שנת ‘הקהל’ בפתח וזו שנת ‘הקהל’ העשירית מאז התחלת נשיאותו של הרבי מלך המשיח * בשי

שנת ‘הקהל’ בפתח וזו שנת ‘הקהל’ העשירית מאז התחלת נשיאותו של הרבי מלך המשיח * בשיחה מרתקת עם הרה”ח הרבשמעון ויצהנדלר, עורך “קהל גדול”, הספר המקבץ את כל שיחותיו של הרבי על עניני ‘הקהל’, ביקשנו לרדת לשורש היחס המיוחד שהעניק הרבי דווקא למצווה זו, מדוע הרבי הפך מצווה הנמשכת שעה או שעתיים לאירוע הנמשך על פני שנה שלמה, ‘שנת הקהל’? דנו האם מי שרוצה להתקהל אצל המלך, צריך להגיע רק בחג הסוכות או שכל השנה מוכשרת לכך? וגם: האם אפשר להקהיל קהילות באמצעות קבוצות וואטסאפ למשל? * שיחה מרתקת על מצווה נסתרת שהרבי האיר אותה באור יקרות

“התוועדות י”ג תשרי הרעישה את הלבבות, והכל היו עדיין מרוגשים מן ה״מבצע” החדש — אשר לא כרגיל נחת בבת אחת על כל פרטיו ופרטי פרטיו. לעסקנים והפעילים עדיין לא היה ברור מספיק כיצד ואיך לבצע את הדברים, אך כבר באותו לילה התכנס באחד מחדרי המשרדים ב–770 צוות עסקנים מצומצם שישב ללמוד את הנושא היטב, ודן בדרכי הבאתו אל הפועל. הצוות הכין כבר באותו לילה את נוסח הכרטיס שיופץ, לו צורפו דברי הסבר קצרים על משמעות מצות ״הקהל” בזמן הזה. אלו הוכנסו לרבי שהגיהם ותיקנם.

“ענין ‘הקהל’ עומד ממש במרכז דברי אדמו״ר שליט׳׳א בכל השיחות וההתוועדויות דימים אלו, ובכל פעם חוזר ומדגיש שהשנה כולה היא שנת ‘הקהל’, ומבאר ההוראות מזה בעבודה של כל אחד ואחת גם עתה, בזמן הגלות ובחוץ לארץ. ובוודאי תראה ברשימות השיחות כל פרטי העניינים הנפלאים שהוסברו בזה. ובכל אופן רואים במוחש איך שכללות הענין איננו *משהו שהיה לפני אלפי שנים בבית המקדש, פעם בשבע שנים, אלא בכל מה שנוגע לרוחניות הענינים, זהו דבר חי וקיים. וכל מאזין, אפילו מעט, לשיחות הקודש, יכול לראות איך שאדמו״ר שליט״א לעבט מיט דעם [חי את זה] ממש!

(יומן א׳ התמימים מחודש תשרי תשמ״ח)

 

 

השורות המעטות הללו המופיעות ביומנו של אחד התמימים, משקפות, ולו במעט, את החיות הגדולה שהשקיע הרבי במבצע הקהל שהתקיים באותה שנה, בהוראתו ובניצוחו, באופן שלא היה כמותו מאז ומעולם.

אלו הזוכרים את הגישה של הרבי מה”מ (כולל כותב שורות אלו שזכה להיות נוכח בהתוועדויות של תשרי תשמ”ח בהן דיבר הרבי רבות על ‘מבצע הקהל’ והדברים חקוקים בנפש עד עצם היום הזה) יודעים כי זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי עורר על עניין ‘הקהל’ ומבצע אותו בקנה מידה כה נרחב, בעוד הרבי עצמו מתווה את אופני המבצע ויורד עד לפרטי פרטים בכל הקשור לארגונו ולביצועו, עד לרמה של השטח ממש.

‘הקהל’ תשמ”ח היה ה’הקהל’ האחרון שראינו ושמענו את הרבי לעת עתה. אין ספק שיש בכך משום ‘משנה אחרונה’ — כלומר, הוראה וצו–דרך למשך שנות ‘הקהל’ הבאות בהן לא נראה את הרבי ולא נשמע באוזני בשר את הדרכותיו. דבריו של הרבי משמעותיים ואקטואליים אפוא גם עכשיו, רגע לפני כניסתנו לשנת ‘הקהל’ תשע”ו.

כשמתבוננים על כך, אם נהיה כנים לרגע, כל הנושא של ‘הקהל’ מעורר לא מעט תמיהות בסיסיות. יש לא מעט מצוות שהיו במקדש והן אינן קיימות היום, מדוע עורר הרבי דווקא על ‘הקהל’? ממתי מצווה שקיומה הוא בחול המועד סוכות, הופכת פתאום לעניין שנמשך על פני שנה שלמה — ‘שנת הקהל’?

עם שאלות אלו ונוספות, טרחתי ועליתי בצהרי יום שישי האחרון לביתו של הרה”ח הרב שמעון ויצהנדלר, ראש ישיבת ‘תומכי תמימים’ בראשון לציון. לא בכובעו זה ביקשתי לשוחח עמו, אלא במסגרת תפקידו כעורך ראשי של הוצאת הספרים “ממש” וכמי שערך את הספר “קהל גדול” המלקט ומסדר את משנתו של הרבי על נושא ‘הקהל’. נדמה כי האיש הזה, שעסק שעות רבות כל כך בנושא והעמיק בו, הוא המתאים ביותר כדי לשוחח עמו שיחה מעמיקה ומרתקת בנושא, ולשמוע מפיו אחת ולתמיד על מה ולמה ההתרגשות הגדולה כל–כך מהעניין של ‘הקהל’.

מצוות ‘הקהל’ אינה מצוות תפילין או מזוזה ש’נפגשים’ עמה בכל יום. נפתח ברשותך אפוא ברקע של המצווה.

