אוצרות נוספים נחשפים באתר הספרייה הלאומית של רוסיה, שם נמצאים בשבייה כתבי יד קוד

אוצרות נוספים נחשפים באתר הספרייה הלאומית של רוסיה, שם נמצאים בשבייה כתבי יד קודש וספרי רבותינו נשיאינו • לפנינו אגרות של הרבי הרש”ב ושל הרבי הריי”צ אל הגביר החסיד ר’ שמואל מיכל טריינין, מחשובי העסקנים בפטרבורג, בקשר למצב יהודי רוסיה, וכן אודות אוצר הספרים של ‘תומכי תמימים’ • ובנוסף - רשימת הרבי הריי”צ בקשר לאופן בו כונו החסידים בפי הרביים

לפנינו - בפירסום ראשון - אגרת כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע לגביר החסיד ר’ שמואל מיכל טריינין מפטרבורג, מחשובי העסקנים אצל אדמו”ר הרש”ב, בקשר להכנות לאסיפת הרבנים ברוסיה מטעם הממשלה, בקשר למצב הגשמי והרוחני של יהודי רוסיה. אודות האסיפה ראה במבוא לאגרות קודש שלו ח”ד.

אגרת זו שלח אדמו”ר הרש”ב אל בנו כ”ק אדמו”ר הריי”צ ששהה בקיסינגען, בכדי שימסור את המכתב לנמען. וכך כותב אדמו”ר הרש”ב באגרת לבנו מאותו יום:

מוסג”פ [= מוסגר פה] מכתב לידידינו הרש”מ שי’ ותקרא אותו ותמסור איליו. ומהנכון שתכיר את הקרעפס, ותשתדל להוודע מאתו בדבר הענינים שאני כותב לידידינו הרש”מ שי’, וגם תשתדל להכיר בו אם אנו יכולים לסמוך עליו למסור לו ענינינו.

גוף כתב יד קודש של האגרות מונחים עדיין בשבי בספריה הלאומית ברוסיה.

העתקה

ב”ה יום ב’ ך”א תמוז תרס”ח לפ”ק מ”ב [= מאריענבאד]

כבוד מחו’[תני] ידיד”נ הג’ [= ידיד נפשי הגביר] המפורסם ווח”ס [= ותיק וחסיד] נכבד ומרומם י”א [= ירא אלקים] כו’ מו”ה שמואל מיכל שי’

ת”ל [= תודה לא–ל] בעד החוה”ש [= החיים והשלום] כה לחי, ברוך בואו לשלום,

המכתבים אל הרבנים בדבר השאלות בהנוגע למצב אחב”י [= אחינו בני ישראל] נתקבלו בעת האחרונה לאיזה רבנים מה’ קרעבס¹ מטעם הדירעקטאר דהדעפארטאמענט לדו”ח² כו’. ידידינו הר”א גארפינקעל³ שלח לי רשימה שנשלח לח”י רבנים, אני לא קבלתי עדיין מביתי המכתב ומסת’[מא] לא בא לע”ע [= לעת עתה].

במכ”ע [= במכתבי עת] העברים נאמר בשם קרעבס אשר אצלו כבר מוכן החומר כולו אל הקאמיססיע, נחוץ הי’ מאד מאד לידע מה הכין, איזה הצעות ואיזה סדרים, כי מאד יכול להיות אשר יציע דברים שלא לפי רוחינו כלל, וכאשר יציע בטח יעמוד עליהם, וכ”ז [= וכל זה] מסוכן מאד ח”ו, ונצרך לנו לדעת מקודם את הענינים טרם שיצאו לאור עדיין, ואז באפשרי לפעול עליו אי”ה [= אם ירצה ה’].

כבודו מבין היטיב נחיצות הדבר, וכאשר גארפינקעל כותב לי אשר ק’[רעבס] בקיסינגען, ישתדל נא כבודו להוודע מאתו אמיתת הדברים, גם נחוץ להמשך הקאמיסיע עד שנתם החדשה. כי הרבנים כמעט כולם כעת בחו”ל [= בחוץ לארץ], וימי אלול ותשרי כולם טרודים בהעבודה הזמנית והכללית, ואך אחרי יו”ט הבע”ל  [= ימים טובים הבאים עלינו לטובה] יוכלו לעשות דבר בהנוגע להתשובות, אחרי שנתארך זמן כ”כ [= כל כך] עד שהגיעו המכתבי’. וידבר כ’ אתו אודות זה, וגם נכון אשר יכירו כבודו עם בני שי’⁴ וידבר אתו ויוודע מאתו ג”כ [= גם כן] אי”ה איזה דברים.

ויקבל החוה”ש והברכה מאדה”ש כאו”נ [= מאדון השלום כאוות נפשו] כו’.

הרבי הריי”צ מבקש ספרים עבור ‘תומכי תמימים’

באגרת שלפנינו מבקש כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע מהרה”ח ר’ שמואל מיכל טריינין, שישתדל שהספרים מעזבון אחיו ז”ל יותרמו לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.

