ויהי בימי הקמת הרשת

עמוד התווך של הרשת בימי הקמתה – הרב אהרן מרדכי זילברשטרום – הלך לעולמו בשבוע האחרון, ורצף האירועים שהחל בפרק הקודם, נקטע כדי לשרטט את דמותו ופועלו של עמוד התווך ברשת, עליו הרבי כתב כי ממנו יש ללמוד כיצד לפעול בעסקנות החב”דית בארץ הקודש • בית משיח פורס את הקשר המיוחד של הרב זילברשטרום, כמו גם את פועלו הרב במסגרת הרשת, על פי עדויות, אגרות קודש וגם מסמכים גנוזים מהם אשר לא ראו אור עד עתה • פרק שני

דוגמה מפעולות יחידים

בשבועות אלו, כאשר אנו מעלים לדפוס סדרת כתבות על אודות ‘ימי הבראשית’ של התייסדות ‘רשת אהלי יוסף יצחק’, אי אפשר שלא להזכיר את אותן דמויות ראשוניות, המייסדים, שחלצו נפשם וסללו דרך בגופם בנפשם ובממונם, כדי להקים את ה’רשת’ על רגליה ולהפוך אותה מרעיון למשהו מעשי, בדמות שורה של בתי ספר הפזורים ברחבי הארץ.

בלב כואב שמענו במוצאי השבת האחרונה, על פטירתו של החסיד הישיש הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע”ה והוא בן 89 שנים, מזקני החסידים, ואחד החלוצים הראשונים בתחום החינוך החב”די בארץ הקודש, מי שהיה בדור המייסדים של ‘רשת אהלי יוסף יצחק’. כיוון שכך, בחרתי אפוא להקדיש את הפרק הנוכחי, לפועלו של הרב זילברשטרום בכל הקשור להקמת ה’רשת’, ותהא כתבה זו לעילוי נשמתו, ותעמוד לו למליצת יושר.

•

הרב אהרן מרדכי ע”ה היה מחנך בכל רמ”ח ושס”ה. הוא פעל באינטנסיביות מעוררת התפעלות למען רשת אהלי יוסף יצחק, ועבד בשורותיה במסירות נפש ממשית במשך עשרות שנים.

הוא היה ב’רשת’ כבר בתחילת דרכה ועסק בניהול ה’רשת’ לימינו של הגאון הרב דוד חנזין ע”ה, זאת לצד ניהול פרטני של מוסדות החינוך ובתי ספר בירושלים ובסביבותיה. קשה לתאר את התמסרותו למען חינוכם הטהור של ילדי ישראל. די אם נאמר כי במשך שנים ארוכות נהג לשהות סמוך לבית הספר במשך כל ימות השבוע, ורק לקראת שבת הגיע לביתו, לרעייתו וילדיו שציפו לו. תקופות ארוכות אף לא קיבל שכר על כך! קשה למצוא רבים שחירפו נפשם כך-כך למען החינוך בארץ הקודש.

דברים אלו לא נכתבים כהספד מליצי לאחר פטירתו, אלא נאמרו על ידי הרבי מה”מ בכבודו ובעצמו לפני כיובל שנים באגרת שנכתבה בחודש אדר תשכ”ה, בה נוקב הרבי שמותיהם של כמה עסקנים נמרצים כדוגמה לחריצות ויעילות מבלי שצריך לתת להם ‘זריקות’ עידוד מדי פעם. ביניהם נמנה הרב אהרן מרדכי זילברשטרום מירושלים: “דבר הפשוט שאפשר ובידי אנ”ש .. לפעול רבות ונצורות .. כל הנ”ל דורש עבודה מסודרת ואז אין גבול להתפשטות האפשרית (דוגמא מפעולות יחידים ממש הר”ר [שאול] ברוק שי’ ברא[ש]ל”צ, [ר’ עזריאל זעליג] סלונים בירו[שלים] ת”ו, [ר’ אהרן מרדכי] זילברשטרום שי’ שם [= ירושלים], [ר’ אפרים] וולף שי’ בלוד, [ר’ שמואל] חפר שי’ בכפר [חב”ד], [ר’ יונה] איידלקופ שי’ שם [כפר חב”ד] ועוד) וכ[ל] הנ”ל – לא חיכו להתמנות פעם אחר פעם “ולזריקות” (אגרות קודש חלק כ”ג אגרת ח’תתקנג).

מהמקורבים לרבי בפריז

הרב אהרן מרדכי זילברשטרום נולד ביום כ”ז באייר תרפ”ג בעיר לייפציג שבגרמניה, לאביו הרב בנימין נחום ולאמו מרת פראדל פאני זילברשטרום. בשנות ילדותו עברה המשפחה להתגורר בצרפת, בה שהו בתקופת טרום מלחמת העולם השניה וכך גם כל משך המלחמה.

בבחרותו למד בישיבות בצרפת, ואף הרחיק נדוד לישיבה המפורסמת ב’היידע’ ליד העיר אנטוורפן בבלגיה. בתקופת מלחמת העולם השניה הצטרף לקבוצת תלמידי ישיבה שחיו ולמדו ביערות צרפת תחת אחריותו של הרב זלמן שניאורסאהן מפריז. בתקופת הרת גורל זו התקרב לליובאוויטש יחד עם תלמידי הישיבה שלמדו עמו, ובהם: הרב חיים מנחם טייכטל והרב דוד משה ליברמן, לימים רבה של אנטוורפן.

