הרב אברהם דהאן

 אם יום אחד תקלעו בהשגחה פרטית לגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים, או בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב ותפגשו שם בחסיד, דעו לכם שפגשתם בר’ אברהם דאהן המשמש כחוקר ואיש סגל, העורך במקום מחקרים ומעקבים אחר מאות סוגי צמחים כמו גם תבלינים שונים  את שש השנים האחרונות בחייו הוא מקדיש לאהבת נעוריו, תורת הבוטניקה, כאשר בשעות הפנויות שלו הוא הוא חוקר אחר סגולות ומקורות מהספרות התורנית על כוחם וסגולתם של צמחי ארץ ישראל

על קצה הכרמל, בין זיכרון יעקב לבנימינה, שוכנת רמת הנדיב — פנינה של טבע המוקדשת להנצחת זכרו של הברון בנימין דה רוטשילד. בפנינה הזו התאגדה קהילה המחויבת יחד לקיים איזון בין האדם והטבע, ומתפעלת במקום גני ירק מוריקים לצד פארק טבע יפיפה ומושקע. את הגנים פוקדים מבקרים רבים לצד חוקרים ואנשי בוטניקה מכל העולם המקיימים במקום תצפיות ומחקרים בתחום הטבע והחי.

הקהילה שמתגוררת ביישוב הפסטוראלי מחויבת לטבע וחוקיו, אך באותה מידת אדיקות, היא מרוחקת למרבה הצער מתורת ישראל ודרך ישראל סבא. לכן, כמה מפתיע היה להבחין בפרוספקט שהנפיקו לקראת הנופש השנתי לעובדיהם, כאשר אחד המרצים הבולטים שארגנו מנהלי המקום לעובדיהם הוא לא אחר מהרב אברהם דהאן מרמת ישי. מפתיע אמרנו, אולי למי שאינו מכיר אותו ואת עיסוקו.

מסתבר שלאחר שנים ארוכות בתחום המסעדנות והמלונאות בהם עבד בתפקידי ניהול, החליט לצאת לדרך חדשה. זה שש שנים שהוא מקדיש את חייו לחקר צמחי תבלין ומרפא בארץ ישראל על–פי המקורות התורניים. בימים אלו הוא נמצא בישורת האחרונה של כתיבת מיזם שאפתני ומהפכני —  אנציקלופדיה בת חמישה כרכים הנקראת ‘תלמוד הצמחים’. “הערך המוסף הוא שהכנסנו גם את ביאורי תורת החסידות ופנימיות התורה על כל צמח ותבלין”, מדגיש הרב דהאן.

“מטרת כתיבת האנציקלופדיה”, הוא מבהיר בשיחה איתנו, “הייתה לחשוף ולהנגיש את ‘רפואת הצמחים היהודית’ לכלל הציבור. היעד היה איתור וחיפוש תבלינים, צמחי מרפא, עצי פרי ובושם במקורות ישראל. המטרה היא ללמוד על אודות שימושי התועלת שעשו בהם חכמינו הקדמונים, ראשונים ואחרונים, ולהבין את תרומתם התזונתית. כמה הופתעתי תוך כדי המחקר לגלות מתכונים ומרשמים עתיקי יומין ‘החבויים’ בארון הספרים היהודי, דברים שלא היו גלויים גם לחוקרים בתחום”.

את אנשי רמת הנדיב, כמו רבים מחוקרי ואנשי בוטניקה והצמחים, הכיר במהלך עבודתו. בעבר, אותם אנשים שבדרך כלל נמנים על סקטור מאוד מצומצם של אליטה שמאלנית מובהקת, היו מופתעים לפגוש את האיש העומד מולם, חסיד עם כל הלבושים, אך מאז ועד היום שמו כבר התפרסם. אנשים מעריכים אותו כקולגה וידען מופלג בתחום ונעזרים בו רבות במחקריהם. הוא אף מוזמן למחוזות בוטניים בכל הארץ. 

