הרב יוסף כהן
ארבעים שנה מכהן הרב יוסף כהן כרב שכונת ‘ויצמן’ בעיר רמלה, ודמותו מוכרת בעיר כולה. לא אף זאת, אלא בעשור האחרון זכה, ושלושה מבניו הצטרפו אף הם אל עולם הרבנות והוא רווה מהם מלא הכף נחת: ראשון הבנים הוא הרב אליהו המשמש רב בבית הכנסת ‘חי טייב’ בעיר לוד כעשור ומנהיג קהילתו ביד רמה. השני הוא הרב שי שמעון ה
ארבעים שנה מכהן הרב יוסף כהן כרב שכונת ‘ויצמן’ בעיר רמלה, ודמותו מוכרת בעיר כולה. לא אף זאת, אלא בעשור האחרון זכה, ושלושה מבניו הצטרפו אף הם אל עולם הרבנות והוא רווה מהם מלא הכף נחת: ראשון הבנים הוא הרב אליהו המשמש רב בבית הכנסת ‘חי טייב’ בעיר לוד כעשור ומנהיג קהילתו ביד רמה. השני הוא הרב שי שמעון המשמש כדיין בבית דין לדיני ממונות שנפתח בשנים האחרונות בעיה”ק צפת על ידי רב העיר הרב שמואל אליהו. השלישי הוא הרב מנחם רב קהילת ‘בית מנחם’ בבאר שבע * לקראת חג השבועות המכונה גם כחג המו”צים, זימנו את ארבעתם לשיחה ‘משפחתית–רבנית’ על האתגר ברבנות, ההבדלים בין רב חב”די לשאינו, ועל נועם הרבנות שקיבלו בבית האב הדגול שליט”א * קיימו וקבלו
קרוב לארבעים שנה משמש הרב יוסף כהן כרב שכונת ‘ויצמן’ בעיר רמלה, אך עם השנים, השפעתו חרגה הרבה מעבר לשכונה ורבים מתושבי העיר פונים אליו ביום ובלילה כדי ליטול ממנו עצה ותושייה כמו גם לזכות אצלו לברכת כהן. במיומנות רבה הוא מצליח לפלס את דרכו בחכמה ובתבונה מחד גיסא, בפשטות ואהבה מאידך גיסא. וכמים הפנים אל הפנים, גם התושבים חשים כלפיו אהבה רבה.
בעשור האחרון זכה, ושלושה מבניו הצטרפו אל עולם הרבנות, והרב כהן אינו מסתיר את נחת הרוח הגדולה שלו. ראשון הבנים הוא הרב אליהו המשמש רב בבית הכנסת ‘חי טייב’ בעיר לוד כבר כעשור ומנהיג את קהילתו ביד רמה. השני הוא הרב שמעון המשמש כדיין בבית דין לדיני ממונות שנפתח בשנים האחרונות בעיה”ק צפת על ידי רב העיר הרב שמואל אליהו. האח השלישי הרב מנחם רב קהילה בבאר שבע — קהילת ‘בית מנחם’.
לקראת חג השבועות, החג בו הרבנים מגיעים אל חצרות קדשנו, ביקשנו לפגוש את המשפחה הרבנית הזאת כדי לקיים רב שיח מרתק עם כולם. בשיחה פתוחה וכנה, העלינו שאלות מסקרנות כמו: מהו הסוד החינוכי לגדל ילדים מורי הוראה? שאלנו על פערי הדורות הרבניים, ועל ההבדלים בין הרבנים הוותיקים לאלה הצעירים? כמו כן על האתגרים והצריכים חיזוק.
כשהסתיים ה’רב–שיח’ חשנו על בשרנו כי במשפחת כהן תורה וענווה משמשים יחד.
ההשפעה שהגיעה מהרבי
לפני הכול אנחנו בוחרים לשמוע ממך, אבי המשפחה, על ההתקרבות לחב”ד ואיך הגעת להיות רב ברמלה?
נולדתי וגדלתי ברמלה, בבית בו הייתה אמונת חכמים גדולה. הניצנים הראשונים שהביאו אותי להתקרבות לחב”ד היו כבר בעת שנות לימודיי הראשונות. בשעות הבוקר הייתי לומד בבית הספר הממלכתי דתי ‘סיני’, ובשעות אחר הצהריים והערב השלמתי את לימודיי בתלמוד תורה היחיד ברמלה. המורה הראשון שלימדנו, היה הרב צבי ברנשטוק שבא מדי יום מבת–ים ובשעות הערב למדנו אצל הרב משה גולדשטיין ע”ה.