בתום המלחמה הקים הרב זלמן שניאורסון בצרפת מוסדות עבור יתומים יהודים פליטי המלחמה, והרב זילברשטרום היה מראשי מוסדות אלו.

באותה תקופה, תש”ז, הגיע הרבי לפריז כדי לסדר את הגירת אמו הרבנית חנה לארצות הברית. במשך שלושה חודשים שהה הרבי בעיר ובתקופה זו זכה ר’ אהרן מרדכי להיות מהמקורבים אל הרבי. מספר פעמים אף ביקר את הרבי בבית המלון בו שהה, ובמהלך ביקורים אלו הדריכו הרבי כיצד לנהוג עם הילדים היתומים עליהם מופקד.

הרבי לא הסתפק רק בהדרכות אלא גם ביקר בבתי היתומים, ושנים רבות אחר כך, סיפר ר’ אהרן מרדכי על הביקור:

“המוסד היה ממוקם ב’עראני’ סמוך לפאריז, מרחק של חצי שעת נסיעה ברכבת. לכבוד הביקור הוכן המוסד כראוי. התלמידים ישבו בצורת חי”ת והרבי ואנשי הצוות ישבו בשולחן הנשיאות כשלפניהם כיבוד קל שהיה די קשה להשיגו באותה תקופה. הרבי בחן את התלמידים ואף השיב על שאלות אחדות ששאלוהו.

“בהמשך נאם הרבי לפני הילדים. תחילה פתח באידיש ואחר דקות ספורות פנה מישהו וביקש שהרבי ידבר בצרפתית, משום שרוב הילדים אינם שולטים באידיש. לא זכור לי אם הרבי הגיב ואמר שאפשר לתרגם אחר כך את הדברים, או שלא אמר זאת, אבל למעשה הרבי המשיך באידיש. הדברים נסבו סביב המדרש ‘בנינו ערבים בעדינו’.

“במהלך הביקור, כנראה בסיומו, ערך הרבי סיור בבנין המוסד שהיו בו שתיים-שלוש קומות של חדרי שינה. קרוב לסיום הסיור שהה הרבי לבדו כעשרים דקות בבית הכנסת שהיה בקומת הקרקע”.

לרגל סיום הביקור בפריז, נערכה התוועדות ‘צאתכם לשלום’. במהלך ההתוועדות התעכב הרבי על שמות כל אחד מהמשתתפים בהתוועדות ופירשם לפי קבלה וחסידות. הראשון שזכה לקבל ביאור על שמו, היה אהרן מרדכי הצעיר. הרבי ביאר כי ‘אהרן הוא אותיות נראה’. ואילו על השם ‘מרדכי’ ציטט את דברי חז”ל במסכת חולין (קלט, ב):  ‘מרדכי מן התורה מניין?  – שנאמר מר דרור ומתרגמינא מירא דכיא.

“ירא שמים בתכלית”

לאחר שקיבל את ברכת הרבי הריי”צ, עלה לארץ הקודש, כאן התמנה למנהל תלמוד תורה ‘שילה’ בירושלים. תלמידים רבים עברו תחת ידיו, רבים מהם מכהנים כיום כרבנים חשובים ובהם כ”ק האדמו”ר שליט”א מגור. על הנעשה בתלמוד תורה היה מדווח לאדמו”ר הריי”צ.

באותה תקופה זו הוצע לו נכבדות והשידוך נסגר לאחר קבלת מברק הסכמה מהרבי.  תאריך החתונה נקבע לי”ג שבט, אולם לאחר שנודע לבני הזוג על הסתלקות אדמו”ר הריי”צ בי’ שבט, נשלחה שאלה לרבי מה”מ כיצד לנהוג, והמענה הגיע במהירות – לדחות את החתונה לאחר שלושים, ואכן החתונה התקיימה בי”ח אדר, כאשר שמחת הנישואין מהולה בעצב רב.

מאז החל לכתוב בקביעות אל הרב חודקוב שכיהן כמנהל ‘מרכז לענייני חינוך’. הוא סיפר כי בתלמוד תורה בהנהלתו לומדים מאה וארבעים תלמידים, וכעת רוצים לבצע שיפורים שונים. בהמשך המכתב הוא משגר בקשת עזרה לקבלת חומר קריאה לילדים ולמבוגרים.

מכתבי בקשה מעין אלו זרמו ללא הרף אל משרדי המל”ח, ולא תמיד היה ברור מי השולח וכמה ניתן לסמוך על דבריו, האם נכונים הם והאם נסמכים על עובדות בשטח. הרב חודקוב העביר אפוא את המכתב הזה לעיונו של הרבי, והוא מצדו מיהר להבהיר בכתב יד קודשו את מהות כותב המכתב. ליד החתימה ציין הרבי “חברו של צאלער. ירא שמים בתכלית”. צאלער הלא הוא צבי צאלער היה בחור שהתקרב לליובאוויטש ושהה באותם ימים ב-770.

שלוש מילים אלו “ירא שמים בתכלית”, מעידות על אישיותו ואופיו של הרב זילברשטרום, וזוהי עדות נדירה שהרבי העיד אי פעם על אחד החסידים.