היחלצות ברגע האחרון

אם חשבתם לבטח שהרב דהאן נולד בקיבוץ או במושב המגדל תבלינים או צמחים, טעיתם. הוא נולד למשפחה מעולי עיראק והתגורר בילדותו בשכונה עירונית–אורבנית קלאסית באור יהודה. כבר מגיל מאוד קטן בער בו הצורך להתחבר לאדמה, וכשחצה את גיל בר מצווה ביקש מהוריו לשלוח אותו לפנימייה קיבוצית. “אבא שלי סירב”, הוא נזכר. “החיים בעיר עם כל המשתמע מכך שיעממו אותי, הם היו שטחיים וחסרי מעוף וחייתי במרד נעורים. הייתי מגיע לכיתה בבית הספר, יושב רגל על רגל ומעביר את הזמן”.

מהר מאוד המרד הזה התבטא בציונים. מילד שנמצא בשכבה העליונה של הכיתה, ציוניו ירדו לאפס אחד עגול ומופגן. הוריו הבינו שאין ברירה ופנו לסוכנות היהודית כדי למצוא לו קיבוץ מתאים. “אחד מדודיי הציע לשלוח אותי לפנימייה החקלאית ‘מקווה ישראל’ הנמצאת בסמוך. הוריי הסכימו ויצאנו לפגישת התרשמות. בתחילה אנשי הקבלה נטו לסרב לקבלני בשל גיליון הציונים המחפיר, אך מנהל המקום ד”ר גדעון כץ הבין שלא יכול להיות שילד מקבל ציון של אפס בכל המקצועות, והוא קיבל אותי לשלושה חודשים של ניסיון בכיתה החלשה. המרחבים בכפר, החקלאות, הזריעה והקצירה, ההתעסקות עם צמחים, העירו–האירו אותי מחדש. זה היה חלום ושאיפת חיי”.

כמובן שהציונים במקצועות הלימוד השונים נסקו כלפי מעלה. זו הייתה סנסציה שאנשי הצוות דיברו עליה. דהאן “פתח מבערים” ובתוך שלושה חודשים הועלה לקבוצה המצטיינת. חלפו עוד כמה חודשים, ובמקווה ישראל נעשתה היסטוריה מקומית כאשר הוא מונה ליושב ראש מועצת התלמידים על אף שעדיין לא היה בכיתה הגבוהה. “התמחיתי בגידול צאן, אצות וגני ירק. כמו כן עסקתי בחממות ובגידול פרחים ועצי נוי”.

כשסיים את לימודיו במקווה ישראל התגייס ליחידת נ”מ של חיל האוויר. היציאה לקורס קצינים התנגשה עם פריצת האינתיפאדה הראשונה, והוא נקרא עם חיילים נוספים לאייש את נפת ג’נין. “מדי יום היינו מתמודדים עם זריקות אבנים ובקבוקי תבערה. אך סיפור אחד חקוק אצלי היטב. יום אחד נקראנו לחלץ משתף פעולה עם צה”ל מהכפר ‘עַרַבֶּה’ הסמוך לג’נין. נסענו בקומנדקר צבאי ששה חיילים ואני מפקדם. המודיעין כנראה היה לקוי, מפני שכשהגענו לבית, התנפלו עלינו מאות רעולי פנים עם אבנים ושאר כלי משחית.

“בתחילה הקומנדקר נפגע והיינו צריכים להיחלץ ולהיכנס לאחד הבתים ולהתגונן שם. אלא שהפורעים דלקו אחרינו ואנחנו ירינו עליהם את האמצעים לפיזור הפגנות שהיו באמתחתנו. הדבר לא הרתיע אותם, והדבר הגיע לכדי כך שאחד החיילים נפגע מסכין שהתעופפה עליו. כשראינו שכך ועדיין התגבורת מתמהמהת מלהגיע, הוריתי ללוחמים להמטיר על המפגינים אש חיה. בזכות כך נסוגנו מהכפר. התוצאה הייתה שלושה מחבלים הרוגים ועוד מספר פצועים.

“הסיפור הכה גלים, נערכה וועדת חקירה ומסקנתה הייתה שהתנהלותנו הייתה כשורה. אך המקרה הזה השאיר עלי חותם רב שבעקבותיו החלטתי לפרוש מהשירות הצבאי”.

החיידק הקיבוצי לא עזב אותו. עם שחרורו מהצבא הצטרף לתוכנית — סל”ע, לימודים לצד התנדבות בקיבוץ. הוא עבר להתגורר בקיבוץ רמת יוחנן. “אלו היו ימים של חיפוש עצמי תוך ניתוק מוחלט מכל ערכי המסורת היהודית. כשהכרתי את רעייתי, מיכל, בת אחד המושבים בעמק יזרעאל, עברנו להתגורר במושב סמוך וביחד הגשמנו את חלומה הקולינרי לפתוח קייטרינג גורמה, שעד מהרה הפך להיות הדבר החם באזור הצפון כולו. נכבדים רבים, כולל ראשי מדינה, סעדו את ליבם במאכלים שהכנו”.