“מי שהשפיע עלי רבות היה המשפיע הרב שלום דובער קסלמן ע”ה שהחליף לימים את הרב גולדשטיין. הוא רשם אותי לישיבת ‘תומכי תמימים’ בלוד. האווירה בישיבה הכניסה אותי בבת אחת לפלנטה שונה לחלוטין ממה שהורגלתי אליה. התוועדויות, שיעורים ומעל לכל לימודי חסידות שבאותה עת התוודעתי אליהם לראשונה.
לאחר שסיימתי את לימודיי בישיבה גדולה בכפר חב”ד, נסעתי ל’קבוצה. ראיית פניו של הרבי, הליכותיו והנהגותיו לאורך כל השנה, עשתה את ‘המכה בפטיש’ להתקרבותי. ביחידות הראשונה חשתי שאני מדבר עם מי שהשכינה מדברת מתוך גרונו. הרבי ישב וקרא את הפתק ואחר–כך ענה תשובות לשאלות כאילו ידע והכין את התשובות מראש. בין השאר שאלתי איך לנהוג בעניין מנהגי חב”ד, האם לנהוג אותם לעצמי או גם לנסות להשפיע על בני משפחתי הנוהגים כמנהגי יהודי ג’רבה. תשובת הרבי הייתה חיובית, אך בתנאי שאעשה זאת בדרכי נועם ושלום. התוצאות הן, שרבים מבני משפחתי הפכו ברבות הימים לחסידי ואוהדי חב”ד.
“בשנת ה’קבוצה’ זכיתי לשיר את השיר ‘עזרני א–ל חי’ בקלטות שהוציא החזן הרב משה טלישבסקי. במוצאי שביעי של פסח, ימים מספר לפני חזרתנו ארצה, עברנו כולנו לפני הרבי בחלוקת ‘כוס של ברכה’ וקיבלנו ‘לחיים’. כשהגיע תורי, עוד לפני שנעמדתי בפני הרבי, הצביע הרבי לכיווני וכל החסידים שנכחו שם הסתכלו בטבעיות בבחור שהרבי הצביע עליו, כלומר עלי. הייתי מבולבל ואז מישהו העלה השערה שהרבי רוצה שאשיר ‘עזרני א–ל חי’. בבת אחת נשכחו ממני החששות של פחד, הס הושלך בבית המדרש — 770 והתחלתי לשיר את הניגון.
“בתוך רגע הצטרפו אלי כולם והרבי עודד את השירה בידיו הקדושות. זה היה מעמד מרגש מאוד עבורי. דברים כאלה לא שוכחים כל החיים. כשאתה רואה שהרבי מביט בך כשאתה שר אתה מרגיש מנותק לגמרי מהעולם הזה.
“בברכת הרבי התיישבתי לאחר נישואינו ברמלה. טבילת האש הראשונה שלי הייתה מבצע תפילין, יצאתי לרחובה של עיר. הייתי עומד שעות רבות בשוק עם ציציות בחוץ ובגאווה יהודית, ומציע לעברים ושבים להניח תפילין. היום זה אמנם מחזה שבשגרה, אבל אז לפני ארבעים שנה, היה זה מעשה חלוצי ואפילו מעט אמיץ. בשליחותו של הרבי זיכינו יהודים בתפילין.
“מאז הכול היסטוריה. ברבות השנים הגיעו הורים שזכינו ללמד את ילדיהם ולהכין אותם לבר מצווה, כן הגיעו גם זוגות צעירים לקבל הדרכה, הקמנו מערך שיעורים וכן ‘כולל’ לימוד.
“כשזכיתי לסיים את לימודי הרבנות, היה בעיר תקן פנוי. העיר רמלה הייתה אז כל–כך לא אטרקטיבית, עד שזכיתי במשרה ללא שהתמודד מולי איש. כיום ב”ה העיר רמלה מלאה ברבנים ובאנשי מעשה, וחלק ניכר מהמהפכה הרוחנית שעוברת על העיר נזקפת לזכותו של הרבי”.
מהו סוד ההצלחה? איך כרב בישראל הצלחתם להבקיע את חומות הניכור והסלידה מהיהדות בעיר שהייתה בעבר הרחוק סמל לחילוניות?
“לדעתי זה טמון בכך שנולדתי וגדלתי בעיר הזו ואני בשר מבשרה של העיר. רמלאי מבטן ומלידה. לאורך כל השנים שמרתי על קשרים אדוקים גם עם כאלה שאינם שומרים תורה ומצוות, בניהם אנשי כדורגל מהנבחרת הלאומית שלמדו איתי בבית הספר וכן אישים נוספים מכל תחומי החיים. כשהם פוגשים אותנו, יש להם יחס של קירוב והבנה, שכן גדלנו באותה שכונה. הם לא מרגישים שאני בא להטיף להם. בעשורים האחרונים עוברת העיר מהפכה יהודית שקטה.