ממקימי ה’רשת’ ומנהל

בשנת הלימודים תשי”א וזו שלאחריה, ניהל ר’ אהרן מרדכי בהצלחה את תלמוד תורה ‘שילה’ בירושלים. בשנה שלאחר מכן, תשי”ב, הוקמה ‘רשת אהלי יוסף יצחק’, כפי המסופר באריכות בפרק הקודם שפורסם בבימה זו. דא עקא, שכל היוזמים והמקימים לא היו אלא חסידים שהתקבצו ועלו לארץ ישראל ממקומות שונים, וכולם כאחד היו חסרי ניסיון ניהול מוסד חינוכי, ולא ידעו אף כיצד מתחילים במלאכה. לאחר דיונים רבים, הוחלט לגייס את ר’ אהרן מרדכי זילברשטרום, מי שכבר ניהל בית ספר במשך שנתיים, ועוד קודם לכן, כדי שיתן מניסיונו המקצועי.

הרב זילברשטרום נענה לאתגר, על אף שהיה המעבר כרוך בסיכון מסויים – לעזוב ניהול מוסד מבוסס וקיים שנשא עמו גם סוג של יוקרה, ולהתחיל לנהל מההתחלה בתי ספר שטרם הוקמו עדיין. הוא עזב אפוא את ניהול בית הספר ‘שילה’ ועבר לעבוד ב’רשת’.

על המעבר ל’רשת’ והפעילות בימי הבראשית לצד מנהל הרשת הרב חנזין, סיפר ר’ אהרן מרדכי לפני מספר שנים בראיון מיוחד לידידי ר’ מנחם זיגלבוים וטרם התפרסם עד כה:

“אנחנו מדברים על הימים שלפני פתיחת שנת הלימודים תשי”ג. הייתי באמצע השיעור כאשר הרב חנזין הגיע אלי עם עוד כמה אנשים. הם באו להציע לי את העבודה ב’רשת’. הם חיפשו מישהו עם ניסיון גם בחינוך וגם בניהול, זה ברמת המיקרו, אך בפועל היה צריך לקחת את כל הניהול המקצועי של ה’רשת’ בידיים. לאחר מכן התברר לי כי הרישום כבר נעשה. באותם ימים היה צריך לעשות את הרישום מדלת לדלת. לרשת היה אז טפסים לרישום חוקי לבתי הספר, וזה היה דבר גדול”.

שנת הלימודים נפתחה, אבל בעיות מורכבות אינספור עמדו בפתח והיה צריך לפתור אותן בזו אחר זו. הרב זילברשטרום ישב מדי יום ביומו שעות ארוכות במשרדי הרשת ברחוב קאליש 40 בתל אביב, בעוד הרב חנזין היה טרוד בענייני הרשת האחרים, פגישות, ביקורים בבתי ספר ועוד לצד ענייני הרבנות בפתח תקוה. כאשר היה צורך בדיונים מעמיקים ונרחבים, היה הרב זילברשטרום מגיע לפתח תקווה לביתו של הרב חנזין. זה האחרון היה אלמן ועל כתפיו הוטל גידולם של חמישה ילדים פעוטים. אשר על כן, הדיונים התקיימו כמעט בקביעות בבית משפחת חנזין. הדיונים היו מתחילים בשעות הערב המאוחרות, לאחר שהילדים נרדמו, והסתיימו לפעמים עם אור ראשון של בוקר, כפי שסיפר בעצמו בראיון הנזכר:

“פעמים רבות הגעתי לביתו כאשר היה צריך לקבל החלטות שלא יכולתי לקבל בעצמי. היתה לי אחריות לנושאים חשובים, והבנתי שטעות בשיקול דעת יכול לגרום לתוצאות הרסניות. הגעתי אליו עם חומר מוכן והייתי מציג את השאלות. נוסף לזה היתה בעיה כספית, וזו היתה הבעיה, בה”א הידיעה, באותם ימים. ישבתי אצל הרב חנזין בלילות ההן, שלוש פעמים בשבוע, כל הלילה עד הבוקר, ואז הלכנו למקווה ולתפילת שחרית והתחיל יום חדש”.

תפקידו של ר’ אהרן מרדכי היו בין השאר גם פגישות עם שר החינוך ופקידי המשרד, ראשי עירייה, מנהלי הרשת – אלו לצד איתור מקורות כספיים. בנו הרב יוסף יצחק זילברשטרום מספר, כי בעת הקמת ה’רשת’ היה צורך דחוף במורים ובמנהלים מוסמכים מטעם משרד החינוך, אך כאלה לא היו בנמצא בין החסידים. לצורך כך פתח אביו קורס מיוחד לאנשי החינוך ב’רשת’ כדי שיקבלו הסכמה ממשרד החינוך, וכעבור תקופת לימודים ממושכת, קבלו תעודות מורה מוסמך והוכרו על ידי משרד החינוך. 

