קהילת חב”ד בלוד איבדה השבוע דמות חסידית למופת שהיוותה בהליכותיה סמל ודוגמה לתורה

קהילת חב”ד בלוד איבדה השבוע דמות חסידית למופת שהיוותה בהליכותיה סמל ודוגמה לתורה וחסידות, לאהבת ישראל ולגמילות חסדים. כזו הייתה אישיותו הנמרצת של הרה”ח ר’ צבי לידר ע”ה שמעולם לא חיכה למחר… * חברים מספרים, דומעים ולא נפרדים

מאת י’ ועקנין

במוצאי שבת קודש פרשת וירא, פשטה במהירות הידיעה המרה על פטירתו של הרה”ח צבי לידר ע”ה. דמותו של הרב לידר היתה מוכרת לרבים, וחלק בלתי נפרד מהנוף של שכונת חב”ד בלוד. דמותו המרשימה ואישיותו הנפלאה כללה בתוכה את החסיד הבטל לרבי, אוהב תורה ואיש מעשה מדרגה ראשונה, שפעל, עשה והשפיע רבות, ובכל מקום אליו הגיע הותיר חותם של בניה.

 

שנות צמיחה

הרב צבי לידר נולד בירושלים לאביו הרה”ח ר’ ברוך דוד ולאמו, משפחה ירושלמית שורשית בעלת זיקה לחסידות סלונים. המשפחה נמנית על צאצאי המהר”ל מפראג. עם השנים, ארבעה מילדי המשפחה, שלושה בנים ובת, התקרבו לחסידות חב”ד, וכיום משפחותיהם מפארות את קהילות חב”ד במקומותיהם.

“תמיד שאלו אותי”, מספר אחיו ר’ יעקב לידר מאוסטרליה, “איך זה שכמה מבני המשפחה הגיעו לחב”ד? בדקתי ומצאתי שמשפחתנו צאצאית לאחד מדייני העיר וילנא, שחתם על חרם נגד רבינו הזקן. או אז הבנתי, שזה היה “עונשו”, שמאות מניניו, נמנים על חסידי חב”ד”…

בשנות ילדותו למד ר’ צבי בתלמוד תורה של ויז’ניץ ולאחר מכן המשיך את לימודיו בקרית צאנז. בשנות נערותו פגש לראשונה את חב”ד, והגיע ללמוד בישיבה בכפר חב”ד, או אז נפתח בפניו עולם חדש. ר’ צבי הרגיש שהמקום מדבר אליו יותר מכל מקום אחר, והוא נשאר בישיבה והחל להתוודע לתורת החסידות, תחת השפעתו של המשפיע הנודע ר’ שלמה חיים קסלמן, ממנו קיבל רבות.

לקראת חג הפסח תשל”ב, הגיע לרבי במסגרת שנת ה’קבוצה’, שם נשאר עד לאחר פסח תשל”ג. במשך שנה זו הרווה את צימאונו החסידי, והשתדל להיות ליד הרבי ככל האפשר.

בתום שנת ה’קבוצה’ שב לארה”ק. בשלב מסוים הגיעה אמו לארה”ב כדי לקדם הצעת שידוך ממונסי שהוצעה לו, אולם הרבי הרגיע את רוחה באמרו “כרגע הוא בחור בישיבה. שימשיך ללמוד כעת, ואחרי שיסיים את הלימודים, אז ייכנס לענייני השידוכים”.

לימים השתדך עם רעייתו תבלחט”א, בתו של הרה”ח ר’ משה וייסבורד, שהיה בעל אישיות מיוחדת. נפשו של החתן הצעיר נקשרה בנפש חותנו, והיה מתייעץ עם חותנו בכל דבר ועניין.

