המדור הפעם יעסוק בניגון שנוגן על ספסל בין עצי היער משקיף לשפת הים המרהיב בצרפת;

המדור הפעם יעסוק בניגון שנוגן על ספסל בין עצי היער משקיף לשפת הים המרהיב בצרפת; ניגון שמביע געגועים עזים והתקשרות של חסיד לרבו; ניגון של מחשבת דא”ח; ניגון שניגנוהו לפני אדמו”ר מהר”ש, סיפורו קשור לאדמו”ר הרש”ב ועלה על שולחן אדמו”ר הריי”צ * לראשונה: הסיפור המלא מאת>הרה”ת לב לייבמן, מכון ‘נגינה לאור החסידות’

הספסל שספג ניגון

חורף תרע”ג. אב ובן מהלכים יחדיו, הרבי הרש”ב והרבי הריי”צ, אברך כבן 32, מטייל עם אביו הרבי הרש”ב, משוחחים ברזי החסידות. בעודם מהלכים בין נופים מרהיבים עוצרי נשימה, הגיעו לכיף ימא, אל שפת הים. בפינת זווית של נוף טבע מפליא, בין הים התכול לאילנות היער הירוקים, מראה הרבי הרש”ב לבנו ספסל אחד בין סבכי היער. לכאורה ספסל פשוט שנועד למנוחה, אך מסתבר שהספסל צופן בחובו סיפור מיוחד, וכי הספסל ספג בעבר ניגון עם דמעות.

וכך מספר הרבי הרש”ב על סיפורו של הספסל, שארע 28 שנים קודם לכן: על ספסל זה ישב מלפנים — בחורף שנת תרמ”ה, לאחר הסתלקות אדמו”ר מוהר”ש נ”ע [י”ג בתשרי תרמ”ג] — החסיד ר’ זלמן זלטופולסקי כשהוא מעמיק במחשבותיו. בשעת מעשה הרהר ר’ זלמן במאמר חסידות ששמע מאדמו”ר המהר”ש, ושר ניגון בדביקות גדולה כמה שעות רצופות.

כיצד הגיע ר’ זלמן לספסל זה שעל חוף הים?

ובכן, ר’ זלמן היה חסיד של הרבי מהר”ש, והיה מקושר אליו בלב ונפש. לאחר הסתלקות הרבי מהר”ש, נסע ר’ זלמן לבקר את בנו הרבי הרש”ב ששהה אז במענטאן לצורכי בריאות. לאחר מסע ממושך הגיע ר’ זלמן למענטאן בשעת בוקר מוקדמת, ולא היה שייך שיכנס אל הרבי בשעה כזו. הוא נכנס אפוא אל הגינה של הבית והתיישב לו על הספסל. ומה עושה חסיד בשעת בוקר מוקדמת לפני שנכנס לרבי שלו? חושב חסידות ומתחיל לנגן. וזה אכן מה שקרה: ר’ זלמן יושב לו על ספסל, עטוף במעיל פרווה מחמם — מאחר והגיע מרוסיה שם שרר קור גדול של שיא החורף, ואילו במענטאן האויר היה חם. אך ר’ זלמן לא שת לבו למזג האויר שסביבו, וכך, כשהוא עטוף במעילו, החל מהרהר ומנגן בדבקות כשעיניו עצומות.

בשעה שש–שבע בבוקר שמע הרבי הרש”ב קול נגינה עולה מחצרו. הקול מוכר לו כקולו של זלמן זלטופולסקי. הרבי יוצא אל הגינה, ומיד מבחין בדמותו של ר’ זלמן היושב על הספסל תפוס במחשבותיו ומנגן ניגון כה בלבביות.

הרבי הביט בפניו וראה שעיניו סגורות ודמעות זולגות על לחייו וכולו לוהט בניגון חב”די זה, ואמר: “במבט עליו — על ר’ זלמן — משתקפים חיי הגעגועים של חסיד, אשר איבד את הרבי שלו בגוף לפני כמה שנים, ובציור הרוחני — כאילו עומד לפניו”.

כנראה שאת הניגון חיבר ר’ זלמן מתוך געגועיו ודבקותו אל הרבי. והוא עצמו מקור הניגון.

הרבי לא חפץ לבלבלו מדביקותו והשאיר את ר’ זלמן כך בלי שיבחין בו. מאוחר יותר, שאל הרבי הרש”ב את ר’ זלמן — על איזה מאמר הוא חשב בשעת הניגון. ר’ זלמן לא היה רך לב בטבעו (בכלל חסידי קרמנצ’וג רחוקים מרכות הלב¹, ובפרט ר’ זלמן), ואף על פי כן, כאשר הרבי שאלו שאלה זו, נשפך בדמעות חונקות נשימה כך שלא יכול היה לדבר. כאשר נרגע קמעה, סיפר כי חשב על מאמר פלוני שהרבי המהר”ש אמר בשבת פלונית.