על ‘חוויותיו’ אלו בשנות ה’בראשית’ של ה’רשת’ הוסיף וסיפר מתוך רצון להרבות בשבחי הרב חנזין ע”ה, אך מסיפוריו ניתן ללמוד גם עליו עצמו לא מעט…

“במשך תקופה הייתי אצל הרב חנזין שלוש לילות בשבוע, א,ג,ה, עד אור הבוקר. היה חשוב לו שכל דבר ייעשה כחוק, כדי שלא יהיה פתח או סיבה למי שירצה לקלקל את עבודת הרשת. כך היה יושב וכותב מכתבים (מכונות כתיבה עוד לא היו כל כך מצויות, וכל שכן לא מחשבים…) לאנשים ולגופים רשמיים שונים.

“אני בעצמי עבדתי אתו באותה תקופה. סדר זה נמשך כשנה וחצי, כשהייתי יושב עמו כל הלילה. בבוקר היינו הולכים למקווה, ואני הייתי עייף מאוד, אך הרב חנזין רק התחיל את סדר יומו. מתי היה אוכל ארוחת בוקר? לפעמים היה נדמה לי שהוא אוכל את ארוחת הבוקר של אתמול…”

“לילות רבים הייתי יושב עם הרב חנזין ועובד לצדו. עליו לא ראיתי כלל אותות עייפות. אולם כשהיה מבחין שאני עייף, היה אומר לי שאם אמשיך לעבוד, אני עלול לעשות טעויות (ומכך נזהר ביותר כדי לא לתת עילה לפקידי הממשלה לפסול בקשות תמיכה וכדומה) והציע לי לישון.

“כמה פעמים נשארתי לישון בביתו, בחדר שממול לחדרו, וזכיתי לשמוע אותו אומר קריאת שמע על המיטה. בדרך כלל הוא היה מקפיד לסגור את הדלת קודם לכן, אולם פעם אחת בחפזונו שכח לסגור את הדלת, ואז שמעתי אותו בבירור אומר קריאת שמע. זו היתה קריאת שמע של עובד ה’ גדול; ‘עובד’ חסידי בכל רמ”ח אבריו. כל מילה שאמר היתה מדודה ושקולה, בניגון חרישי ובדבקות גדולה. בחיים שלי עוד לא שמעתי קריאת שמע שכזו…”

הרב חנזין היה מרבה לכתת רגליו למשרד החינוך בירושלים, שם היה משיג אישורים לאותם מוסדות חינוך. לעתים קרובות היה נאלץ להיאבק בנחרצות בסירובם של פקידים לאשר תקציבים או תקנים, או אישורים שונים, מחמת עינם הצרה בחינוך היהודי המסורתי. אך להיאבק מעולם לא נרתע. היה מסוגל לנסוע באמצע הלילה לביתו של פקיד מסוים ולחכות עד שהלה יצא מהבית עם אור הבוקר, אז דיבר אתו אישית על חשיבות הצלת נפשות של ילדי ישראל – ומי יכול היה להתנגד לדברי האמת של הגר”ד חנזין?!

הוסיף וסיפר הרב זילברשטרום ע”ה:

“פעם אחת נקראה אסיפה לביתו של הרב חנזין ברחוב הרב קוק 9 בעניין דחוף הנוגע לרשת. הגיעו הרב מאיר בליז’ינסקי, הרב אברהם פריז, אני, ועוד. האסיפה נקבעה לשעת ערב. על הפרק היה נושא מסוים, והוחלט שיש צורך לפנות לשר החינוך בעצמו באותם ימים, מר בן ציון דינור. איך יגיעו אליו? הועלה רעיון לפנות אל הגאון הרב שלמה יוסף זוין מירושלים שהייתה לו היכרות אישית עמו עוד מימי רוסיה.

“השעה הייתה כבר 1 לאחר חצות הלילה, והרב חנזין אמר לנו שצריך לנסוע כעת לרב זוין. עוד בטרם קלטנו את הרצינות שבדברים, הוא כבר לבש את מעילו, וכולנו יצאו אחריו לתחנת המוניות ‘המקדים’ בפתח תקווה (היחידה שהייתה אז בעיר), לקחנו מונית ונסענו לירושלים. באותם ימים הכבישים לא היו כמו היום, והנסיעה ארכה זמן ממושך.

“בהגיענו לירושלים אמר לי הרב חנזין, הצעיר שבחבורה, כי לפני שבאים לרב זוין בשעה כזו, צריך להודיעו קודם לכן בטלפון, ולוודא שאפשר להיכנס.

“בימים ההם למצוא טלפון באמצע הלילה, היה דבר קשה ביותר. כולנו נסענו אפוא עד רחוב הנביאים פינת שטראוס, שם היה בית מלון “סאן-רמו” בו מצויים תיירים, באומרו כי “כאן צריך להיות טלפון”. הרב חנזין הדריך אותי איך להתקשר: לאחר שניים, מקסימום שלושה צלצולים, יש לנתק, באמרו כי כמו שאני משער הוא יושב על הגמרא ולא הלך לישון. אבל אם לא ירימו את הטלפון אחרי שלושה צלצולים, סימן שבני הבית ישנים ואין צורך להעירם.