בטרם חתונתו, נסע ל–770, שם שהה עשרה חודשים, והחל ללמוד לקראת הסמכה לרבנות יחד עם הרה”ח ר’ יוסף יצחק לבקביקר שי’ (כיום בצפת). חבריו מספרים כי באותה תקופה ישב שעות ארוכות ברציפות ולמד בהתמדה ובשקידה. בתקופה זו גם למד ‘שחיטה’ והוציא ‘קבלה’. “כל כולו היה אדם של לימוד תורה. תכונה שממש זרמה בדמו ותמיד היה ‘נתפס’ לומד שיחה או מאמר וכדומה”, נזכר בגעגועים ידידו הרב ברוך גולדשטיין שי’, שאף הוא היה באותן שנים החברותא שלו.

באיסרו חג השבועות תשל”ד התחתן בירושלים בחתונה שמחה ביותר, כשאת סידור החופה והקידושין מסדר רבו של כפר חב”ד הגה”ח הרב שניאור זלמן גרליק.

אהבתו את הרבי, כאהבת בן את אביו

זמן מה לאחר נישואיו, החל לעבוד לצדו של מנהל ישיבות ‘תומכי תמימים’ בארה”ק הרב אפרים וולף. הוא עבד בעיקר בגיוס כספים ותרומות עבור הישיבה. בנשיאת החן האופיינית לו הצליח לפתוח לבבות, ורבים תרמו לישיבה בחפץ לב. “ר’ צבי היה אדם חריף ומלא כריזמה, קשה היה להתעלם ממנו”, מעיד ידידו הקרוב ר’ יעקב גלויברמן. “הוא היה בעל כושר שכנוע מיוחד, פרט שעזר לו מאוד בפעולותיו למען מוסדות חב”ד בארץ ישראל”.

פעם, באחת היחידויות סיפר לרבי, כי הוא חש שלא בנוח לקבל אחוזים מתוך כספי התרומות שהוא מגייס, שכן התורמים מתכוונים שהכסף יגיע בפועל רק לישיבה. אך הרבי, כמו אב אוהב, הרגיעו ואמר “זהו כסף כשר”…

במקביל, בחודשי החורף היה עובד במאפיית מצות כ’זעצער’ (מכניס ורודה המצות מהתנור - מלאכה שהיא אמנות). עבודה זו קשה ומפרכת, אך שכרה בצדה. בשנים שעבד בזה, היה נותן בכל שנה לרבי מחצית מהכנסותיו! הוא היה מוסר ב’יחידות’ מעטפה ובה סכום הגון, באמרו לרבי “זה עבור ענייניו האישיים של הרבי ולא עבור שום עניין אחר”… ר’ צבי סיפר כי הרבי היה נוטל את המעטפה ומכניסה לתוך המגירה שבשולחנו.

על החשיבות שהעניק הרבי לעבודתו זו, תעיד גם העובדה הבאה: הרב אפרים וולף לא אהב את העובדה שר’ צבי מפסיק מעבודתו כמתרים לישיבה במשך ארבעה חודשים בשנה, ובמקום זאת הולך לעבוד במאפיית מצות. גם על כך סיפר ר’ צבי סיפר לרבי באחת היחידויות שלו, אך הרבי עודדו להמשיך בכך, באמרו (תוכן) ‘אמור לר’ אפרים, כי את כל האנשים שהיית אמור לפגוש בארבעת החודשים הללו, תפגוש לאחר חג הפסח. וזכות העבודה במצות תסייע לך להספיק את כולם’…

לא רק הרבי העניק לו יחס אבהי, אלא גם הוא אהב את הרבי בכל מאודו. כך למשל בליל שמיני עצרת תשל”ח, בעת האירוע הלבבי. באותה שעה אלפי החסידים יצאו מבית הכנסת כדי להקל על הכנסת אוויר צח לבית הכנסת. ר’ צבי שרצה להישאר עם הרבי בכל מחיר, דאג בתושייתו האופיינית להיות מאלו שמוציאים את כולם החוצה, בעוד הוא נשאר בפנים עם מתי מעט חסידים…