“אני זוקף את הצלחתנו לזכות הגישה של הרבי — אמונה בפוטנציאל הגלום בכל יהודי. הידיעה שגם כאשר הוא אומר לך דברים לא טובים, תצליח לפרוץ אצלו את המחסומים אם תדבר בדרכי נועם.
“דוגמאות לא חסרות. אני מגיע פעמים רבות לביקורי בית, ובעצם בואי, אני קודם כל קובע עובדה: רב ביקר בבית. אחר כך אני מדגיש מושגים יהדותיים. אני משתדל במקום שצריך לעורר למשל על בדיקת מזוזות, וכך שלב אחר שלב מבלי להצביע על בעיה מסוימת מתחוללת בבית מהפכה שקטה. את ההבנה הזו יש רק בידי רב חסידי. המהפכה זו לא נעצרת בבית אחד היא ממשיכה לעוד בית ולשכנים, ולבסוף לשכונה שלמה”.
אווירה של רבנות ונתינה
אני רוצה לפנות אליכם הילדים, כולכם המשכתם בקו הרבני, איפה בבית קיבלתם את החינוך הזה למשוך לכיוון משרות רבניות?
הרב אליהו: אני זוקף את זה לזכות לאבא שדחף אותי להוציא לפחות ‘סמיכה’ לרבנות. אבא תמיד עודד אותי ואמר ‘תלמד רבנות’. מה יהיה והיכן תשמש כרב — זה כבר נתון בידי שמים. בהשגחה פרטית, לאחר שסיימתי את לימודיי, נודע לי שמחפשים באותו בית הכנסת רב וקיבלתי את המינוי.
הרב שמעון: להגיד שההורים או אבא חינכו אותנו בצורה רשמית להיות רבנים, זה לא לגמרי מדויק. החינוך שקיבלנו היה של אהבת התורה וקיום תורה ומצוות עם כל ההידורים ובלי פניות. להתחנך על זה ולגדול בצל של אבא שהוא רב מוערך מאוד וזוכה לאהבה גדולה בין תושבי העיר, זה כנראה מה שעודד אותנו וגרם לנו להמשיך באותו הקו.
הרב מנחם: בבית אני לא זוכר שדיברו על השאיפה להיות רבנים למרות שאבא מאוד עודד לגשת לבחינות של הרבנות. אבא תמיד אמר לנו ‘תלמדו בשביל לדעת, לא בשביל להיות רבנים’. אני רוצה להגיד לך, גם אם הייתי עובד זוטר בסופר, זה לא היה מפריע לאבי והוא היה גאה בי.
גדלנו בבית אוהב ומחבק, העבודה הרבנית של אבא אף פעם לא באה על חשבוננו. כשגדלים עם אבא שהוא גם רב ואישיות ציבורית, ועם זאת זה לא בא על חשבון הילדים, אתה בהחלט מבקש ורוצה להידמות לו.
אני נזכר איך בהזדמנות אחת בהיותי ילד שהייתי עם אבי בבית הכנסת וצצה אצלי קושיה על דברי הגמרא. משלא הצלחתי להבינה, הפניתי אותה לאבא. היה לי ברור שאני אמנם מעלה בפניו את השאלה אך מפאת עיסוקיו הרבים אני לא מצפה לקבל תשובה בהקדם, אם בכלל. לעומת זאת אבי חשב אחרת; הוא ישב על המדוכה, אני כבר המשכתי בעיסוקי אך הוא לא נרגע עד שמצא תשובה לשאלתי וענה עליה. הייתי אז ילד בן עשר ואני זוכר שזה עשה עלי רושם רב. אבא דאג שלא אשאר עם שאלה שאין עליה תשובה.
כשקיבלתי את התעודה מהרבנות התלבטתי לאן לפנות, ואז ראיתי תשובה של הרבי שמובאת באגרות קודש כרך כ”ב, תשובה שמוענה לשלוחים שהגיעו בשנת תשל”ו לארץ הקודש. הם שאלו את הרבי מה לעשות בארץ ישראל, והרבי ענה בראש ובראשונה לימודי רבנות ודיינות בשביל לשמש בזה בפועל, ואם לא זה, אז הרבי מנה רשימה של תפקידים אחרים. מכתב זה חיזק אצלי את העניין שהרבי מעודד ורוצה שמי שיכול יצעד בנתיב הזה.
מהו אם כן הסוד לחנך ילדים לשאוף להיות רבנים?
הרב יוסף: הדבר הראשון במעלה הוא לדאוג שהילדים ילמדו במוסדות תורניים ובסביבה שמכבדת תורה ומעריכה את לומדיה. דבר נוסף חשוב לא פחות הוא, שהאווירה בבית תהיה כזו שההורים מכבדים רבנים, לא מדברים עליהם סרה חלילה; רבנים מכל החוגים. בבית הוריי תלויים תמונות של צדיקים, ותמיד מספרים אודותם.
