ד”ר אדלר היקר:

בסדרת מסמכים ומכתבים בפרסום ראשון, ‘בית משיח’ חושף תיעוד מלא של שני מפגשים שנערכו תחת מעטה כבד של חשאיות, לצד “תזכיר סודי” על פעולות הרבי הריי”צ ברוסיה. בלעדי.

בקיץ תרפ”ט, ערך אדמו”ר הריי”צ מסע ארוך מאירופה לארץ ישראל ובהמשך לכך לארצות הברית, בין השאר לעורר את יהדות ארצות הברית לסייע ליהודי רוסיה. הביקור נעשה יחד עם חתנו, הרש”ג, וארך כשנה (עד לקיץ תר”צ). עם הגעתו לארה”ב, נפגש אדמו”ר הריי”צ עם ארגונים רבניים ועם גבירים בכדי להשיג מימון עבור יהודי רוסיה, ובמיוחד עבור הפעילות הדתית.

פרטי ביקור זה תוארו בהרחבה “תולדות חב”ד בארצות הברית”, במבוא לאגרות קודש אדמו”ר הריי”צ כרך ב’, בספר השיחות תרפ”ח–תרצ”א, ועל גבי גליונות “בית משיח” במשך השנים.

אבל, בכל התיאורים של ביקור ארוך זה אין כל אזכור לפגישה חשאית שהתקיימה במהלך עשרת ימי תשובה תר”צ בין אדמו”ר הריי”צ וחתנו הרש”ג, כמייצגי תנועת חב”ד, ובין שני נציגי הג’וינט: מר פיטר (פרץ) וערניק, ראש ועדת הסעד המרכזי, וד”ר צ. אדלר, חבר בהנהלת ארגון הג’וינט.

לקמן נביא תיאור פגישה זו מנקודת מבטם של אנשי הג’וינט, יחד עם מידע נוסף הנוגע לפגישה זו, שנמצא בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי).

שאר המסמכים הדנים בהיקף הקשרים הנרחב שבין אדמו”ר הריי”צ וארגון הג’וינט, לטובת יהודי רוסיה, שנמשך למעלה מעשור, יוצג בסדרה נפרדת בעתיד הקרוב.

 

הרש”ג לנציג הג’וינט: “רצוננו הוא שפגישה זו תשא אופי אישי”

ב–21 בספטמבר 1929 (כ”ב אלול תרפ”ט) שלח הרש”ג מכתב לד”ר אדלר, ובו מבקש שהפגישה הראשונית עם הרבי הריי”צ, תיערך בביתו הפרטי של ד”ר אדלר ותשא אופי אישי:

ד”ר אדלר היקר:

מר היימן מארגון הג’וינט הודיע    לי על שיחתו איתך לגבי פגישה עם הרב י. י. שניאורסאהן, שנקבעה ליום חמישי הקרוב בשעה 2:30 אחרי–הצהריים.

הגם שיש בינינו הסכמה לגבי השעה, אנחנו עדיין מתלבטים בנוגע למקום הפגישה. רצוננו הוא שפגישה זו תשא אופי אישי. ולכן, באם זה יהיה אפשרי לארגן את הפגישה בביתך בניו יורק, זה יהיה מאוד נעים. עם זאת, אם אין אפשרות, היינו מבקשים ממך להציע מקום חילופי עבור אותו תאריך וזמן.

בכבוד רב

שמריהו גוראריה

 

הרבי הריי”צ על ד”ר אדלר: “אפשר למצוא אצלו את הדופק היהודי”

במכתבו של הרבי הריי”צ לרעייתו הרבנית, מיום יום ג’, ד’ תשרי, תר”צ, המובא כאן בפרסום ראשון, מספר הרבי על המפגש הראשון, והרושם העמוק שהותיר על ד”ר אדלר ומר וערניק, ומביע את תקוותיו לגבי המפגש השני שאמור להתקיים למחרת היום (המכתב בתרגום חופשי מאידיש):

“…אומרים, שפרץ וורניק, העורך של [העיתון] מארגן זורנאל, נהיה חסיד שלי. את מסירותו והכבוד [שהוא מעניק] - את זה רואים כולם. וכך גם, ברוך ה’, עם כל אלו שהיו אצלי עד עתה. בשיחה בת שעה, כולם יוצאים מרוצים.

הוא [פרץ וורניק], אמר אתמול לחתננו ר’ שמריהו שי’ [גורארי], שהפרופסור סיירוס אדלער אמר לו שאני עשיתי עליו רושם מאוד טוב. שבוע שעבר ראיתי אותו, ביחד עם [הד”ר] אדלר, ביום חמישי לפני ראש השנה, לחצי שעה, בג’וינט, במשרד נפרד. אני דיברתי פשוט באידיש, אבל עם נקודות לבביות. החלטנו להתראות בע”ה מחר. הזמן נקבע מ–1:30 עד 3:00. האיש מאוד רציני, פנים מלומדות בהחלט, ואפשר למצוא אצלו את הדופק היהודי. הווריד היהודי.

