כל הנהגת הבית יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף

כל הנהגת הבית יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ועד שיאיר גם את החושך שבכל הסביבה, כהוראת נרות חנוכה שמדליקן על פתח ביתו מבחוץ • מכתבים כלליים בקשר לחנוכה

ב”ה, ימי חנוכה, ה’תשל”ג

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל בכל אתר ואתר

ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

רבים הפירושים והרמזים בעניני ימים אלה. בפשטות — עיקר הענין ד”חנוכה” הוא חנוכת המזבח ובית המקדש, כמבואר בהודאת “ועל הנסים”: “ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך”.

ומזה גם מובן שבפשטות — בענין חנוכת ביהמ”ק נמצאת הוראה עיקרית לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל זמן ובכל מקום,

שהרי תכלית כל ימי זכרון בחיי עמנו הוא ללמוד ולעשות כהוראות דהימים ההם — בזמן הזה.

והנה כל בית יהודי ענינו ושלימות שלו הוא להיות משכן ומקדש לשכינה. ובפרטיות יותר — כל איש ואשה בישראל — מקדש ומשכן הוא לו ית’. וכמו שהורונו חכמינו ז”ל בפירושם על הכתוב “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” — בתוך כל אחד ואחד מישראל. כלומר, שכל עשי’ ועבודה הנעשית בקשר עם המקדש היא בשביל — תכליתה — שתמשיך ותשכין את הוי’ בתוך כאו”א מישראל.

ומשחרב בית–המקדש מפני חטאינו — הרי ע”י תשובה ומעשים טובים, על ידי מעשינו ועבודתנו, של כל או”א מישראל, כל זמן משך הגלות, בונים ומקימים את ביהמ”ק שבתוך כל אחד ואחת ומקרבים את גאולת כל עם ישראל ע”י משיח צדקנו — שיבנה בית המקדש (הכללי) במקומו, ועוד ביתר שאת וביתר עז.

וככל מה שאירע בימי מתתיהו בן יוחנן כה”ג בנוגע לביהמ”ק — כן הוא (ברוחניות) גם בזמן הזה בנוגע ל”ביהמ”ק” שבכל או”א: לפעמים עומדת עליהם הסביבה וכיו”ב “להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך”,

וידוע הדיוק בזה, תורתך — לימוד התורה מפני שהיא וכמו שהיא תורת הוי’, שזהו שלא בערך למעלה מתורה כמו ש”היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים”, חוקי רצונך — קיום כל המצות, כולל המצות השכליות, במעלתן הכי נעלית, כחוקי רצונך, אך ורק לעשות רצונו של הקב”ה,

ועל כל או”א אשר להוי’ הוא — להלחם ועד כדי מס”נ, מבלי התחשב כלל אשר זוהי מלחמת חלשים (בכמות) נגד גבורים וכו’. וסוף סוף הוי’ רב את ריבו כו’ ומנחילו נצחון עולם ובא לימי חנוכה — חנוכת ביהמ”ק שלו — להודות ולהלל לשמו הגדול.

•     •     •

והנה מבין מצוות חנוכה — אמירת הלל שלם בכל יום, אמירת ועל הנסים, קריאה בתורה, איסור הספד ותענית והדלקת נרות — הרי זו האחרונה היא הראשונה בזמן לכל שאר מצוות חנוכה, אף שנס נצחון המלחמה קדם לנס פך השמן; בה מתחילים ימי חנוכה — שהרי זמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה; ועוד זאת, שבמצות נר חנוכה — מנהג ישראל תורה היא — להעלות בקודש ולהוסיף בנרות מיום ליום.

וההדגשה דנרות חנוכה — מדגישה עיקר וכלל גדול, והוא שיש לבדוק אפילו בשמנים הנמצאים בהיכל, אם השמן טהור הוא או לא. והרי המדובר הוא לא בשמן לאכילה אלא בשמן להדלקה, ולכאורה מאי איכפת אם נגע בו לרגע בלתי טהור,

ולא עוד אלא שעל נס השמן קבעו ימי חנוכה —

זאת אומרת, אשר עיקר קביעות ימי חנוכה הוא להורות שהשמן למאור (בביהמ”ק — הכללי וגם הפרטי) מוכרח להיות טהור, שלא נגע בו בלתי טהור.