במשך כמה שנים החיים התנהלו על מי מנוחות. כסף, כבוד ויוקרה לא היו חסרים לנו, אלא שאז הגיע יום כיפור של אחד השנים וטלטל את הכול. “יום כיפור בימים ההם לא היה סיבה לשינוי בשגרת החיים. להפך, את כל התיקונים והעבודות המיוחדות בתחזוקת הבית והגינה היינו דוחים ליום הזה. באותו יום כיפורים נסענו לדאבוני לחמי וחמותי, ומצאתי את עצמי עומד על הסולם וצובע את ‘ארגז הרוח’ של גג הרעפים.

“זה היה בערך בחמש בצהריים, שעה שבבתי הכנסיות מתפללים תפילת ‘נעילה’. אני צובע ולפתע מתחילות לזלוג לי מהעיניים דמעות. אני לא מבין מה קורה לי, זה חזק ממני. הדמעות הופכות ממש לבכי שבוקע מבפנים מבלי שיש לי על זה שליטה. ופתאום מתנגן לי בראש הניגון ‘א–ל נורא עלילה’ שאני זוכר שהייתי שר בהיותי ילד על יד הסבא שלי בבית הכנסת באור יהודה. רגליי רעדו ושיני נשקו. ירדתי מהסולם, נכנסתי למקלחת והתייפחתי בבכי במשך דקות ארוכות. מחשבות ריצדו במוחי על איך שהתדרדרתי כל–כך והתרחקתי מהמסורת.

“ימים מספר לאחר יום הכיפורים, פגשתי בחבר טוב, ארז עובדיה שמו, מהישוב גן נר, וסיפרתי לו על החוויה שעברתי. הוא הציע לי לפגוש רב. הייתי כל–כך רחוק מכך, עד שההצעה הייתה נראית לי תלושה. מה לי ולרב? אך לבסוף התרציתי והגעתי לשיעור של הרב יצחק ידגר מהתענכים. הוא דיבר והרגשתי שהוא מדבר אלי. ‘תתחיל לבוא קבוע’, הוא ביקש, ואני מרוב פחד נעלמתי לחצי שנה. כשהתחושות שוב לא נתנו לי מנוח, חזרתי להגיע לשיעורים והפכתי להיות אחד מתלמידיו הקבועים”.

במשך הזמן החל לזנוח את חייו הקודמים והתקרב בחזרה לדרך התורה. אלא שרעייתו שלא גדלה בבית מסורתי, לא הבינה מה עובר עליו ולא בהכרח שיתפה פעולה. “הרב ידגר תמיד אמר לי שלא להקדים את האישה בהתקרבות, ולעשות הכול בדרכי נועם, וכך נהגתי. בינתיים עברנו להתגורר ברמת ישי, שם התחברתי לקהילת חב”ד בראשות השליח ורב היישוב הרב יוסף יצחק וולסוב. לקראת אחת השבתות ארגן השליח שבת אחדות בכפר חב”ד, ורעייתי הסכימה להצטרף אלי לנסיעה”.

בהשגחה פרטית יצא שמשפחת דהאן התארחה אצל משפחת הרב אברהם ויפה קדוש, וחוו בביתם שבת מרוממת.

“במוצאי שבת התקיימה סעודת מלווה מלכה, וכל משתתף התבקש לקבל החלטה טובה. כמה נדהמתי לשמוע מאשתי היקרה שהיא מקבלת על עצמה לשמור שבת ולהקפיד על כיסוי ראש. אני זוכר שהייתי המום. לזה לא ציפיתי. היא ‘עקפה’ אותי מימין, ומאז הכל היסטוריה. זה היה קו פרשת המים, ומאז ככל שהימים חלפו, התקדמנו עוד ועוד בדרך החסידות. הבית כולו השתנה והפכנו לחסידים ומקושרים. מי שסייע לנו מאוד בימי הבראשית, הייתה משפחת גרוסמן ממגדל העמק, אליהם נחשפנו באמצעות השלוחים בכפר ברוך”.