מדובר באחת מתוך תרי”ג מצוות. שמצד התנאים לביצועה התקיימה בבית ראשון ובחלק משנות קיומו של בית המקדש השני. פעם בשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה, מצווה מלך ישראל להקהיל את עם ישראל אל בית המקדש, אנשים נשים וטף, ממש כולם, ולהשמיע להם את דברי התורה כדי לעורר ולהצית מחדש בלבם את ה’חוייה’ בקיום תורה ומצוות — לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם”, ובכך לחזק אותם בשמירת קיום המצוות, “וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”.

מאז סוף ימי בית שני, לא התקיימה מצווה זו בפועל, זה כמעט אלפיים שנה! [מעניין אגב, שמשה רבינו ציווה את בני ישראל במצווה זו ממש לפני כניסתם לארץ ישראל, אך בפועל, לא קיימו מצווה זו במשך שנים ארוכות]. בניגוד לקרבנות (שהומרו לתפילה) או לקרבן פסח (שהומר ל’שני תבשילין’), ברכת כהנים ואפילו שמחת בית השואבה שיש להם ‘זכר’ — הרי שלמצווה זו לא נעשה כל ‘זכר’, למרות שמצווה זו מתקיימת “מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה” והשמיטה קיימת גם עתה.

אמנם, במאה השנים האחרונות נעשה ניסיון מסוים לעלות לדיון תורני את עשיית ה’זכר להקהל’, אך זה נשאר כרעיון בלבד.

מה שאני מבין ממך, שהעיסוק של הרבי בנושא של ‘הקהל’, הוא בעצם חידוש של ממש?

זה בהחלט חידוש של הרבי מלך המשיח שליט”א. מתחילת הנשיאות (ובמידה מסוימת עוד קודם לכן) התחיל הרבי ‘לטפל’ במצווה זו בצורה יסודית, בהעירו שגם רבותינו נשיאנו מעולם לא עסקו בה (למרות שבאחת משיחותיו הוא אומר שאם מעיינים בדבריהם, ניתן למצוא גם שם עניני ‘הקהל’, אלא שצריך להתייגע למצוא זאת. בפועל, באופן גלוי, ענין ‘הקהל’ לא מופיע כלל בתורתם של כל רבותינו נשיאנו!) עובדה זו מחדדת את החידוש של הרבי בהתעסקותו בעניין זה.

אני חושב שעצם ההתעסקות של הרבי במצווה זו — עוד לפני שאנו בכלל מבינים מה הרבי אומר — אמורה להדליק אצלנו כמה ‘נורות אדומות חסידיות’. הרבי פשוט “לא זז מחבבה” עד שהגדיר שכל השנה שבה מקיימים את המצווה, נחשבת ל’שנת הקהל”, למרות, כמו שציינת קודם, שהמצווה עצמה נעשית רק ביום אחד בשנה. [מה שאין כן למשל בשנת השמיטה, שכל השנה היא שמיטה, ולכן נקראת ‘שנת השמיטה’].

אין ספק שמי שנחשף לנושא זה, ולו במעט, יכול להרגיש כי לרבי יש עניין מיוחד במצווה הזאת, והוא ‘חי’ אותה באופן לא רגיל.

אני חייב לומר לך שזה נשמע מפליא מאד, וזאת בלשון המעטה. מאז אמצע ימי בית שני לא עסקו כלל בנושא של ‘הקהל’, ואז פתאום בשנת תשי”ג, ה’הקהל’ הראשון בנשיאות הרבי, פתאום מתחיל לעורר על המצווה הזאת. מה לדעתך המשמעות של זה?

הדברים הם אכן כפי שהצגת אותם. הרבי מקבל את הנשיאות, ובשנת תשי”ג, ה’הקהל’ הראשון לנשיאות, הרבי מתחיל להזכיר את העניין הזה. זה התחיל אמנם בצורה עדינה ושקטה, אך מאז הרבי פותח וחושף את הנושא הזה ומתייחס אליו יותר ויותר בהרחבה בשנות ה’הקהל’ הבאות: תש”כ, וביתר שאת בתשכ”ז, תשל”ד, תשמ”א ועד לשיא בשנת תשמ”ח.

אני רוצה לציין עובדה מעניינת נוספת: ההתייחסות הראשונה של הרבי לנושא זה, אנחנו מוצאים כבר בשנת תרצ”ב, שהיתה ‘שנת הקהל’, כאשר הרבי ואביו רבי לוי יצחק התכתבו ארוכות ביניהם בנושא מצווה זו (באגרת מיום ט”ו בכסלו תרצ”ב) שאינה נמצאת ב’לוח הלימודים’ גם לא של הלמדנים הגדולים ביותר. אין לי כמובן ידיעה מדוע ולמה הם בחרו להקדיש כמה וכמה מכתבים לנושא ה’לא–פופולארי’ הזה, אבל מתוך ‘הרגש’ חסידי בלבד, אני יכול להעלות השערה ב’דעת תחתון’.

והיא?

אותה שנה היה ה’הקהל’ הראשון של הרבי לאחר שהפך לחתנא דבי נשיאה, ובנישואים הללו בעצם נפתחה ה’התחלה’ להיותו נשיא, מלך ישראל בעתיד!

ולכן?

כיוון שכך, הרבי בעצם מתעסק עם העניין שלו, מצוות המלך, להקהיל את עם ישראל.

מה פירוש “מצוות המלך”, למה כוונתך?

המצווה הזאת, לדברי מרבית הפרשנים היא לא מצווה המוטלת על עם ישראל להיקהל ואז המלך מתבקש להקריא בפניהם דברי תורה; מצווה זאת היא בקטגוריית “מצוות המלך”, הוא מצווה להקהיל את עם ישראל כולו. מכיוון שזהו עניינו של המלך, הרי המלך של דורנו עוסק בה ב’קאך’ ובחיות רבה, בדיוק כמו שהוא עסק בענייני הגאולה כבר מאז היותו בבחינת ‘טף’, שכן זה העניין שלו.

‘הקהל’ — ‘פיזיותרפיה’ רוחנית לכוחות הפנימיים

מה בעצם מעניק לנו הרבי במסגרת העיסוק שלו בנושא זה?

