אהרן מרדכי זילברשטרום

דמותו של הרב אהרן מרדכי זילברשטרום הייתה דמות מרתקת, מדמויותיה של חב”ד בירושלים. עשרות שנים פעל כחייל בשירות הרבי בשדה החינוך הטהור, וכמחנך בעצמו, זאת בנוסף להיותו מנהל ב”רשת אהלי יוסף יצחק” וממקימיה. *  במשך השנים חווה לא מעט אירועים, חלקם שמימיים ומופלאים בהם ראה את יד ההשגחה העליונה מכוונת ומסייעת בדרכו רצופת המכשולים *  סיפורים אחדים על פועלו מתוך ספר שרואה אור על אודותיו — מוגש לקראת יום היארצייט שלו, י”ז בתמוז

 

שמו של הרב אהרן מרדכי זילברשטרום אמנם אינו מוכר לרבים, שכן מעולם לא התהדר בין הדמויות הציבוריות החב”דיות, למרות שבמשך עשרות שנים נשא שורה של תפקידים חינוכיים חשובים, החל מתקופת ניהול מוסדות החינוך בצרפת בשנות המלחמה ולאחריהן, וכן בבואו לארץ הקודש בה שימש כמנהל בתי ספר של “רשת אהלי יוסף יצחק” חב”ד, במשך כחמישים שנה, ולאחר מכן, אחד ממפיצי החסידות הנודעים.

למרות שהיה ממקימי “רשת אהלי יוסף יצחק” וממנהליה שנים רבות, ועם זאת — תלמיד חכם מופלג, מרביץ תורה וחסידות לעדרים, בעל ידע עצום בקשת רחבה של תחומים — לא היה שמו נודע מספיק. שכן זה היה הרב זילברשטרום במהותו: איש צנוע, עניו ונחבא אל הכלים. גאונותו הגדולה הייתה גם בצנעה האופיינית לו, ובשתיקה שלו, שדיברו יותר מאלף מילים.

בימים הקרובים ייצאו לאור שני ספרים — האחד חיבורו התורני בנושאים שונים בש”ס, הלכה, אגדה, מכתבים מגדולי ישראל, הגהותיו והערותיו על ספרים שונים. וכן ספר על אודות אישיותו המיוחדת ופועלו הרב בחינוכם של אלפי–אלפי תלמידים שעברו תחת ידו במשך השנים, אשר בנשמתם הטביע חותם יהודי וחסידי, ורבים מהם אף התקרבו לחיים של תורה וחסידות. ספר זה רב–אנפין הוא, ויריעתו רחבה ועשירה. אשר על כן, קצרה היא יריעה של כתבה מלספר על האיש ומעשיו.

לרגל יום היארצייט השלישי, שבת קודש י”ז בתמוז, מביאים אנו כאן שביבים מתוך הספר.

חלום שחלמתי…

במשך שנות עסקנותו ופעלתנותו ב”רשת”, חווה קשיים רבים, לצד הצלחות מופלגות. בדרך החתחתים שעבר בה, לצד שאר מנהלי ה”רשת” איש איש כבודו במקומו מונח — זכה מדי פעם בפעם לראות בעיניו את יד ה’ הגלויה המנווטת את דרכו צלֵחה. נסים גלויים של ממש. כך למשל הסיפור הבא שאירע בשנת תש”כ, בה נפתחה לראשונה שנת הלימודים הראשונה בבית הספר בעיר גנים, בניהולו.