הרב אליהו: אני חושב שיש כאן שילוב, מצד אחד החינוך שאבא העניק, הדרבון שלו שנוציא תעודות של מורי הוראה, ועידוד בלתי פוסק עד היום לכל אח, כל אחד בתחומו. יחד עם זאת, לחינוך החב”די שקיבלנו לעסוק בשליחות הרבי בקירוב יהודים, יש כאן אף ממד חשוב לכך שהשקענו בלמידת תחום שנוכל לשמש בו כדוגמה עבור אחרים ולסייע לעם ישראל. רב חב”די הוא שליח לכל דבר. אנשים היו מגיעים אלינו הביתה בכל שעות היום כדי לשאול את אבא שאלות, וראינו עד כמה אבא משקיע באנשים. זו שליחות לכל דבר ועניין.
הרב שמעון: לדעתי בחינוך אין סודות ואין פטנטים. אין דבר כזה שאם תעשה כך וכך מובטח לך שילדך יגדל כך וכך. צריכים הרבה סייעתא דשמיא. יש משהו אחד שהוא ברור וחד, שהילד מוציא החוצה את מה שההורים אומרים בבית, כלומר הילד הוא המראה של מה שבאמת קורה בבית. אתה רוצה שבנך ילך בדרך מסוימת? רוצה באמת? אתה תמצא את הדרך הנכונה. אמנם כל ילד מגיב אחרת, ויחד עם זאת, תשועה ברוב יועץ. כל אלו, לצד תפילות, הם מתכון נכון לילדים שילכו בדרך הישר.
הרב מנחם: התשובה לכך כמובן היא קודם כל לחיות את העניין, ולחנך לתורה ומצוות באופן של הנאה, שמחה והרבה אהבה. לא חייבים שהאבא יהיה רב, כי גם אבא שלא יודע ללמוד גמרא, אבל הבן שומע ממנו עד כמה הוא מחבב את התורה ולומדיה, זה בוודאי משפיע. כשאתה יודע שיש ילד עם מידות לא טובות שמשפיע על ילדים אחרים, אתה מחבר אותו לילד טוב שמשנה אותו, ואז השפעתו הופכת לחיובית. מרובה מידה טובה ממידת פורענות, שאבא רוצה להשפיע טוב זה עובד.
במה שונה התפקיד הרבני אצלכם לעומת מה שראיתם אצל אביכם?
הרב מנחם: יש כמה הבדלים. אני רב של קהילה חב”דית, רבים מבני הקהילה גדלו בבתים חסידים והתחנכו בישיבות, חלקם אברכים צעירים. אצל אבא, לעומת זאת, המשרה הרבנית היא יותר גדולה. הוא מוכר מאוד בעיר רמלה, מוזמן לערוך חופות ולהבדיל גם השכבות. מישהו אמר לי פעם ‘אבא שלך חיתן חצי רמלה’. כך שיש הרבה הבדל באופי האוכלוסייה, אבל האמת היא שכל שאלה הלכתית שאני לא מוצא הכרעה או שאיני בטוח כיצד לנהוג עם אנשים, אני מתייעץ עם אבא.
הרב יוסף: בדברים מסוימים, עולם הרבנות כיום שונה ממה שהיה לפני כמה עשרות שנים. התפקיד הוא אותו תפקיד, זאת התורה לא תהיה מוחלפת, אבל מה שכן השתנה זה הציבור שב”ה הופך להיות יותר תורני, ולכן השאלות הן אחרות והתשובות צריכות להיות יותר מנומקות ויותר תורניות.
הרב אליהו: ההבדל בין מה שאבא עושה למה שאני עושה, הוא ברור. רוב הציבור שמגיע לשאול ולקבל תשובות, הוא ציבור מסורתי ברמה כזו או אחרת. אני לעומתו, פוגש יהודים דתיים ואף חרדים, השאלות עוסקות יותר באיסור והיתר ובדברים שנוגעים לניהול השוטף של קהילה. לא פעם אני מתייעץ עם אבא. בית הכנסת שלנו הוא בית הכנסת של העדה התוניסאית, ומכיוון שאבא נולד למשפחה תוניסאית, הוא בקי יותר במנהגים של תוניס, וכשצפות שאלות שנוגעות במנהגי העדה, אני תמיד אתייעץ עם אבי.
הרב שמעון: באופן כללי ראיתי איך אנשים מגיעים אל אבא ושואלים שאלות ומקבלים תשובות, אבל מה שלא ראיתי זה את התהליך לפני שניתנת התשובה, הנבירה בראשונים ואחרונים.