“עשיתי כן, וכבר בצלצול הראשון הרים הרב זוין את הטלפון ואמר: ‘כן’. הצגתי את עצמי וסיפרתי שהגיעה משלחת של הנהלת ה’רשת’ שמעוניינת להתקבל אצל כבודו להתייעצות דחופה בענייני הרשת. הרב זוין אמר לי בו במקום שיכולים להגיע לביתו ברחוב צפניה 35…

“מיד כשנכנסנו ראינו על השולחן ספרים רבים שהיו פתוחים, והרב זוין עסק בהם. הוא הזדרז, ניגש למטבח וחזר עם כיבוד לאורחי הלילה הלא-צפויים. לאחר שהתיישב שאל במה מדובר, והרב חנזין הציג בפניו את העניין. התפתח דיון וכל אחד הביע את דעתו, ולבסוף הרב זוין סיכם את הפגישה בהבטיחו לפעול אצל שר החינוך, וכך נסתיימה הפגישה הלילית.

“כולנו חזרו עוד באותו לילה לפתח תקווה, כדי לנסות ולהספיק לישון מעט לפני עלות השחר”.

ניהול בלתי אפשרי

בימי הבראשית היו קשיים אדירים בכל הקשור למשכורות ותקציבים למבנים. חלק מן המורים והמנהלים ב’רשת’, בהם ר’ אהרן מרדכי, התפללו ליום שיקבלו משכורת מסודרת כדי שיוכלו לפרנס את משפחתם בצורה מכובדת, אולם התקווה נגוזה עם הזמן. חודש אחר חודש המשכורות לא הגיעו בזמן, או שלעתים התקבלו סכומים פעוטים מתוך המשכורת הכוללת. בלית בררה נאלץ היה לעבוד בתפקיד נוסף לצד המשרה ב’רשת’, כפי שסיפר בעצמו:

“זמן מסוים לא קיבלתי משכורת או משכורת זעומה ואי אפשר היה לחיות בצורה כזו. מסיבה זו התחלתי לנהל את בית ספר של ה’רשת’ במלחה (אז: מנחת – עיר גנים) שם קיבלתי משכורת מוגדרת מטעם משרד החינוך. מדי יום רביעי הייתי נפקד מבית הספר, אז הייתי משתמש בכובעי כמנהל כללי ב’רשת’, ועורך ביקורים בבתי הספר השונים של ה’רשת’”.

ר’ אהרן מרדכי היה בעל מרץ גדול, וניחן בכשרונות ניהוליים מזהירים. כפי שהשקיע בעצמו את כל כוחותיו בעשיה, כך תבע מכל אלו שעבדו עמו.

במשך השנים ניהל את בית ספר חב”ד במנחת – עיר גנים, שהלך והתפתח. בשכונה הגדולה הזו גם הוקמו גני חב”ד, ובהמשך גם בתי ספר נוספים הוקמו בשכונות השונות.

ר’ אהרן מרדכי היה מנווט ומסייע לכל העוסקים במלאכה. אם לא די כך, הרי שבתקופה מסוימת הקים וניהל במקביל את בית ספר חב”ד במושב שדות מיכה (סמוך לבית שמש).

בנו הרב יוסף יצחק זילברשטרום מספר: “אבא היה מסור ונתון כל כולו לניהול בתי הספר. כאשר ניהל את בית הספר בשדות מיכה, היה שב הביתה פעם בשבוע בלבד, וזאת כדי שלא לבזבז זמן על נסיעות שהיו כמובן ארוכות ומייגעות הרבה יותר מהיום”. קשה להאמין איך אדם אחד הצליח לנהל את בית הספר בעיר גנים, בית הספר בשדות מיכה לצד ניהול כולל של ה’רשת’.

על עובדה זו ניתן להבין בעקיפין מאגרת שכתב לו הרבי באותה תקופה ובה שיבחו על הצלחתו להפריד בין הבנים והבנות בכתות: “תנוח דעתו כאשר הניח את דעתי, אלא שכמה פעמים ככה, בבשורה הטובה מהצלחה בעיר גנים דביה”ס אהלי”י, ואשר כבר נפרדו כל הכתות”. ובהמשך מוסיף הרבי ומציין: “ובודאי יודיע בהקדם גם משאר בתי ספר הרשת בכלל וביחוד אלו העומדים בהנהלתו בפועל, אם באופן רשמי או בלתי רשמי, כוונתי למנחת ושדות מיכה”.

והרבי מסיים בבקשה לקבל בשורות טובות מבתי ספר אלו: “ויהי רצון שגם בהם בשורות טובות תהיינה טוב לשמים טוב לבריות ובנקודה העיקרית אשר גדלים הם הן בכמות (מספר התלמידים) והן באיכות (רמת הלימודים) וחדורים יראת שמים, ואשרי חלקם של כל אלו שלקחו חלק בזה באיזה אופן שיהי’ ובודאי ע”פ דבר המשנה, מצוה גוררת מצוה, ושכר מצוה מצוה, שבשמחה וטוב לבב, יוסיפו בפעולות האמורות ובכגון אלו, בהצלחה רבה” (אג”ק חי”ח ו’תתנח).

חב”ד ובריסק

לאחר עשרות שנים של ניהול בתי ספר ועבודה במסגרת ה’רשת’, סיים ר’ אהרן מרדכי את תפקידו. למרות ההשקעה העצומה, הנתינה האין-סופית, לא חשב לתת זמן מרגוע לעצמו ולמשפחתו. כאשר נסע לרבי, ביקש לפתח תוכנית מיוחדת בענייני חינוך, אולם הרבי הבהיר לו כי עליו לעסוק בהפצת המעיינות. מאז ואילך הייתה הוראה זו נר לרגליו, והוא עסק מידי יום ביומו במסירת שיעורי חסידות לקהלים רחבים בירושלים עיר מגוריו.