ר’ אהרן מרדכי ניהל מאבקים רבים כנגד אינספור גופים, כדי להקים, לבסס ולשכלל את ממלכת החינוך החב”די. לעתים היה זה כנגד פקידים במשרד החינוך שביקשו להכשיל את ה”רשת”, לעתים היו אלו פקידים במחלקת החינוך בעיריית ירושלים שעשו הכול כדי להצר את גידולו והתפתחותו של בית הספר החב”די בשכונת ‘מנחת’ (כיום ‘מלחה’) ולאחר מכן ב’עיר גנים’. גם גופי ההסתדרות שהיו שייכים אז למפלגת השלטון מפא”י, לא טמנו ידם בצלחת, וניהלו מלחמת חרמה כנגד בית הספר החב”די, בפרט בחודשי הרישום, כאשר אז התנהלה מלחמה של ממש בין אנשי חב”ד שביקשו להציל יקר מזולל, ולרשום את ילדי העולים לבית הספר החב”די על מנת לשמר את יהדותם, לבין אנשי מפא”י שביקשו לנתקם מתורה ומצוות, ולרשמם לחינוך הממלכתי. לא פעם ספג איומים חריפים על חייו ועל משפחתו.

ר’ אהרן מרדכי, שכבר שבע שנים של קרבות ומאבקים, עם זאת לא פחד מאיש. הוא ידע את המלאכה על בוריה.

באותה שנה, תש”כ, הצליח באמצעים מבריקים להגדיל את מספר רישום הילדים לבית הספר חב”די. נוכח תוצאות הרישום המוצלחות, לעומת התוצאות הדלות של בית הספר הממלכתי באותה שכונה, דרש מהעירייה לקבל חצי ממבנה בית הספר הממלכתי המפואר שהוקם בשכונה. האבסורד זעק לשמים — בית הספר החב”די היה במבנים ישנים ועלובים; חלק מהכתות היו במבנים עראיים, בעוד שבית הספר הממלכתי תוקצב במלואו וקיבל מבנה גדול ורחב ידיים, אך מחציתו נותרה ריקה. דרישה זו קוממה עליו את אנשי ההסתדרות שהחליטו להיאבק בו בכל כוחם.

“ר’ אהרן מרדכי נלחם כארי עם מנהלי מחלקת החינוך בעיריית ירושלים כדי לקבל את מה שהיה נראה בעיניו כצודק”, מספר הרב דוב שי’ וולס, מחסידי חב”ד בירושלים, שעבד עמו באותן שנים. “אולם בהוראת ההסתדרות, מחלקת החינוך בעירייה התעלמה מבקשותיו ואף נלחמה בו. הנושא הגיע גם לצמרת משרד החינוך שהייתה מעורבת עד צווארה במאבק שהפך למאבק בין–גושי.

“לא אשכח את אותו יום שישי חורפי וקצר בחודש טבת או שבט, כאשר התקיימה ישיבה גורלית עם צמרת משרד החינוך. בפגישה השתתף גם הגאון הרב דוד חנזין, אשר למרות היותו אלמן, מטפל לבדו בחמישה ילדים קטנים, הגיע לירושלים במיוחד. השעה הייתה שתיים או שתיים וחצי בצהריים, והוא עוד היה צריך לחזור לפתח תקווה בתנאי התעבורה של הימים ההם. אף על פי כן, הרב חנזין ניהל את הישיבה בקור רוח ובשלווה מוחלטת כאילו זה עתה התחיל את סדר יומו. כולנו ‘יצאנו מהכלים’ לראות אותו מנהל את הענינים תוך שליטה עצמית גבוהה, למרות שהטונים והרגשות שצברו כל הנוכחים באסיפה, היו גבוהים ביותר”.

משרד החינוך ומחלקת החינוך בעירייה, בניצוחם של אנשי ההסתדרות, עמדו על הרגליים האחוריות כדי להילחם בבית ספר חב”ד, בעוד ר’ אהרן מרדכי, עמד מולם כמעט לבדו, ונלחם בחירוף נפש על נפשם ונשמותיהם של ילדי ישראל.

בשלב מסוים הגיע העניין לידי בג”ץ בירושלים. הנהלת ה’רשת’ שכרה את שירותיו של עו”ד מן השורה הראשונה, מר צבי שי’ טל, (לימים שופט בית המשפט העליון). המצב היה לא פשוט, שכן השופט היה ידוע בעמדותיו האנטי–דתיות. ר’ אהרן מרדכי עצמו העיד לימים כי לא היה זה משפט גרידא על טענת בית הספר. “ידענו שזה נושא שההשלכות שלו תהיינה לדורות”. כמנהל ב”רשת” באותן שנים, הוא חרד לגורלה של ה”רשת” כולה.

