כללי ‘עשה’

מיהו המשפיע? מה תפקידו של משפיע בישיבות ‘תומכי תמימים’? האם מטרתו המרכזית להנחיל את לימוד החסידות לתמימים או להיות ‘עובד’ ולהוות דמות לחיקוי? אגרת מרתקת מהמשפיע הרה”ג הרה”ח שאול דובער זיסלין

נואם בישיבת תומכי תמימים בבית הכנסת החב”די הישן בלודעומדים אנו בתחילת ‘זמן חורף’ בישיבות אשר הולכות ומתרחבות, גדלות ומשגשגות. שוב יחזרו התלמידים לחממה האופפת אותם בהשגחתם הבונה של המשגיחים והמשפיעים.

לפנינו אגרת מרתקת שכתב הגאון החסיד הרב שאול דובער זיסלין. באגרת מיוחדת שכתב, הוא מפרט ומבאר מהו גדרו של ‘משפיע’, ונוקט בכללי ‘עשה’ ו’לא תעשה’ ברורים ונחרצים.

הרב זיסלין, ידיו רב לו בכל הנושא של הדרכה והשפעה לצעירי הצאן, ובכלל. הוא כיהן כמשפיע, מנהל וחבר הנהלה בישיבות ‘תומכי תמימים’ ברוסיה ובארץ הקודש. לצד זאת היה מחשובי רבני חב”ד וכיהן כרב במספר עיירות ברוסיה. לאחר עלייתו לארץ הקודש כיהן כרב שכונה וחבר בית הדין של הרבנות הראשית בתל אביב. הוא נודע כנואם מופלא ובעל זכרון מופלא אשר זכה להעמיד דורות של משפיעים, רבנים וראשי ישיבות (על תולדותיו ראה במסגרת).

מתוקף תפקידיו החינוכיים הללו, זכה לקבל הנחיות רבות משלושה אדמו”רים — כ”ק אדמו”ר הרש”ב, כ”ק אדמו”ר הריי”צ והרבי מה”מ. הוא עצמו זכה לראות מקרוב את פועלם והתנהגותם של גדולי המשפיעים החב”דיים בכלל ובתומכי תמימים בליובאוויטש בפרט. לאור כל אשר ראה, שמע וקיבל, הביע את דעתו בפומבי באגרת שנכתבה לפני למעלה משבעים שנה בה הבהיר מיהו משפיע ומהו תפקידו בישיבת ‘תומכי תמימים’. האגרת היתה טמונה בין גנזיו ולא פורסמה עד כה.

“בית משיח” מתכבד לפרסם את הקטעים הרלוונטיים הנוגעים לישיבות ‘תומכי תמימים’ בכל רחבי תבל.

חסיד בכל מעשיו

באגרת מבהיר הרב זיסלין, כי המשפיעים בישיבות ‘תומכי תמימים’, לא מונו בגין בקיאות, ידע או הסברה בלימוד החסידות, וכי המטרה המרכזית אינה להיות “מגיד שיעור בחסידות”. הוא קובע כי משפיע הנו דמות של חסיד בכל מעשיו, חסיד כל יום וכל היום ובכל רגע ורגע, הן בזמני הלימוד והתפילה וההתוועדות והן מחוץ לכותלי הישיבה, ברחוב ובביתו.

כלל חשוב מציב הרב זיסלין: משפיע אינו צדיק נסתר, אלא להיפך, ההשפעה שלו על התמימים היא ישירה ויום–יומית. אשר על כן, עליו להראות להם כיצד מתנהג חסיד אמיתי, חסיד גדול, חסיד שהוא משפיע — דהיינו דמות לחיקוי. אם את מעשי החסידות יעשה בהצנע, התמימים אינם יכולים ללמוד ממנו, ולהיפך; הללו יחשבו בתמימותם כי המשפיע אינו נוהג כדבעי וחלילה תצא מכך קלקלה גדולה.