באופן פרטי יותר, סגנון השאלות שאבא מקבל והסגנון שאלות שאני מקבל, הן שונות במהות. כשהיינו ילדים, ברמלה הייתה רק עוד משפחה חב”דית אחת וכמעט ולא היה ציבור חרדי, הרוב היו מסורתיים והשאלות היו יותר על עניני נישואין ואזכרות לנפטרים. אני נתקל יותר בשאלות של אנשים יראי שמים כאלה שבחרו לבוא לבית דין.
זאת ועוד: באופן רשמי התפקידים שלנו שונים בהחלט. אבא הוא רב, אדם שעונה תשובות, יכול להתחבב על אנשים, מחבק אותם, מקשיב להם, ואני בתפקידי דיין. משרה שלכאורה מעמידה אותי על תקן שופט. אבל האמת שגם דיין היום הוא לא כזה חורץ גורלות בשרירותיות; להפך, הרצון הוא יותר להגיע לפשרות, להקשיב ולסייע לאנשים. למדתי מאבא איך להקשיב ואיך לייעץ. אנשים רבים מגיעים אליו להתייעץ ולשמוע מה יש לו לומר, ואני מוצא את עצמי באותה משבצת.
רב חב”די הוא גם שליח
אתם עומדים בקשר עם רבנים מחוגים אחרים. האם תוכלו לספר במה שונה רב חב”די מרב בכל חוג אחר?
הרב שמעון: רבנים שונים זה מזה כמו שכל האוכלוסיות אינן הומוגניות, אך בפועל כשרואים חסיד חב”ד שהוא גם איש תורני, ומלאכת הפצת המעיינות שלו לא באה במקום לימוד, זה דבר שמביא קידוש שם ליובאוויטש. לא מזמן הייתי בהתוועדות חב”דית ולצדי ישב רב מחוג אחר שהוזמן אף הוא לאירוע. בהתוועדות הסבו אנשים רבים, חסידים ושאר תושבים, לצד שולחנות ערוכים בכל טוב. הכניסה כמובן הייתה חופשית ואותו רב התפעל מ’הכנסת האורחים’ החב”דית. הוא סיפר לי שבאף מקום אחר לא היו מכניסים כך אנשים לארוחה כזו ללא כסף, נו, מעולם לא חשבתי שכחסיד חב”ד נקבל כזו מחמאה, אבל גם זה קורה.
הרב מנחם: היום, כאשר תורת החסידות התפשטה בכל מקום, לפעמים קשה למצוא את ההבדל, שכן יש רבנים שלא נראים כרבנים חב”דיים אך מתנהגים כרבנים חב”דיים בתחומים רבים ומאמצים לעצמם את הנהגתם של רבנים חב”דיים. יש כאלה לא מעט שאני בקשר איתם, בעיקר עם רב העיר הרב יהודה דרעי, תומך נלהב של הרבי וחב”ד. רק לאחרונה השתתפתי בכנס ‘גאולה ומדע’ בעיר שם הוא סיפר על ההשפעה החיובית של שלוחי הרבי במרוקו. בין היתר סיפר ששמע מחמיו, שאביו הרב טולדנו אמר לו לעזוב הכול ולסייע לרב שלמה מטוסוב בהקמת ישיבה במקנס. הרב דרעי סיפר שבכל סעודה שלישית אצל חמיו, הוא היה מנגן ניגוני חב”ד אותם למד מהרב מטוסוב.
ישנו בעיר עוד יהודי יקר, הרב עוזיאל דרעי, אף הוא נמנה עם חוגי ש”ס ומוציא לאור עיתון תורני שבועי — ‘אורות השבת’. הוא עצמו לא נראה חב”דניק על פי חזותו החיצונית, אך מתפלל בסידור תהילת ה’ ובקי במאמרים ושיחותיו של הרבי מלך המשיח. לפני כמה חודשים ארגנו בעיר כינוס שנקרא ‘יום שכולו גאולה ומשיח’ והוא היה אחד הדוברים המרכזיים, שם הוא דיבר על הנושא ‘נבואה בזמננו’.
מהו הערך המוסף של מי שלומד חסידות בתפקיד הרבני?
הרב יוסף: אחד התפקידים החשובים של רב זה לחשוב על הציבור שאותו הוא משרת ולא על טובתו האישית. אנחנו עושים מלאכת שמים, ומי שלומד חסידות, זה מסייע לו להתנהג בהתאם, שכן שאחד הנדבכים החשובים בחסידות זה ‘ביטול היש’.
הרב אליהו: החינוך החב”די שמכוון לשליחות, מסייע לי מאד בעבודתי. אני רואה את זה בכל צעד ושעל; אינך מכהן כרב בשביל הכבוד, וגם אינך עושה את עבודתך כמצוות אנשים מלומדה, מסיים והולך, אלא חשוב לך שאנשים יתקדמו ביהדות ושיהודים יתחזקו. האכפתיות מכל יהודי באשר הוא, חזקה מאוד.
