עד כמה שידוע לי, במהלך ביקורך בארצות הברית ידונו בין היתר אודות הפעילות החינוכית באירופה

ראשי הג’וינט על חב”ד: “ארגון בעל שם עולמי, הראשון והיחיד מסוגו לעבוד בחינוך דתי בקנה מידה עצום כזה” * על הסמינר: “השיג סטנדרטים לימודיים גבוהים, ובוגרות הסמינר קיבלו משרות הוראה בקהילות היהודיות בצרפת מיד לאחר סיום לימודיהן” * על הרחבת בית הספר: “כנראה שאין ויכוח על המעלות של התוכנית” * על ההבדל בין חב”ד לארגונים אחרים: “בעוד שאנשים וגופים רבים מדברים הרבה על הצורך בנקיטת צעדים תקיפים ביחס להרחבת החינוך יהודי בצרפת, מעט יחסית הושג, בעוד שליובאוויטש מראה הישגים טובים מאד בנושא זה” * ועל הרב גורודצקי: “השנים הרבות של קשרי הממושכים עם הרב גורודצקי גרם להערכה עמוקה לא רק של הרב עצמו, אלא גם של התנועה שהוא מייצג” * הצלת הפליטים - פרק תשיעי

 בפרק הרביעי של סדרה זו, הצגנו מכתב משנת תש”ז בו דנים אודות הצעדים הראשונים של בית הספר לבנות “בית רבקה” שהוקם בצרפת עבור ילדי הפליטים, בית–הספר החב”די הראשון לבנות ביבשת אירופה. בפרק התשיעי נשוב למוסד “בית רבקה” בצרפת, והתמיכה שקיבל מארגון הג’וינט. בפרק זה נספר גם אודות התוכנית לסמינר למורות בשנות היו”ד, והתרחבות המוסדות בשנות הכ”ף.

בית–ספר זה, כמו שאר מוסדות החינוך של חב”ד באירופה ובצפון אפריקה, נוהלו על ידי הרב בנימין אליהו גורודצקי, בא–כחו של הרבי, ומנהל לשכתו באירופה.

מסמכים מרתקים אלה מופיעים בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי). רוב המסמכים בתרגום מאנגלית.

תכנית הסמינר למורות

במכתב מיום ב’ טבת תשי”ב פנה הרב בנימין גורודצקי למר יהודה שפירא, מנהל מחלקת החינוך של הג’וינט בפריז, ותיאר בפניו את תוכניתו לפתיחת סמינר להכשיר מורות עבור מרוקו:

עד כמה שידוע לי, במהלך ביקורך בארצות הברית ידונו בין היתר אודות הפעילות החינוכית באירופה ובחוץ לארץ, במדינות הסמוכות לאירופה, לפי התכנית שהוגשה על ידי המחלקה החדשה של הסוכנות היהודית.

למיטב ידיעתי, הסוכנות מתכננת לארגן בצרפת סמינר עבור בני מרוקו בכדי להכשיר מורים עבור מדינת מרוקו. מזה זמן רב שיש לנו גם תכנית להקים בפריז סמינר למורים ומורות, אך הפרויקט נדחה בגלל כמה סיבות טכניות, וכן משום שידעתי שארגון הג’וינט מתנגד להבאת ילדים ממרוקו לצרפת. כעת, כשאני רואה שהיחס של הג’וינט השתנה, הייתי רוצה לבקש ממך לשקול את תוכניתנו כשתדון בזה בארצות הברית. אנחנו מתכוונים להקים סמינר לכארבעים נערים מרוקאים ושלושים בנות. ככל הנראה לא תהיה לנו בעיית דיור, כי נוכל לשכן אותם במוסדות שלנו בפריז, אבל הג’וינט חייב לעזור בכל  הדרוש עבור התלמידים למעט דיור.

סליחה שאני מפריע לך פעם נוספת, ואני מבקש להדגיש כי הדבר היחיד שאני מבקש זה שתתחשבו בתוכנית הסמינר שלנו בפריז כאשר תדונו על תוכניות החינוך לשנת 1952. אני מקווה שבפעם הבאה שנפגש באופן אישי, נוכל לדבר על הצורך של סמינר כזה בחסות הארגון שלנו בצרפת, אף שכבר יש לנו מוסדות כאלה במרוקו.