שהקב”ה ירחם עלי, ויתן לי הצלחה לא–רגילה (למעלה מן הטבע), בכל - הן לעניינים הכלליים, והן במה שנוגע לנו אישית.

ישנם מניעות גדולות . . רוזין אומר שנקבל מהג’וינט 50 אלף דולר על להבא, אבל אני רוצה 150. שהקב”ה ירחם”. 

 

הרבי על הצעת הג’וינט לתת 10,000 רובל: “כמו להציע חצי אגורה למשפחה גדולה רעבה”

להלן תיאור הפגישה השניה, מנקודת מבטם של אנשי הג’וינט:

“פרטיכל מראיון שנערך להרב [יוסף יצחק] שניאורסאהן ומזכירו, הרב [שמריהו] גורארי, על ידי ד”ר צ. אדלר ומר [פרץ] וערניק, ביום רביעי אחר הצהריים, 9 אוקטובר 1929 [ה’ תשרי, תר”צ]” - הוכן על ידי ד”ר אדלר:

האנשים האלה אמרו שיש להם חמישה נושאים שברצונם להציג בפנינו, הנוגעים לחיים הדתיים ברוסיה: שחיטה, שבת, מקוואות, חינוך ורבנים. אבל, רוב הזמן הם התמקדו בדיבור על נושא החינוך.

שאלתי אותם מה הנקודה שברצונם לומר על השחיטה - האם ישנו מחסור בשוחטים או שיש איסור על השחיטה. הם אמרו שאין מחסור בשוחטים וגם אין זה אסור; אלא הבעיה היא, שאין רשות לקבל בהמות בכדי לשחוט. אמרתי להם שאני לא שמעתי על זה - רבים מהאנשים חיו בלי בשר במשך שנים רבות טובות. אם יש להם פרות [= חלב] וירקות הם יכולים לחיות.

הם ציינו כי המקוואות חוקיים לחלוטין, אלא שלמעשה, רובם נהרסו במהלך המלחמה ולא היו להם כספים כדי לבנות מחדש אותם.

בנוגע לרבנים, הם אמרו שהם במצב נורא. לקהילות אין מקורות הכנסה לשלם להם, כי אין באפשרותם לאסוף מספיק כסף עבורם, ויותר מכך - מס הבשר, שהיה התמיכה העיקרית של הקהילות, אבד בגלל חוסר היכולת של השוחטים לשחוט בקר. הם אמרו שהרבנים הוכנסו לקטגוריה נפרדת שבה הם נדרשים לשלם שכר הדירה הגבוה ביותר עבור דירה, ובמקרים מסוימים נאלצו לשלם חמש פעמים הסכום שאיש העובד משלם עבור אותו דירה. וכן אמרו, שמצב הרבנים מצער ביותר ונדרש סכום גדול  בכדי לתמוך בהם. והם הגישו את התזכיר המצורף.

לאחר מכן הם דיברו על שלושת החודשים הקרובים. הם אמרו שד”ר רוזן אמר להם שהוא יכול לתת להם 10,000 רובל בחודשים הקרובים. הרב שניאורסאהן אמר שזה כמו להציע חצי אגורה למשפחה גדולה רעבה.

הם הציגו תקציב לעבודה דתית לשנה הבאה (1930), שהסתכמה ב–1,000,000 דולר. הם ביקשו שהג’וינט, באמצעות ההקצבות הרוסיות, יספק 30% מסכום זה, דהיינו 300,000 דולר.

לאחר מכן הם ציינו דרכים חוקיות לחלוטין שבו כסף הג’וינט יוכל לשמש לתמיכה בצרכים דתיים. הם אמרו שבתי–תמחוי כשרים הם חוקיים לחלוטין, וניתן לבנות בתי–תמחוי כשרים בכל רחבי הארץ בזול.

הרב גורארי אמר שהוא יתן לי ניסוח מדויק ברוסית של מה בדיוק נחוץ ומה לא, ואני ביקשתי ממנו, בעזרתו של מר וערניק, לשלוח לי תרגום. בנוסף, הייתי רוצה לקבל עותק מצולם של החוקה.

בהתבסס על תזכיר שנתן לי מר היימן [ראה לקמן], שהוכן על ידי “ר”, תרגמתי להם כיצד הוא תיאר את המצב שם, והם הסכימו שבעיקרון הדברים נכונים. עם זאת, הם ציינו כי חשוב ביותר (מנקודת המבט שלהם) שהכספים עבור הרבנים או עבור עבודתם התרבותית צריכים להמשיך לעבור דרך ד”ר רוזן, שאותו הם שיבחו בשבחים גבוהים ביותר.