כשירד הרבי מהבמה שלו ובידו ספר התורה לקראת הקפה שביעית, חרד ר’ צבי לבריאותו של הרבי. הוא הלך אפוא מאחורי הרבי עד לבמת ההקפות, כשהוא פושט את ידיו משני צדיו של הרבי, מתוך דאגה שאם הרבי יצטרך עזרה, הוא יהיה במקום…

בעל צדקה וחסד

ר’ צבי ע”ה היה דמות דומיננטית ותוססת בכל מקום אליו הגיע. הוא ידע להפיח רוח חיים בקרב אנשים ולתת מוטיבציה. בכל מקום אליו הגיע, כשהיה רואה שחסר משהו - היה דואג לכך באופן מיידי.

“ידועה האימרה - יש אנשים שעושים, יש אנשים שמסתכלים איך אחרים עושים, ויש כאלו שלא יודעים שמשהו נעשה בכלל. אחי - מטעים אחיו ר’ יעקב יבלחט”א - היה פעיל מאד. בכל מקום בו היה, הוא פעל ועשה, וכל מה שעשה - עשה בשלימות”.

ר’ צבי תרם רבות לפיתוחה ושגשוגה של קהילת חב”ד בלוד, בה היה לדמות מרכזית. תמיד היה מהמארגנים והעושים. הוא יזם את מבצע שינון בעל פה לילדי התלמוד תורה בלוד, בהעניקו סכומי כסף ניכרים עבור פרסים יקרי ערך למצטיינים. בשנות המ”מים פתח ישיבת ערב לילדי השכונה, כאשר בכל ערב הגיעו כמאה וחמישים ילדים ללימוד שנמשך כשעתיים. במסגרת זו חילק לילדים תלושים, עמם היו יכולים לרכוש פרסים ומשחקים יקרי ערך אותם היה מגייס. “אבא לקח את הפרויקט הזה על עצמו לבד. הוא רצה את הזכות הזאת לעצמו בלי שותפים”, מעיד אחד מבניו.

כשאנו משוחחים עם ידידו הקרוב ר’ יעקב גלויברמן, שהכירו עוד בשנים שבהן חבשו יחד את ספסלי הישיבה בשנת תש”ל, הוא לא יכול להסתיר את כאבו הגדול: “הפסוק אומר ‘הצבי על במותיך… איך נפלו גיבורים’… כשמו כן הוא. תמיד היה ‘רץ כצבי’, רץ כפשוטו לכל דבר מצווה. לא תמיד ברור לי איך הספיק לבצע כל מה שרצה, אבל זו היתה עובדה. הוא גם היה ‘גיבור כארי’ - תמיד ניצב בחזית והיה מטפל בכל דבר שבקדושה במטרה אחת: ‘כדי לעשות רצון אביך שבשמיים’. 

ר’ צבי ניחן בלב רחב וברצון כן לעזור לכל אדם, אם בעזרה כספית ואם בעזרה נפשית. בכל הזדמנות שזיהה, נרתם בשמחה ובמרץ. ידע לשמוח באמת בשמחתו של כל אדם, ודאג לשמח אחרים.

תקופה ארוכה שימש כגבאי בית הכנסת המרכזי בשכונה. גם בשטח זה, היוזמה והמקוריות שלו הגיעו לידי ביטוי לטובת הכלל. פעם, כשבית הכנסת היה נתון במחסור כספי, הוא יזם לוח הנצחה, ובתוך ימי ספורים גייס הנצחות בסכומים ניכרים לטובת בית הכנסת. כשגילה שחסר ספר תורה עבור אחד המניינים הצדדיים, מיד גייס תורם לכך, וספר התורה הוכנס ברוב פאר והדר לבית הכנסת.