בראש ובראשונה הרבי כ”הוגה בתורה”, מגלה לנו את כל הרבדים התורניים של הנושא מכל היבט וכיוון. בשיחותיו מגלה הרבי פנים רבות וחדשות בנושא זה; הוא חוקר לעומק כמו גם מקיף את כל פרטי המצווה ומגלה בה דקויות למדניות מדהימות. כל זה מהצד העיוני של המצווה.

כאמא המגישה לילדיה מנה ראשונה ומנה שניה, מרק וגם ‘קינוח’, הרבי מגיש לנו את כל “הסעודה” הקשורה עם הנושא. מלבד ה”מנה הראשונה” — הצד העיוני, הרבי גם מנגיש לנו את העניין גם מזווית ה’דרוש’. הרבי דורש בענייני מצוות ‘הקהל’ ופרטיה ומקשר זאת לעבודת האדם. הוא מראה כיצד היא באה לעשות ‘פיזיותרפיה’ רוחנית לכוחות הפנימיים של האדם. הרבי מלמד פרטים מביצוע המצווה כיצד הם משתקפים בעבודת האדם (דוגמאות: מה מסמלת ‘בימה של עץ’ בעבודת האדם? מה זה ‘אנשים נשים וטף’, או ‘גרך אשר בשעריך’ בעבודת האדם? מה מבטאים החצוצרות של הכהן ומה כל אחת מהפרשיות שהמלך קורא? וכו’).

כרגיל, הרבי לא משאיר שום דבר ‘פתוח’, ולאחר הצד העיוני והדרוש, הרבי מביא גם את ה’קינוח’ — הוא ממשיך ונוגע גם בצד המעשי–פרקטי והיישומי, כפי שהתבטא במיוחד במבצע ‘הקהל’ תשמ”ח. כל מי שהשתתף בהתוועדות י”ג תשרי תשמ”ח, במהלכה יצא ב’מבצע הקהל’, מספר על תדהמה שאחזה בנוכחים נוכח ירידת הרבי עד לפרטי–פרטים הפרקטיים של המבצע בבחינת “אנא נפשי יהבית”. הרבי ממש הכניס את עצמו לאופן ניהול המטה של ‘מבצע הקהל’, אלו כרטיסים להכין, מה הגודל שלהם, מה יהיה כתוב בהם ומה לא. הנה דוגמה: הרבי ביקש שכל מי שמשתתף במבצע, יירשם שמו בכרטסת אך לא בפנקס, שכן כרטיסים יותר זמינים לעלעול ולמציאה מאשר לחפש שם בתוך פנקס…

תוכל להצביע על חידוש שהרבי חידש בעניין ‘הקהל’?

אנחנו משוחחים בראיון המתפרסם על גבי דפי עיתון, ולכן אי אפשר להאריך בנושאים היאים להישמע בבית המדרש. אבל בכל זאת, פטור בלא כלום — אי אפשר. אשתדל לתת “טעימה” קטנה.

תרי”ג המצוות מחולקים לשלושה סוגי מצוות: מצוות מעשיות — כציצית, מזוזה או תפילין ולמעשה רוב המצוות הן מהסוג הזה. סוג נוסף הוא מצוות של “חובות הלבבות” — אלו מצוות שאין בהן צד מעשי–ממשי, אלא רגש או שכל בלבד כמו אמונה, יראת ה’, אהבת ה’, זיכרון יציאת מצרים וכדומה. הסוג השלישי של המצוות, הוא סוג ‘ביניים’: יש בהן צד פרקטי, אבל העיקר הוא הצד הנשמתי שבהן, לדוגמה: תפילה (צריך להתפלל בהגיית שפתיים, שזה הפן המעשי, אבל עיקר המצווה הוא רגשי, עבודת הלב “לעבדו בכל לבבכם”). כך גם מצוות תשובה הדורשת חרטה שבלב, אבל חייבים גם להתוודות בפה.

הרבי ‘קיטלג’ את מצוות ‘הקהל’ בצורה חד משמעית למצווה מהסוג השלישי. יש במצווה זו צד יישומי: עליה לרגל, קיומה בעזרה בלבד, המלך, יש לה זמן מוגבל וכו’, אבל כל אלה אינם אלא אמצעי ותנאי ל’נשמת המצווה’ — “למען ישמעו ולמען ילמדו”. הקביעה של התורה “למען” היא הסיבה המרכזית שלמענה נעשה כל המעמד הזה.

מכך מסיק הרבי, כי גם היום, כשאין את כל התנאים הסביבתיים כמו בית מקדש, עזרה וכו’, מכל מקום נשמת המצווה עומדת וקיימת וכמו היא מבקשת ‘קיימוני’.

יותר מכך: באחת משיחותיו מוסיף הרבי כי בימינו, ימי הגלות, אפשר לקיים את מצוות ‘הקהל’ יותר טוב מאשר בזמן המקדש! מדוע? כי אז היו תנאים צדדיים (כפי שצוינו לעיל) שהאפילו על התוכן, אבל בימינו יש אך ורק את התוכן, את המהות ואת הנשמה של המצווה. וכך אומר הרבי: “בזמן שבית המקדש היה קיים, כשהיו מקיימים מצוות ‘הקהל’ כפשוטו, היו יכולים להסתפק בבפועל ממש ד’הקהל’, ולא לשים לב כל כך לתוכן הרוחני בעבודה בנפש האדם — עניין הביטול דליראה את ה’. מה שאין כן בזמן הגלות, כשבית המקדש אינו קיים, לא שייך לקיים מצווה ‘הקהל’ כפשוטו, מודגש ביותר ההכרח והתוכן הפנימי והרוחני ד’הקהל’, עניין הביטול דליראה את ה’ וכו’”. (“קהל גדול”, סימן כ”ט).

 

הרבי דיבר על עצמו כמלך הקורא בתורה לעם ישראל

ציינת קודם שבמשך שנות ה’הקהל’ בנשיאות של הרבי, הוא פיתח והרחיב את הנושא עוד ועוד. תוכל לשרטט לנו ‘מפת מיתאר’ של התפתחות הנושא במשך שנות הנשיאות?

