יהודים צריכים לעמוד בכל התוקף העצמותי של יהודים בכלל, ושל חסידים בפרט, ושל “הדור

יהודים צריכים לעמוד בכל התוקף העצמותי של יהודים בכלל, ושל חסידים בפרט, ושל “הדור השביעי” בפרטי פרטיות; ולא מתביישים לבוא ולהכריז בריש גלי בפה מלא ומעל כל בימה אפשרית “אז אידן אנערקענען ניט אין גלות” (שיהודים אינם מכירים בגלות)!

בהתוועדות בכפר חב”ד שהתקיימה בשבת פרשת מטות–מסעי, סופר הסיפור הבא: הרב שניאור זלמן כהן, משמש כשליח במושב בית עזרא, הממוקם בין אשדוד לאשקלון. בשבוע האחרון הייתה שם קבוצה של אנשי מג”ב, וביניהם הרב גלעדי, רב משמר הגבול. וכך סיפר לו הרב גלעדי:

בשנת תנש”א נסעתי עם חבר לכמה שבועות לדרום אמריקה לצורך שחיטת בהמות. בדרך הייתה לנו חניה בניו יורק לשש שעות. החלטנו לחפש מסעדה כשרה לאכול שם, ומצאנו את עצמנו בשכונת קראון הייטס. כשסיימנו לאכול, פגשנו מישהו מזקני החסידים שהתעניין מאין אנחנו, וכששמע כי באנו מהארץ, אמר בהתלהבות: הגעתם לכאן ממש בהשגחה פרטית. היום יום ראשון והרבי מחלק דולרים ‘שליחות–מצווה’ לצדקה. נקלעה לידכם הזדמנות פז לקבל ברכה מהרבי.

הרעיון מצא חן בעיניי, אולם ידידי התחיל להתרגז: יש לנו את ה’גדולים’ שלנו (כזכור, זה היה זמן לא–רב אחרי הבחירות של תשמ”ט, כשחב”ד תמכה באגודת ישראל, והליטאים פרשו והקימו את ‘דגל התורה’, והמתיחות הייתה אז בשיאה). מה פתאום שאגש אל הרבי? אולם אני התעקשתי שרצוני לגשת לקבל ברכה מהרבי, ומכיוון שכך, לא נותרה לו ברירה אלא לבוא עמי.

עמדנו בתור, וכשהגיע תורנו, הרבי נתן לי דולר, תוך שהוא אומר ‘ברכה והצלחה’. גם חברי שעבר אחרי, קיבל דולר, תוך שהרבי אומר לו ‘ברכה והצלחה’. אולם כשהוא המשיך ללכת, קרא לו המזכיר לשוב. הרבי נתן לו עוד דולר, ואמר: זה עבור הבן שייוולד לך.

הוא יצא נסער וכועס מאד, וצעק עלי: “לא די שאתה סוחב אותי אל הרבי, אתה גם מספר לו עלי דברים?!” עניתי לו: “השתגעת, הרי הגענו לכאן יחד, מתי לדעתך הספקתי לספר לרבי עליך?”

מתברר שארבע עשרה שנה חלפו מאז נישואיהם ועדיין לא היו להם ילדים. הרופאים לא נתנו סיכוי לכך משני הצדדים. בלשכת הרווחה יעצו להם - ‘כיוון שאתם הולכים ומתבגרים, כדאי לכם לחשוב על אימוץ ילדים’. ממש לפני הטיסה הוא חתם על טופס להתחלת ההליכים של אימוץ ילד. כעת, בלי שמישהו אומר לרבי מילה, הרבי נותן לו דולר עבור הילד שיוולד!

כמובן אינני צריך לספר לך, ממשיך הרב גלעדי, שברכת הרבי התקיימה. בהמשך נולד לו ילד, ועוד ילד, ועוד ילד, שלושה ילדים.

