לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

ב״ה, ראש חודש ניסן, חודש הגאולה,

יום ג׳ פ׳ ויקרא, יום שהוכפל בו כי טוב,

ה׳תש״מ. ברוקלין. נ. י.

 אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה׳ עליהם יחיו

 שלום וברכה!

 הנקודה המרכזית של גאולת מצרים —  ״בהוציאך את העם ממצרים״ — היא, הרי, כאמור בהמשך הכתוב: ״תעבדון את האלקים על ההר הזה״. כלומר — המטרה היא כדי לעבוד את ה’ באופן של חירות מלאה, על־ידי קבלת התורה מסיני, לימודה וקיום מצוותי׳ בפועל, שהרי ״המעשה הוא העיקר״. בד בבד משפיעה כל עשי׳ שעל פי התורה על מהלך נפשו של לומד התורה ומקיים המצוות, והיא מעדנת ומזככת אותו הן בשכלו והן במידותיו, כפי שהרמב״ם — מורה הנבוכים של דורו ושל כל הדורות הבאים — מדגיש במקומות רבים.

 מובן, שמאחר שכל מצוה וכל המצוות ניתנו מן הקב״ה, שהוא אין־סוף, הרי גם ההוראות וההשפעות של כל מצוה וכל ענין בתורה הן אין־סופיות. וככל שמצוה, מסויימת היא יותר כללית ובלתי מוגבלת — כך עמוקים יותר, רחבים יותר ומרובי־ גוונים יותר הם הענינים הקשורים במצוה, זו.

 להוראות הנלמדות מן המצוה עצמה מיתווספת גם ההוראה הנלמדת מן ה״קביעות״ השנתית שלה, כלומר. ממשמעותו של היום בשבוע שבו חל התאריך של קיום המצוה, דבר המשתנה, כמובן, משנה לשנה.

למרות שההוראה הכללית קיימת תמיד בכל תוקפה. באה ה״קביעות״ השונה והמיוחדת של המצוה ומדגישה ענינים מיוחדים במצוה זו במדה בולטת וחזקה יותר.

 אם הדברים אמורים ונוגעים לכל מצוה ולכל ענין בתורה — על אחת כמה וכמה שזה כך באשר לענין כללי כיציאת מצרים, שאותו אנו מזכירים פעמיים בכל יום בתפלה. ובימי חג הפסח — באופן בולט במיוחד ובמדה המחי׳ את כל ימי השגה.

•

השנה חל חג הפסח, ה״קביעות״ של היום הראשון של החג. וכן ראש־חודש, היום הראשון של החודש — שהוא חודש הגאולה — ביום השלישי שבשבוע. ״יום שהוכפל בו כי טוב״. היום שהקב״ה ציין אותו ב״טוב״ כפול: ״טוב לשמים וטוב לבריות״. אחת ההוראות הכלליות מעובדה זו, איפוא. היא — שהשנה צריך חודש זה. ובמיוחד חג הפסח. זמן חירותנו. להכניס חיוניות יתר ותוספת בשני הקווים של ״בין אדם למקום״ ושל ״בין אדם לחבירו״. בעבודה שבכל יום בשנה.

•

נקודה פנימית יותר בענין זה של ״טוב לשמים וטוב לבריות״ היא שעל־ידי כך נעשית התאחדות במדה החזקה ביותר בין שני דברים מנוגדים לכאורה: בין הבורא (״שמים״) לבין הנברא (״בריות״). כך גם בין הנבראים עצמם. שלכל אחד מהם רצון ואינטרסים משלו. כשעל־ידי ״טוב לבריות״ נעשה שלום ואחדות ביניהם, עד למשמעות המושלמת ביותר של ״שלום״. כשעל יד זה מיתווספת שלימות אצל כל אחד מן הצדדים.

מן האמור אף מובן שהמדובר על ״טוב לשמים וטוב לבריות״ אין פירושו שהם נשארים דברים שונים ונפרדים, כי אם הם נעשים כעין דבר אחד. וכפי שאמר אדמו״ר הזקן ש״ואהבת לרעך כמוך״ הוא ״כלי״ ל״ואהבת את ה׳ אלקיך״.

— גם כאשר ממבט ראשון הדבר נראה רק כענין של ״טוב לשמים״, הרי מאחר שהוא נובע מ״ואהבת את ה׳ אלקיך״, חייבת האהבה להתבטא בקיום מצוותיו, ובחיוניות גדולה של קיום הכלל הגדול בתורה “ואהבת לרעך כמוך״ — ״טוב לבריות״.

מאידך: מאחר שהמצוות (כולל ובפרט אלו שבין אדם לחברו) מצרפות ומזככות את האדם, את מהלך נפשו, שכלו ומדותיו, כאמור הרי על–ידי קיומן מגיעים לדרגה הנעלית של ״ואהבת את ה׳ אלקיך״ — (״טוב לשמים״) — ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״, שכן כוחות הנפש הזדככו והם נמשכים לרוחניות ולאלקות.

•

זו גם אחת ההוראות היסודיות של יציאת מצרים. שמטרתה היתה מתן תורה, כך הדבר רמוז גם בראשית עשרת הדברות: ״אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״.

פירוש הדבר במלים פשוטות: לאחר שבני ישראל היו כמה דורות במצרים. במצב של ״עבדים לפרעה״ הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית — נהפכו מן הקצה אל הקצה בכיוון להשגת החירות האמיתית. לא רק שהשליכו מעליהם את אלילי מצרים ואת כל הלך–הרוח המצרי, אלא שאף הקדישו את כל הכוחות ואת ה״רכוש גדול״ שהביאו ממצרים כדי לבנות משכן לו, יתברך, ובכך נעשה שלום בין כל הבריאה לבין הבורא. עד כדי ״ושכנתי בתוכם״, שנעשתה לו, יתברך, דירה בתחתונים.

•

ויהי רצון שכל אחד מאתנו בתוך כלל ישראל יתברך ב״חג פסח כשר ושמח״ — ביטוי שגם בו משתקף ה״טוב לשמים״ (פסח כשר) וה״טוב לבריות״ (פסח שמח), שכן כדי ששמחת החג תהי׳ שלימה ומליאה יש לשמח ולדאוג ל״כל דכפין״ ו״כל דצריך״.

ועל־ידי קיום אהבת ישראל במלוא המדה תבוטל הסיבה לגלות הנוכחית, ונזכה לקיום ההבטחה האלוקית ״כימי צאתך מארץ מצרים״: ״ויביאם אל גבול קדשו גו׳ ויבן כמו רמים מקדשו גו׳״ (= הקב״ה יביא את כל עם ישראל לארצו הקדושה, ויבנה את בית המקדש כמו השמים הרמים), ״ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם״, משום שתהי׳ זאת גאולה נצחית. גאולה שאין אחרי׳ גלות, הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו ובקרוב ממש.

 בכבוד ובברכת חג כשר ושמח

ובשורות טובות בכל האמור.

 מנחם שניאורסאהן