הרופא ממליץ: להוריד מהעומס

פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק שלושים וששה

הביא לדפוס: אברהם רייניץ

במכתבו של ר’ זלמן מי”א מנחם אב, כתב לרבי באריכות גדולה על שתי פגישותיו עם מרת הערץ, בהן לאט לאט התקרבה לעמדתו של ר’ זלמן, אך עדיין לא הסכימה שבית הספר לנערות יהיה שייך לחלוטין למוסד החב”די.

בפגישתם הראשונה, כאשר ר’ זלמן הציע לה שתהיה מנהלת ומורה בבית הספר, שכולו יהיה בשטח המוסד החב”די ותחת אחריותו הבלעדית, דחתה גב’ הערץ את הרעיון. אולם כעבור ימים ספורים קיבל ר’ זלמן מסר ממשפחתה, שיש על מה לדבר…

הרופא ממליץ: להוריד מהעומס

באוסטרליה, חודש מנחם אב הוא בעיצומו של החורף, וגב’ הערץ התקררה מאוד. הרופא שלה טען שחולייה נובע מעומס העבודה של כתפיה, ואמר כי לטובת בריאותה עליה להוריד מעט מהאחריות שהיא לוקחת על כתפיה. דבריו של הרופא עוררו בה מחשבות שניות בנוגע להצעתו של ר’ זלמן, ובפגישתם השניה היא כבר הסכימה לעבוד בשיתוף פעולה חלקי עם הישיבה: מחד, בית הספר יהיה שייך לה, והישיבה תשלם לה עבור כל ילדה; לאידך, הישיבה תקבע את תכני הלימוד. שם בית הספר, כך הציעה גב’ הערץ, יהיה משותף: “גן ילדים ובית הספר של הערץ, ובית ספר לנערות של ישיבת חב”ד”.

ר’ זלמן לא הסכים לכך כמובן, ורק אמר לה שיתייעץ עם אנ”ש, אך ברור לו שהרעיון יידחה על הסף. הוא גם התכוון לכתוב על כך לרבי.

אלא שאז קיבל ר’ זלמן טלפון נוסף ממשפחת הערץ, שהיא מוכנה לוותר בכמה תחומים נוספים… שוב היה זה רופאה האישי שדחק בה להוריד עוד מעומס עבודתה, למען בריאותה.

בפעם הזאת הסכימה גב’ הערץ שהמוסד החב”די יהיה אחראי יחידי על בית הספר לנערות, אבל בשני תנאים: א. שתוכל להמשיך לנהל את גן הילדים שבביתה באופן פרטי, ללא קשר לישיבה. ב. שהלימודים יתקיימו בחדרי הלימוד שבנתה בביתה, והמוסד החב”די ישלם עבורם.

ההצעה האחרונה הייתה סבירה ביותר, ואף הייתה בה מעלה גדולה, שלא יהיה צורך לארגן את כל מבנה בית הספר, הנהלה ומזכירות, שכן גב’ הערץ כבר סידרה הכל, והיא מוכנה להעמיד את כל המערכת הניהולית לטובת המוסד החב”די. בנוסף, גב’ הערץ הצליחה כבר להשיג מורים ומורות מתאימים, דבר שהיה קשה מאוד להשגה במלבורן של השנים ההן.

אבל לאידך, היו בתוכנית זו כמה בעיות: ראשית, כאשר הלימודים יתקיימו בביתה הפרטי, אפשרויות הפיקוח על תכני הלימודים תהיינה מוגבלות, וכאשר יהיה צורך לשנות משהו, זה ייתקל בקשיים. שנית, בכסף שגב’ הערץ ביקשה כדמי שכירות עבור הכיתות לשנתיים - אפשר לבנות באותו סכום כיתות לימוד בחצר הישיבה, שיישארו לתמיד ברשות הישיבה. ושלישית, באם בית הספר יצליח, עלולה גב’ הערץ לחשוב שהכל בזכותה והיא יכולה לנהל את בית הספר באופן עצמאי, ואז היא עשויה להודיע על פירוק ההסכם ולהמשיך לבדה בניהול בית הספר, כאשר כל התלמידות נמצאות אצלה, בביתה.

ר’ זלמן דיווח על כל התמורות הללו לרבי, ולגבי החשש שגב’ הערץ תפרק את ההסכם כעבור כמה שנים, כתב שבדעתו להחתים אותה על מסמך ברור הקובע כי במקרה שלא תרצה להמשיך בהסכם, בית הספר כולו עובר לרשות ואחריות המוסד החב”די, ולא תהיה לה רשות לפתוח בית ספר לנערות במשך שמונה שנים מיום פירוק ההסכם.