האגרת נרשמה בכתב יד סופר, השורה האחרונה והחתימה בכתי”ק אדמו”ר הריי”צ.

ב”ה יום ג’ ב’ מרחשון תרס”ב לפ”ק.

כבוד ידידי עוז הגביר הנכבד ומרומם וו”ח אי”א נדיב לב אוהב תורה כ”ש מו”ה שמואל מיכיל נ”י טראיינין

פ”ב [= פטרבורג]

אחדשה”ט [= אחר דרישת שלומו הטוב].

כאשר עושה במעשה הצדקה הנעלה של אגודתינו⁵, בכל עוז ותעצומות באמת, וכן מה שקיבל ע”ע [= על עצמו] האגענסטווע של הטאלאנען⁶ אשר מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהענין הקדוש הזה נוגע בפנימיותו, ושביב זיק אהבת התורה ולומדיה בקרבו, ורשפי אש האהבה עצור בעצמותו, אמנם גודל טרדתו לרגלי עסקיו הטובים - כה יעזור וכה יוסיף לו השי”ת להתגדל ולהתעשר, אין עיתותיו בידו לזכור על ענינים הנחוצים לנו לביהמ”ד [= לבית המדרש] הנכבד שהשי”ת בתומכינו וסעדינו.

ע”כ [= על כן] אמרתי אזכיר את כבודו בדבר הנחוץ לנו, ותקותי שהיכולת ביד כבודו להיות בעזרינו בדבר הזה.

בהיות שדרוש לנו ספרים ללמוד בהם נערי ובחורי חמד השוקדים ת”ל בתורת ה’ ועבודתו ית’[ברך], הנה זכרתי שכפי הנודע נשאר מאחיו הרנ”ט ז”ל מוויטעבסק ספרים הרבה, אשר היו נחוצים לנו, וגם לאחיו ז”ל יהי’ זה זכרון עולם בין הוגי תורת קדש, ע”כ בקשתי שטוחה אם באפשר שישתדל כבודו שהספרים יפלו בחלק תו”ת [= תומכי תמימים] ויהי’ זכות אחיו ז”ל שיהגו בהם הוגיה ולומדיה, אשר בטח נפש אחיו ז”ל השתוקק לזה, וכאשר יקובלו הספרים יורשמו בהפנקס המיוחד לזה, עפ”י [= על פי] נו’ [מספר?] ע”ש [= על שם] אחיו ז”ל, ויהי’ לו לזכרון עולם. אבטח אשר ישתדל בזה וישיבו לי דבר.

ויקבל החיוה”ש מאדה”ש כאו”נ ונפש ידידם עוז דו”ש באה”ר תכה”י

מכבדו כרום ערכו הנעלה

יוסף יצחק שניאורסאהן

                                          

1) הרב מטעם הממשלה במושבות חרסון. ראה מה שכתב אודותו אדמו”ר הריי”צ באגרות קודש אדמו”ר הרש”ב ח”ד ע’ רמד–ה: בשנת תרס”ז ע”י [= על ידי] חניפה (בהלשנה על כמה צעירים שהם מנגדי הממשלה) התעלה בכהונת משמרתו ונהי’ ל”עברי המלומד” במינסטריום הפנים והעתיק מגורו לפטרסבורג, וביחוד נקבע מקומו בתור מומחה בעניני דת היהודים, בהמחלקה אמונות שונות שע”י המיניסטריום, אצל השר חרוזין שהי’ אז. ובהיותו יודע פרק בחניפה נמסר על ידו כל עניני השאלות בדת היהודים.

2) מנהל המחלקה לענייני רבנים דתיים במשרד הפנים.

3) מפטרבורג. ראה אגרת רבינו אליו בנידון - אג”ק שם ע’ רפד.

4) ראה גם אג”ק שם ע’ רמה: סוף דבר בקיץ תרס”ח בהיותי בקיסיגען באתי בדברים עם קרעפס וגמרתי עמו בזה.

5) הכוונה לישיבת תומכי תמימים, שנקראת כן בהסוואה במכתבים ובפירסומים הרשמיים, כי הישיבה לא היתה מאושרת מטעם הממשלה.

6) הסוכנות של מכירת כרטיסי הגרלה לטובת ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. ראה גם אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ חט”ו ע’ ד. וש”נ.

בין הכתבים הרבים שהתגלו לאחרונה (כאשר הספריה במוסקבה החלה לסרוק ולפרסם את צילומי הספרים וכתבי היד מאוסף שניאורסאהן), נמצא סיפור בכתב יד קדשו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ, אותו שמע מזקנתו הרבנית רבקה, ששמעה מה שסיפר כ”ק אדמו”ר הצמח צדק לבנו כ”ק אדמו”ר מהר”ש:

שמעתי מכבוד א”ז [=אמי זקנתי] הרבנית [=רבקה] תי’ שעמדה בעת שדיבר הצ”צ עם כ”ק אאזמו”ר מוהר”ש. וכה הי’ סיפורו.