כמה ימים לאחר מכן, ביום ו’ טבת תשי”ב, קיבל הרב גורודצקי את תגובת מר שפירא, שהדגיש כי יחס ארגון הג’וינט לא השתנה, והם לא יתמכו בשום תוכניות חינוכיות בצרפת:

אני ממהר מאוד לענות על המכתב הזה שלך, כי אני רואה שאינך מעודכן כראוי על תכניות הג’וינט עבור שנת 1952.

… אינני יודע מהיכן קיבלת את המידע שלך כי “היחס של הג’וינט השתנה”, כי זה לא השתנה ואנחנו לא מתכננים לשנות את עמדתנו בעניין. באם תוכניתך להקמת סמינר בצרפת עבור מהגרים מצפון אפריקה תתפתח יותר, זה יצטרך להיות על אחריות הארגון שלך ללא כל סיכוי לקבלת תמיכה מארגון הג’וינט.

כמובן אהיה שמח לדון עמך עם שובי לפריס, אבל אני מאמין שאתה צריך מיד הצהרה זו של מדיניות הג’וינט בנושא זה.

“האם כבר שכחתם הכל?”

הרב גורודצקי לא התייאש והמשיך לנסות לשכנע את הג’וינט שיפרשו חסותם על בתי–ספר חב”ד באירופה, ונפגש כמה פעמים עם ראשי הג’וינט באירופה לדון בעניין זה. נראה כי מאמציו לא הצליחו ובקיץ 1953 הוא שיגר מכתב המסכם את מאמציו ורגשותיו בעניין.

במכתב ארוך מיום ח’ מנחם אב תשי”ג המופנה למר הרברט קצקי (ג’וינט - אירופה), מסביר הרב גורודצקי מדוע הוא דורש מימון נוסף עבור הפעולות במרוקו וצרפת, ומפרט את אכזבתו על יחס הג’וינט אליו. הציטוט הבא מסכם את רגשותיו:

. . כל זה עשה עלי רושם רע מאוד, ושאלתי את עצמי האם אנשי הג’וינט מתייחסים לארגון שלנו כמו שהתייחסו אלינו ארגון הג’וינט במשך 33 השנים האחרונות, או שמא כבר שכחתם הכל וארגון הג’וינט שינה את מדיניותם כלפי הארגון שלנו; האם הג’וינט החל להתייחס לארגוננו כאיבר מגופו ולכן כל פקיד בג’וינט יש לו הזכות להכתיב לנו מה כפי הבנתו ורצונו, אבל בכל הנוגע לתמיכה כספית נשארנו כגוף זר למדי? או שמא הג’וינט ממשיך להתייחס אלינו כארגון בעל שם עולמי, הראשון והיחיד מסוגו לעבוד בחינוך דתי בקנה מידה עצום כזה…

אם כל זה היה אי הבנה בלבד והג’וינט מוכן להתייחס לארגון כמו שלנו בדרך הנכונה, אז בוודאי המו”מ בין הג’וינט וליובאוויטש יוכל שוב להיראות כמו בעבר, שזה יותר מתאים עבור שני הארגונים הללו.

 

תשכ”ד: הג’וינט תורם 60,000 דולר עבור הבנין החדש

במהלך השנים הבאות הצליח הרב גורודצקי לשכנע את הג’וינט להשתתף בהוצאות בית הספר “בית רבקה” בצרפת, מן הגן ועד הסמינר, ובשנת תשכ”ד, כאשר הסתיימה בנייתו של הבניין החדש שעלותו הסתכמה ב–100,000 דולר, חלק הארי של המימון הגיע מהג’וינט.

ביום ג’ סיון תשכ”ד, לאחר השלמת הבניין, ארגון הג’וינט שלח בגאווה הודעה לעיתונות על בניין בית הספר החדש וטקס חנוכת הבנין:

מנהיגים יהודים מארבע מדינות בחנוכת בית–הספר של ליובאוויטש

בנין חדש שעלותו 100,000 דולר בכדי לשכן בו את הסמינר למורות בית רבקה - נחנך בשבוע העבר ביער, צרפת, כך הודיע מר משה א. לעוויט, סגן יו”ר הנהלת ארגון הג’וינט. בטקס נכחו מנהיגים דתיים, ראשי חינוך יהודי ורווחה מצרפת, בלגיה, שוויץ, ובריטניה.

מייצגי הארגונים הגדולים שנתנו כספים עבור הבניין היו: מר צ’ארלס ה. ירדן, מנכ”ל הג’וינט; מר אוסקר יוסף, יו”ר הקרן הבריטית המרכזית לשיקום רווחה יהודית; ומר סנולייר, ראש עיריית יער, שייצג את קרן הפעילות החברתית של ממשלת צרפת. ועידת התביעות נגד גרמניה גם העמידה משאבים לצורך בית הספר החדש.