הלכה כמותו
תפקידו של רב תובעני מאוד, ודורש התמסרות רבה לבני קהילתו. לפעמים דווקא בנים של רבנים נרתעים מהכניסה לעולם הרבני. מה גרם לכם לרצות להכנס לתחום הרבני?
הרב מנחם: העובדה שאבי משמש כרב, דווקא סייעה לי מאד. כשנפגשים, קורה לא פעם שעולים דיונים הלכתיים, אבל הדבר שהכי למדתי מאבא, ובזה אני מתייעץ איתו רבות, איך לענות בצורה הנכונה. למשל, אדם בא לשאול שאלה ואתה בתור רב יודע שיש לתשובה פנים רבות ודעות שונות, אבל את אותו יהודי שבא לשאול פחות מעניין הפלפול ההלכתי, הוא מבקש לדעת מה לעשות בתכל’ס. לכן חשוב מאוד לדעת איזה אדם עומד מולך, להכיר אותו כדי לתת לו את התשובה הנכונה והמתאימה, כי ידיעת והבנת השאלה חצי תשובה.
נוסף על כך, לא פעם אנשים שואלים שאלה בהלכה אך לא ההלכה היא זו שמעניינת אותם, אלא יותר שיקשיבו לבעייתם. בתור רב צריכים להבין את מה שעומד מאחרי אותה שאלה ולהתייחס אליה גם, להבין באיזה מקום הוא אוחז, להרגיש את הרקע של השואל ולעזור בהתאם לצורך. את זה ראיתי בצורה חזקה מאד אצל אבי שי’.
רב זה לא רק מי שעונה על שאלות הלכתיות, אלא במכלול נושאים. כיצד זה מתבטא אצלכם?
הרב אליהו: רב הוא לא רק פוסק הלכה. זה ברור. רב עוסק היום בעידוד של בני קהילתו, לא פעם הוא מוצא את עצמו מקשיב ומטפל גם בסכסוכים בין אנשים כמו גם בהשכנת שלום בין איש לאשתו.
היה לי מקרה עכשיו שמישהו מהמתפללים הקבועים החליט שלא להגיע יותר לבית הכנסת. כשישבתי איתו כדי להבין מה קרה, סיפר לי שהוא חוזר לפני שבת עייף מעבודתו, ומכיוון שהוספנו שיעור תורה בין מנחה לערבית, זה גורם לו להגיע מאוחר הביתה, וזה קשה לו. הקשבתי לדבריו; לבטל את השיעור לא רציתי, אבל עשינו בינינו הסכם שהוא יגיע לבית הכנסת בשאר התפילות חוץ מהתפילה הזו. כאלה מקרים קורים ללא סוף. תפקידו של רב, במובנים מסוימים, זה להיות האבא והאימא של הקהילה.
הרב שמעון: דווקא בנושא הזה, התדמית שנוצרה לבתי הדין איננה נכונה. אנשים מתארים בית דין כמקום שבו יושבים שלושה אנשים ופוסקים בקור רוח בלי רגישות. זה לחלוטין לא נכון. אנחנו תמיד נשאף לפשרה לפני פסיקת דין, נשדל לכך את הצדדים ולאו דווקא בדרך של חצי חצי, אלא נקשיב לכל צד, נבין את כאבו, נבין את המקום שלו מתוך רגישות רבה. הסכמי הפשרה שלא נעשים בכפייה אלא בהסכמה, סופם שתשעים ותשע אחוז מהם מתממשים. כשאנשים שואלים אחרי פסק הדין למה קבעתם כך או כך, אנחנו משתדלים להסביר ולנמק.
יותר מכך: למרות שאנחנו לא מחויבים לערעור, בפועל כשמישהו מהצדדים מביא ראיה נוספת או נימוק נוסף, אנחנו פותחים את התיק ובודקים שוב את הטענות, ואם צריך לתקן מתקנים. ישנה בהחלט אפשרות לשנות פסק דין אם ישנן עובדות חדשות שמשנות את פני התמונה.
הרב מנחם: בעבר באמת רב היה יושב במגדל השן ומחכה שיעבירו אליו תשובות. הנקודה המרכזית של רב חב”די שרואה בתפקידו שליחות, היא אחרת. רב חב”די לא מחכה שיגיעו אליו, אלא הוא עצמו יוצא לחפש להתעניין אצל אנשי הקהילה. הוא עוסק לא רק בשאלות הלכתיות, אלא גם במצבם האישי והמשפחתי, אם זה בבית הכנסת לראות שכולם מרגישים בנוח. ישנן שאלות רבות בנושא חינוך הילדים, צריך גם לדעת לסייע ביעוץ, ובייחוד להיות דוגמא חיה של רב הדואג לבני עדתו.