ידידי שגר בסביבה ליטאית, חושש לספר ולפרסם זאת בסביבה שלו, שלטענתו אינה ‘כלי’ לשמוע כאלו סיפורים. אולם את האמת גם הוא יודע. אני וגם הוא ראינו אצל הרבי רוח הקודש גלויה.

מאז אני משתדל, במיוחד במסגרת תפקידי כרב משמר הגבול, להכניס למג”ב חסידי חב”ד בכל עת שהם מבקשים. ואתם יכולים לפרסם סיפור זה בשמי.

תלוי איך אנו מסתכלים על הרבי

הרבי הוא רבי של כ–ו–ל–ם. גם של אלו שאינם שומרי מצוות לעת עתה, גם של המתנגדים, גם של הנלחמים נגד יהדות, נגד חסידות, וגם נגדו אישית, גם “הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים” מקבלים את חיותם ממנו, אמנם מבחינת אחוריים כפי המבואר כבר בתחילת ספר תניא קדישא. ובוודאי ובמיוחד שהרבי שליט”א הוא הרבי של כל אשר בשם חסיד חב”ד יכונה, יהיה מי שיהיה, ואפילו אם אין זה אלא רק כינויו בלבד. אבל את הבחירה החופשית לא לקחו מאתנו.

הרבי הוא טוב, טוב מוחלט, טוב נצחי, טוב שצריך להיות נראה ונגלה גם בגלוי לעיני כל - אבל ה”כלי” מצדנו לקבל את הטוב הזה הוא, נוסף ועוד לפני ה”קבלו מצוותי”, לימוד תורתו ומילוי הוראותיו הקדושות, שהן המצוות והפרטים בהם נתן את עצמו, הרי עוד לפני כן ישנו ה”אנכי ולא יהי’ לך”. “קבלו מלכותי”. הנקודה העצמית, הביטול וההתמסרות המוחלטים אל הרבי.  ועוד לפני כן ישנה עצם מציאותו, ואופן ההסתכלות וההתייחסות שלנו אליו.

אפשר להסתכל על הרבי כבשר ודם, שאמנם הוא נעלה ונשגב עד מאד, אבל גם הוא יש לו אי אלו הגבלות.

וכפי פתגם החסידים הידוע המיוסד על הסיפור אודות חכמי חלם ששמעו על הפלא החדש, רכבת שנוסעת ממש ללא סוסים, ולא יכלו להאמין למשמע אוזניהם שאכן ייתכן דבר כזה. שלחו אפוא משלחת וועדה מכובדת לעיר הגדולה וורשא שתבדוק את אמיתותן של השמועות. בדקה הוועדה המיוחדת ומצאה שאכן כן הוא, הרכבת נוסעת ממש ללא סוסים כלל וכלל. נתקבצו חכמי חלם לאסיפה רבתי, נשאו ונתנו בדבר שבעה ימים ושבעה לילות, ולא יכלו למצוא פתרון, עד שלבסוף הגיעו למסקנה המתבקשת מאלי’: לומר שאכן ייתכן פלא כזה, רכבת שנוסעת ממש ללא סוסים, זו שטות מוחלטת. לא ייתכן דבר כזה כלל וכלל. אלא מאי, רואים אנו בפועל שישנה רכבת שנוסעת ממש ללא סוסים - צריך לומר שאיזשהו סוס קטן מתחבא אי שם בראש הרכבת, גם אם איננו רואים זאת.

כך, היו חסידים אומרים, ישנם כאלו שלא מתקבל אצלם בשום אופן כלל וכלל לומר שאכן ישנו מישהו, בשר ודם, שאין לו כל הגבלות, בהיותו מחובר ודבוק ומיוחד במלך מלכי המלכים הקב”ה שאין לו קץ וגבול. ומה שרואים שאכן ישנו מישהו כזה - כנראה צריך לומר שישנו כאן בכל זאת איזה משהוא… אי אלו הגבלות “מוכרח” שיהיו לו (ח”ו), גבול קטן… - לחשוב שמדובר כאן על מי שאינו בגדרים המוכרים כלל וכלל, זה לא ייתכן, לא יעלה על הדעת.