בספר הניגונים נכתב על הניגון המיוחס לר’ זלמן: הניגון הזה משמש הבעה נאמנה לגעגועי וכיסופי הנפש החבויים בעמקי ובמסתורי הלב, ומעורר זכרון ימים נעימים ובהירים במחזה אלקית נהדרה. תיאור מופלא ולא בכדי.

לדמותו של חסיד מלחין

בשמו המלא, החסיד ר’ שלמה שניאור זלמן זלטופולסקי מקרמנצ’וג, מחסידי אדמו”ר מהר”ש ואדמו”ר הרש”ב. הוא הסתופף אצל אדמו”ר מהר”ש בליובאוויטש עוד בשנים הראשונות לנשיאותו. היה בעל מנגן וחיבר ניגונים אותם היו מנגנים בפני אדמו”ר המהר”ש.

כך מתארו אדמו”ר הריי”צ²: החסיד ר’ זלמן זלטופולסקי, מלבד היותו בעל–מוחין גדול ובעל לב חסידי רחב, היה מתון ומסודר ביותר. והיה מקושר בהתמסרות אל אדמו”ר מוהר”ש. כל מעשיו של ר’ זלמן היו במתינות, בהתבוננות שכלית. לכל דבר היתה לו גישה מסודרת של השכלה חב”דית. סדר מיוחד היה אצלו בנסיעות לליובאוויטש להיות אצל הרבי, כמה זמן להעביר שם ומתי לחזור מליובאוויטש. ר’ זלמן היה אחד מבחירי המשכילים בחסידות ובעלי העבודה, אצלם הנסיעה לליובאוויטש, שמיעת חסידות וכניסה ליחידות היוו חוויה נפשית שתפסה את המקום הנעלה ביותר בחיים.

ובמכתב לבנו של ר’ זלמן (הלל זלטופולסקי) מתאר אדמו”ר הריי”צ³: אביו החסיד ז”ל היה כל כך שקוע בעניני דא”ח, זכרוני שכשהיה בא לליובאוויטש אפילו בימות החול היו מדברים [אדמו”ר המהר”ש ואדמו”ר הרש”ב] עבורו ביחוד מאמרי דא”ח⁴.

את אופן תפילתו של ר’ זלמן מתאר הרבי הריי”צ שהייתה בהרגש אלוקי, ביָשבו שעה ארוכה כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין ומתבונן בהשגה עיונית של תורת החסידות, ובהגיעו לנקודת ההכרה במי שאמר והיה העולם, היה צועק בצעקה חרישית מנהמת הלב.

את הניגון שנקרא על שמו, ניגנו אצל הרבי הריי”צ בהתוועדות חג הסוכות תש”ז, או אז סיפר הרבי חלק מן הסיפור אודות הניגון ובהזדמנויות אחרות השלימו.

קווים לאופי הניגון

בפתיחת הניגון: חדי השמיעה יכולים להבחין, כי בחלק הראשון בניגון שזורה “תנועה” מתוך החלק הראשון בניגון הקאפעליע של אדמו”ר האמצעי. התנועה של פתיחת הניגון מבטאת העמקה גדולה בעניין שכלי, עד שנכנס כולו לתוך העניין. מרוב העומק הנפשי שבא לידי ביטוי בתנועת הפתיחה, קשה מאד לרשום תנועה זו בתווים במקצב מוגבל ומוגדר.

סיומת הניגון, זהה לסיומת ניגון הכנה למאמר הנהוג באנ”ש (ניגון ק”כ בספר הניגונים — לא הניגון מרוסטוב). ומעניין מאד לציין, שבמחברת התווים של ר’ שלום חריטונוב שו”ב ניקולייב נרשם על תווים של ניגון הכנה למאמר הנ”ל: “הניגון הזה הביא אתו הר”ז זלאטאפאלסקי כשבא למדינת עסטרייך”. הרי ששני הניגונים קשורים לר’ זלמן. מעתה, ניתן למצוא “תנועה” נוספת בה דומים שני הניגונים: פתיחת ניגון ההכנה למאמר (ארבע צלילים ראשונים) מופיע בניגון של ר’ זלמן בבבא השנייה.

לשמיעת הניגון בביצוע “אוצר ניגוני חב”ד” - סרוק את הברקוד:

1)   ראה אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ב ע’ שסח ואילך (ע”ד הבערעלאך שהיו אבירי לב).

2)   ספר השיחות ת”ש ע’ 162 [בלה”ק ע’ קסה].

3)   אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ כרך ב’ ע’ רס.

4)   עיי”ש דוגמא ממאמר שנאמר עבורו: המשך מים רבים תרל”ו פל”ז. ועד”ז בספר השיחות ת”ש ע’ 162 — על מאמרים משנת תרל”ז ותרל”ח. וראה ספר השיחות תש”ג ע’ 104 [לה”ק ע’ קט].