עורך הדין עצמו, מר צבי טל, היה נתון בלחץ נפשי רב לקראת הדיון המשפטי, עד שבלילות שלפני כן התקשה להירדם.

בוקר יום המשפט הגיע. ר’ אהרן מרדכי הגיע כהרגלו בטרם המועד אל בניין בג”ץ שבירושלים, שם פגש את עו”ד צבי טל. פניו של עורך הדין היו פתאום רגועות ושלוות. ר’ אהרן מרדכי לא הצליח להסתיר את השתוממותו מכך ושאל את פיו לפשר הדבר.

“חלמתי שהרבי מגיע אלי ואומר לי ‘אל תדאג, הכול יהיה בסדר’. ואם כן, אני רגוע…” השיב עורך הדין בפשטות.

ר’ אהרן מרדכי סיפר לימים: “שמעתי זאת וחיכיתי לראות מה יהיה וכיצד יפול דבר”.

מה שקרה בהמשך, היה לא פחות מ’בעל–שם’סקע’ מופת. בהגיע זמן הדיון, השופט שהיה אדם נוקשה מאד, היה אמור להיכנס להיכל המשפט, אך הוא בושש מלהגיע. חלף זמן ועוד זמן, ודמותו של השופט לא נראתה נכנסת בעד הפתח. באולם כבר ישבו נציגי המתדיינים, כולם היו מתוחים. או אז התברר שמשהו קרה לשופט באופן פתאומי ובמקומו הגיע שופט אחר, לא אחר ולא פחות, אלא ידיד של עו”ד צבי טל… ואכן, לאחר דיון ממושך, קיבל השופט החלטה לטובת ה’רשת’.

לא היה גבול לכעסם של אנשי ההסתדרות, שנאלצו לחלוק ולאשר העברת חצי ממבנה בית הספר שלהם לטובת בית ספר חב”ד.

שליח משמים

בין שלל עיסוקיו הרבים שאפפוהו תמיד, היה ר’ אהרן מרדכי זילברשטרום צריך להשיג תקציבים ולגייס כספים עבור פעילויות רשמיות וחצי–רשמיות שביקש לבצען במסגרת בית הספר, אך לא קיבל בעבורן תקציב רשמי. מהיכן היה משיג? איש לא ידע, אבל המעשה הבא המעיד על הסייעתא דשמיא המרובה לה זכה, מדבר בעד עצמו.

פעם אחת נזקק לסכום רציני עבור הוצאות שונות של בית הספר. הוא ידע שאם בבוקר לא יהיה לו את הכסף, יהיה בלגן שלם בחשבון הבנק של בית הספר. הוא היה מוטרד מכך. בדרך כלל לא שיתף את בני ביתו בנושאים אלו שאפפוהו מכל עבר, אך באותו ערב אמר לנוות ביתו, כי “יכול להיות שמחר תגיע המשטרה”, סתם ולא פירש.

הייתה זו שעת ערב מאוחרת כאשר לפתע נשמעו דפיקות על דלת ביתו שבקומה הרביעית בבניין ‘בית גזית’ ברחוב שטראוס שבמרכז ירושלים. בפתח עמד אדם אלמוני, ושאל קצרות “משפחת זילברשטרום?”

התשובה הייתה חיובית.

“יש כאן מעטפה עבורך”, אמר האיש ומבלי להוסיף הסבר, הגיש מעטפה לידיו של ר’ אהרן מרדכי.

האיש הסתלק כלעומת שבא. במעטפה היה סכום נכבד.

