בעמדנו ביום המקשר את שני חדשי “אדר” — זו הזדמנות מתאימה ביותר להתבונן בשאלה: “מא

בעמדנו ביום המקשר את שני חדשי “אדר” — זו הזדמנות מתאימה ביותר להתבונן בשאלה: “מאי פורים”? מה היא משמעותו של נס הפורים — מאורע שהתרחש לפני כ־2300 שנה בפרס ובמדי — בשבילנו עתה וכאן? • מכתב כ”ק אדמו”ר שליט”א, תרגום מאידית

ב”ה. יום ג’ שהוכפל בו כי טוב,

ל’ אדר א’ — א’ דר”ח אדר ב’,

ה’תשמ”ו.   ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם,

ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו ביום המקשר את שני חדשי “אדר” — אדר ראשון ואדר שני, יום שהוא בתווך בין פורים קטן ובין פורים־גדול, המחזק עוד יותר את התוכן המשותף של שני החדשים, הנמצאים תחת רישומו של נס פורים ונעשים כחודש ארוך אחד, “החודש אשר נהפך להם (ליהודים) מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב”,

והרי השנה — שנת העיבור — השמחה היא בכפליים.

— זו הזדמנות מתאימה ביותר להתבונן בשאלה: “מאי פורים”? מה היא משמעותו של נס הפורים — מאורע שהתרחש לפני כ־2300 שנה בפרס ובמדי — בשבילנו עתה וכאן?

לאמתו של דבר הרי מבחינות מסויימות יש לפורים — יותר מאשר לימים מיוחדים ומועדים אחרים — משמעות מיוחדת לכל איש יהודי ואשה יהודיה, בתוך כלל ישראל, בזמן הנוכחי ובכל מקום.

פורים היה בתקופה שבה היו היהודים בגלות, וגם לאחר שהתרחש הנס נשארו בגלות (עד שהסתיימה בניית בית המקדש השני).

מספרת לנו מגילת אסתר — וחכמינו ז”ל מסבירים זאת ביתר הרחבה — שמבחינה גשמית היתה גלות פרס ומדי (התקופה האחרונה של גלות בבל) לא קשה. אדרבה: יהודים הוזמנו לסעודה הממלכתית, אשה יהודיה, אסתר, היתה המלכה, ומרדכי היהודי היה מן האישים הבולטים בחצר המלך. והנה, דוקא באותו זמן קם המן הרשע להתמודד עם העם היהודי, עד כדי “להשמיד ולהרוג גו’”. מהיכן לקח את התעוזה למזימה כזו?

את ההסבר ניתן למצוא בדבריו אל המלך אחשורוש: “ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם”.

— המן הבין שהיהודים הם עם אחד אפילו כאשר הם מפוזרים על פני כל העולם, ושהדבר המאחד את כל היהודים הוא העובדה שהם מתנהגים לפי “דתיהם השונות”, לפי התורה והמצוות, שאז אין לאף אומה ולשון כל שליטה עליהם.

אבל, כאשר המן מגיע אל סעודת המלך ונתקל שם במסובים יהודים, והוא גם רואה שאיש אינו כופה עליהם דבר — אדרבה: קיים מצב של “כרצון איש ואיש” — ישנם בכל זאת ביניהם כאלה שאינם מקפידים על כשרות והם מתביישים ביהדות וכו’, מגיע הוא למסקנא כי היהודים הם לא רק עם “מפוזר” אלא גם “מפורד”, ואז הוא מרגיש עוז בנפשו לצאת בגזירה להשמיד עם שלם ביום אחד, דבר שלא זמם לפניו שום שונא ישראל.

דומה לו היה — צורר היהודים של לפני יובל שנים, בדורנו.

בא הפורים ומזכיר לנו כיצד הגיבו מרדכי היהודי, ואסתר המלכה, וכל כלל ישראל, עם מרדכי, על גזירת המן:

מרדכי היהודי — “לא יכרע ולא ישתחוה” לשום אדם ולשום דבר שבא להביאו לעשות פשרות ביהדות.

אסתר המלכה מעמידה בסכנה את חייה כדי לסייע להביא ישועה לעמה — “נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי”.

כל היהודים שרויים בהלך רוח של תשובה ומסירות־נפש במשך כשנה תמימה, למרות שיכלו להינצל בקלות על־ידי שיצהירו על עצמם שהם חדלים להיות יהודים.