“ר’ צבי נרתם באופן קבוע לכל עניני צדקה וחסד, ובעל חסד גדול, עד שרבים ממעשי הצדקה והחסד שלו נותרו עלומים”, מוסיף לספר ידידו הקרוב הרב גלויברמן. “בכל דבר שהיה צריך עזרה או תיקון, טיפל בו במהירות מבלי להשתהות”.

הרב גלויברמן זוכר בהחלט מקרים כאלה: “יום אחד ראה בבית הכנסת מצב מוזנח שדרש טיפול. בתוך שעה כבר ניצבו בעלי המלאכה במקום כדי לטפל בענין בצורה הכי טובה. ‘מאין הכסף לכך?’ היו שואלים אותו, והוא היה עונה ‘אל תדאגו, אני אדאג לזה’… זכורני פעם אחרת שהיתה בעיה עם מזגן - בתוך שעה קלה כבר היה במקום טכנאי. הוא היה איש נמרץ ומעשי מאוד. אצלו לא היה מושג של ‘מחר’.

קולו של הרב גלויברמן נשנק “הרב לידר היה לפיד אור בשכונת חב”ד בלוד, לא פחות! תמיד שילב בין תורה, עבודה וגמילות חסדים. בכל תחום גילה יכולות מדהימות. המושג ‘מנוחה’ לא היה מונח בסלו. הוא היה מורה דרך ליחס אל הזולת, לעיסוק בעניני הפרט והכלל, וללימוד תורה וחסידות.

“תמיד היה שגור בפיו משפט, ועל פיו אף התנהג בעצמו - ‘אין דבר כזה לא יכול יש לא רוצה’…”

מדי שנה ניגש להתפלל כשליח ציבור בימים הנוראים. קולו הערב המס את לבותיהם של מאות המתפללים. תמיד הקפיד לשלב בתפילותיו ניגונים רבים, בבקשו לשמח את הציבור. השנה לראשונה, לאחר שנים רבות, לא ניגש לפני העמוד בשל מחלתו. רבים מבני הקהילה התגעגעו לתפילותיו וניגשו לבניו בתפילה ובאיחול ‘שנזכה בשנה הבאה שאביכם יעבור שוב לפני התיבה’…

חסדן ואיש תורה

יש אנשים שבטבעם הם אנשי חסד והם מקדישים את זמנם ומרצם עבור עשיית חסד. יש אנשים שאוהבים להעמיק בלימוד תורה, ואת רוב זמנם מקדישים לכך. כל אחד עם האופי הייחודי לו.

ר’ צבי, מלבד חייו שהיו רצופים במסכת בלתי פוסקת של חסד, היה גם אוהב תורה, שאהב להקדיש את זמנו ללימוד.

“היה לר’ צבי תענוג ממשי מהלימוד כמו מדבר גשמי והרבה יותר מכך”, מעיד ידידו הקרוב הרב אריק מלכיאלי, תושב קרית חב”ד בלוד שמציין במיוחד את אהבת התורה שלו. “הייתה לו חיות נדירה בלימוד התורה. היה לנו קשר קרוב, והוא היה מתקשר אלי תדיר כדי שנלמד יחד.

“גם כששכב על מיטת חוליו, הקפיד להתקשר אלי, וממש התחנן שאתקשר אליו בזמני הפנוי כדי שנלמד יחד דרך הטלפון. אגב, תקופה ארוכה היה עושה הליכת בוקר במשך כשעה, ובכל הזמן הזה היה שומע שיעורי תורה ממגוון רבנים ותכנים. הוא ממש התענג מכך.

“אני נוהג לשלוח באפליקציית ה’וואטסאפ’ סרטון יומי ובו תוכן שיעור התניא היומי. הרב לידר לא הסתפק בכך שהוא צפה בקליפ היומי הזה. הוא סיפר לי שבכל בוקר היה מקרין זאת על מסך גדול בבית הרפואה ביוסטון, כדי שכולם יוכלו לצפות וללמוד… כזה היה - חושב על כולם ותמיד עם פתרונות גדולים”.