ר’ אהרן מרדכי תהה לזהותו של האיש האלמוני שפתאום הגיע כמלאך מושיע, אך איש לא ידע דבר אודותיו. “זה היה אליהו הנביא”, אמרו בני הבית בניחוש של הפתעה.

כבר למחרת בבוקר, הזדרז ר’ אהרן מרדכי להכניס את הכסף לבנק.

חלפה תקופה ויום אחד נתקל פתאום ר’ אהרן מרדכי באיש האלמוני הולך ברחוב. הלה היה נראה ממהר לדרכו, ור’ אהרן מרדכי לא הספיק לברר אצלו את זהותו, ומדוע טרח פתאום להביא תרומה כה נכבדת. ר’ אהרן מרדכי רק ידע כי הלה לא היה אלא שליח משמים שהגיע בדיוק בזמן.

חלפו שנים, ויום אחד הוזמן ר’ אהרן מרדכי לשמש כסנדק אצל אחת המשפחות בשכונת ‘עיר גנים’. ר’ אהרן מרדכי נענה לבקשה, ובשעת בוקר הגיע לשכונה. פתאום פנה אליו מישהו והזמינו לביתו לקפה ועוגה של שחרית. שלא כדרכו, חש ר’ אהרן מרדכי צורך להיענות בחיוב, והסכים ללכת אחר האיש אל ביתו. ר’ אהרן מרדכי היה אדם מסודר ומחושב היטב, כאשר כל דקה אצלו הייתה יקרה מפז. לא היה אצלו כדבר הזה, להיענות להזמנה מאישיות אלמונית מרגע לרגע. ובכל זאת הלך לבית המארח — שם פגש להפתעתו הגדולה בתורם האלמוני.

הפעם הוא לא נתן להזדמנות לחמוק מתחת ידיו, והוא פנה אל התורם ושאלו “מדוע הבאת לי את הכסף באותו ערב? הן היית לי כשליח משמים”

הלה השיב תשובה מפתיעה לא פחות: “בדיוק באותו יום הרווחתי כסף רב, ובשמחת לבי גמלה בלבי ההחלטה שאת ה’מעשר’ אתן לאדם שעוסק בחינוך. פניתי לאנשים שונים בשכונות ‘קרית יובל’ וב’עיר גנים’ ושאלתי אותם מי עוסק בחינוך, וכולם אמרו לי ‘הרב זילברשטרום’. בדרך–לא–דרך השגתי את הכתובת של ביתך והבאתי לך כבר באותו ערב את דמי המעשרות”…

הנה כי כן, משמים עמדו לו בעת צרה, כדי לסייע לו בעבודת הקודש בחינוכם הטהור של ילדי ישראל.

כסף משמים

לצד כל מעלותיו התרומיות והייחודיות, ר’ אהרן מרדכי היה גומל חסדים בגופו, בנפשו ובממונו. לבו הרגיש והרחום הביא אותו להרגיש בכאבם ובמחסורם של רבים, והיה מסייע להם ככל יכולתו. לא מעט בקשות הגיעו לפתחו של ר’ אהרן מרדכי במשך השנים לעזר ואחיסמך עבור משפחות נזקקות, הן משפחות בני קרתא דשופריא ירושלים, והן משפחות חב”דיות מרחבי הארץ. פעמים רבות היה המשפיע הנודע הרב משה וובר מגיע אליו ומבקשו סיוע עבור צרכי ציבור שונים אותם ניהל.

מרובים צרכי עמך וידם קצרה. ר’ אהרן מרדכי לקח לתשומת לבו את המקרים הקשים והשתדל לסייע ככל שידיו השיגו, על אף שהוא עצמו היה שכיר שהתפרנס ממשכורת קבועה של משרד החינוך.

ומעשה באחד ממכריו שביקש להעתיק את מקום דירתו, אך נקלע לקשיים כספיים, שכן את הדירה הישנה טרם הצליח למכור, בעוד הוא חותם על חוזה עם קבלן לקניית דירה חדשה. הגיע היום בו היה אמור לתת סכום כסף גדול לקבלן, אך בידי האיש לא היו מזומנים. הקבלן קצב זמן, ואיים כי אם לא יקבל את התשלום עד למועד, ימכור את הדירה לאחרים, בעוד הקונה עצמו יפסיד את סכום הכסף הראשוני אותו כבר נתן.