כפי שאמרתי, הרבי מלך המשיח הוליך אותנו לאורך השנים בשלבים, כמו ‘מלמד’ שמחנך ילד קטן, לאט לאט לפי שכלו והתפתחותו, כך מגלה הרבי ומפתח את הנקודה הזאת לפי כלי הדור, ועם הזמן היא מתרחבת ומתעמקת בכל הרבדים: העיוני, הדרושי והפרקטי.

בשנת תשי”ג הרבי כותב מכתב ביום א’ של חול המועד סוכות: “ברכה ושלום: בכינוסן בימי מועד והקהל ליראה את השם, בטח תעוררנה לפעולות ממשיות…”. זהו. בזה זה כמעט מסתכם (נקודה מופלאה הייתה בהתוועדות שמחת בית השואבה של אותה שנה, הרבי הזכיר כבדרך אגב את העובדה שבמצוות ‘הקהל’ המלך הוא הקורא, ואז התחיל לבאר את הצורך במלך בשר ודם].

בשנת תש”כ הרבי כמעט לא עסק בגלוי בנושא של ‘הקהל’, אך בשנת תשכ”ז התחיל העיסוק העיוני כאשר הרבי מעלה את השאלה מדוע לא מצינו שעושים ‘זכר’ למצוות הקהל. מאז החל קורא בעקביות, הן בשיחות והן ב’מכתב כללי’, לעסוק ב’הקהל’ בעבודת האדם. כמה אפיזודות מעניינות מאותה שנה: הרבי קורא ‘להתקהל’ עם יהודי רוסיה במחשבה… באותה שנה הגיעו לרבי כתבי יד של רבותינו נשיאנו, והרבי משייך זאת ל’הקהל’ — התקהלות של כתבי יד רבותינו. ב’מכתב כללי’ שנכתב בסיומה של אותה שנה, קרא הרבי לערוך חשבון נפש כמה פעלו ב’הקהל’.

ביטוי מיוחד היה באותה שנה בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים. הרבי קישר את המלחמה לעניין של ‘הקהל’, כשהוא מדבר על כך שהמלחמה יצרה אחדות גדולה בעם, שזה בעצם עניינו של ‘הקהל’.

מפליא להיווכח כי גם המלחמה הבאה שפרצה, מלחמת יום הכיפורים, הייתה בשנת תשל”ד, אף היא שנת ‘הקהל’, והרבי קישר זאת לכך שבמוצאי שביעית יהיו מלחמות ואז בן דוד בא. בתחילת חודש מר–חשוון תשל”ד, יצא הרבי במכתב כללי “אל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום”, שם הוא מזכיר כי “הנה בשנה זו ההוראה המיוחדת שלה היא בנקודה המיוחדת שלה לגבי ששת השנים שלפניה ושלאחריה, שהיא שנת הקהל: הקהל את העם האנשים והנשים והטף”. הרבי ממשיך ומתווה כי מצווה זו אמנם קוימה בזמן בית המקדש, אך היא פרקטית וקיימת גם היום ב”רוחניות הענינים ותוכנם”.

בשנת תשמ”א הרבי העלה את הנושא בכמה דרגות קדימה. אז לראשונה הנושא של ‘הקהל’ הפך להיות סביב מעגל השנה, המושג ‘שנת הקהל’ הפך כבר להיות ‘מטבע לשון’ בשיחות הקודש וכל אירוע או תאריך נקשר ל’הקהל’.

הנה דוגמה מעניינת ומיוחדת של הרבי לגבי הנושא של ‘שנת הקהל’ באותה שנה. בהתוועדות שהתקיימה ביום כ”ט באלול תשמ”א, היום האחרון של השנה, התאסף ובא קהל אורחים גדול שהגיע להיות עם הרבי בתשרי תשמ”ב (השנה שלאחר שנת ‘הקהל’). באותה התוועדות אומר הרבי כך: “שנה זו הייתה שנת ‘הקהל’ — עניינה שמתאספים אורחים מכל הארץ כולה, אנשים נשים וטף, וכולם נעשים למציאות אחת”.

שים לב! הרבי לא מתייחס לעובדה שהציבור הגיע לכבוד תשרי תשמ”ב וכי שנת תשמ”א נמצאת ‘מאחוריו’. הרבי כביכול “אוחז בבגדיהם” ומפציר בהם לטעום עוד ‘טעימת הקהל’ קטנה שאפשר לתפוס בשנה הסגולית הזאת, וקובע כי עצם שהעובדה שכעת, בהתוועדות, יושבים כולם בהתקהלות, הרי מכיוון שעדיין נמצאים בשנת ‘הקהל’, יש בכך עניין…

שני אירועים משמעותיים מאותה שנה שהרבי שליט”א קישר ל’הקהל’ היו התייסדות ארגון ‘צבאות השם’ וספרי התורה לילדי ישראל שעניינם הוא ‘להקהיל’ את כולם סביב התורה.  

הבה נתקדם שלב נוסף: שנת ‘הקהל’ תשמ”ח. באותה שנה, לא הייתה שיחה, מכתב או אירוע — במחציתה הראשונה של השנה — שהרבי לא קישר זאת לשנת ‘הקהל’. הרבי ממש פרץ את כל העלמות שכיסו על המצווה הזאת במשך השנים, והביא אותה לעם ישראל באופן הגלוי וה’מלכותי’ ביותר, אם אפשר לומר כך.

כל מי שנחשף להיקף השיחות של הרבי שנאמרו באותה שנה, מתפלא להיווכח שאין נקודה אחת בתחום ‘הקהל’ שהרבי לא נוגע בה: בצד העיוני — הרבי מחדש חידושים מופלאים שלא נאמרו עד עצם היום הזה במהותה הייחודי של המצווה והיותה נצחית כפשוטה ממש, דבר שכמעט והרבי לא מציין לו מקור קדום! הוי אומר, זה ‘רבי נטו’. בצד הדרושי — הרבי דורש עניינים נפלאים בכל פרט ופרט בעבודת היהודי במהלך השנה. וה’דובדבן שבקצפת’ זה הביצוע הפרקטי–מעשי בדמות ‘מבצע הקהל’ — המבצע שהרבי בעצמו ירד בו לכל הפרטים.