ואחרון אחרון חביב — ילדי ישראל, תינוקות של בית רבן, מתכנסים בהנהגת מרדכי והם נעשים חדורים ברוח מסירות נפש למען התורה והיהדות. בזכותם בפרט, יחד עם זכות כל היהודים, אנשים ונשים וטף המתאחדים להיות עם אחד, על ידי תורה אחת, של ה’ אחד —

— הופכת גזירת המן להיות בטלה ומבוטלת ומגיעה הישועה האלוקית, לא רק ביציאה מן המיצר אל המרחב, אלא באופן של “ונהפוך הוא”, במקום שהיהודים יפחדו משונאיהם — נופל פחד היהודים על השונאים, במקום שהיהודים יכרעו ברך לגויישקייט — מפגינים יהודים שהם יהודים — “מודה בכל התורה כולה”, וכו’ וכו’, ואז “ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר” מכל הבחינות, לא רק ברוחניות, אלא גם, פשוט, בגשמיות.

•    •    •

גם בפרשיות השבוע — “ויקהל” בתחלתו “ופקודי” בסיומו — מרומזות הנקודות האמורות:

“ויקהל משה” — משה רבנו מקהיל את כל היהודים ומאחדם ל”קהל” אחד, ומתחילים מיד במעשה בפועל, חיזוק שמירת שבת קודש, ופותחים בהכנות מזורזות להקמת המשכן וכל כלי הקודש שלו. בפרשת פקודי מודגש פעמים רבות, כיצד נעשה כל דבר בדיוק “ככל אשר ציוה ה’ את משה”, המשכן מוקם בראש־חודש ניסן, ומיד רואים הכל את השראת השכינה, את קיום ציוויו והבטחתו של “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, כל יהודי וכל היהודים מכינים “משכן” ו”מקדש”, גם ובעיקר, בלבם שלהם, ובביתם ובכל הסביבה — על ידי מעשה בפועל בהנהגה יום יומית לפי רצון הבורא באופן של “אורה זו תורה.. ויקר אלו תפילין” (כולל כל המצוות).

•    •    •

ויהי רצון שבקרוב ממש תקויים תפלתנו ובקשתנו אותה אנו אומרים בהבדלה, מיד בראשית כל שבוע כאשר מתחילים ימי החול והחולין: “כן תהיה לנו”, “ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר” כפי שהיה אז.

ומן הגאולה, עוד בתקופת הגלות, ללכת מחיל אל’חיל ולהסמיך את הגאולה הזאת שנגיע מיד ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו,

כאשר יהיה גם קיום כל המצוות, “כל מצוה ומצוה, וכל הדינים הנכללים עמה” בשלימות.

בכבוד ובברכה לשמחת פורים,

פורים גדול בכלל ובמיוחד בעניני יהודים ויהדות

מנחם שניאורסאהן

 

יום ג’ שהוכפל בו כי טוב: פרש”י בראשית א. ז. ובאוה”ת (בראשית לג, א ואילך. ועוד) ובמכתב כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע (בסה”מ תש”ט ע’ 19 (השני). ובאגרות קודש שלו ע’ קלה ואילך) מקשר זה עם מחז”ל (קידושין מ, א) טוב לשמים וטוב לבריות. ולהעיר, שגם קביעות פורים בשנה זו היא ביום השלישי.

ל’ אדר א’ — א’ דר”ח אדר ב’: ראה שו”ע אה”ע סקכ”ו ס”ו.

שני חדשי אדר .. נס פורים: דאין בין אדר הראשון לאדר השני אלא וכו’ (מגילה ו, ב).

פורים־קטן: כן נקרא במהרי”ל הל’ פורים. דרכי משה או”ח סר”ס תרצז (סק”ג). וכן הובא בסידור אדה”ז (לפני למנצח יענך). השלמה לשו”ע אדה”ז או”ח סקל”א ס”ח. ובדרכי משה שם (סק”ב): פורים ראשון.

פורים־גדול: כן נקרא בסידור אדה”ז שם ובהשלמה לשו”ע אדה”ז שם.

כחודש אחד ארוך: ר”ן, רא”ש (ועוד) לנדרים סג, ריש ע”ב. וראה לקו”ש חט”ז ע’ 344 ואילך בענין “משנכנס אדר מרבין בשמחה” — אם קאי גם על אדר ראשון.

החודש.. ליום טוב: אסתר ט, כב. ובירושלמי (מגילה פ”א ה”א): כל החודש כשר לקריאת המגילה כו’ והחודש אשר נהפך להם כו’. שו”ע או”ח סתרפ”ח ס”ז. וברמ”א שם: והכי נהוג (אלא שבנוגע למקרא מגילה בלבד ולא יעבור ט”ו בו. וראה לקו”ש חי”א ע’ 423 בהערה ד”ה מחרת יום הפורים).