יש כללים, שנראה כי הרב זיסלין מתייחס אליהם באגביות מוחלטת, ורק לאחר קריאה נוספת של הדברים, עלה מדבריו עד כמה ‘הנחות העולם החסידיות’ של הרב זיסלין היו בעלי אופי חסידי עמוק. זו הסיבה שכללים השייכים לכל יהודי באשר הוא, או לכל חסיד באשר הוא, כתב באגביות, שכן לא ראה צורך לפרט את ההלכות הכתובות בשולחן ערוך או את ההנהגות החסידיות המקובלות מדור דור. הרב זיסלין באגרתו מתמקד בנושאים המוטלים בספק, ואותם הוא הבהיר בנחרצות.

האגרת המדוברת, עוסקת בנושאים שונים השזורים זה בזה, וכדי להוריד את דבריו לפסים מעשיים, דבריו נערכו ועובדו לפי נושאים.

כללי ‘עשה’

א. דוגמא חיה

המשפיע חייב להיות דוגמא חיה למושפעיו, וגם לכלל הציבור, כי השלט של “ליובאוויטשער ישיבה” הוא המשפיע. לכן הנהגתו צריכה להיות כדבעי, לא רק בפנימיות אלא גם כלפי חוץ, דהיינו שלא יהיה מקום לפתחון פה. למשל הליכתו ברחוב צריכה להיות באופן חסידי גם כאשר הולך עם רעייתו, או למשל הנחת תפילין ר”ת בפומבי, שלא יאמרו שמזלזל בזה. ומביא ראיה מגמרא במועד קטן דף יז ע”א, אשר תלמיד חכם שיש עליו שמועות - אין ללמוד תורה מפיהו. לכן ממליץ שמשפיע יתנהג בחסידישקייט גם כלפי חוץ, כך שכולם יראו שמתנהג כך ולא אחרת. כי הנסתרות לה’ אלוקינו, והנגלות לנו… והצנע לכת אינו יכול להיות מנהיג.

משפיע עליו לעסוק ברוחניות ובנושאים חשובים, ובשום פנים ואופן לא לעסוק בתרבות פנאי זולה כמו קריאת עיתונים. כן, אם יש אפשרות עליו להקפיד על תפילה בבית כנסת חב”די, הן בימות החול והן בימים טובים, ועל ידי דוגמה חיה ילמדו ממנו התלמידים, גם בדברים שלא יאמר להם בפירוש, אלא מבדרך הטבע, כאשר מתקרבים אליו ושומעים ממנו ירצו לנהוג כמוהו.

ב. לבוש חסידי

מגבעת וחליפה בעת הליכה ברחוב, ציציות בחוץ, ללא בלורית. באגרת תמה, אם משפיע ההולך עם ציציות בתוך המכנסיים, יכול להטיף לתמימים לישון עם ציצית.

ג. התקשרות

התמסרות אל כ”ק אדמו”ר שליט”א — זהו מהענינים העיקריים שצריך להיות אצל משפיע, ואם קרה שמשפיע נהג בפומבי בניגוד להוראות הרבי, כיצד יוכל להמשיך להיות משפיע?! 

ד. מקווה

טבילה במקווה מידי יום (במיוחד שכך מחנכים את התמימים, ואיך יוכל להטיף להם ללכת למקווה כל יום, כאשר הוא לא עושה זאת בפועל).

ה. חסידות בוקר

גם משפיע שאין מתפקידו למסור שיעור חסידות בבוקר, הרי עליו החובה לפחות לעיתים להשכים בבוקר וללמוד חסידות לפני התפילה. בדבריו משבח הרב זיסלין את אחד המשפיעים, אשר התמימים תמיד היו רואים אותו לומד נגלה או חסידות, ובעת שמשכימים בבוקר ומגיעים לישיבה, תמיד היו מוצאים את המשפיע לומד חסידות.

ו. תפילה

להתפלל בעת תפילת הציבור ללא דברים בטלים בזמן התפילה, וללא דברים בטלים כאשר הוא עטור בתפילין ובודאי שלא לעסוק בדברי חולין שעה הציבור מתפלל. כל זאת לא רק כאשר מתפלל בישיבה עם התמימים, אלא גם בעת שמתפלל בבית הכנסת, שהרי אם הוא משפיע עליו לנהוג בהתאם כל העת, ובמיוחד שמהווה דוגמא גם לכלל הציבור.