לא זו בלבד, אלא שהרבי ביקש שבימי חג הסוכות, כל מפגש של אנשים ייפתח בברכת הקהל עוד לפני שמאחלים אפילו “גוט יום טוב”… באותה שנה קישר הרבי כל ענין וענין אל הנושא של ‘הקהל’, והאיר זוויות לימודיות רבות כפי שהם מוארים על ידי ‘הקהל’.

בחול המועד סוכות תשמ”ח, הרבי אומר שצריך “לתקן איחול מיוחד ל’הקהל’. ועוד לפני שאומרים ‘גוט מועד’, צריך להעביר לו את הברכה של ‘הקהל’ (אולי זה הגלגול הראשון של פתיחת שיחות בהכרזה: ‘יחי המלך’…).

אחד השיאים שהרבי הגיע לדרישה שלו ‘לחיות’ את ‘הקהל’ היה כאשר הרבי אמר ש”יהודי צריך להיות יהודי של ‘הקהל’, עד שכל מי שרואה אותו רואה ‘הקהל מהלך’”… וכשהרבי אומר כך, אפשר לומר שהרבי עצמו היווה לכך דוגמה באותה שנה — כאשר הוא היה ‘יהודי של הקהל’ במלוא מובן המילה.

כל כותבי היומנים בשנה ההיא, ראו שהרבי הוא בבחינת ‘טפח מעל פני הקרקע’ יותר מהרגיל. “העכער און העכער און נאך העכער”!

 

לאור כל זאת, מתחדדת השאלה: מה באמת כל כך מיוחד במצווה זו שהרבי עורר עליה כל כך, ועשה ממנה כזה ‘שטורעם’?

ב’דעת תחתון’  וב’הרגש החסידי’ אני משייך זאת לעובדה שמצוות ‘הקהל’ היא המצווה שהמלך מצווה בה, היא תלויה במלך עצמו, מלך ישראל. ומכיוון שהרבי הוא מלך ישראל בדור האחרון של הגלות ובדור זה של הגאולה, הרי הוא מעורר את העם להתקהל כהכנה לקראת הגאולה שתתגלה בקרוב ממש. עם זה המלך ‘חי’, שכן זו מצווה ‘שלו’.

ועל ‘הרגש’ חסידי, טוב ככל שיהיה, אתה ‘בונה’?

קודם כל רק “עיוור צבעים” רגשי–חסידי לא רואה זאת במוחש… (מעניין כי ביומן שכתב הרה”ח ר’ שמואל אלעזר היילפרין ע”ה מביקורו ב’הקהל’ תשל”ד - המובא בהרחבה בהמשך הגיליון - הוא כותב בין הדברים: “‘הקהל’ היא מצווה הקשורה למלך. השנה נעשתה בימת עץ מיוחדת עבור כ”ק אדמו”ר שליט”א”…).

אך הרבי עצמו התבטא כמה פעמים ביטויים די–מפורשים, כי המלך שתפקידו לקרוא באוזני העם את דברי התורה, זה הוא–הוא עצמו, ולא אחר… רוצה דוגמאות? בבקשה.

ציינתי קודם את ההתוועדות שהתקיימה ביום האחרון של שנת ‘הקהל’ תשמ”א, כאשר הרבי קיבל את פני האורחים. בין השאר אמר להם הרבי כי נהוג לכבד את האורחים ב”כיבוד” ולכן הוא יאמר בפניהם מאמר חסידות. שים לב לביטוי של הרבי: “והכיבוד שהיו מגישים בפני ריבוי האורחים הוא — שמיעת קריאת התורה מפי המלך”. כלומר, הרבי מקשר את ה”כיבוד” למצוות ‘הקהל’, כאשר הרבי משתמש בביטוי של המצווה “שמיעת קריאת התורה [ולא משתמש בביטוי השגור ‘דברי תורה’] מפי המלך!

ביטוי ‘חזק’ נוסף היה בשבת פרשת ראה תש”נ (מופיע ביומן “פאקס א שיחה” ובעיבוד מרוכך ב’הנחה’): “מלך ישראל, נשיא דורנו, עומד על גבי בימה של עץ ומלמד תורה לכל ישראל!”.

מה לך יותר מכך?!…

לשמוע את המלך גם כשלא שומעים…

אשאל אותך שאלה המתבקשת ועולה מאליה: כפי שהיטבת לתאר ולפרט, במשך השנים הרחיב הרבי את העניין של ‘הקהל’ באוזני החסידים ובאוזני העם, ויש עניין לשמוע את המלך מחזק את לב העם ליראת השם, ולהיקהל אצלו. מה לגבי תקופתנו, כאשר מי שמגיע לחצרות קדשנו, לא רואה ולא שומע בעיני בשר את המלך?

קודם כל, ברגע זה ממש הרבי מלך המשיח שליט”א מתגלה! אז השאלה היא נוסטלגית על ‘הקהל’ תשנ”ה ותשס”ט…

הרמב”ם העוסק בהלכותיו בדרך שבה יש להקשיב לשמיעת הפרשיות (הלכות  חגיגה פרק ג’ הלכה ו’) משרטט שלש רמות של שומעים, שזה בעצם שלושה טיפוסי חסידים: יש מי ששומע אכן את קולו של המלך (הוא נדחף בשורות הראשונות), אך לא מבין את תוכן הדברים (הוא לא מבין אידיש, מה לעשות…) אליו אומרת ההלכה כי למרות שאינו מבין, עליו להכין לבו ולהקשיב באימה ויראה כעומד בסיני (נשמתו פורחת מהתלהבות, אך ללא הרבה הבנה). הרמה השניה — אלו האנשים החכמים (ה’משכילים’ ה’חוזרים’ וה’מניחים’) שעסוקים בעיקר ב’תוכן’ של הדברים, אליהם אומרת ההלכה כי אסור להם לשכוח כי יש לעמוד כאן “בכוונה גדולה יתירה”. הרמב”ם משרטט גם את הסוג שלישי הקשור לשאלתך: יש מי שנמצא בבית המקדש אך לא מצליח לשמוע כלום! (הוא עומד מתחת לפירמידה המזרחית…). כאן לפתע הרמב”ם ‘משתפך’ וחושף את הסוד של ‘הקהל’. אדם כזה “מכוון לבו לקריאה . . ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע את דברי הא–ל”. סוף ציטוט. דווקא לסוג הזה של השומעים, הרמב”ם מגלה את ה’עצם’ של הקהל! ואומר: עצם הנוכחות שלך כאן מצידך, נותנת בך את הכוחות הכי נפלאים של ‘הקהל’.