הרב מלכיאלי עוצר לרגע וחוזר אחורה בזמן. “מידי פעם היינו נוסעים יחד בשעה חמש בבוקר של יום שישי לשפת הים. שם, באוירה שונה ומיוחדת, היינו לומדים שיחה של הרבי ולאחריה טבילת בוקר. נהניתי מאוד מהלימוד אתו. הוא היה אדם חריף עם ‘ראש גדול’ וידע עצום”.

ידידו הרב ברוך גולדשטיין, אף הוא חבר ושכן שזכה לחלוק עמו רגעים רבים ובלתי נשכחים, מוסיף ומספר: “היינו חברותא בתקופת לימודנו בישיבה, אך גם מאוחר יותר, כשגרנו בשכנות בשכונת חב”ד בלוד, הוא היה מזמין אותי ללא הרף שאבוא אליו ונלמד יחד”.

הרב גלויברמן: “היה לר’ צבי ידע תורני רחב. בכל פעם שהייתי מבקש ממנו איזה רעיון או וורט לתוכנית המשודרת לפני רבבות, הוא היה שולף במהירות סיפורים ועניינים מלאי תוכן חסידי. הוא גם ידע כיצד לספר ולהעביר את המסר באופן הנכון. היה אדם מוכשר ברמה בלתי רגילה”.

להעצים נכון את כל בני המשפחה

לצד היותו איש תורה וחסד, הוא גם היה איש משפחה למופת, אב אוהב ודמות חינוכית לא–רגילה עבור בני משפחתו ועבור ילדיו שיחיו.

באחת ההתוועדויות של המשפיע הרב חיים שלום דייטש בפני שומעי לקחו, טרח להביא את ר’ צבי לידר כדוגמה לחינוך נכון של הילדים. “ר’ צבי הוא לא רק אבא של ילדיו, אלא גם חבר שלהם”, העיד בנעימות. “כך צריך לחנך ילדים - מתוך קירבה וחברות משותפת”.

בניו מספרים על אינספור חוויות משותפות שהיו לו עמם. “בסעודות שבת הוא היה מרומם אותנו”, משתף בנו ר’ דודו מאוסטרליה. בכל סעודה היה מפעיל את כולנו בצורה לא רגילה. כשהיה מבקש מאתנו לדבר, הוא היה מקדים, כמו היה מנחה בכנס אלפים בבנייני האומה… היה משתיק את כל בני המשפחה, ומזמין בפאתוס את ‘הגאון החסיד, בעל פה מפיק מרגליות, לשאת דברים מחכימים’… אין ספק שהוא ידע להעניק לנו כוח ועוצמה”.

“ראיתי בו דוגמה חיה לראש משפחה לתפארת, מהדרך המיוחדת שבה טיפח את בני משפחתו, בנעימות ואהבה גדולה”, מעיד ר’ אריק מלכיאלי. “שלא כדרך עסקנים רבים הטרודים בענייני הציבור, הדאגה שלו להעצמת הזולת מתוך אהבה אמיתית שאין דומה לה, התחילה בראש ובראשונה בתוך המשפחה. הוא היה מדבר איתי רבות על הענין של לימוד זכות על כל אחד ואחד, ודחק בי כמה פעמים להרגיל את הילדים היושבים סביב שולחן שבת לעשות סבב ולהחמיא לכל אחד מבני הבית”.

הרב מלכיאלי שותק לרגע וחושף דוגמה מרטיטה מהרב לידר בעצמו לאותו ענין ממש: “ערב נסיעתו לטיפולים בחו”ל, אסף את כל משפחתו הקרובה, כולל חתניו וכלותיו, עבר מאחד לאחד ומנה מעלותיהם הייחודיות. קולו נשבר, והדמעות פרצו מאליהן, אך הוא מיד התעלה על עצמו ועבר במעבר חד לטון של שמחה. הוא הסריט זאת ושלח לי על מנת שאלמד כיצד צריך לעבוד…

“לא בכדי זכה להשאיר אחריו בנים ובנות הממשיכים את דרכו בהנהגה חסידית וביראת שמיים, והכל בכישרון רב בהתעסקות בעניני הכלל”.