דבר המעשה הגיע לאוזניו של ר’ אהרן מרדכי ובאחד הימים הופיע בביתו של האיש עם המחאה פתוחה, מסרה בידו של האיש ואמר לו בפשטות “תרשום כמה שאתה רוצה, וכשה’ יעזור ויהיה לך כסף — תחזיר לי”.

לא פעם חווה ר’ אהרן מרדכי סייעתא דשמיא מופלאה בכל הקשור לעשיית חסד ונתינת צדקה בסכומים גדולים שלא היו ברשותו.

פעם, בתום שיעור שהתקיים בכולל לבעלי בתים שעל–ידי ישיבת ‘תורת אמת’ שהיה בין מייסדיו, דפק ראש הכולל הרב זעליג ע”ה פלדמן על השולחן, וסיפר כי באותו יום הגיעה אליו בקשה ממשפחה במצוקה הנמצאת לפני נישואי בנם, אך אין להם פרוטה לפורטה, וכי הם זקוקים לסכום של 32,000 ש”ח עבור הוצאות החתונה. הוא ביקש אפוא מהציבור שנכח במקום להשתתף ולתרום. דא עקא, שבמקום לא היו אלא עשרה אברכים בלבד, ואיש מהם לא היה בעל אמצעים כספיים.

ר’ אהרן מרדכי הלך לביתו אפוף מחשבות. כל כך רצה לסייע, אך קצרה ידו מלהשיג סכום שכזה.

וכמו במקרים נוספים שבהם יד ההשגחה העליונה ליוותה אותו, כך אירע גם הפעם. למחרת בבוקר צלצל הטלפון בביתו. מעבר לקו הייתה פקידה מ”קרן היסוד — המגבית המאוחדת לישראל” שסיפרה כי לאחרונה נפטר יהודי שהותיר אחריו סכום כסף עבור הקרן, וכי היא רוצה לתת חלק מכספי הירושה למשפחה נזקקת. מדובר היה בסכום של שלושים ושתיים אלף ש”ח!…

ר’ אהרן מרדכי חש כי יש בכך השגחה פרטית מופלאה. “יש לי בדיוק משפחה מתאימה”, אמר וחזר לספר את האירוע שהיה נוכח בו אמש, והסכום המדויק החסר לחתונת הנזקקים.

הוא קיבל את הכסף מהפקידה והלך היישר אל ביתו של ר’ זעליג פלדמן והפקיד בידו את הסכום…

מי שהכיר את ר’ זעליג, יודע שהיה בעל מוחין, רחוק מתגובות של רגש והתפעלות, אך במקרה דנן אף הוא הפטיר ואמר “מעשה כזה — יש לרשום ולתעד”…

שוב היה מעשה, ובאחד הימים נשמעו דפיקות על דלת בית משפחת זילברשטרום. הנוקש היה העסקן הנודע ר’ שלמה ע”ה מיידנצ’יק שנקש על דלת ביתו ללא הודעה מוקדמת. ר’ שלוימק’ה, כדרכו, עם חיוך, שאל ישר ולעניין: “אתה יכול לקבל כעת אורח?” ר’ אהרן מרדכי הבין מיד כי אין מדובר בסתם אורח, וכדי למנוע טרחה, הזדרז ואמר: “אני ארד לקבל את פניו”, ומיד ירד לרחובה של עיר, שם הופתע לפגוש את המשפיע הדגול ר’ מענדל ע”ה פוטרפס. ר’ אהרן מרדכי, ברוב כבוד, תהה לפשר הביקור והטרחה של המשפיע הקשיש.

