיאות ארוכות ומסולסלות היטב משתלשלות משני צדעיו. “אני במובן מסוים גדלתי חסיד”, הוא אומר. הוא מספר שלמד בישיבה קטנה בישיבה לצעירים של עוד יוסף חי ביצהר וכי הוא משתייך לתלמידיו המובהקים של הרב יצחק גינזבורג. הוא התגלגל לישיבה ברמת גן, לאחר שנעצר מספר פעמים ונאלץ בצער גדול להיפרד מגבעות השומרון לטובת התמרכזות. במובן הגיאוגרפי בלבד, כמובן. “בשבילי כל הנושא של החסידות לא חדש”, אומר אבישי “גדלתי לתוך זה, וזה חלק ממני, החסידות היא נשמתא דאורייתא. וזה גם הנשמה של התורה שלי, אני לא רואה את עצמי מקיים תורה ומצוות בלי חיבור לתורת החסידות”.

אסף הוא בחור בעל פנים ילדותיות וחיוך עדין ומבויש. עד עכשיו עמד מהצד והקשיב לשיחה מבלי להתערב. כששמע את השאלה הוא ביקש את רשות הדיבור. מסתבר שהוא נואם לא קטן. הלהט נשמע היטב בקולו.

“אני לא מבין איך אפשר אחרת”, הוא אומר. “לא צריך לשאול אותנו איך תורת החסידות משפיעה עלינו. צריך לשאול את כל בחורי הישיבות האחרים שלא לומדים חסידות, איך הם מקיימים מצוות? איך הם מגיעים לאהבה ויראה? אהבת ה’ ויראתו זה לא מנהג חסידים, זו הלכה בשולחן ערוך”.

“הרי זה הוויכוח בין החכם לחסיד בהקדמה למסילת ישרים א. החסיד אומר לחכם: “כתוב “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה’ אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך”. ורק אחר כך כתוב “לשמור מצוותיו”. אומר החסיד לחכם נכון שהכי חשוב ברמת המעשה זה ‘לשמור מצוותיו’, אבל זה מגיע רק חמישי בסדרה. לפני כן יש עוד ארבעה משימות שצריך לבצע - ליראה, לאהבה, ללכת בדרכיו, לעובדו בכל לבבך ונפשך”..

“ללמוד תורה זה יפה”, אומר אסף, “אבל צריך לאהוב את ה’ ולעבוד אותו ובשביל זה צריך חסידות. בלי חסידות, גם הלימוד תורה יכול להיות לא לשם שמים”.

ההתקשרות לרבי

אחד היסודות של תורת החסידות הוא ההתקשרות לצדיק. מושגים כמו ‘נשיא הדור’, ‘משה רבינו שבכל דור ודור’, ‘ראשי אלפי ישראל’ ו’ראש בני ישראל’ הם אבני יסוד בכל ההשקפה החסידית בכלל ובחסידות חב”ד בפרט. אם כי יחסי חסיד–צדיק מעט שונים בחסידות חב”ד הדורשת מהחסיד עבודה פנימית ועצמית לעומת החסידות הכללית המבקשת מהחסיד להאמין אמונת צדיקים פשוטה ולסמוך על ברכת הצדיק כדי להיוושע בכל הישועות הן ברוחניות והן בגשמיות.

בתוך לימוד תורת החסידות, ההתוועדויות, השיעורים, הרוח החסידית - מה המקום של ההתקשרות לרבי?

“אם להיכנס לתוך הצדדים והדעות בתוך חב”ד, אני דווקא בצד של המשיחיסטים”, אומר אבישי. “יש להם רבי חי. והתקשרות לרבי חי היא בסיס בחסידות. גם הרב שלי הרב גינזבורג מאמין שהרבי חי וקיים. אני מבחינתי מרגיש שהרבי חי.

יונתן לעומתו פחות נחרץ. “יש דיבור על הצורך בהתקשרות לצדיק. אבל זה רק באופן מאוד כללי. גם אין הכוונה על התקשרות לצדיק מסוים. הרב יהושע באופן אישי מדבר הרבה מאוד על הרבי. לא תמיד בפירוש, אבל כשהוא מצייר דמות של צדיק אמת די מובן למי הכוונה. בדיוק השבוע שמעתי ממנו ווארט על העניין. הוא דיבר בשיעור על הנושא הזה של צדיקים. הרעיון היה שמצד אחד דרושה התקשרות ומסירות מוחלטת, ומצד שני אסור לאבד את השכל ותמיד צריך לבדוק שזה מתאים לתורה ולהלכה.

“השיעור בעיקרון היה על דמותם של האבות הקדושים והרב במהלך כל השיעור קישר בין ימינו לדמות האבות. אחד התלמידים העיר שהאבות הם דמויות רחוקות שלא קשורות לימינו. ‘אני הייתי אצל צדיקים שעשו לי את האבות מאוד מוחשיים וקרובים’ ענה לו הרב ואמר לו ‘לך לכאלו צדיקים ותוכל להתקשר ולהתמסר ללא חשש’.