בימינו אחרי ג’ תמוז, כשאנחנו יודעים בוודאות גמורה שהמלך נמצא אך לא שומעים בפועל את קולו קורא בתורה, פוסק הרמב”ם שה’הקהל’ שלנו מתבצע בעצם הנוכחות שלנו במקום בכך שנכוון לבנו לעצם העניין. ההסבר לכך הוא, בדרך אפשר, שהמטרה של מצוות ‘הקהל’ היא כדי לחדד את הרגש אל הקב”ה, ושהדברים של המלך יחדרו ויקלטו בנפשך. אז גם אם אתה מגיע ל–770 ואינך שומע, הרי אם אתה מכוון לבך, אתה מקיים את מצוות ‘הקהל’ בהידור!

 

האם אפשר להקהיל בקבוצת וואטסאפ?

אחד העובדות המופלאות בנושא זה, שהרבי לא רק הגה את ‘מבצע הקהל’, אלא גם ירד לפרטי פרטים ביישומו בשטח.

הזכרנו בתחילת הדברים את התוועדות י”ג תשרי תשמ”ח המופלאה בה הרבי ירד לפרטי–פרטים בצורת ה’הקהלה’. שמעתי מהרב ישראל הלפרין, רב קהילת חב”ד בהרצליה, שהיה זה באופן מפליא במיוחד. הסיבה לכך פשוטה בתכלית: דורנו זכה שהרבי מלך המשיח יפעל דרכו את המטלות האישיות שלו! בדיוק כמו שאת ה’יכוף כל ישראל’ הרבי פועל דרכנו כשלוחו של אדם כמותו, כך ממש את מצוות ‘הקהל’ שלו עצמו, הרבי פועל דרכנו. זה בדיוק ‘מבצע הקהל’. לב מי לא יתפעל להבין כי כאשר הוא עומד ברחוב ומחתים יהודים על ‘כרטיס הקהל’ ומקהילם, הרי ברגעים אלו ממש הרבי מלך המשיח שליט”א פועל מתוך גרונו ממש!

כיוון שאתה מדבר על פרקטיקה, אז אשאל אותך, ברשותך, שאלה פרקטית לימינו: אנחנו עומדים כעת בפתיחה של שנת ‘הקהל’. העולם המודרני התקדם מאז תשמ”ח בצעדי ענק. מי מדבר היום על כרטיסים? האם היום אפשר לעשות ‘הקהל’ דרך קבוצות וואטסאפ למשל? האם זה נחשב כמו הכרטיסים של הקהל? יותר מכך: אם אני מעביר מסר יהודי–חסידי בקבוצת וואטסאפ, האם קיימתי בכך ‘כינוס הקהל’?

שאלה טובה, ויש לי הפתעה בעבורך: הרבי התייחס גם לשאלה זו.

היכן?

כמו שאמרתי, הרבי לא משאיר ‘פינה’ שאינה בהירה בקשר למצוות הקהל. וכך אמר הרבי בשיחת ליל ד’ דחג הסוכות תשמ”ח: “במקומות רחוקים בגשמיות (ועד לחוצה שאין מחוץ הימנו בכל העולם כולו) יכולים לפעול “הקהל” גם בטלפון ורדיו ובכך להגיע גם ליהודי שנמצא בקצוי תבל, “חוצה”, בגשמיות, ועל אחת כמה וכמה ברוחניות”.

באותה שנה, הטלפון והרדיו היו כלי ההפצה העדכניים ביותר, והרבי אישר לעשות כינוסי ‘הקהל’ דרכם. אולם זה בתנאי שאי אפשר להקהיל באופן הרגיל יהודים “במקומות רחוקים בגשמיות”. אולם כאשר יש אפשרות להקהיל בעיר או במדינה יהודים, ברור שזה עדיף.

אני רוצה לומר לך, שב’כרטיס הקהל’ שהגה הרבי, יש בו עומק שרק מי שמבין כל כך טוב את נפש האדם כמו הנשמה הכללית של הדור, לב העם ומלך ישראל, הוא ורק הוא יכול להגות זאת. כי בסופו של יום, אין תחליף למפגש האישי. עם כל המודרניזציה, אין תחליף למפגש פנים אל פנים.

זכורני שבאחד מכינוסי הפעילים שהתקיימו בעבר, אמר איש שיווק מקצועי, כי החברות הגדולות לא מסתפקות בשלטי חוצות כדי לפרסם את המוצר שלהן, אלא משתדלות להציב מדי פעם אנשי שיווק, “דיילים”, בחנויות ובמרכזי הקניות כדי שיציגו באופן בלתי אמצעי את המוצר החדש שלהם. כיוון שהתקציב שלהם מוגבל, הם מבצעים פרויקטים כאלו לזמן מוגבל ולמקומות מאד ממוקדים. בכך אותו איש מקצוע ביקש לשבח את חסידי חב”ד שעומדים בכל יום שישי, כל השנה, בכל פינה ברחבי הארץ ומציגים את “הסחורה” שלהם בדמות התפילין, ומשדלים אנשים להשתמש במוצר הזה. רואים אפוא שאין תחליף למפגש האישי. זה מבצע שהרבי רוצה בו, “ואתם תלוקטו”.

הרבי מבקש שניצור פה סוג של ‘תגובת שרשרת’ אנושית שתקיף את כל עם ישראל כפשוטו. האחד ידבר עם רעהו שהוא יקהיל קהילות, ובהקהלת קהילות לדבר שכל אחד מהם בעצמו יקהיל קהילות נוספות עד בלי די. כך כל עם ישראל יתקהל סביב עניני יראת השם, תורה, תפילה וצדקה והמלך בראש. 