בייצגו את ארגון הג’וינט שהקצה 60,000 דולר לפרויקט, מר ירדן ציין כי הסמינר הוא חלק מהמאמץ הרב–תחומי של הג’וינט וגופי חינוך ורווחה יהודים בצרפת לספק לאלפי עולים חדשים יהודים מאלג’יריה וממדינות אחרות בצפון–אפריקה מוסדות חינוך, תרבות ודת חיוניים. רוב כספי הג’וינט מתקבלים מהקמפיינים של המגבית היהודית המאוחדת.

מר ירדן אמר כי במהלך שנת 1963 הושקעו בצרפת מעל 3,500,000 דולר על ידי ארגון הג’וינט, ועידת התביעות, הקהילה היהודית בצרפת וממשלת צרפת עבור בתי ספר יהודיים ומרכזי בתי–כנסת רב–תכליתים, במיוחד באזורים שהתפתחו בהם לאחרונה קהילות יהודיות ואין בהם תשתית דתית.

ליובאוויטש הם קבוצה חסידית, שמקורם ברוסיה, המוקדשת להביא ילדים לאורח חיים של היהדות האורתודוקסית. הם מנהלים בתי ספר במרוקו, תוניסיה, צרפת, ארצות הברית וישראל. בית–הספר בית רבקה ביער הוקם בשנת 1956 עם מענק מטעם הג’וינט וועידת התביעות בתור פנימייה דתית עבור כ–76 בנות מגיל שש עד שבע–עשרה.

מחלקה להכשרת מורות נוספה בשנת 1958 בכדי לענות על המחסור ההולך–וגדל של מורות מוכשרות הראויות ללמד בבתי–ספר ותלמודי–תורה בצרפת. המחסור הועצם מאז ההגירה המאסיבית של היהודים מאלג’יריה. המבנה החדש נועד להפריד בין קבוצות הגיל, להקל על הצפיפות, ולספק כיתות מתאימות עבור הגילאים הגבוהים. המבנה המודרני, המרוהט בצורה מושכת, כולל פנימיה עבור 30 תלמידות (שלושה בחדר), ארבעה כיתות, חדר כביסה, מטבח, ומתקנים אחרים.

הסמינר מציע קורס של שלוש שנים המשלב נושאים יהודיים, השכלה כללית, שיטות הוראה, ופסיכולוגיה לילדים. הסמינר השיג סטנדרטים לימודיים גבוהים, ותלמידותיו, בעיקר ממדינות צפון אפריקה, קיבלו משרות הוראה בקהילות היהודיות בצרפת מיד לאחר סיום לימודיהן.

תשכ”ז: ארבע כיתות נוספות

שנתיים בלבד לאחר שהושלם הבניין החדש, הי’ צורך להרחיב את בית הספר, כפי שמתואר במכתב שנשלח מאגף התקציבים של הג’וינט בז’נבה (בהנהלת מר ג’וליאן ברין) ומר צ’ארלס ירדן (ג’וינט - ניו יורק), בראש חודש טבת תשכ”ז:

ביחס ל”תזכיר” שנשלח ע”י מר משה לוין שהופנה אליך, בו הוא עוסק בבקשת ליובאוויטש לתמיכה בפרויקט של 25,000 דולר לבניית ארבעה כיתות לימוד חדשות בבבנין שלהם ביער.

…אתה יודע, כמובן, כי לאחר משא ומתן ארוך הסכים הרב גורודצקי לבסס את ההסדר הפיננסי שלנו עם ארגונו על בסיס נורמלי פחות או יותר. סיכמנו לכסות 55% מעלויות התפעול שלהם הכולל הוצאות תיקון ותחזוקה במחיר סביר. עכשיו שיש לנו הסכם עבודה לגבי מידת ההשתתפות מליובאוויטש בתוכניות בעלי עניין משותף, זה צריך להיות מורחב לכלול גם תוכניות השקעה בנדל”ן. כתוצאה מכך מומלץ שניקח קו די איתן שליובאוויטש תשלם לפחות 45% מתוך פרויקט ה–25,000 דולר המתוכנן כעת.

…לסיכום, כנראה שאין ויכוח על המעלות של התוכנית. לא רק שיש הצדקה, אלא יש גם חובה מצידנו, לאור היחס שנקטנו לעומת ארגונים אחרים עם בקשות דומות, לצפות שליובאוויטש תתרום תרומה סבירה עבור תוכנית זו.