לכל צמח יש שורש (במקורות)

בכל הימים הללו לא נטש אברהם את אהבתו לטבע והחיבור העז לצמחים. בהזדמנויות רבות היה יוצא לסיורים והליכות בשבילי ארץ ישראל, ומלקט צמחי בר למאכל להנאתו.

“אהבתי במיוחד לבקר ביערות של עמק יזרעאל, ברמות מנשה ובעוד שטחי טבע פתוחים. עם התקרבותי ליהדות למדתי שעל כל יהודי מוטלת שליחות לרתום את כישוריו להחדרת אלוקות בעולם. או אז החלטתי לשוב לעסוק במה שאני כל–כך אוהב. לאחר שקיבלתי את ברכת הרבי, עזבתי משרה מכובדת בתחום המלונאות ויצאתי לבדוק מי מלמד את תחום צמחי ארץ ישראל.

“היה ברור לי שאם צמחים, אז צמחים כאלה שמובא אליהם במקורות, שכן ביקשתי לעסוק יותר בפן הרוחני של התחום. חיפשתי מכללות המלמדות את תחום הצמחים, אך הסתבר לי שאין מקום אחד שמלמד את צמחי ארץ ישראל. יש מקום אחד המלמד את סגולות הצמחים ברפואה ההודית, השני ברפואה הסינית, השלישי ברפואה המערבית, אך משום מה לא נמשכתי לזה. כמה ימים לאחר מכן למדתי את החת”ת היומי, ובסוף פרק ח’ בתניא נכתב, שהלומד חכמות אומות העולם, מוריד את החכמה בינה דעת של נפש האלוקית לעומק הקליפות. קראתי את זה פעם ועוד פעם והבנתי למה נפשי לא נמשכת לשיטות ולגישות הללו”.

בהשגחה פרטית התגלגל לידיו עלון מידע, שביישוב סמוך, בית לחם הגלילית, ישנה חוות תבלינים ובה עומד להתקיים קורס אותו יעבירו בעלי החווה יחד עם פרופסור אורח מהחוג להיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. נושא הקורס היה ‘צמחי ארץ ישראל משולב ברוקחות של העת העתיקה’. “התלהבתי מאוד ונרשמתי לקורס, אולם, כאשר הוא הסתיים, הרגשתי שרק התחלנו לגעת בקצה הקרחון של התחום ויצאתי בתחושת החמצה. האם קורס של ששה מפגשים זה כל מה שיש למקורות היהודיים להציע על סגולותיהם של הצמחים?

“זמן קצר לאחר מכן רכבתי על אופנים עם בני, ונכנסתי בטעות למכון וולקני באזור. הבטתי סביבי ונדהמתי — שדות של צמחי תבלין. הבטתי זמן רב סביבי והחלטתי שאני רוצה להתנדב במקום, שכן לבטח זה ייתן לי ידע רב. עוד באותו היום התקשרתי למנהל המקום ד”ר נתיב דודאי. הוא קיבל אותי, קצת היה בהלם מהחזות החרדית, הוא לא רגיל לראות חרדים המתעניינים בצמחים, אך התייחס אלי בצורה יפה, ופעם בשבוע, במשך תקופה ארוכה, התנדבתי שם”.

“זה היה כמו להכניס ילד לחנות ממתקים” מתאר דאהן וצוחק. מאז הוא החל לטפל בצמחים במסירות רבה, כאשר בין היתר הוטל עליו למפות את כל סוגי הצמחים הגדלים במכון, מה שהעניק לו ידע רב על שמות צמחים וסוגיהם. “בשלב מסוים הרגשתי תסכול שלא יכול להיות שרפואת הצמחים והתבלינים היהודית המסורתית נעלמה. נפגשתי עם אנשי אקדמיה והם הזהירו אותי שמדובר במלאכה קשה. ‘תצטרך לאסוף מידע ורסיסי מידע מרבבות ספרים וכתבים ולפענח שמות של צמחים’, הזהירו אותי. אך דבריהם לא שברו אותי, להפך, הם אתגרו אותי”.