ז. עבודת התפילה

המשפיע צריך להיות “עובד” לפחות במידה מועטה. דהיינו לכל הפחות לעיתים להתפלל בדביקות ובאריכות. הרב זיסלין מאריך ומסביר, כי גדולי המשפיעים בליובאוויטש היו נחשבים לחסידים גדולים, לא בגלל ידענותם בחסידות, אלא בגלל עבודת התפילה שלהם. גם ענין זה, צריך שיהיה ידוע לכולם, שכולם יאמרו שהמשפיע הוא חסיד גדול, אחרת יחשבו עליו לא טוב, והתוצאות לא יהיו טובות.

ח. תפילה עם התמימים

המשפיע אחראי על הרוחניות וההנהגה החסידית של התלמידים, ולכן גם משפיע שמקבל משכורת רק על זמני השיעורים שמוסר, ברור שמצד תפקידו כמשפיע, עליו להיות נוכח בתפילות ולראות כיצד התמימים מתפללים [ובעצם מיישמים את הדברים שהמשפיע דיבר עליהם, בשיעורים ובהתוועדויות].

ט. מהות התפקיד

המשפיע צריך להיות קרוב לתלמידים ולא רק למסור שיעור בחסידות:

“משפיע צריך להיות עם התלמידים (וביותר הקטנים) בדרך לא זז ידו מתוך ידם, גם הדברים בטלים והמילתא דבדיחותא, צריך הוא להיות עמהם. ביתו צריך להיות פתוח לפניהם תמיד יומם ולילה, שיהיה ביכולת התלמידים לבוא אליו אפילו מאוחר בלילה לשוחח עמו, וגם הוא צריך לפרקים קרובים לבוא מאוחר בלילה אליהם לראות במה המה עסוקים קודם השינה, במה הם ה’דברים בטלים’ שלהם. הם צריכים לראות איך הוא מתנהג בביתו בכדי להתלמד ממנו בכל עניני דרך ארץ. הוא צריך להביט ולהסתכל בהם איך הם מתפללים ואיך הם אוכלים ואיך הם ישנים. הכלל הוא שצריך להיות מאוחד עמהם תמיד בכל זמן ומקום. אבל אם הוא בא לפניהם רק בעת קבוע, לשעה ליתן לפניהם “אוראק” [שיעור] בלימוד החסידות וקודם זה ואחר זה אין הוא יודע מהם ואין הם יודעים ממנו זה מופרך לגמרי. ולמותר להאריך בזה”.

י. עבודה הבאה מפנימיות

עבודת המשפיע צריכה לבוא מפנימיות הלב ולא בגין המשכורת. בדבריו משבח הרב זיסלין משפיע כזה, שהמושפעים נקשרים אליו בעבותות אהבה, עד כדי כך, שאפילו בשעה שהוא גוער אליהם ונותן להם סטירת לחי, הרי הם ממשיכים לאהוב אותו [כמו בן לאבא, שהאהבה אינה תלויה בדבר].

 

כללי ‘לא תעשה’

א. ‘משכיל’ בלבד אינו משפיע

חסיד שהוא משכיל גדול בחסידות, אך לא עוסק ב”עבודה” אין הוא ראוי להיות משפיע.

ב. אין שינוי כתוצאה ממינוי

אם החסיד אינו מתנהג כראוי למשפיע, ומתחייב שלאחר מינויו כמשפיע ב’תומכי תמימים’, יתחיל להתלבש בלבושים חסידיים גם ברחוב, וינהג בעוד הנהגות חסידיות — אין למנותו כמשפיע, כי איך יוכל להטיף לתלמידים בנושאים בהם עד לא מכבר הוא עצמו נהג אחרת, ורק בשביל פרנסה שינה הנהגתו. אלא משפיע מתמנה מי שכבר ידוע אשר מתנהג בחסידישקייט גם כלפי חוץ.