ר’ מענדל נענה בפשטות ואמר: “אנחנו אוספים כסף עבור ‘תומכי תמימים’. לפי השמועה, מדברים שאתם יכולים להשיג סכומים גדולים. אבל לפי מה שאני רואה, אין לכם. הבה נעשה פשרה בין מה ששומעים לבין מה שרואים” ור’ מענדל — כפי שנהגו השד”רים ברוסיה — הטיל עליו תרומה כפי הבנתו סך של 25,000 ש”ח עבור הישיבה. היה זה סכום רב, ור’ אהרן מרדכי, זהיר בדיבורו וכל שכן בהבטחתו, לא הבטיח דבר, אך הבטיח להשתדל.

לא חלפו אלא יומיים, ובאופן של השגחה פרטית, הגיע לידו סכום הכסף האמור, והוא הזדרז להעבירו לידי ר’ מענדל פוטרפס.

ור’ אהרן מרדכי זקן — בא בימים

את השנים שלאחר יציאתו לגמלאות, הקדיש ר’ אהרן מרדכי למסירת שיעורי תורה וחסידות, וזאת על פי הוראתו המפורשת של הרבי שאמר לו בעת חלוקת הדולרים “הפצת המעיינות בשמחה ובטוב לבב”. בשיעורים אלו גילה ולו מעט מידיעותיו העצומות בכל חלקי התורה, כמו גם יכולותיו הדידקטיות למסור שיעורים מובנים, בנויים לתלפיות נדבך על גבי נדבך. כישורים אלו משכו לשיעוריו מאות רבות של יהודים, מכל הגילאים, החוגים והסגנונות, ששתו בצמא את דבריו בכל רבדי התורה, המחשבה וההשקפה, כמו גם ידיעותיו בעולם הגדול בתחומי המדע השונים. הוא החל לכתת רגליו למקומות שונים בהם מסר שיעורי תורה, להתוועדויות אליהן הוזמן בפני קהלים שונים ומגוונים. כל אלה היו היפך טבעו והנהגתו כל השנים.

ר’ אהרן מרדכי כבר לא היה צעיר לימים, שעה שכיתת רגליו משיעור לשיעור, אולם רוחו הצעירה הייתה בכל מקום, ובאמצעותה הצליח להביא את מעיינותיה הזכים של תורת החסידות לאלפי אנשים. הוא לא שת לגילו המתקדם, והמשיך לנהל סדר יום עמוס וגדוש בתורה, סדר יום שהלך והתעצם.

בתקופה האחרונה לחייו, גילה ר’ אהרן מרדכי לנכדו ר’ משה שי’ זילברשטרום — בהדגישו כי מעולם לא סיפר זאת לאיש — כי זכה פעם לברכה מיוחדת מהרבי. היה זה כאשר שהה אצל הרבי ב’יחידות’. בשלב מסוים הרבי התכופף וחיפש אחר דבר–מה באחת ממגירות שולחנו. פתאום זקף הרבי את ראשו אליו וברכו “אריכות ימים ושנים טובות”. הרב זילברשטרום עמד על מקומו נרעש ומשתומם נוכח הברכה. הרבי חזר לחפש אחר מה שחיפש, ופתאום הזדקף שוב ואמר “ביחד איתה”, כשהכוונה היא על אשת נעוריו, תבלחט”א, הרבנית מרת מרים.

לאורך כל שנותיו, דאג לנצל כל רגע ורגע מימי חייו בידעו את יוקר הפיקדון שהופקד בידיו — הזמן. מעולם לא נראה יושב בבטלה או בחוסר עשיה. כחודשיים או שלושה לפני שנפטר, ראה אותו אחד מבניו ב’תנועה’ של התכנסות פנימית ספוגה בשמץ של תוגה. לא היה זה אופייני לו כלל ועיקר. כששאל אותו מה קרה, ומדוע הוא אינו שמח, השיב ר’ אהרן מרדכי ברצינות רבה “לא הספקתי כלום בחיים”…