•

לאור הדברים האמורים, עולה כי ענין ההתקהלות וההגעה לרבי בזמן זה היא חלק מהעניין של להגיע אל המלך למעמד הקהל, כפי המתבקש בשנה זו. פעמים מספר הרבי עודד אנשים להגיע אליו בשנת הקהל עם בני משפחתם, והיו פעמים שהרבי אף שילם את כרטיסי הטיסה כדי להגיע אליו בשנה זו.

אמנם, לא פשוט להגיע לרבי עם כל המשפחה בחודש תשרי, מה שדורש הכנה משמעותי, לוגיסטיקה והתאקלמות בתקופה שבה גם המארחים הפוטנציאלים טרודים בחגים ובהכנות לקראתם. יש גם החוששים שהילדים ‘לא ימצאו את עצמם’ בין האלפים, ועדיף להגיע לחצרות קדשנו ב’תקופה שקטה’ יותר. ניצלנו אפוא את ההזדמנות להפנות את השאלה לרב ויצהנדלר:

רבים שואלים, על פי משנתו של הרבי, האם מעלת הנסיעה לרבי בשנת ‘הקהל’ היא דווקא בחג הסוכות, או מתאימה גם בכל השנה?

צריכים לבוא לרבי לתשרי כפשוטו, שכן אז מקיימים את קיום מצוות ‘הקהל’ ממש. ולכך הרבי מתייחס בחודש תשרי תשמ”ח, בציינו את המעלה למי שבא לתשרי של שנת ‘הקהל’. אלא שאחרי חודש תשרי, אם יבוא מישהו למשפיע וישאל ‘לא זכיתי להיות בתשרי, מצד תנאים שהרבי בעצמו הציב וכדומה, האם עלי לנסוע עכשיו’, יענה לו המשפיע לאחר מעשה — ברור! הרי הרבי מלך המשיח הוא זה שגילה את המושג “שנת הקהל”, שכל השנה מושפעת ממצווה זו, וממילא יש מעלה גדולה גם למי שיגיע בכל השנה, שכן הוא בא בשנת ‘הקהל’.

הרבי הרי רוצה שנעביר את הנושא של ‘הקהל’ גם לקהלים נוספים ולא להשאיר את המבצע הזה בקרב חסידי חב”ד. אם אני פוגש כעת יהודי שומר מצוות, מקפיד על קלה כבחמורה, ומנסה לשכנעו בעניין ‘הקהל’ — מה בדיוק אני מבקש ממנו? שיקבל עוד חומרה בתורה ומצוות? שייסע לרבי?

ראשית, יש לדבר עם הזולת על ‘ליראה את ה”, שזה תורף המצווה. שנית — לספר על עצם מצוות ‘הקהל’ (בהעדפה דרך משנתו המיוחדת של הרבי); שלישית — להציע לו שגם הוא יקהיל קהילות נוספות בהן ידבר עם המשתתפים על ליראה את ה’ ובכך להצטרף לשרשרת המתקהלים העולמית המתועדת ב’כרטיסי הקהל’, שבראשה ניצב המלך.

(בשעתו סיפר לי הרב אהרן שפירא, רב בשכונת פרדס כץ, כי בשנת תשמ”ח עשה חגיגת ברית מילה לבנו שהיו מוזמנים אליה רבנים ואנשי מעלה מבני ברק והסביבה. כסנדק הזמין את המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפאס ע”ה. ר’ מענדל במקום לשבת ב’שולחן הכבוד’, הסתובב כל האירוע בין הרבנים, חלקם ‘ליטאים’ מובהקים, ושכנע אותם לחתום על ‘כרטיס הקהל’. השיחות שהתפתחו על הרבי וחב”ד היו מרתקות!).

חלק מהמצווה היא להביא גם את הילדים למעמד נשגב זה. מסתבר שבמצווה זו יש גם מימד חינוכי. כיצד ההשפעה של ‘הקהל’ של הרבי בכוחה להשפיע על ילדינו?

במשנת ה’הקהל’ של הרבי, הילדים הם לא חלק מהמצווה, אלא עצם המצווה! שים לב: משה רבינו ערב כניסת עם ישראל לארץ ביומו האחרון, עמד במצב בו נמצאים רוב ההורים כיום… הוא רואה סביבו דור חדש אשר כבר לא חווה את החויות האלוקיות שהיו במתן תורה (“ובניהם אשר לא ידעו”) ועומד להיכנס לארץ חדשה. שם יהיו לו המון חוויות חושיות, אך לאו דווקא של ‘מתן תורה’, אלא של נהר הירדן… בשלב זה מגלה משה רבינו את מצוות ‘הקהל’ שבכוחה להחזיר מחדש לכל המשתתף בה את חוויית מתן תורה. משה רבינו מבקש שקיום המצוות יהיה לא רק בחלק המעשי של האישיות, אלא בחוויה חושית מושכת לא פחות מהחוויות שהעולם מסביב מציע.

היישום של הקהלת כינוסי ‘הקהל’, כפי הרעיון שהתווה הרבי, מהווה חוויה רוחנית אשר עצם ההתכנסות באה להעצים את החיבור שלנו ושל הילדים שלנו לנושא של “ליראה” ו”לאהבה”.

לא מעט הורים מרגישים שהילדים שלהם טובים ומצוינים, עושים כל מה שנדרש מהם, אבל לפעמים מרגישים שחסר להם קשר וחיבור רגשי לתורה ולמצוות. הם לא חווים את החוויה של קיום המצווה ואהבת את ה’ אלוקיך.

הרבי חידש “המצאה ישנה” של משה רבינו, שבישומה יש את הכוח לטפל בשורש הבעיה. להביא חוויה חושית אל הילדים מול כל החוויות החושיות הקורצות להם מסביב בחיי היום יום.