נזכרתי בסיפור מתחילת ימי ברבנות, משהו שנתן לי כוח בראשית הדרך. ישנו אברך בקהילה שלנו שהגיע אלי לקראת שבת חנוכה ושאל איפה להניח את החנוכייה? היה פתח שהוא העדיף להניח שם את החנוכיה, אבל הבעיה שהוא ללא משקוף. מאותה סיבה גם אין בו מזוזה. חשבתי על שאלתו ועניתי: מכיוון שבפתח אין מזוזה, זה יצא מגדר דלת ולכן עליך להניח את החנוכיה במקום שיש מזוזה.
למחרת בהתוועדות הוא סיפר דבר פלא. לדבריו עשה כפי שהוריתי לו ולאחר מכן יצא עם בני משפחתו. כשהם חזרו הביתה לאחר מכן, הריחו עשן והבחינו שהנרות והחנוכייה נשרפו, אך מכיוון שלא היה לאש לאן להתפשט, כבתה מאליה. לעומת זאת, בפתח שחשב מלכתחילה להניח בו את החנוכייה, היו הרבה עצים ודברים דליקים והבית כולו יכול היה לעלות באש. הסיפור הזה ריגש את כולם ונתן לי תחושה עזה שאני זוכה לסייעתא דשמיא.
אחדות בקהילות
ספרו על המאפיין של קהילות קטנות על גדולות, הרי כולכם רבני קהילות קטנות, מה המאפיין והייחודי בקהילתכם?
הרב מנחם: ברור שמול קהילות כמו כפר חב”ד, רחובות וצפת אנחנו קטנים. אך יש לקהילה כמו שלנו מעלות רבות. בין היתר הרב יכול לראות ולהרגיש כל אחד מבני הקהילה.
בקהילה קטנה יש זמן להקשיב למצוקות ולבעיות, וידיעת המחלה היא חצי תרופה. יש אצלנו אפשרות להפנות אלי שאלות בהודעות אס–אמ–אס ולקבל תשובה באותה דרך. זה אפשרי כשאתה רב קהילה של שישים–שבעים משפחות, יותר מזה, יהיה קשה לעמוד בקצב.
קהילות חב”ד כיום בנויות ממספר סגנונות. לא כולם עברו את המסגרת הישיבתית הסטנדרטית. נוסף על זה — סגנונות של עולים מארצות שונות. איך מגשרים על הפערים ויוצרים מציאות של קהילה אחת?
הרב אליהו: אני לא רב של קהילה חב”דית, למרות שיש כמה חב”דניקים שמתפללים בבית הכנסת, אך אני אספר לך על סיטואציה שיכולה לקרות כשאדם שואל שאלה מסוימת וישנה מחלוקת בפסוקים. במצב כזה אני אפסוק לו תמיד לפי המסורת שלו ובית אביו. ראיתי כמה מכתבים של הרבי שבו הוא כותב לאפשר ליהודים הספרדים לנהוג כפי מנהגיהם ולא לכפות עליהם מנהגים אחרים. אז אני כן חוזר על שיחות של הרבי, חושף אותם להנהגות חב”דיות, אך הפסיקות יהיו לפי הקו הספרדי.
הרב מנחם: בימים ההם של המחלוקת בין המפלגות החרדיות לכנסת, אמר הרבי שיחה שמופיעה בהתוועדויות תשמ”ט. הרבי נותן שם קו ברור איך לעשות אחדות ושלום. לדברי הרבי, על כולם להתאחד סביב הנושאים שמאחדים, והרבי מציין שם כמה חוקים שלאיש אין על זה מחלוקת.
כשמדברים על קהילה חב”דית הרצון של כולם הוא לעשות נחת לרבי, וכשיושבים בהתוועדות ו’גדולה לגימה שמקרבת’, מתחברים זה לזה, התורה בסך הכול היא אחת, המצוות אף הן דבר ברור שעל כולנו לעשות, כל שאר הבדלי הניואנסים בטלים ממש.
הכוח המיוחד שהעניק הקב”ה לרבנים
מה התפקידים של הרבנים בעניין חיזוק האמונה במשיח? האם יש לכם עצות מעשיות שאתם שנוהגים בקהילות שלכם?
הרב אליהו: היום זה כלל לא בעיה. בעבר אולי הייתה התנגדות, אבל כיום, גם רבנים מחוגים אחרים, כולל כאלה שהתנגדו בעבר, מדברים על פעמי משיח. אני משתדל לקשר כל דבר ועניין עם משיח. בבית הכנסת שלנו, מתפללים יהודים מרקע מזרחי, יהודים עם אמונה פשוטה והדיבורים על ביאת משיח רק מעודדים ומחזקים.
הרב שמעון: זכורני שמיד עם המינוי שלי לדיין, חתמתי על ‘הפסק דין’ הפוסק שהרבי הוא המלך המשיח.