השנח — שנח העיבור: להעיר מירושלמי שם ה”ה: אותה השנה (שנעשה בה הנס) היתה מעוברת (אלא שדעת הבבלי לא משמע כן — מדלא הביאו בסוגיא זו (מגילה ו, ב) להכריע הדין). ולהעיר משער הפסוקים להאריז”ל ר”פ ואתחנן. או”ת להה”מ (הוצאת קה”ת) סי’ קה. וראה לקוטי לוי יצחק למגילת אסתר ס”ע צו שם ע’ צט.

מאי פורים: ע”ד לשון חז”ל בנוגע לחנוכה (שבת כא, ב).

פורים.. משמעות מיוחדת.. בזמן הנוכחי: להעיר מפירוש הבעש”ט במחז”ל (מגילה יז, א) הקורא את המגילה למפרע לא יצא — כש”ט (הוצאת קה”ת) הוספות סי’ עח. וש”נ.

אשה יהודיה: ד”נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ויתירה מזו, ע”י אשה, אסתר, נעשה הנס (רשב”ם, הובא בתוד”ה שאף הן — מגילה שם. רשב”ם פסחים קח, דיש ע”ב ד”ה שאף הן). ולהעיר, שאסתר דוקא בקשה (ופעלה): 1) כתבוני, 2) לדורות (מגילה ו, א. וראה בארוכה לקו”ש חט”ו שיחה א’ לפורים (ע’ 352 ואילך) ובהערות שם).

נשארו בגלות: ד”אכתי עבדי אחשורוש אנן — מגילה יד, א.

עד שהסתיימה בניית בית המקדש השני: כי “במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים” שלא לבנות ביהמ”ק — עזרא ד, ו ובפרש”י. תיב”ע ופרש”י עה”פ אסתר ה, ג.

מבחינה גשמית היתה גלות .. לא קשה: ראה בארוכה שיחת פורים ה’תש”א (ספר השיחות ה’תש”א ס”ע 68 ואילך).

יהודים הוזמנו לסעודה הממלכתית: אסת”ר פ”ז, יח. יל”ש אסתר רמז תתרנז. וראה שיחה הנ”ל.

אסתר .. המלכה: ובפרט אשר “ותשא חן וחסד לפניו” — אסתר ב, יז.

מרדכי היהודי .. בחצר המלך: “יושב בשער המלך” — אסתר שם, יט. ועוד. וראה מגילה יג, סע”א שאחשורוש שקל עצה ממרדכי. ודרז”ל עה”פ כרצון איש ואיש (מגילה יב, סע”א).

להשמיד ולהרוג: אסתר ג, יג.

ישנו .. מכל עם: אסתר ג, ח.

היהודים הם עם אחד כר: ראה גם לקו”ש חכ”ב ע’ 257. שם ע’ 263-4.

כרצון איש ואיש: אסתר א, ז. וראה אסת”ר ויל”ש הנ”ל. מגילת סתרים עה”פ.

לא רק עם מפוזר .. אלא גם מפורד: ראה גם מגילת סתרים עה”פ.

עם שלם ביום אחד: אסתר ג, יג.

עם מרדכי: אסתר שם, ו.

לא יכרע ולא ישתחוה: שם, ב.

נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: שם ז, ג.

כל היהודים.. מסירות־נפש: ראה תו”א מג”א צז, א. שם (בהוספות) קכ, ד. שערי אורה שער הפורים ד”ה וקבל היהודים פ”ח (צ, ב). ד”ה חייב אינש עטר”ת פ”ד (סה”מ עטר”ת ע’ שי). תרפ”א (תש”ח) פ”ה (סה”מ תרפ”א ע’ קצא). ד”ה בלילה ההוא ה’ש”ת פ”ה (סה”מ ה’ש”ת ע’ 9).

במשך כשנה תמימה: כ”ה בתו”א שם קב, ד: כמעט משך שנה. אבל בתו“‘א שם צז, א (ועד”ז בשאר המקומות שבהערה הקודמת): כל השנה כולה. וראה ד”ה וקבל היהודים תשל”ח פ”ג.

יכלו להינצל בקלות על־ידי שיצהירו על עצמם שהם חדלים להיות יהודים: כ”ה במגילת סתרים עה”פ אסתר ג, יג. תו”א שם צז, א. ובד”ה חייב אינש וד”ה בלילה ההוא שבהערה הנ”ל. אבל ראה לבוש, הובא בט”ז או”ח סתר”ע סק”ג. ובר”ה חייב איניש תרפ”א הנ”ל: ידוע ההפרש שבין חנוכה לפורים, דמל’ יון .. גופן של ישראל לא רצו להשמיד ח”ו .. אבל המן ביקש להשמיד.. בגופן של ישראל. ומסיים: וע”כ עיקר הגזירה היתה להיותם יהודים ואם היו ח”ו כופרים באמונתו היתה מתבטלת הגזירה לגמרי.