לאחר מכן הם שאלו אותי אם אתן להם תמיכה מוראלית עבור משימתם לגייס כספים. הם מבינים היטב שלא יהי’ שום פרסום ולא יהיו אסיפות [פומביות]. הם מוכנים לדבר עם אנשים [באופן פרטי] וביקשו את תמיכתי לביקור אנשים אלה.

הם הצביעו על כך שהודות לתמיכה הכספית והמוראלית של ה–10,000 דולר שד”ר קאהן הקצה למצות באביב שעבר, ד”ר הילדסהיימר והאחרים היו מסוגלים לאסוף עוד 90,000 דולר בחו”ל. הם אמרו שכרגע דחוף ביותר לתת עזרה, וכי הרבנים חייבים להיעזר מיד.

לקראת סוף הדו”ח ישנו אזכור ל”קמפיין המצות” של שנת תרפ”ט, שנוהל ע”י אדמו”ר הריי”צ בכדי לספק מצות ליהודי רוסיה, החל משנת 1929 ובמשך העשור הבא. המסמכים הנוגעים לקמפיין הזה יתפרסמו על במה זו בעתיד.

 

הג’וינט בתזכיר הסודי: אין ספק שדבר זה ידוע לרשויות, אלא שהם מתעלמים מכך בגלל שיקולים אחרים

בדו”ח זה נזכר ה”תזכיר” שהוכן על ידי מר היימן. “תזכיר סודי” זה ניתן לד”ר אדלר יומיים לפני הפגישה, ב–7 לאוקטובר 1929 (ג’ תשרי תר”צ) על ידי מר יוסף היימן, מזכיר ארגון הג’וינט, ובו ישנו תיאור עבודת “ידידנו” (אדמו”ר הריי”צ), “אדון ר.” (כנראה ד”ר רוזן, ראש הג’וינט ברוסיה) ו”ועדת הרבנים” (הארגון שנוסד על ידי אדמו”ר הריי”צ ברוסיה, שהמשיך לנהל את פעילות חב”ד ברוסיה):

“תזכיר סודי”

מאת: י. ח. היימן

עבור: ד”ר צ. אדלר

בקשר להראיון שלך ביום רביעי, אני חושב שעליך לדעת את העובדות הבאות בנוגע למצב ברוסיה:

1. ע”פ החוק הרוסי, אין מניעה לפולחן מצד יהודים או כל דת אחרת, - בין אם זה במסגרת גדולה כמו בית הכנסת או במניינים קטנים.

2. החרמת או תפיסת מבני בתי–כנסיות או [להבדיל] כנסיות, על ידי הרשויות, נעשית בדרך כלל בגלל הסיבות הבאות:

א. הבניינים (שהם, מבחינה טכנית, רכושם של הרשויות המקומיות) נמצאים במצב שמצריך שיפוץ, או

ב. הבניינים לא משמשים באופן מלא או במידה מספקת עבור המטרות שעבורם נתנו אותם, וכתוצאה מכך מקצים אותם עבור פונקציות עירוניות או קהילתיות אחרות, או

ג. על פי בקשת קבוצות מקומיות של יהודים, פועלים או חברי איגודים מקצועיים, וכו’ הטוענים שיש להם שימוש טוב יותר עבור מבנים אלו, ויוכלו לנצל אותם באופן מלא עבור מועדונים, ספריות ומטרות אחרות, כי אלה הרוצים מבנים לצרכים דתיים הם קבוצה קטנה מאוד של חברי הקהילה.

ד”ר רוזן קובע לי כי במהלך השנה האחרונה, לערך מחודש אוקטובר 1928 עד עתה, הוא לא מודע להתגברות החרמת בניינים יהודים מעבר לפרופורציה של השתלטות על מבנים דתיים אחרים. למעשה, יותר כנסיות הוחרמו ונהרסו עד היסוד מאשר בתי כנסת …

בנוגע לחינוך דתי, החוק אומר שכיתת לימוד יכולה להיות מורכבת לא יותר משלושה משתתפים מתחת לגיל 18. אין התנגדות שמורה ימסור שיעורים רבים כפי שהוא רוצה, בתנאי שלא יהיו יותר משלושה קטינים בכל כיתה. אין הגבלה על הדרכה דתית לכיתות או קבוצות מעל גיל 18, וישנם מספר ישיבות ברוסיה עבור תלמידים מבוגרים.

למרות תקנות אלה, ישנם מספר חדרים חשאיים ותלמודי–תורה. הם קיימים בכל אחת מהערים הגדולות של רוסיה וברוב הערים הקטנות. התמיכה של מוסדות אלה תלויה באנשי המקום, וכן מחו”ל.