בשנה הקרובה, במסגרת כל הכינוסי ‘הקהל’ ההמוניים, אסור לרגע לשכוח את הזדמנות הפז לאסוף את כל המשפחה, לשעות של דיבור, שיחה וחיבור אל ה’ על ידי קיום מצוות “יראו את ה’ אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן”. התכנסות משפחתית מכוח ‘מבצע הקהל’, יש בה כדי להגביר את החוויה של הילדים אל הרעיון המרכזי של בית יהודי–חסידי: התחברות רגשית–לבבית עמוקה אל בורא העולם וכמובן אל המלך.

אם למישהו כואב כיום מצב ההתדרדרות של ילד בהנהגה יהודית–חסידית וכו’, זו החוויה המתקנת שמעניק לנו אבינו רוענו: כינוסי ‘הקהל’ משפחתיים.

כמובן, שבראש ובראשונה החוויה הגדולה היא הנסיעה ל’הקהל’ המרכזי אצל המלך בכבודו ובעצמו, לנסוע פיזית אל הרבי עם כל בני המשפחה; וכפי שאמרתי, גם אם מישהו לא שומע בפועל את קולו של המלך, הרי שהרמב”ם פוסק שמספיק שיעמוד שם “ויכוון לבו”, ובכך יקבל את העוצמה.

מה המסקנה העולה מכל השיחה שלנו?

משפט אחד: ‘הקהל’ זה מבצע של הרבי. זו מצווה אישית המוטלת על הרבי, מלך ישראל. אך הרבי בטובו הגדול מזכה ומשתף אותנו במצווה זו. כאשר אנו לומדים ‘הקהל’, חיים ‘הקהל’, פועלים ‘הקהל’ — יש בכך משום התעצמות העם עם המלך.

ה’הקהל’ הנוכחי, תשע”ו, הוא ה’הקהל’ העשירי בנשיאותו הנצחית של הרבי מלך המשיח שליט”א. זה מזכיר לנו את איחולו הנדיר של הרמב”ם בדבר הפרה העשירית שיעשה המלך המשיח — “מהרה יגלה אמן כן יהי רצון”.

ברור לגמרי כי ב’הקהל’ העשירי נזכה לשמוע את קולו הקדוש קורא בתורה ולראות אותו על בימת העץ של 770 שתעבור בוודאי עם ענני שמיא אל העזרה של בית המקדש. אפשר להעביר מכאן מסר ל’מכון המקדש’ שאין צורך שיכינו בימה של עץ, שכן בימת העץ של הרבי כבר עומדת בתפארתה בבית רבינו שבבבל…

קהל גדול — הספר

הראיון עם הרב ויצהנדלר נובע מתוך עריכתו את הספר “קהל גדול” המלקט את שיחות קדשו של הרבי על נושא ‘הקהל’, שיחות שהיו מפוזרות במקומות רבים. הספר יצא לאור על ידי הוצאת הספרים “ממש”, כחלק מהמגמה להוציא לאור “ספרים שמגלים את הרבי”, כהגדרתו של הרב ויצהנדלר.

“אפשר להוציא אינספור ספרים מתורתו של הרבי, על החגים, על התנהלות חיי היום–יום וכו’, אבל ‘ממש’ שמה לה למטרה להוציא לאור לכל לראש ספרים בנושאים שהרבי ‘מכניס’ את עצמו בהם, ואחד מהם זה ‘הקהל’. אנחנו רוצים להביא לקהל הלומדים את הרבי עצמו כפי שזה מתבטא בנושאים שהרבי רוצה להנחיל לנו. בדיוק כמו שבגאולה ומשיח הרבי מלך המשיח ‘עצמו’ נמצא בכל מהותו. כך גם ‘הקהל’.

“ספר על ‘הקהל’ זה לא ספר שמישהו מיוזמתו ייכנס לחנות ויבקש אותו. זה לא נושא שמצד עצמו מעניין את הציבור. ‘ספקי המידע’ מספקים ספרים על כל פרט אפשרי במצוות ומנהגים כמו ציצית, תפילין, שבת, כשרות, שילוח הקן ומצוות לקט שכחה ופיאה ואפילו ‘קיצור שלחן ערוך המפורש’… אולם לא על מצוות ‘הקהל’. ובכלל, כל השפע של הרבי בנושא זה, הוא באופן של ‘מלמעלה למטה’. זו הארה שנבעה ממילא מהמאור, בבחינת המלך משמיע לעם את ענין ‘הקהל’ ולא שהעם הגיע למלך וביקש לשמוע על ‘הקהל’”. 

“כשבאנו לעסוק בנושא הזה לפני שבע שנים, לקראת שנת הקהל תשס”ט, דובר על הוצאה לאור של חוברת ובה ליקוט של שיחותיו של הרבי על הנושא לצד הוראות שונות כדי שיידעו את המעשה אשר יעשון. לא ידענו ולא שיערנו עד כמה תורתו של הרבי בנושא מקיפה ורחבה.

“תוך כדי עבודה נוספו עוד ועוד שיחות קודש, ואתה רואה איך הרבי מחדיר את העניין של הקהל בכל הרבדים, ולא רק לקראת חג סוכות, מועד המצווה, אלא הרבי ‘מביא את המצווה’ לכל יום מימות השנה. מי שמעיין בספר מגלה שהרבי חיבר את ‘הקהל’ אפילו ליום תשעה באב… הרבי גם משייך את המצווה לאירועים שונים במשך השנה, כמו הכנסת ספר תורה, ברית מילה שמתקיימת ב’הקהל’, קייטנה לילדים, צניעות, ועוד”.

“זה מזכיר את הנושא של ‘יחידה’ שהיא מפעפעת וחודרת בכל הפרטים ופרטי הפרטים”, מסכם הרב ויצהנדלר.

הספר “קהל גדול” יצא לאור בפעם הראשונה לקראת חג הסוכות תשס”ט, והוא הגיע לציבור היישר מבית הדפוס. השנה הספר יצא לאור מבעוד מועד עם הוספות מגוונות ותיקונים רבים, והוא כבר נלמד בישיבות ובמקומות רבים הכינו תכנית לימודים מתוכו למשך כל ימות השנה.