בשיעורים אלו גילו רבים את אשר היה ידוע למקורביו ובני משפחתו – כי ר’ אהרן מרדכי הינו תלמיד חכם עצום, חריף ובקי, אשר ידע רב לו במגוון מקצועות התורה. לעיתים כתב מאמרים תורניים עמוקים ופרסמם בכתבי עת ובטאונים תורניים כמו ‘יגדיל תורה’, ‘המעיין’ ו’מוריה’.

כיון ששורש משפחת אביו היה מהעיירה בריסק, מונה על ידי הרבי לשמור על קשרים אישיים עם בני משפחת הגאונים המפורסמת, משפחת סולובייצ’יק, הלא היא שושלת בריסק. במשך השנים עמד בקשרים גלויים ונסתרים עם גדולי תורה אלו תוך הדרכה צמודה ממזכיר הרבי הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ע”ה. עד לשנותיו האחרונות היה נכנס לפגישות עם רבני משפחת סולובייצ’יק, ומעביר אליהם מסרים מליובאוויטש.

דור חסידים יבורך

בתקופה האחרונה סבל מבעיות בריאות ואושפז במרכז הרפואי ביקור חולים בירושלים, ובליל שבת קודש, ביום בו הובקעה החומה י”ז בתמוז, השיב את נשמתו לבוראה. בהלוייה שהתקיימה במוצאי שבת, ליווהו מאות חסידים ואנשי מעשה שבאו לתת כבוד למי שהקדיש את כל כוחותיו להפצת היהדות והחסידות בהכוונת הרבי.

הותיר אחריו את אשתו, הגב’ מרים תחי’. בניו: הרה”ח ר’ בנימין נחום שיחי’ מנהל ‘היכל מנחם’ ור”מ בישיבת ‘תורת אמת’ – ירושלים, הרה”ח ר’ טובי’ה שיחי’ רב שיכון חב”ד – ירושלים, הרה”ח ר’ יוסף יצחק שיחי’ עסקן נמרץ בשדה החינוך – לוד, הרה”ח ר’ חנוך העינך שיחי’ – כפר חב”ד, משפיע בישיבת תות”ל רחובות, הרה”ח ר’ דוד שיחי’ – כפר חב”ד, מחנך ונו”נ בישיבת תות”ל בני ברק. בנותיו: הגב’ אסתר תחי’ אשת הרה”ח ר’ גרשון אלישע שיחי’ שוחט מו”צ בקהילת חב”ד טארנטא, קנדה, הגב’ חנה תחי’ אשת הרה”ח ר’ משה דב שיחי’ גינזבורג שלוחי כ”ק אד”ש מה”מ לחיפה.  

מקורות: אגרות קודש, דוד עבדי, תשורה בוטמן, ארכיון ר’ מנחם זיגלבוים, משפחה, בית משיח, יגדיל תורה, ביטאון חב”ד,

גנזך המדינה, ראיונות אישיים.

 

ויהי בימי הקמת הרשת

מספר חודשים לאחר הקמת “רשת אוהלי יוסף יצחק”  הגישה הנהלת הרשת  לשר החינוך תזכיר מפורט ובו רקע להקמת הרשת. בתזכיר הובאו גם ההליכים שנעשו לקראת הקמת בתי הספר, מצב התלמידים והלימודים נכון ליום כתיבת התזכיר. על כתיבת התזכיר עמל בכשרון רב הרב אהרן מרדכי זילברשטרום כחבר הנהלת הרשת. הנה כמה ציטוטים מרתקים:

ב”ה. ג’ בטבת תשי”ג. 21.12.52

ארבעה בתי ספר [ביפו, כפר סבא, זרנוגה ברחובות, ומנחת בירושלים] אלה נוסדו בעקבות הרישום שהתקיים בסיון תשי”ב, כתוצאה ישירה מהתפתחות שני בתי הספר הותיקים שלנו [ישיבות ו”חדרים”] בלוד וספריר [כפר חב”ד], על ידי דרישה מפורשת של הורי התלמידים, ועל פי הוראות כ”ק אדמו”ר שליט”א. סכומים ופרטים של לוד וספריר נתונים להלן.

קבלנו בקשות ממקומות רבים בארץ ישראל לפתוח בתי ספר וישיבות, אך למעשה הועבר רשום ונוסדו בתי ספר רק בארבע הנקודות הנ”ל, בהן היו קיימות סיבות ישירות לכך… ארבעת בתי הספר החדשים הנ”ל נפתחו במועד החוקי ביום י”ד באלול תשי”ב (4.9.52), ומאז הושקעו בהם מאמצים רבים, שכבר נשאו פרי בכל מקום ומקום. לצערנו, אין כאן האפשרות להרחיב את הדיבור כראוי על מידת המסירות של מנגנון ההוראה שלנו, הן במספר רב של שעות נוספות הדרושות למילוי תנאי מערכת הלימודים הנהוגה בבתי ספר אלו, הן במתן טיפול אינדיבידואלי הניתן לחינוך כל ילד וילד הלומד אצלנו, הן בשיפורים הרבים הנחוצים בכל בית ספר מיד אחרי יסודו – כל זה בתנאים הידועים השוררים עדיין במרכזי עולים בארץ. כן קיים בבתי הספר שלנו עיקרון של הפרדה בין בנים ובנות.