תשכ”ז: לבנות קומה נוספת

כמה חודשים לאחר מכן, בחופשת קיץ תשכ”ז, התכנית הורחבה, ובנוסף לארבע הכיתות החדשות נוספו תוכניות לבניית קומה נוספת לבניין הסמינר למורות. זה מתואר ב”תזכיר” מיום ט”ז סיון תשכ”ח שנשלח ממר משה לוין (ג’וינט - ג’נבה) למר ג’וליאן ברין, ראש אגף התקציבים של הג’וינט בז’נבה, המתאר את התקדמות התוכנית הזו והעלויות שלה:

… (6) באסיפה שהתקיימה עם מר ירדן המנוח, עמי ועם הרב גורודצקי בפריז ב–4 באוגוסט, 1967 הרב גורודצקי הצהיר כי ליובאוויטש יכולה לתרום רק 10,000 דולר עבור תוכנית הקומה נוספת בבניין הסמינר ועבור 4 כיתות לימוד חדשות (שעלותם נאמדת כ–70,000 פראנק). מר ירדן המנוח אמר כי ליובאוויטש צריכה להשלים את התחייבותם (10,000 דולר) ואנו נראה כמה ליובאוויטש תצטרך לתת עבור תוכנית הקומה הנוספת, כאשר נדע כמה כסף ניתן יהיה לקבל ממקורות אחרים…

תש”ל: לקנות אדמות נוספות

בשנת תש”ל, המבנה הקיים, עם הקומה הנוספת והכיתות נוספות, לא הספיק בכדי להתמודד עם מספר התלמידות ההולך–וגדל, והג’וינט נקרא שוב לעזור בהרחבת בית הספר. המכתב הבא מט”ו אייר תש”ל מאת מר לואיס הורביץ (ג’וינט - ג’נבה) למר שמואל הייבר (ג’וינט - ניו יורק) מתאר את  הבקשה:

הרב גורודצקי בא אתמול לפגוש אותי לבקש את עזרתנו בקניית חלקת אדמה ביער שתשמש לשיפור והרחבת בנייני בית–הספר הקיימים. מסיבה זו או אחרת, אני ואתה לא הצלחנו להיפגש בנושא זה בכדי להגיע להחלטה ברורה לגבי בקשה זו. אמרתי לרב גורודצקי שאראה אותך ביוני ושאני מקווה כי באותה עת תהיה החלטה ברורה בנושא.

…מר ג’וליאן ברין ואני חושבים שאנחנו צריכים לנקוט בגישה חיובית כלפי בקשה זו. בעוד שאנשים וגופים רבים מדברים הרבה על הצורך בנקיטת צעדים תקיפים ביחס להרחבת החינוך יהודי בצרפת, מעט יחסית הושג, בעוד שליובאוויטש מראה הישגים טובים מאד בנושא זה.

מראשי הג’וינט: “אני חסיד ליובאוויטש”

מר הייבר הגיב למכתב זה כמה ימים לאחר מכן, ביום כ”א אייר תש”ל, ותיאר את המצב הכלכלי, ואת הערכתו לליובאוויטש:

אני בטוח שעכשיו גם אתה מודע למצב הכלכלי אשר מתפתח במהירות לממדים של משבר. הירידה המאד חדה בשוק המניות יש לה, ותמשיך להיות לה השלכות הגדלה ורציניות על גיוס הכספים של המגבית היהודית המאוחדת. בכמה ערים בהן בקרתי לאחרונה, ההשפעה כבר מתחילה להיות מורגשת.

…הרשו לי להוסיף שאני חסיד ליובאוויטש כמו כל אחד אחר, והשנים הרבות של קשרי הממושכים עם הרב גורודצקי גרם להערכה עמוקה לא רק של הרב עצמו, אלא גם של התנועה שהוא מייצג. למרבה הצער, אנחנו מרגישים שאיננו יכולים לקחת על עצמנו פרויקטים חדשים [אפילו] אם מדובר במענק חד פעמי, אשר אינו כך במקרה זה, או חובות חדשים.

…בקיצור, בחזרה לשאלה של ליובאוויטש, אני מאמין כי אתה צריך לקחת את העמדה, בפעם הבאה שתפגש עם הרב גורודצקי, כי המצב הלא ברור שם בסימן שאלה את התוכנית שלנו עבור 1971, מונע התחשבות או קבלת שום תוכנית חדשה, ואנו מקווים שנוכל להמשיך לתחזק את אלה שכעת על חשבוננו.