מאור המאיר דרך איש ואשה הישראליים בחיי היום–יום, הוא נר מצוה ותורה אור. ובנר ואור זה עליו להיזהר שלא יגע בו בלתי טהור ואז ילך לבטח דרכו,

כי הודיעונו רז”ל הנרות הללו אינן בטלין לעולם, הוראה האמורה היא לכל הזמנים ולכל המקומות, וכאמור — בנוגע לכל בית יהודי ולכל איש ואשה מישראל,

אשר כל הנהגת הבית והנהגת כל אנשי הבית, ובמיוחד חינוך הבנים והבנות (שחנוכה הוא ג”כ מלשון חינוך), יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ועד שיאיר גם את החושך שבכל הסביבה, כהוראת נרות חנוכה שמדליקן על פתח ביתו מבחוץ. ועד אשר בצדק יוכל לאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז, וכמו שהי’ בימים ההם בזמן הזה ש”עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו’ עשית תשועה גדולה ופורקן”.

וקיום המצוות (ביטול “חטאינו” — סיבת הגלות) וקיום מצות נר חנוכה בפרט, מביא קיום היעוד דגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו.

ויהי רצון שיהי’ כן בקרוב ממש.

בברכה לימי חנוכה מאירים, מאירים גם את כל ימי השנה כולה הלוך ומוסיף ואור.

מנחם שניאורסאהן   

מכתב כללי לחיילי צה”ל

ב”ה, נר רביעי דחנוכה, כ”ז כסלו, ה’תשל”ג

… ולשאלתו — על דבר לימוד והוראה בחנוכה ועניניה — מיוחדים לאנשי צבא, נוסף “על הנסים” שניתנו “רבים ביד מעטים וכו’” —

נקודות אחדות בזה (ובקיצור — שבודאי יספיק למר כפי שהנני מכירו, וכמו שנאמר תן לחכם ויחכם עוד):

כל איש צבא הוא עומד “על פתח ביתו (בית כל עם בני ישראל בכל מקום שהם — אה”ק) מבחוץ — ותפקידו — לא סתם הגנה, כי אם הגנה באופן ועל ידי שמדליק את הנר (נשמתו — נר הוי’ נשמת אדם) שיאיר את הבית וגם את החוץ — בנר מצוה ותורה אור,

ולא להתרשם מזה “ששקעה החמה” וחשך בעולם,

ואדרבה — לולא זאת לא היו מגייסים אותו ואין צורך בצבא,

ועל דרך שזמן הדלקת הנרות דחנוכה הוא דוקא משתשקע החמה,

ולא להסתפק בההישגים דהיום אף שהם באופן דמהדרין מן המהדרין,

כי אם להוסיף מיום ליום בנרות מאירים על פתח ביתו מבחוץ — הוספה הן בהאור בפנים והן בהאור בחוץ.

ועוד להעיר: אמרו חז”ל אשר “יהודה מכבי עשה גבורות גדולות בעזר השי”ת . . מכב”י ר”ת מי כמוך באלים י–ה”,

זאת אומרת אשר על כל אחד במלחמתו — מלחמה איזו שתהיה: מלחמת החיים, מלחמה להגן על הקודש ועל הרוחניות וכו’, ובודאי — בנוגע למלחמה כפשוטה,

צריך להיות כתוב–חרוט על דגלו ובלבו: מי כמוך באלים י’ — ואז

לא יחת מפני כל כי ה’ אתו,

הנצחון מובטח, כי — כלשון הכתוב: הוי’ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך,

יהיה שלום בארץ, כי יקויים בו הנאמר בתורתנו תורת אמת: וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך,

ובמיוחד על ידי הדיוק בקיום מצות תפילין — וכפירוש חכמינו ז”ל בכתוב זה, כמו שכתבתי במכתבי הקודם…

מ. שניאורסאהן