“בהשגחה פרטית באותם ימים קראתי סיפור על אדמו”ר ה”צמח צדק”, שלפני הסתלקותו ראה אותו משמשו כשהוא עצוב. כששאלו על כך, השיב הרבי ה”צמח צדק” כי לא הספיק כלום בחייו. המשמש בקודש הראה לרבי את כל הארונות שהיו עמוסים ב’ביכלאך’ חסידות שכתב, אך הרבי לא נרגע. כשניסה לפייסו בזכות פועלו למען עשרות ומאות עגונות שהתיר בחייו — גם לא נרגע. עד שלבסוף נענה ואמר לו ‘ראה רבי, כמה בעלי תשובה עשית’, וזה השקיט את רוחו. השתמשתי אפוא בסיפור זה כדי להרגיע את רוחו של אבא, כשהזכרתי לפניו את אלפי ורבבות התלמידים שעברו תחת ידיו, ובזכותו נחשפו לאור של תורה ומצוות ושל תורת החסידות”.

כחודש לפני פטירתו, במהלך ביקורה של אחת מבנות משפחתו, פנה פתאום ואמר “אם התפילות לא פעלו, אולי יהיה אפשר לפעול בקו השמחה…”

בימים האחרונים לחייו, ביקרו אחיינו הרב שמואל מנחם שי’ יעקובזון. ר’ אהרן מרדכי קיבלו בסבר פנים ואמר לו “אני מרגיש שהנני נמצא בפתח שבין עלמא דין לעלמא דאתי”. כשהלה ניסה להניאו מלדבר כך, שתק ולא יסף.

ביום בו נשתברו הלוחות ונבקעה חומת העיר, י”ז בתמוז, השיב ר’ אהרן מרדכי את נשמתו לבוראה, והוא בשנת התשעים לחייו — עדות לברכתו הטהורה של הרבי שנתקיימה בו. בכך הסתיימה מסכת חייו של אחד מיקירי קרתא, משומריה הנאמנים, מהמיוחדים שבחבורה של קהילת חב”ד ליובאוויטש המפוארת בירושלים עיה”ק.

ר’ אהרן מרדכי השיב את נשמתו בבית הרפואה “ביקור חולים” המקום בו נפטרו גם אביו ר’ בנימין נחום ע”ה, וחמיו ר’ טוביה שפיגל ע”ה.

באותו ערב, מוצאי שבת קודש פרשת בלק, ליוותה ירושלים של מטה בדומיה ובכאב את אחד מבחירי בניה, גאון בנגלה ובחסידות, חסיד ומקושר בכל מהותו ונפשו אשר קבע לו את מקומו בין רחובותיה ובתי הכנסת ובתי המדרש שבה, אך השפעתו הכבירה התפשטה על כל ארץ ישראל; החסיד שמסר את כל כוחותיו וכשרונותיו, ואת חייו, להפצת היהדות והחסידות ולמילוי שליחותו כפי אשר נצטווה על ידי אדמו”ר הריי”צ נ”ע, וכ”ק אדמו”ר נשיא דורנו.

השוק שבמאה שערים התמלא בהמוני מלווים משלל זרמים. שחור האדם הסוגר על מבואות השוק, הסגיר כאב תהומי אחיד על נפש נקי וצדיק, לאחר שמונים ותשע שנות הוד וגבורה.

רבנים וגדולי תורה, זקני אנ”ש, משפיעים וקהל רב מאנ”ש כמו גם מחוגים חסידיים שונים, לצד בני משפחה, תלמידים ותלמידות אוהבים — הכל הגיעו באישון ליל כדי ללוותו.

נתקיימה בו ברכתו של הרבי באותה ‘יחידות’ — “אריכות ימים ושנים טובות”, כאשר כל ימיו ושנותיו, כפי עדות מכריו ובני משפחתו, היו מלאים וגדושים בעשיה בעניני הפצת תורה וחסידות, כנאה וכיאה לחייל של הרבי שעמד על משמרתו במשך עשרות שנים .