עד למועד שידידנו [אדמו”ר הריי”צ] עזב את רוסיה, הוא היווה את רוח החיים בניהול גיוס והפצת כספים אלה ושמר על קשר עם כל הרבנים והמנהיגים בכל רחבי רוסיה, מתוקף תפקידו כיו”ר ועדת הרבנים החשאית.

עם גירושו של ידידנו, הוא שמר על קשר עם שאר חברי ועדת הרבנים ממקום מושבו בריגה והוא עדיין במגע עם חברי ועדה זו, ומכוון את עבודתם, אבל הוא לא מספק להם כספים. כל הכספים שוועדת הרבנים קיבלה מחו”ל ניתנו להם על ידי ר. ברוסיה.

אחרי שידידנו עזב את את רוסיה, הוא גילה שישנה אפשרות לעשות “הסדרים” בריגה עם אנשים המתגוררים ברוסיה, שיש להם כסף או שרידים של הונם הישן שהם רוצים להוציא לחו”ל. אין שום סיכוי להחליף כסף רוסי לדולר או למטבע חוץ אחר ברוסיה, ולכן אנשים אלה רוצים לשלוח את כספם לחו”ל. אנשים אלה מוכנים לתת רובלים ברוסיה במחיר מוזל בתנאי שמישהו ישלם סכום מקביל בדולרים להם או לקרוביהם בכל מדינה בחו”ל. באופן זה, ידידנו היה מסוגל לקבל יותר רובלים עבור דולרים, יותר משיעור ההחלפה הרשמי; מסתמא כפול או פי–שלש רובלים עבור כל דולר. אין מן הנמנע שבשלב הנוכחי הוא מקבל שיעור החלפה טוב יותר, שהרי ישנם עדיין אנשים שיש להם כמויות ניכרות של כסף רוסי, והם להוטים להיפטר ממנו.

עסקות אלה הן טובות מאוד. הסיכויים שהוא או אחרים יסתבכו עם זה ברוסיה הם קטנים למדי, אבל זה בהחלט אפשרות. מנקודת המבט שלנו, אם חלק מהרבנים ייעצרו או יועמדו לדין על ידי הממשלה באשמת הוראת דת, אנו בעמדה להתערב באופן לא–רשמי ולהיות להם לעזר. אבל אם אחד מהם נכנס לצרות בגלל החלפת כסף בלתי–חוקית, זה יהיה בלתי אפשרי לחלוטין לעשות שום דבר עבורם, וזה ייתן לממשלה סיבה להעמיד אותם לדין באופן חמור.

העובדה היא, שמי שנתפס ברוסיה על ביצוע עסקות לא חוקיות עלול להישלח לגלות לסיביר או לחלקים מרוחקים אחרים לתקופה של שלוש עד חמש שנים, או לעונש מאסר ועבודת פרך באותה תקופה.

אמנם אין זה נוח עבור משרד אגרו–ג’וינט להמשיך בקשרים עם ועדת הרבנים ולספק להם כספים מפעם לפעם, אנחנו עדיין יכולים לעשות את זה. אכן זה לא נוח לנו, אבל זה מאוד נוח עבור ועדת הרבנים, כי אם אי–פעם יהי’ בכך צורך, הם יכולים לומר שהם קיבלו את הכספים מאגרו–ג’וינט. היינו רוצים להפסיק את זה, אבל יחד עם זה, אנחנו לא יכולים להתכחש שאם ממשיכים שם בעבודה זו, יותר נוח לרבנים לקבל את הכספים באמצעות אגרו–ג’וינט מאשר מכל מקור אחר.

זהו בניגוד לחוק להכניס כסף לרוסיה מחו”ל שלא דרך הבנק. אם יגלו שהם קיבלו כסף מאגרו–ג’וינט, לא יהיה בזה שום עבירה על החוק. מצד השני, אם יגלו אי–פעם שהם קיבלו כסף ממקורות חיצונים, חוץ מארגון אגרו–ג’וינט או בנק הממשלה, לא רק הם, אלא גם האנשים שעבורם הם קיבלו את הכסף - יהיו בצרות.

אנו נוכל להמשיך בעבודה זו רק בתנאי שלא יהי’ שום פרסום מזה ולא רעש ולא “תזמורת כלי נשיפה”… הרי אין ספק שדבר זה ידוע לרשויות, אלא שהם מתעלמים מכך בגלל שיקולים אחרים.

אנחנו עשינו סידורים להשתמש בחלק מהרווחים שלנו עבור העבודה הדתית זה וזה מסתכם ליותר מהשיעור הרשמי של ההחלפה.