הרב דהאן יצא לדרך שידע כי תהיה ארוכה, אך מלווה בברכותיו של הרבי ראה במלאכתו שליחות. ישנם כמה חוקרים שעשו עבודה בתחום, אך עדיין לא נעשתה עבודה מקיפה שכזו, והוא החליט לקחת זאת על עצמו. “אספתי רשימה של מאות צמחים שידעתי כי הם גדלים בארץ ישראל, והתחלתי לעשות עבודת מחקר בוטני ראשון מסוגו. נברתי בארכיונים של אוניברסיטאות, פקדתי ספריות, חרשתי ספרים קדמונים והשקעתי בזה כמעט שש שנים. אין יום שאני לא מתעסק בזה ולא מתחדשים לי דברים.  

“את הכול איגדתי בתוך אנציקלופדיה בעלת חמישה כרכים, וקראתי לה בשם ‘תלמוד הצמחים’. מטרת המחקר שלי כתושב עמק יזרעאל, סיָיר ולקַט צמחי בר למאכל, חוקר צמחי המרפא והיער של ארץ ישראל, הייתה להנגיש את ‘רפואת הצמחים היהודית’ לכלל הציבור.

“במרוצת השנים מצאתי ממצאים מרשימים ומעוררי עניין במכוני לימוד ובאקדמיה, בגנים בוטניים ובמכוני מחקר חקלאי. יחד עם זה ליקטתי בשקדנות אלפי רסיסי מידע שהיו מפוזרים בכל חלקי ‘ארון הספרים היהודי’, מתוך התנ”ך, המשנה, התלמוד, הקבלה החסידות, כמו גם מתוך כתבים רפואיים עתיקים שמקורם ברופאים יהודיים ובחכמי ישראל. את כל זה איגדתי וערכתי בצורה אקדמאית.

“במסע שערכתי בשדות צמחי המרפא והתבלין, יחד עם מסע במנהרת הזמן אל עבר רפואי יהודי מפואר, אל מקורות הקודש ואל כתבים רפואיים עתיקים שלן אסף הרופא, ר’ שבתי דונולו, הרמב”ם, האר”י הקדוש, רבי חיים ויטאל, טוביה הרופא, עזרא הסופר, טוביה כץ, רבי נתן בן יואל פלקירה, רבי מאיר אבן אלדבי, ועוד. להפתעתי גיליתי את הקשר שבין הצמחים הבוטנים ומפת כוחות הנשמה כפי שהם מובאים בעושר עצום בתורת חסידות חב”ד. גיליתי שלתבלינים ישנם השפעות ושימושים רפואיים נפלאים, כאשר רק מבינים את תכונותיהם הרפואיות ואת השפעתם על בריאות הגוף והנפש.

“בעיה מרכזית שנתקלתי בה במהלך עבודת המחקר הייתה, שהחומר לא תמיד כתוב בעברית ולעיתים הוא נכתב רק בהקשרים עקיפים. אולם אט אט, תוך עבודת ליקוט ופיתוח שיטת מחקר, צפו ועלו רסיסי המידע והתגבשו לכדי ערכים בוטניים מקוריים. ערכי האנציקלופדיה השונים מספרים לנו את סיפור ‘רפואת הצמחים היהודית’ בת אלפי השנים, ואת מהות הרפואה היהודית שהיא סינרגיה של ‘גוף, נפש ואלוקות’”.

תוכל להמחיש בדוגמה אחת את הקושי בעבודה שכזו?        

“אקח לדוגמה את הצמח יועזר. כאשר עם ישראל גולה לבבל, שמו משתנה לפוטנק. לאחר שאלכסנדר מוקדון כבש את ארץ ישראל, שמו הופך למינתא ברא. כאשר מועם זוהרה של בבל והעם היהודי העובר להתיישב בספרד, רואים ששמו מקבל גוונים של השפה הספרדית. מי שמסייע מאוד בעבודת המחקר לדעת שאכן מדובר ביועזר המקראי, הוא רש”י שפעמים רבות מסביר לנו את שם הצמח בגלגולים הרבים שעבר ובונה למתבונן היום גשר להבין באיזה צמח מדובר. 

וכשמדברים על סגולות המרפא של הצמחים, מה אתה מגלה?

“בכללות ניתן לומר שהרפואה של אז שונה משל היום במהות. בפרשת נח נכתב: ‘עֹד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבותו’, ורש”י מחלק את זה לתקופות, אמצע תשרי עד כסליו זרע, ומאמצע כסליו עד טבת תקופת הקור וכו’, מסתבר שיש שש עונות אקלימאיות ובכל תקופה על האדם לאכול מזון מסוג אחר.