כאשר הייתי צעיר (א יונגער מאן) לפני כ”ק אאזמו”ר (הכוונה על רבינו הגדול) פעם ישבו כל החסידים הגדולים ר’ פנחס רייזעס, ר’ בנימין קלעצקער, ר’ זלמן ר’ הירש–ס ועוד.

יצא המשרת זלמן (אצל רבינו היה משרת, איש בינוני וזלמן שמו) ואמר פנחס דער רבי רופט דיך [= הרבי קורא לך]. וכן להשני והשלישי, בלא כינוי רבי והדומה .

האט דאס מיך גיארט לאנשים גדולי לב ובעלי דעה מופלגים. מבטלם בביטול גמור לקרותם בשם בלי שום כינוי רבי וכו’.

איצטער פארשטיי איך אז אזיי דארף זאיין [= כעת אני מבין שכך צריך להיות].

וראה עד”ז בספר השיחות קיץ ה’ש”ת סוף ע’ 107 ואילך:

“חסידים הראשונים האבן זיך ניט משתמש געווען מיט קיין תוארים, מורנו או הרה”ג. ר’ אייזיק האמליער, ר’ הלל פאריטשער און ר’ פסח מאלאסטאווקער, הגם זיי זיינען געווען גאוני עולם ארזי לבנון .. איז די חסידים הגדולים האבן ניט מרגיש געווען זייער מעלת ההפלאה און מען פלעגט זיי רופן מיט זייערע נעמען: אייזיק האמליער, הלל פאריטשער, פסח מאלאסטאווקער אן א מורנו [= חסידים הראשונים לא היו משתמשים בתוארים, מורנו או הרה”ג. ר’ אייזיק האמליער, ר’ הלל פאריטשער און ר’ פסח מאלאסטאווקער, למרות שהיו ארזי לבנון .. לא הרגישו החסידים הגדולים במעלת ההפלאה העצמית שלהם, והיו קוראים להם בשמותיהם: אייזיק האמליער, הלל פאריטשער פסח מאלאסטאווקער ללא התואר “מורנו”].

ענין זה נתבאר בקיצור בשיחת ש”פ עקב, כ”ף מנחם–אב, תש”נ (התוועדויות תש”נ ח”ד ע’ 146 הערה 3 בשוה”ג):

“כידוע שחסידים הראשונים לא היו משתמשים בתוארים אלא היו קורין גם לגדולי החסידים בשמם (ראה סה”ש קיץ ה’ש”ת ס”ע 107 ואילך). - ולהעיר משבת נו, א: “אורי’ החתי
. . מורד במלכות הוה, דאמר לי’ ואדוני יואב ועבדי אדוני” (לאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך - פרש”י).

וראה באריכות יותר שיחת ש”פ ויצא תשמ”ג (התוועדויות ח”א ע’ 543):

“מנהגם של חסידים שלא להרבות בתוארי כבוד, ואדרבה: חסיד גדול יותר זכה לפחות תוארים. ועד”ז בנוגע לרד”ץ - זכורני מתקופת הילדות שהזכרת שמו של הרד”ץ [שהי’ מגדולי החסידים ורב ולמדן גדול וכו’, ועד שהוא מהיחידים שקיבלו סמיכה מאדמו”ר המהר”ש וברכה מיוחדת מאדמו”ר הצ”צ], היתה ללא כל תואר - אפילו לא ר’ דוד (צבי) הירש, כי אם “דוד הירש” בלבד, ויתירה מזו: אפילו לא “דוד הירש”, אלא “דוד הירשל”!

התייגעתי למצוא מהו המקור בהלכה להנהגה זו, עד שמצאתי - “יגעתי ומצאתי” - שהדבר מפורש בגמרא:

מבואר בגמרא (שבת נו, א) שאורי’ החתי “מורד במלכות הוה” מכיון שבעמדו לפני דוד המלך קרא ל”יואב” בתואר של כבוד - “אדוני יואב”.

ועד”ז מובן בנוגע לעניננו:

אצל חסידים נצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו וקלסתר פניו של הרבי, כי מכיון שאמרו חז”ל שכאשר אדם חוזר על שמועה ששמע מרבו צריך לראות כאילו בעל השמועה עומד כנגדו (ראה ירושלמי שבת פ”א ה”ב), מובן שכאשר תורתו של הרבי חקוקה תמיד, אזי נצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו של הרבי!

ומכיון שהרבי בעצמו עומד לפניהם - כיצד יכולים הם לקרוא למישהו אחר בתואר מסויים (“ר’” דוד הירש, וכיו”ב) הרי הרבי בעצמו עומד כאן! - ולכן היו קוראים אותו בשם “דוד הירשל”!