בכל מקום שבית ספר קיים, הוא נשען על אהדת הציבור המקומי ומצליח לאחד מסביבו חוגים מחוגים שונים, הרואים בו גרעין בריא של חינוך יהודי אמיתי, המשלב בתוכו אמונה יהודית תמימה עם העמקה צרופה בתורת ד’, והחדרת אהבת ד’ ואהבת ישראל כנה לליבות החניכים. פרק מיוחד היה ראוי להיכתב בדבר הפעולות החיוביות, שכבר הובאו לידיעתנו, בחינוך ההורים על ידי דוגמת ילדיהם מלבד המידות הטובות השונות שמשתדלים, ובעזרת ה’ יתברך בהצלחה, להשריש בתלמידים, הולך וניכר עליהם הרגש של ויגבה ליבו בדרכי ה’.

בתש”ח [צריך להיות תש”ט – ש.ז.ב.] כשבאו מספר רב של חסידי חב”ד והתישבו בכפר החקלאי ספריר ובלוד, הוקמו מיד מוסדות חינוך ההולכים ומתפתחים במשך כל הזמן. היום, המספרים שניתנו לעיל אודות לוד וספריר כוללים אחוז גבוה של ילדי עולים, בפרט מארצות המזרח, שהוריהם ראו כאן את האפשרות לתת לבניהם את הסביבה החינוכית המבוקשת.

המוסד המרכזי של חב”ד בארץ הוא אגודת חסידי חב”ד, הרשומה בממשלה כחוק, ואשר מחלקותיה פועלות בשטחים שונים, אך בעיקר בחינוך, הן לילדים, הן למבוגרים. מחלקה מיוחדת, בשם צעירי אגודת חסידי חב”ד, פועלת בזה, ואנו מצרפים גם כן דוגמא של הבטאון שהוצא על ידם [ביטאון חב”ד]. יושב ראש האגודה הוא הרה”ג אליעזר קרסיק שליט”א, תל אביב…

אהרן מרדכי זילברשטרום

מפקח

 

 האח שמחה זילברשטרום הי”ד

בהתקפה הרצחנית הידועה בכפר חב”ד בשנת תשט”ז, נהרגו מדריך וחמשה תלמידים בבית הספר החקלאי. המדריך הוא אחיו של ר’ אהרן מרדכי הלא הוא הת’ שמחה זילברשטרום הי”ד.

דבר הבשורה הגיעה בפתאומיות לר’ אהרן מרדכי אשר שהה בירושלים. בגלל אמצעי התקשורת הלא מפותחים באותם ימים, לא קיבל את ההודעה בצורה מסודרת, כפי שסיפר לפני מספר שנים יבלחט”א אחיו, ר’ אליהו פרץ בראיון לעיתון ‘משפחה’:

“התגוררתי ביחד עם אמי בירושלים. מקלטי הרדיו ומכשירי הטלפון לא היו שכיחים באותם ימים, כך שלא שמענו את בשורת האיוב באותו לילה. אחי ר’ אהרון מרדכי שהתגורר לא בשכנותנו, שב מתפילת שחרית ב’נץ’, וכשטיפס במדרגות המובילות אל דירתו נתקל בעיתון ‘הארץ’ והבחין מיד בכותרת הראשית: “התקפה רצחנית של הפידאיון בכפר חב”ד, המדריך האחראי ר’ שמחה זילברשטרום וחמשה תלמידים נהרגו”.

“ברגע ההוא אחזתי בקירות הבית כדי שלא אתמוטט על הרצפה”, סיפר ר’ אהרן מרדכי. “עליתי הביתה, לגמתי שתיה חמה, ותפסתי את עצמי חזק, ולאחר שחזרתי לעצמי שלחתי אנשים לאמא עם הוראה לבשר לה את הידיעה בשלבים כדי שלא תתמוטט. רק לאחר מכן יצאתי לכפר חב”ד.

“כשהגעתי לזירת האירוע, קציני המשטרה ואנשי האו”ם הקיפו את המבנה וסירבו לתת לי להיכנס. התלוויתי עם הגופה לכיוון המכון הפתולוגי באבו כביר כדי שיערכו בדיקה חיצונית בלבד וינפיקו את האישורים המבוקשים. לפני שעמדתי לצאת קרא לי אחד הפתולוגים ואמר לי: ‘דע לך שאחיך השליך את עצמו לפני המרצחים כדי להגן על הנערים’. שאלתי אותו מנין לו זאת, והוא הוציא עט ונייר ושרטט לי את הנקודות הפגיעות שקטלו את אחי, והסביר: ‘לפי זווית הפגיעה, הכדורים לא פגעו באדם שעמד מול היורים אלא באדם שהיה בתנועה לאורך כל מהלך הירי’.

“למחרת יצאה ההלוייה ממתחם ‘שערי צדק’ בירושלים כשאחר הארונות הלכו אלפים”.