הקב”ה הוא טוב והרבי הוא טוב, אומר הרבי שליט”א מלך המשיח (בשיחת ש”פ עקב תשי”ג). מי שמסתכל על הרבי כמי שנמצא מעל הרקיע השביעי, שגם הרקיע השביעי הוא נמוך מדי בשבילו והרבי נמצא הרבה מעליו, אזי גם הרבי יתראה אליו כמי שנמצא למעלה מן הרקיע השביעי - גבוה, נעלה ונשגב עד מאד, אבל - רחוק. ואילו מי שרוצה להיות עם הרבי כאן למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, הרבי הוא טוב והוא נמצא אתו עמו בעולם הזה הגשמי והחומרי - קרוב, קרוב מאד, וביחד.

ברור הדבר שישנם דברים רבים שהרבי נותן לנו ופועל בנו ללא כל קשר מי אנחנו ואיך אנו נוהגים, דברים רבים - ובמיוחד בעניין בשורת הבטחת ונבואת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש - אינם תלויים בנו כלל וכלל, ושום דבר שיבוא מצד הנבראים אינו יכול כלל וכלל ח”ו “לקלקל את התוכניות” למלך מלכי המלכים הקב”ה ולמשה עבדו, הרבי מלך המשיח שליט”א.

אבל בכל זאת לא לקחו מאתנו את הבחירה החופשית. הרבה מאד תלוי גם בנו, ובמיוחד בעובדה כיצד אנו מסתכלים.

יהודים מכריזים: איננו מכירים בגלות

כבר התפרסמו כמה פעמים דברי ה”בן יהוידע” (שמחברו הוא ה”בן איש חי”) אודות רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, שהיה בא לביתו אחרי הסתלקותו בכל ערב שבת בבגדי חמודות ועושה קידוש ופוטר את הרבים. מדוע הייתה הנהגה זו דווקא אצל רבינו הקדוש מה שלא מצינו בשאר הצדיקים - בגלל העובדה שתלמידיו של רבי לא הסכימו בשום אופן להשלים עם העובדה של הסתלקותו (אף ששם אכן הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף), ואמרו ש”כל האומר מת רבי - יידקר בחרב”. ובגלל זה זכו שגם לאחר פטירתו הוא נהג עמם כאדם חי, בא ועשה קידוש ופטר את הרבים.

כאשר יהודים עומדים בכל התוקף העצמותי של יהודים בכלל, של חסידים בפרט, ושל “הדור השביעי” בפרטי פרטיות; כאשר לא מתביישים לבוא ולהכריז בריש גלי בפה מלא ומעל כל בימה אפשרית “אז אידן אנערקענען ניט אין גלות” (שיהודים אינם מכירים בגלות) - איננו רוצים ואיננו יכולים לחשוב בשום אופן באופן אחר. מאמינים אנו בכל לבנו ובטוחים בכל מאת האחוזים שהרבי חי וקיים כפשוטו ממש, ואיננו מוכנים בשום אופן לשמוע על שום נתינת מקום לאיזו שהיא שקלא וטריא בעניין זה. ללא הימצאותו של רבי בעולם הזה הגשמי כפשוטו, אין שום דבר יכול להיות. כאשר נוהגים כך בפועל ובגלוי, וברבים ובצבור, ובפרסום ובדפוס, ובכל האופנים האפשריים, גם לפי המושגים הנמוכים ביותר של התחתון ביותר שאין תחתון למטה הימנו - זהו ה”כלי” החזק ביותר לגלות גם לעיני כל בשר כאן למטה בפשטות ממש ותיכף ומיד ממש את העובדה האמיתית והנצחית. את מציאות קיומו הנצחי של הרבי שליט”א מלך המשיח. ובפרט לראות אותו עומד וגואל את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה “נאו” ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.