פרידה

לקראת החתונה של אחיו, ר’ יעקב שי’ שהתקיימה בארה”ב, לא יכול היה ר’ צבי להגיע בשל עבודתו האינטנסיבית באפיית מצות באותם חודשים. בטרם נסעו הוריו לחתונה, הדריכם ר’ צבי כיצד יש להתנהג במהלך היחידות שהייתה צפויה להם.

יום לפני החתונה, נכנסו הוריו לחדרו של הרבי. באותה תקופה, נכדם היה חולה, והסבתא החלה לבכות בפני הרבי ולשפוך את לבה. לאחר דקות ספורות, אמר לה הרבי: “ולמה אינך מספרת את הדברים הטובים שיש לך?”

מסיים אחיו ר’ יעקב את הסיפור בהטעימו: “זה היה המוטו של אחי צבי - להסתכל ולהתרכז כל הזמן בדברים הטובים והחיוביים שיש בחיים. אפילו בימיו האחרונים, כשהיה חלש ורווי סבל ותלאה, דאג לשמח את כל בני משפחתו ואת הסובבים אותו”.

מספר ר’ אלי סגל, שליח הרבי בראשון לציון, שאיבד בשבוע שעבר את רעייתו חנה ע”ה: “רעייתי ואני שהינו יחד עם ר’ צבי באותו בית רפואה בטקסס, מרחק של ארבעה חדרים בלבד זה מזה. בשלב מסוים ניגשתי אליו ואמרתי לו ‘ר’ צבי, צריך לשמוח. מה יש לך לעשות כעת בטיפול נמרץ?’, ור’ צבי התחיל מיד לרקוע ברגליו כמו היה מוחא כפיים. לאורך הזמן בו שהינו יחד, ראיתי שהוא מביא הרבה שמחה לסובבים אותו, מספר סיפורים שמעלים חיוך, חלקם מתוך חייו, למרות שראיתי עד כמה סבל.

“בערב יום כיפור אמרתי לעצמי שאכנס אליו לכמה דקות כדי לשהות עמו לפני התפילה. אך הוא ברוחו המיוחדת, ריתק אותי במקום, ובמשך שעה וחצי הוא זה ששימח אותי. זה לא היה קל, שכן מדובר בבית רפואה שמאד קשה להסתובב בו. הייתי שם רק שבועות אחדים וכבר הרגשתי שאני משתגע, והוא היה שם חודשים ארוכים, ובכל זאת הצליח לשמור על מצב רוח גבוה”.

מספר הרב גלויברמן: “לר’ צבי היה כשרון לרומם אנשים ולתמוך בהם. היה לו חבר טוב מתקופת ילדותו בקרית צאנז בנתניה. הלה היה חולה ורווי סבל ומכאוב, ור’ צבי היה מקפיד להתקשר אליו ו’להרים אותו’ מהמצב בו הוא נמצא. בכל יום היה מתקשר אליו ומעודד אותו במשך שעות. פעם סיפר לי עד כמה קשה לאותו חבר שהיה לו כאח, ובשל כך הוא מנסה לעזור לו ולרומם אותו.

“כך נהג גם בזמן שהוא עצמו חלה. הוא לא חשב על עצמו אף לרגע. הוא ידע לחלוטין מה מצבו, ובכל זאת, תוך כדי ההתמודדות הקשה שלו דאג לרומם את הסובבים אותו, לעודד, לנסוך ביטחון”.