ר’ זלמן הוסיף וכתב, שאם דעתו של הרבי תהיה שחייבים לפתוח את בית הספר דווקא בתחומי הישיבה - אזי תהיה אפשרות לבנות כמה כיתות בחצר הישיבה, ולהציב גדר שיפריד לחלוטין בין החלק של הבנים לחלק של הבנות. גם הכניסה תהיה נפרדת, או מהצד או מאחורי החצר. הסדר זה יעזור לשנה–שנתיים הראשונות, שכן אחר–כך יצטרכו את המקום לבית הספר של הבנים שהולך וגדל, וגם בית הספר של הבנות עתיד לגדול, ויהיה צורך לבנות עבורו בניין נפרד.

הרבי: יש לכם כוחות וכסף

על כל שאלותיו וספקותיו אלו השיב הרבי בסעיפים ד–ז, במכתבו המפורט לעסקני אנ”ש במלבורן, מתאריך י”ח מנחם אב תשט”ז:

ד) מובן ופשוט, שבכלל אין מקום לשותפות דישיבה עם איש פרטי - יהי’ מי שיהי’. וזה שולל בהחלט שיהי’ המוסד דבנות בשותפות. ע”פ [= על פי] האמור, מהנכון וטוב ביותר, שיהי’ ביה”ס [= בית הספר] לבנות לא בבית איש פרטי. ומה טוב שיבנו פתח מיוחד וכן גדר המבדיל בחצר בין הישיבה, שאז לע”ע [= לעת עתה], להתחיל ביה”ס לבנות באותו הבנין בו נמצא אהלי”י [= אהלי יוסף יצחק] ליובאוויטש במעלבורן. כמובן אם ישנם חדרים פנוים, ובאופן שיש להבדיל הן בבנין הן בחצר והן בפתחים. ומדגיש אני לע”ע, כיון שאפילו הבדלת הגדר ה”ז [= הרי זה] היתר בדוחק. ועוד זאת שיש לקוות שיתרבה מספר התלמידים עד שיתמלאו כל החדרים בתלמידים זרע ברך ה’.

ה) מובן ג”כ [= גם כן] שאין מקום שבבית פרטי ימצא מוסד חינוך של פרטי ומוסד חינוך של הישיבה. וכפי ההצעה שיהי’ הגן ילדים שייך לפרט ובדירה זו עצמה יהי’ חדר ובו כתה השייכת להישיבה. - ובכ”ז [= ובכל זאת] יש מקום לדון ע”ד [= על דבר] סידור ארעי באופן כזה, באם תהי’ עכ”פ [= על כל פנים] כתה הגבוה בבנין הישיבה, וזה יהי’ הכתה העיקרית דבית הספר לבנות, אלא שמחוסר מקום פנוי הרי בדרך ארעי לומדת כתה אחת במקום אחר, והעיקר ימשיך אחריו את הטפל.

ו) ועוד - והוא העיקר בכל הנ”ל, שצריכים היו להסביר לאותה שדנים אתה ע”ד [= על דבר] הנהלת בית הספר לנערות, שכיוון שרואה בעליל שאין בכחה לנהל בי”ס לנערות. וכדמוכח ממה שקרה אצלה וכו’, הרי טוב שתכיר את הזכות הכי גדולה שניתנה לה מהשגחה העליונה להיות מראשי הנהלת בי”ס לנערות מטעם חב”ד, ולהתעסק בזה באופן של קפיצה (אריינווארפען זיך), שזה יהי’ ג”כ טוב בשבילה מנקודת מבט הכספי והפרחת הגן ילדים, והעיקר לשמירת רוח היראת שמים נאמנות לתורת חיים ומצותי’ בחינוך הילדים, מתחיל מהכתה הגדולה עד לגן ילדים, שעל זה יכול לשמור גוש צבורי יותר מאשר איש פרטי. ותקותי שבאם ימצאו אותיות נועם איך להסבירה הנ”ל - תבין רמז השגחה העליונה, ותהי’ התחלת עבודתה שעה אחת קודם ובמילואה.