 

ניגון חדש

לקראת י”א ניסן תשל”א, יום הולדתו השבעים של הרבי מה”מ, איש לא חשב להתאים ניגון לפרק החדש (ע) כפי שהדבר נהוג היום. לקראת סוף תשרי תשל”ב זכה הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע”ה להביא את השיר שהותאם על הפסוקים “ישישו וישמחו גו’ ואני עני ואביון גו’” (תוך שימוש בניגון הידוע היום כניגון של “יחי אדוננו”), ומאז פרץ את הדרך להתאמת ניגון לפסוקים מפרקו של הרבי כפי שנעשה מדי שנה בשנה.

והנה השתלשלות האירועים כפי שסיפר ר’ אהרן מרדכי:

המשפיע הרב יהושע ליפקין התאים את הניגון לפסוקים מהפרק, מכיון שהניגון היה ידוע ומושר אצל הציבור החרדי, ורבים מהחוגים החרדים היו מגיעים להתוועדויותיו, לכן ראה זאת המשפיע כחלק מהפצת חסידות חב”ד חוצה. בחודשי הקיץ תשל”א, בכל התוועדות בה נוכח הרב ליפקין, היו מנגנים ניגון זה עם הפסוקים מהפרק של הרבי.

לקראת חלקו השני של חודש תשרי תשל”ב, זכיתי להגיע לרבי. בהתוועדות שמחת תורה, לקראת סיומו, ניגשתי לבעל מנגן הרה”ח ר’ צבי הירש (היישקע) גאנזבורג, ואמרתי לו שיש לי ניגון חדש מירושלים על הקאפיטל של הרבי וביקשתיו שישיר זאת. אך הוא הגיב שכבר מאוחר מדאי ואין זמן לנגן זאת.

לאחר מעריב התקיימה חלוקת “כוס של ברכה”, ניגשתי לחזן ר’ משה טלישבסקי ואמרתי לו כנ”ל, ובקשתי את עזרתו. ר’ משה התחיל לנגן זאת בקול לא גבוה, אך גם לא נמוך, ואט אט החלו הסובבים לתפוס את הניגון ולהצטרף.

לפתע פנה הרבי אליו – עמדתי אז לידו – הביט בו, ואז הניח הכוס על השולחן והחל מעודד בשתי ידיו הקדושות כמה וכמה פעמים, וכך גם בהמשך החלוקה עוד כמה וכמה פעמים. כמובן שכל הקהל הצטרף ובהתלהבות גדולה. מאז החלו לנגן הניגון בהתוועדויות עד י”א ניסן הבא – תשל”ב. לקראת יום ההולדת הבא היה ברור ופשוט שיש להתאים ניגון על הקאפיטל החדש לכבוד י”א ניסן, וכל אחד רצה בזכות הזאת. כידוע שעל קאפיטל זה (ע”א) הולחנו ארבעה ניגונים.

(הסיפור נרשם מפיו, על ידי נכדו ר’ מנחם מנדל זילברשטרום).

 

“כל ימי חייך להביא לימות המשיח”

בעשרים השנים  האחרונות, נוהג היה הרב זילברשטרום לבקר בעיר חיפה במשך ימי חג הפסח, אצל בתו וחתנו ונכדיו שיחיו, שלוחי כ”ק אד”ש בשכונת קרית שפרינצק בעיר. בכל משך ביקוריו היה פעיל ביותר, והיה מסתובב מבית כנסת לבית כנסת בעיר, אם זה ביו”ט, או בחול המועד, ונושא דרשות – שערבו ביותר לאזני שומעיו – אודות מהות החג, הרבי שליט”א ואודות הגאולה הקרבה ובאה. במיוחד היה מעורר את קהל האנשים על סעודות משיח, על חשיבותם, ועל נחיצות האמונה והציפיה בביאת המשיח המיידית.

מידי שנה היה מתוועד בליל שביעי של פסח עם קהל התמימים ואנ”ש, בבית משפחת גינזבורג, ומעוררם בשטורעם המתאים על סעודת משיח, ועל הנחיצות לפרסם לכולם שיש לנו רבי וכו’ והוא עתיד לגאול אותנו תיכף ומיד. לרוב, ההתוועדות הייתה מסתיימת בריקוד ‘יחי’ נלהב…

גם בשנים המאוחרות יותר, כאשר נתרופף במעט מצבו הבריאותי, לא וויתר לנסוע לפחות לימי החג האחרונים, בכדי להשתתף בסעודות המשיח הרבות שהתקיימו באותו איזור.

בימי ביקורו בחיפה, היה דורש בקביעות ב’כינוס תורה’ שהתקיים בבית הכנסת חב”ד המרכזי בעיר. באחת השנים, החליטו הגבאים להקרין וידאו מהרבי בסיום הכינוס. היה זה וידאו מכ”ח ניסן ה’תנש”א.

מספר אחד מאנ”ש שנכח אז: אני זוכר את הרב זילברשטרום, יושב וצופה בווידאו ועיניו מתמלאות דמעות אט אט. בסיום הווידאו ראיתיו יושב וממרר בבכי. ניגשתי אליו וניסיתי להרגיעו, אך הוא בשלו. עד מתי? הרבי דורש מאיתנו לעשות. ומה באמת אנו עושים בזה, האם פעלנו די. ומדעו עדיין לא בא?…

כזה היה איש אמת. איש אמונה. איש שהאמונה בגאולה ובמלך המשיח – בערו בעצמותיו כל משך ימי חייו.