פעם הגיע אלינו יהודי וביקש שנפסוק שהוא יהיה עשיר בגשמיות. היינו שלושה דיינים, ואחד מתוכם, שלא היה חב”דניק, לא רצה לפסוק פסיקה שכזו, למרות שאנחנו יודעים שהרבי אף ביקש לפסוק כמה פעמים שיהודים צריכים לקבל עושר בגשמיות כחלק משינוי הזמן בו אנו קרובים כבר לגאולה. בפעם אחרת הגיע מנהל מוסד חב”די שאף הוא ביקש זאת. לבסוף, בהרכב שונה קיבלו שניהם את פסק הדין המבוקש, ולימים אכן שמעתי מאותו מנהל על סייעתא דשמיא גדולה שהייתה לו מאז הפסיקה.
הרב מנחם: בדברי התורה שאני נושא בקהילה, אני מכניס כל הזמן את דבריו של הרבי מ’דבר מלכות’. גם בציבורים לא חב”דיים הנושא של משיח תפס מאוד ולא יורד מסדר היום. לא רק שמשיח לא גורם פילוג, אלא הוא מביא לאחדות. כל יהודי רוצה משיח וכולם מבינים שזה הפתרון האמיתי. אם מישהו מתנגד לזה, זה נובע רק מחוסר הבנה.
מדי יום שישי אני עושה מבצע תפילין ברחובה של עיר. לפני שבוע הגיע אלי לדוכן יהודי מסורתי שמניח אצלי תפילין בקביעות, ושאל אם גם אני מאלו שחושבים שהרבי מלך המשיח וחי וקיים. לא היה לי זמן להיכנס איתו לשיחה, ורק אמרתי שבאופן כללי כך כתוב ואכן כך היא האמונה. הוא אמר לי: כבוד הרב, בטח שהרבי חי והוא המלך המשיח. אני מאמין בזה מאוד.
לסיום: לרבנים ניתן כוח התורה. מה לדעתכם ניתן וצריך לחזק בקרבנו, וכיצד ניתן לעשות זאת?
הרב אליהו: אני חושב שישנה בעיה שמוכרחים לעלותה על סדר היום. באמתלה של התעסקות בהפצת המעיינות, יש המתירים לעצמם כל מיני גדרים כדי להתחבב על אנשים מבחוץ. לא זו הדרך שהרבי חינך אותנו. הדרך הנכונה היא לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה ולא את התורה אליהם.
כמו כן, שליח או חסיד לא יכול להתלבש כמו מודרני ולהחזיק פלאפון עם אינטרנט שיש בזה סכנה רוחנית יום יומית עצומה, והכול בשם השליחות. כחסידי חב”ד התחנכנו על–כך שאנחנו יהודים של לכתחילה ולא של בדיעבד. יהודים הנזהרים על קלה כבחמורה מתוך יראת שמים גדולה. עלינו לחפש איפה להדר ולא איפה להקל, עלינו להיצמד ליעדים שהרבי קבע לנו, וזה קבלת פני משיח ולא לעשות דברים שעומדים בסתירה לעניין הזה.
הרב שמעון: מכיוון שאנחנו מדברים על זמן מתן תורתנו, אזי צריך תמיד לעורר ולחזק את נושא לימוד התורה שזה אחד מאבני היסוד שלנו. בעולם התורני מעריכים אנשים שהם יודעי ספר. אם אתה אדם ‘ביצועיסט’ אך חסר ידע תורני מספיק, לא תקבל את היחס כמו אם אתה איש ביצוע אך כזה שיש לו ידע תורני וקובע עיתים לתורה. אנחנו צריכים להשקיע יותר בלימוד התורה ולא משנה באיזה חלק בתורה.
הרב מנחם: העניין הכי מרכזי הוא לזרז ולהביא את התגלותו של הרבי, זאת לדברי הרבי בפרשת תזריע מצורע תנש”א, שהזירוז הוא על ידי לימוד תורה ובפרט עניני משיח וגאולה.
יש כאן שני ענינים, קודם כל לימוד תורה בכלל, שעליה נאמר “תפארת לעושיה”, תפארת זו מידה שמחברת בין ניגודים ויוצרת מצב של אחדות בגלל שזו תורת ה’. הדבר השני הוא לימוד ספציפי עניני גאולה ומשיח מתוך התורה, שזו דרגה יותר נעלית. לא צריך חלילה להרגיש שאם אני יושב ומקשיב לשיעור, זה בזבוז זמן שיכול היה ללכת להפצת המעיינות. על התורה נאמר “כי הם חיינו ואורך ימינו”, אנחנו עוסקים בהפצת המעיינות אבל את הכוח לזה אנחנו מקבלים מתוך הלימוד.