ז) באם בשו”א [= בשום אופן] לא תסכים על הנקודה, יש להסכים בדוחק על סעיף ה’ הנ”ל. אלא שאז צריך להיות הבטחה ומעין אלו שכותבים במכתבם האמור וכיו”ב. וקשה בריחוק מקום לומר הפרטים בזה, כיון שהרבה תלוי בתכונות נפש המדוברת, המצב במדינה וכו’.

בסיום מכתבו זה, מעודד הרבי את עסקני אנ”ש בביטויים מיוחדים, שלא זו בלבד שניתנו להם כוחות, אלא שגם הכסף הדרוש נמצא כבר בחשבון הבנק, אלא שלעת–עתה אינו בחשבון הישיבה, אלא בחשבון הגביר שצריך לתרום לישיבה, שמחזיק בכסף זה כפיקדון עבור הישיבה, וכאשר יסבירו לו עד כמה חשוב לתמוך בישיבה, הרי מייד יעביר את הכסף המוכן מחשבונו הפרטי לחשבון הישיבה!

ובלשונו של הרבי:

ויה”ר [= ויהי רצון] שגם הם יכירו את המצב כמו שהוא - שניתנו להם כחות, און אין באנק ליגט געלט [= ובבנק מונח כסף], ואת שני הענינים אינם מנצלים כדרוש וככל האפשרי. ואף שעד שהנפקד  מעבירו לידם - מונח הכסף בבאנק על הקאנטא [בחשבון] של זה שמופקד אצלו בעד אהלי”י [אהלי יוסף יצחק], צריכים להסביר להמופקד גודל הענין וכו’. והרי סוכ”ס [= סוף כל סוף] ראו בעבר שעלה בידם הדבר. וככל שיגדל הכלי - תגדל ג”כ ההשפעה. וכמבואר בדא”ח בכ”מ [= בדברי אלוקים חיים (תורת החסידות) בכמה מקומות] ענין אור וכלי דקדושה. שהם בהתלבשות ומתאימים זל”ז [= זה לזה]. וכמרומז גם במרז”ל דכלי שרת מקדשין מלאים. זאת אומרת שכשהכלים הם דעניני קדושה, לשרת בעבודת הקדש - מנהיג בורא עולם שיהיו מלאים, וק”ל.

בברכה לבשו”ט [= לבשורות טובות] בכל האמור

מ. שניאורסאהן

בהתאם לדברי הרבי במכתבו לעסקני אנ”ש - פנה ר’ זלמן שוב לגב’ הערץ, וניסה לשכנעה שתסכים לנהל את בית הספר לנערות, שיתנהל כולו בבניין הישיבה. גב’ הערץ סירבה לשמוע על הרעיון הזה, מכיוון שבנה הקטן טרם הגיע לגיל גן, ולא רצתה להשאירו אצל המטפלת לכל שעות היום. כמו כן, טענה שאם תצטרך להיות בבית הספר, לא תוכל להשגיח על גן הילדים שבביתה. גם כאשר העלה את הרעיון שהזכיר הרבי במכתבו, שהכיתה הגדולה בלבד תהיה בבניין הישיבה, אמרה גב’ הערץ שלא תוכל לקחת אחריות על תלמידות הכיתה הגבוהה, כיוון שתהיה מרותקת כל היום לביתה, ולא תוכל לבקר בבניין הישיבה…

מכיוון שכך, הציע ר’ זלמן הצעה אחרונה מבחינתו, שגם גן הילדים וגם בית הספר יתנהל בבית משפחת הערץ, אבל - הכל יהיה תחת אחריות הישיבה, וגב’ הערץ תתמסר אך ורק לענייני הישיבה, בלי עסקים פרטיים מהצד.

בהתאם לדברי הרבי במכתבו לעסקני אנ”ש, שצריכים להסביר לגב’ הערץ שכיוון שרואה בעליל שאין בכחה לנהל בית ספר לנערות. וכדמוכח ממה שקרה אצלה וכו’, הרי טוב שתכיר את הזכות הכי גדולה שניתנה לה מהשגחה העליונה להיות מראשי הנהלת בית ספר לנערות מטעם חב”ד,

- הזכיר לה ר’ זלמן את דברי הרופא בכמה הזדמנויות, שאין ביכולתה להעמיס על כתפיה את עול הנהלת המוסד - ואם תקבל את הצעותיו, הרי גם תוכל לנהל את המוסד ללא העול הכספי, וגם יכבדו אותה על כך שהיא המנהלת של בית הספר החב”די, ששייך לרבי מליובאוויטש.