ואחרון אחרון חביב: ע”ד ב”ר פע”ח, ח. פרש”י עה”פ וישלח לג, ב.

ילדי ישראל.. מתכנסים: ראה אסת”ר פ”ח, ז. פ”ט, ד. יל”ש אסתר רמו תתרנו־ח. וראה גם אסת”ר פ”י, ד. ויק”ר פכ”ח, ו. יל”ש אמור רמז תתרמג (עה”פ כג, יא). פס”ר פי”ח (פ’ העומר). וראה ד”ה וקבל היהודים תרפ”ז (תשי”א) פ”ג ופט”ו (סה”מ תרפ”ז ע’ קיב. שם ע’ קכד־ה).

תינוקות של בית דבן: הבל שאין בו חטא — שבת קיט, סע”ב. וראה זהר בתחלתו (א, רע”ב) והשייכות ליום שלישי.

בזכותם בפרט: ראה אסת”ר פ”ט, ד. יל”ש אסתר רמז תתרנז. וראה גם אסת”ד פ”ז, יז (קרוב לסופה) — נתבאר בלקו”ש חכ”א שיחה לפורים (ע’ 206 ואילך).

תורה אחת.. ה’ אחד: ראה חגיגה ג, סע”א ואילך.

ונהפוך הוא: אסתר ט, א.

נופל פחד היהודים על השונאים: שם ח, יז. ט, ב.

יהודים .. מודה בכל התודה כולה: כדרשת חז”ל (מגילה יג, רע”א) עה”פ (אסתד ב, ה) איש יהודי: כל הכופר בע”ז נקרא יהודי אשר “הכופר בה (בע”ז) כמודה בכל התורה כולה” (קידושין מ, א).

ליהודים .. ויקר: אסתר ח, טז.

ברוחניות: ראה ג”כ דרז”ל אורה זו תורה. כו’, וראה לקמן.

בפרשיות השבוע: כתורת אדה”ז (“היום יום” ע’ קא, ספר השיחות תש”ב ע’ 29 ואילך): צריכים לחיות עם הזמן .. עם פרשת השבוע ופרשת היום של פרשת השבוע.

הכנות מזורזות: תנחומא ס”פ פקודי.

פעמים רבות: תנחומא שם.

המשכן מוקם נראש־חודש ניסן: פקודי מ, יז.

את השראת השכינה: שם, לד.

ציווי הקב”ה: תרומה כה, ח. וראה לקו”ת ריש פרשתנו.

בלבם שלהם: דבתוכו לא נאמר אלא בתוכם — בתוך כאו”א (ראה ר”ח שער האהבה פ”ו בתחלתו (ד”ה ושני הפסוקים). אלשיך תרומה עה”פ. של”ה חלק תושב”כ תרומה שכה, ב. שכו, ב. וכן בשער האותיות אות ל. ועוד. וראה תו”א ר”פ ויקהל. ד”ה באתי לגני ה’תש”י בתחלתו).

אודה זו תורה כו’ ויקר אלו תפילין: מגילה טז, ב. וראה גם תיב”ע עה”פ. ע”פ חסידות — שערי אורה ד”ה הנ”ל פכ”ט. ועוד.

כולל כל המצוות: דהוקשה כל התורה כולה (— המצוות) לתפילין — קידושין לה, א. נתבאר בלקו”ת שלח מ, ד. ואתחנן יב, סע”ג. אוה”ת ואתחנן ע’ רס ואילך. סה”מ תרכ”ז ע’ ק. תרל”ו (ח”ב) ע’ רפד (ושם: הוקשו כל המצות שבתורה לתפילין). שם ע’ רצ־רצא. שם ע’ שסז (ושם: כל מצותי’ של תורה). ועוד. וראה לקו”ש ח”ט ע’ 79 הערה 3.

ללכת מחיל אל־חיל: בל’ הכתוב תהלים פד, ח.

ולהסמיך את הגאולה: ראה מגילה ו, סע”ב ובפרש”י: מסמך גאולה לגאולה. ולהעיר, שענין זה קובע בשנה מעוברת (כבשנה זו) — בבדי ל”מסמך גאולה לגאולה” קורין את המגילה באדר שני דוקא. גאולה האמיתית והשלימה: שאין אחרי’ גלות (תוד”ה ה”ג — פסחים קטז, ב).

כ ל המצות: כיון שיבנה ביהמ”ק וכל יושבי’ עלי’ (ראה ערכין לב, סע”ב. רמב”ם הל’ שמיטה ויובל פ”י ה”ח)

כל מצוה .. הנכללים עמה: ל’ הרמב”ם בסוף מנין המצות על סדר ההלכות — סיום שיעוד רמב”ם דיום זה (לפי החלוקה דג”פ ליום).