ידידו ר’ אריק מלכיאלי, מתקשה להרגע: “ר’ צבי היה איש מיוחד במינו, פשוט נדיר. תמיד היה מתאמץ לשמח אחרים. פעם, ברגע של גילוי לב, שיתף אותי שכאשר הוא עצמו חש בנמיכות הרוח, הוא מתחיל לשמח אחרים על מנת לרומם ולסחוף גם את עצמו… הוא לא נתן לעצמו לשקוע ברחמים עצמיים או בעצב. להיפך, גם במצבו הלא–פשוט דאג לעודד ולרומם חולים אחרים!”

מוסיף ומספר בנו שניאור: “אני הייתי עם אבא בימיו האחרונים. כמה דקות לפני שהנשימו אותו באופן מלאכותי, הוא ביקש ממני לצלם וידאו ממנו עבור המשפחה, ולמרות חולשתו, עודד בידיו בהתלהבות וסימן לכולנו לשיר ולהיות בשמחה”.

כשסיים את הטיפולים בבית הרפואה שביוסטון טקסס, היה אמור לשוב לביתו בלוד. בגלל רצף של תקלות שאירעו בהשגחה פרטית, המטוס איחר, והוא נשאר בניו יורק, שם מצבו התדרדר והוא אושפז. בערב שבת, בטרם ירד בנו שניאור לתפילה, הוא נכנס לחדרו עם סירטוק, וכשראה אותו כך, חייך לעברו. “היה לו קשה לדבר, אבל ראיתי שאבא שמח”.

במהלך השעות הבאות נשימתו הלכה וכבדה, נחלשה, עד אשר השיב את נשמתו לבוראה, בליל שבת קודש פרשת וארא.

“כאמור, אבא היה אמור בכלל להיות בשבת בארה”ק, אך בשל רצף של תקלות שאירעו בהשגח”פ, הוא נשאר בניו יורק, שם נפטר. אני מרגיש שאבא באהבתו לרבי, ובחזרה, זכה לכך שהלווייתו עברה ליד 770, המקום כה אהב…”

הותיר אחריו את יבדלח”ט רעייתו רחל, ובניו: ר׳ דובי מאלעד. ר׳ יוסי מניו יורק. ר׳ דוד ממלבורן אוסטרליה. ר׳ שניאור מביתר עלית. ר׳ שאול מכפר חב״ד. ר׳ מוישי מבית שמש. ואת בנותיו: גב׳ חני קרישבסקי מלוד, גב׳ שירה ליצמן מנחלת הר חב״ד.

חבריו הקרובים תושבי השכונה בלוד, מבכים מרה את האבידה הגדולה. כשאנו משוחחים עם ידידו הרב גולדשטיין, קולו נשבר וקשה עליו הדיבור: “חבל על דאבדין, אדם כזה אי אפשר למצוא בשום מקום. אדם מיוחד ממש. יהי רצון שכל הלימוד הרב שהוא למד והמעשים הטובים שעשה, יהיו למליצי יושר עבורו ולעילוי נשמתו. חסיד שמורק בייסורים”…

הרב גלויברמן: “לדבר עליו בלשון עבר… כל כולו היה בן אדם חי ומלא חיות. אני נמצא בעסקנות למעלה מ–40 שנה, ואינני יכול להיזכר בדמות כזו הדומה לר’ צבי ע”ה. היה טוב לשמיים וטוב לבריות”.

גם ידידו הרב אריק מלכיאלי מתקשה להיפרד מאדם מיוחד כל כך שהיה כה קרוב אליו: “הוא היה חבר אמיתי ושותף בהרבה תחנות בחיי. התייעצתי אתו רבות ונהניתי לשמוע את עצותיו המחכימות. אינני מכיר אנשים דומים אליו באישיות הקורנת והנעימה לכל אחד, ויחד עם זאת, עם האנרגיות והכוחות הבלתי רגילים אותם ניצל לכל דבר מצווה. קשה להיפרד מאדם שהיה כל כך חי”.