כמה מתוך לימוד החסידות מוקדש ללימוד תורתו של הרבי? שאלנו, “לא מזמן למדנו עם הרב שפירא מאמר של הרבי. בשני לילות. כל פעם חצי לילה. שלש או ארבע שעות שיעור”. לא הספקנו לסיים את השאלה כשלבית המדרש נכנס בחור צנום, נושא בזרועו כרך ליקוטי שיחות.

להכיל מורכבות

“חבל שלא דיברנו על המשיח”, אמרתי. “אני מחפש שיחה על י”ט כסלו, הוא אומר בחיוך מתנצל”, על שולחנו מונח סט תפילין חב”די למהדרין הכוללים רש”י ור”ת בנרתיקים כחולים רקומים בדמות 770 ומעליהם השם אוריאל כץ. “אני בכלל מבית חב”די”, הוא אומר. “מבלגיה, שייך לר’ שבתי, הוא בכה שלא הלכתי לתומכי תמימים אבל לפחות אני כאן”.

“טוב, לפי איך שזה נשמע זה כמעט תומכי תמימים”, אני מעיר. “זה מאוד תלוי”, הוא מסביר. “יכול להיות שתדבר איתי ותקבל רושם מסוים על הישיבה, ותדבר עם מישהו אחר ותקבל רושם אחר. חוץ מזה שהאווירה חסידית באופן כללי, יש כאן ריבוי גוונים, יש גם הרבה דיונים ואפילו וויכוחים בין התלמידים על הדרכים והאופנים השונים בעבודת ה’. יש כאלו שנוטים כמובן לחב”ד, אבל יש כאלו שנוטים לכיוון ברסלב ויש כאלו שנוטים לכיוון החסידות הכללית. בעיקרון הישיבה נותנת מקום ומעודדת את כולם ולפעמים זה קשה כי צריך להכיל מורכבות, אבל זה הסגנון של הישיבה.

“התפילה בשעה 7 אז קצת קשה, אבל אני משתדל ללמוד חסידות כל יום לפני התפילה”, אומר אוריאל. כאן יש סדר עיון וסדר בקיאות ביום לכולם ובערב לכל אחד יש את הסדר שלו. יש כאלו שלומדים הלכה, גמרא אבל הרוב לומדים חסידות על פי סדר מסודר בהתייעצות עם הרב שפירא או אחד מרבני הישיבה”.

“יש גם התוועדויות בישיבה”, מספר אוריאל, “אנחנו מתוועדים ביומי דפגרא, מציינים חגים חסידיים, לא את כולם, אבל את הבולטים שבהם”.

חלק גדול מתורת הרבי זה הנושא של ופרצת ומבצעים. בשנים האחרונות גם רבים בכיפות הסרוגות החלו בפעילות של הפצת יהדות.

“כמובן שיש אצלנו גם כן מבצעים”, אומר אבישי “קודם כל הסלוגן של הישיבה הוא ‘להאיר את העיר’. כך שהכיוון של הישיבה הוא להיות מגדלור של יהדות בכל רמת גן. יש לנו דוכני תפילין שהישיבה מפעילה ברחבי העיר. מעבר לכך יש תכנית ‘רבני גנים’ שהישיבה מפעילה כאשר בחורים או אברכים יוצאים להפעלות יהודיות בגנים בעיר ובמקביל אנחנו עובדים כאן עם הגרעין התורני”.

האם יש תלמידים ש’חוצים את הקווים’ בצורה רשמית והופכים לחסידי חב”ד מן המניין? איך הישיבה מתייחסת לזה?

יש כאלו ש’חצו את הקווים’. פחות לחב”ד, יותר לברסלב. הישיבה מעניקה להם גיבוי מלא. בעניין הזה הישיבה פתוחה מאוד ונותנת לכל בחור לבחור את הדרך שלו בעבודת ה’. יש כאן מישהו שחזר מהרבי ובחור שמתכנן לנסוע לרבי בשבועות הקרובים.

אתם רואים את עצמכם יום אחד כחסידי חב”ד?

“אני יותר בכיוון של ברסלב”, אומר אבישי. “ואני בכלל אשלג”, אומר אסף.

שואפים להיות ר’ הלל

“תבין”, מנסה אוריאל לסכם לנו את השיחה ולהסביר מדוע לדעתו אין סיכוי שנראה את קהילות חב”ד מתמלאות בבוגרי ישיבת רמת–גן. “הישיבה, ורוב הבחורים לומדים חסידות, מתוועדים, מציינים תאריכים חסידיים, בקיאים במאמרים, מתפללים ב’עבודה’ ואפילו נוהגים בכמה מנהגי חב”ד. אבל מבחינתנו, הדמויות שעומדות מולנו כמודל שאליו אנו שואפים, זה חסידים מהעבר - כמו ר’ הלל מפאריטש, כמו ר’ מענדל פוטערפס. אנחנו פחות מתחברים לעניין החברתי–קהילתי, יותר לרעיון, לדרך, להשקפה, לתורת החסידות”.