ג. אין דין חזקה

אם המשפיע אינו מתנהג כהוגן, גם אם הוא עובד קבוע ולא זמני, ניתן לפטרו לאחר התראה מראש כנהוג: “תחילה צריכים אנו לדעת שאין אצלנו שום טענת חזקה וכמו עם כל הממונים בישיבה, גלוי וידוע שאם מוצאים שאיש זה אינו מתאים לתפקידו, רשאים לפטרו בהודעה מקודם שני שבועות כנהוג, וזהו אף אם עד הנה האיש הזה הוא ממונה על תפקידו בהסכם ההנהלה, מינוי החלטי ולא להוראת שעה”.

ד. ללא התמסרות

אם הרבי אמר על משפיע שהוא מתאים לישיבה מסויימת, אך בפועל המשפיע אינו מתמסר לעבודתו ואינו מבצע את תפקידו כהוגן, אפשר לפטרו.

ה. משפיע שלא ציית להוראת הרבי

אם משפיע התמנה על פי ציווי הרבי, ולאחר מכן בגלל סיבה — גם אם מדובר על הפחתת משכורת — עזב את הישיבה אפילו לזמן מסויים ושב, “איבד את הזכות להיות ממונה מטעם הרבי, כי הראה שאינו מציית לרבי ואינו מקושר, והיאך יוכל להוות דוגמה למקושר לרבי?”

תולדות ימי חייו של הרב זיסלין

הגאון הרב שאול דובער זיסלין, מחשובי רבני חב”ד ומזקני החסידים והמשפיעים באותן שנים, נולד בעיירה קריסלבה שבלטביה, בשנת תרמ”א. כיהן כמנהל ומשפיע בישיבת ‘תומכי תמימים’ בשצעדרין. במשך עשרים וחמש שנים כיהן ברבנות בקהילות בערעזין, צערניקא ואורשא בברית המועצות.

עלה לארץ הקודש בשנת תרצ”ד, ובמשך כשלושים שנה כיהן כרב שכונת ‘מאה שערים’ בתל אביב ורב בית הכנסת בית שלמה בשכונה זו. הוא השיב בהלכה ובמנהג לבני קהילתו, נאם בימי שבת ומועד, באירועי שמחה ולהבדיל בזמני אבל, ומסר שיעורי תורה רבים.

כיהן כחבר הרבנות הראשית בתל אביב–יפו, ומשנת תש”א, מונה לחבר בית הדין של הרבנות הראשית בתל אביב. כמו כן במשך מספר שנים כיהן כראש מדור מקוואות של הרבנות, ובתקופה מסוימת כמפקח על הכשרות בעיר. נחשב למומחה גדול למקוואות, ומקרוב ומרחוק הפנו אליו שאלות בנושא. המקווה בשכונת ‘מאה שערים’ עמד תחת פיקוחו והוא הכניס בו באופן תדיר תיקונים שונים, בכדי שיהיה מהודר יותר ונגיש יותר.

לשיעוריו ולהתוועדויותיו יצאו מוניטין ורבים נהרו לשמוע אותם. היה מדבר בבהירות, וגם כאשר היה מנתח ענינים עמוקים, היה מצליח בחושיו המיוחדים להבהיר הכל עד הפרט האחרון.

ממייסדי ומנהלי אגודת חסידי חב”ד ובתקופה הראשונה של הארגון כיהן כיו”ר האגודה. נחשב מראשי הקהילה החב”דית בתל אביב, ומזקני הקהילה. יש לציין שכמה מראשי הקהילה היו תלמידים בישיבה בשצעדרין כאשר כיהן כמנהל הישיבה ומשפיע. הוא השתתף באופן פעיל באסיפות ובדיונים של ארגונים חב”דיים ארציים, היה שותף פעיל באגודת חסידי חב”ד, הנהלת ישיבת ‘אחי תמימים’ בתל אביב ועוד.

שנה לפני פטירתו הספיק להדפיס קונטרס ובו תמליל התוועדות שלו שנערכה לכבוד י”ט בכסלו ת”ש, בבית הכנסת בו כיהן ברבנות.

נפטר בשבת י”ב סיון תשכ”ד, והוא בן 83.