“תפקיד הרופא הוא לא לטפל בסימפטום כפי שעושים היום, אלא לדאוג שהאדם יהיה בריא מלכתחילה על ידי התאמת מזונו לתקופות השנה כמו גם התאמת האוכל למזגו של האדם.

כלומר?

“אדם עצבני וחם–מזג, למשל, לא טוב יהיה לו לאכול פלפל שחור, חרדל או שום”.

הרב דאהן מבקש לרדת לרמת הפרט יותר ולהביא דוגמא מהקצח. “הגידול והשימוש בקצח בארץ ישראל נזכר במקורות כבר לפני 2,800 שנים. הקצח מוזכר לראשונה כמשל ודימוי אצל הנביא ישעיה לעורר את לב העם בתשובה, בימי איומיו של סנחריב מלך אשור על ממלכת ישראל. בזמן המשנה והתלמוד נזכר הקצח כתבלין מאכל, ורוב השימוש בו היה לאפיית לחמים ומאפים. בתלמוד נזכר הקצח כמקור לתזונה מונעת המגינה מפני מחלות לב. ‘אמר רבי חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב’.

הצמחים בראי חז”ל

הרב דהאן מחלק את עבודתו לשלושה מעגלים. הראשונה היא כתיבת ספרו, השנייה היא באמצעות קורסים, סדנאות וסיורי ליקוט צמחים בטבע. זו הסיבה שתוכלו לפגוש אותו כאיש סגל בגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים, במכללת אורות באלקנה ובגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ובעוד פלטפורמות אקדמאיות שנחשפו למחקריו ומאמריו. המעגל השלישי בו הוא טרוד בימים אלה, בחיפוש אחר עתודת קרקע בשביל הקמת גן בוטני שיכנס בתוכו את צמחי ותבליני ארץ ישראל.

עד כמה תורת החסידות באה לידי ביטוי במחקר שלך?

החסידות בעצם סוגרת מעגלים במחקר הזה. הנה למשל האזוב המצוי שהיה סמל יציאת בני ישראל ממצרים. הקב”ה מצווה את משה רבינו ‘משכו וקחו לכם’ את קרבן הפסח כאשר את הדם מורחים על המשקוף באמצעות אגודת אזוב. המסר הוא ששחיטת הכבש, האליל של מצרים, הנפש הבהמית וגילוי הנפש האלוקית היא על–ידי אזוב שמסמל במקורותינו ענווה וצניעות (לכן שימש בטקסים שונים, כמו טהרת המצורע (ויקרא יד ד), וכן מרכיב בהכנת אפר פרה אדומה (במדבר יט ו) וכסמל החיטוי והטהרה: “תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני משלג אלבין”).

כך שמעבר לסקירה הבוטנית וסקירת מופעיו במקורות, אני מביא התייחסות רעיונית בהקשר למרכזיותו ביציאת מצרים, כאשר בני ישראל נדרשים לשחוט את קרבן פסח ‘ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם’ ואותו יש למרוח על המשקוף ועל שתי המזוזות. המסר ברור: כדי לפרוץ משעבוד לגאולה מעבדות לחרות צריכים א. אגודה — אחדות כוחות, ב. אזוב — צניעות ענווה ותשובה. אחדות אמיתית, ענווה וצניעות — אישית וחברתית הם מפתח הגאולה אז והיום. אם אתה רוצה הצלחה, תנהג כאזוב, בענווה ובצניעות.

אל המסרים הללו נחשפים מושבניקים, קיבוצניקים ואנשי בוטניקה שאין להם כל ידע תורני, ואני מעניק להם את החיבור הזה אותו קיבלתי באמצעות תורת החסידות ושיחותיו של הרבי.

הרב דהאן מבהיר שכבר קדמו לו מחקרים שונים בתחום, ביניהם הרב בורשטיין ממכון פועה ופרופסור זוהר עמר מאוניברסיטת בר אילן, אך עד כה איש לא עשה עבודת מחקר מקיפה וכל אחד הסתפק בחקר נישה אחת בנושא. הוא מבקש לתת דוגמה שתהלום את השאלה ותוכיח את נכונות הקביעה.

“ניקח לדוגמה את הצרי; מסתבר שמדובר באפרסמון המיתולוגי שהיה גדל בעמק יריחו. הצרי מופיע פעמיים בתורה, בעת מכירת יוסף כאשר אורחות הישמעאלים הורידו צורי למצרים. הנביאים משתמשים בצורי כמשל ודימוי. בעת מלחמת מצדה אנו רואים שהרומאים שולחים שלושה לגיונות של לוחמים להילחם בקומץ יהודים שמורד. מדוע היו צריכים לשלוח כמות כה גדולה של חיילים למקום כזה?

“הסיבה שמסתברת היא שבאזור זה היו מטעים רבים של אותו אפרסמון צרי, ששימש פרי רפואי לשלל מחלות, והרומאים חששו שהיהודים ישתלטו על זה. כשאני פותח את ספרו של רבי חיים ויטאל ‘שער הכוונות’ ב’דרושי ברכות השחר’, הוא עושה הקבלה בשם מורו ורבו האר”י הקדוש בין סממני הקטורת לספירות האלוקיות. הצרי זה כתר, הקושט זה חכמה, מור זה חסד, כרכום זה נצח וכו’, חסידות לוקחת את הספירות הללו ועושה להם הקבלה בנפש האדם, וניתן להבין את הכוח של כל צמח, כך שאני מציין באנציקלופדיה את כל התהליך”.

בשנה האחרונה החל הרב דהאן לחקור את הגפן, סגולותיו ומבואותיו במקורות. “עד המאה השביעית הייתה ארץ ישראל יצואנית היין הגדולה בעולם. לא פלא שבכל חפירה ארכאולוגית נמצאים ממצאים הקשורים ליצור יין. כשד”ר שימי דרורי מיינות הבקעה שמע על המחקר שאני עושה, הוא יצר קשר וסיפר לי כי בחפירות בתל שילה הם מצאו זגים של גפן ובאמצעים שונים הצליחו להחיות אותם והם כעת מתחילים לפרוח. למדע כיום יש יכולת לקחת פיסות היסטוריה רחוקות ולהחיות אותם.

“נפגשתי איתו וסיכמנו שאני אעשה את עבודת המחקר והוא יביא את הממצאים מהשטח; מעניין יהיה לטעום יין מלפני אלף חמש מאות ויותר שנים. מבחינתי יש כאן סגירת מעגל, שכן בעת ילדותי בפנימיית מקווה ישראל, עבדתי בכרם גפנים, ושם פתחתי את מסע המחקר שלי בתחום, מחקר שיהווה את הפרק האחרון והמשלים לכל המחקר שלי על צמחי ארץ ישראל שכתיבתו תסתיים בקרוב”. 

הצמחים בעידן של גאולה

לדבריו של הרב דהאן, הוא חש שהעולם כבר מוכן לגאולה. התגליות שנחשפות בתחום רק מעצימות את הזהות היהודית אצל החוקרים. “אינני מהסס מלדבר בשפת הגאולה, להכניס חסידות באוזני שומעי לקחי אשר ברובם הנם אנשים שאינם שומרי מצוות, ואף רחוקים מכך. כשאני חושף בפניהם את העומק שיש בצמחים על פי מקורות חז”ל והראשונים והאחרונים, הם מבינים שהיהדות זה לא מה שהלעיטו אותם מחנכיהם במשך שנות דור. בדיוק היום דיברתי עם אוצרת גן בוטני של אחת האוניברסיטאות החשובות בארץ ישראל. היא ביקשה לשמוע על עבודתי והייתה מלאה התפעלות. ‘כשהאנציקלופדיה שלך תצא לאור, היא תזכה להיות מונחת במדף הראשון’, אמרה לי מי שידועה כאתאיסטית גמורה”.  

לדבריו של הרב דהאן, גם אומות העולם מתחברים לעומק של התורה ובכלל זה לסגולות הרפואיות של הצמחים. בין יתר פעולותיו עובד הרב דהאן עם בני נח ואף מפיץ אצלם את שבע המצוות. “לפני שבע שנים חברה גרמנית לקחה את מה שרבי חמה בר חנינה אמר על צמח הקצח שיש בו סגולות לחיזוק הלב ועוד מחלות; חברת התרופות בדקה את זה מדעית, נפעמה מהתוצאות ומיהרה לרשום על זה פטנט. הבנתי שכבר התחילו לשווק את זה שם”.