רק קבוצה קטנה (“מעטים” ו”חלשים” כלשון התפילה) החליטה לא להכנע. לא לוותר, אלא נשא

רק קבוצה קטנה (“מעטים” ו”חלשים” כלשון התפילה) החליטה לא להכנע. לא לוותר, אלא נשארו דבקים בה’ ובתורתו ללא פשרות. רק כך זכינו לנס הנצחון המופלא ובעקבותיו לנס פך השמן, ובזכותם לימי החנוכה האלו

בשבוע האחרון, עוסקים כלי התקשורת, הגורמים המדיניים ולמעשה כל מי שמתעניין בנעשה בארץ הקודש בעולם כולו, בהחלטה שהתקבלה על ידי מועצת הביטחון של האו”מ, השוללת את זכותו של עם ישראל על ארצנו, ארץ ישראל, ארץ הקודש. גם אם ההחלטה עצמה מתייחסת לחלק משטח הארץ, מדובר דווקא על המקומות שהם הבסיס לשייכותה של הארץ לעם ישראל - ירושלים, חברון, שכם, בית א–ל, שילה, יריחו וכל המקומות בהם חיו אבותינו, שנתן להם ולנו הקב”ה.

נוסף לכך - הרי החלטה כזו, נוגעת לקשר ולבעלות של כל יהודי על הארץ שנתנה לנו על ידי הקב”ה. שהרי הנימוק הוא בדיוק דברי חז”ל ורש”י: “לסטים אתם”. טענה שמושמעת לצערנו גם בתוך העם והארץ, לפיה יהודים גרים על שטח ‘גזול’ והטענה הכללית לפיה מדובר ב’כיבוש’. אי אפשר להגביל טענות אלו ולהחיל אותן על יישוב אחד, חבלי ארץ מסוימים וכיו”ב, שהרי הארץ כולה ניתנה לנו ברצונו של הקב”ה, ולכן מי שאינו מכיר בכך, אינו מכיר גם בשייכות לחלקי הארץ בהם הוא עצמו יושב ותומך.

ניתן לעסוק רבות בעצם ההחלטה, להדגיש את הצביעות והנבזות שבה, בייחוד לאור המתרחש בעולם ובמיוחד ב”מזרח התיכון”, ובתפקיד שמילא האו”ם והממשל היוצא בארצות הברית, בדרך למעשי טבח ופשעים חמורים ביותר, בלי לעצור אותם. כך שהדאגה ל’שלום’ והחרדה מ’צעדים מעוררי מחלוקת’, אפילו לא נראית אותנטית, אלא שלא נראה שצריך לשכנע מישהו.

ניתן גם לדון ולנסות להבין, האם סוף כל סוף העמידה התקיפה לא תתבטא רק במילים, אלא בעיקר במעשים. הדיבורים אכן גורמים נזק, וידועה שיטתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, לפיה יש אכן ליישב את כל שטחי ארץ ישראל, אך כדי להשיג את התוצאה המעשית הנכונה יש לעשות זאת בבת אחת ובקול דממה דקה. בפעם המי יודע כמה, נוכל רק לדמיין מה היה המצב כיום, עשרות שנים אחר כך.

גם בלי להיכנס לתחומם של הפרשנים והכתבים העוסקים בכך, הרי שנוכל ללמוד רבות מהמתרחש. מכך שאותו משטר, שדרש וקיבל מיד כשהגיע לשלטון, מתנה מיוחדת - הקפאת הבניה של עם ישראל בחלקי ארץ ישראל, ואף בירושלים, מסיים את דרכו במאבק מול אותו ראש ממשלה שאפשר זאת, ומנסה למעשה לכפות את מה שכבר עשו ואף עושים. אנו רואים בדיוק את הדגשתו של הרבי, לפיה כל דיבור, כל ויתור גם כזה שנראה קטן, מהווה כניעה, ואינו תורם לשלום, אלא מזמין לחץ נוסף לכניעה נוספת.

עצם העובדה שהחלטה כזו מתקבלת, אינה מפתיעה, אולם אנו מצפים לראות כיצד נלחמים לא רק בהחלטה עצמה או במדינות כאלו ואחרות, אלא במעשים. העובדה שבהחלטה שהתקבלה ניכרות לצערנו היטב טביעות האצבע, והרבה מעבר לכך, של יהודים בארץ ישראל ומחוצה לה, ממחישה שוב את העובדה כי אומות העולם לא יכולות לפעול בצורה כזו, ללא שיהיו יהודים שיגיעו למדרגה כזו רח”ל, מזכירה לנו בימי החנוכה כי כבר היו דברים מעולם.

בימים ההם בזמן הזה, היו לא מעט יהודים שהחליטו כי הערכים ה”ישנים” של התורה ומצוותיה, שייכים לעבר ח”ו. בדעה כזו החזיקו בני השכבות החזקות ביותר, שנמשכו אחרי תרבות יוון, והתבטלו בפניה, מי ברצון, מי באונס ומי תחילתו באונס וסופו ברצון. ורק קבוצה קטנה (“מעטים” ו”חלשים” כלשון התפילה) החליטה לא להכנע. לא לוותר, אלא נשארו דבקים בה’ ובתורתו ללא פשרות. רק כך זכינו לנס הנצחון המופלא ובעקבותיו לנס פך השמן, ובזכותם לימי החנוכה האלו.

וכך כיום עומדים הרבי מה”מ, חסידיו, מקושריו, וכל מי ששייך להם, ויודעים כי ישנה משימה אחת ויחידה שמוטלת עלינו, ההכנה לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. שום העלם והסתר, שום נימוק או רצון למצוא חן, לא ישנו ולא יחלישו. נמשיך בשליחות היחידה והאחרונה, עד שנזכה להשלים את השליחות, ולקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש, יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!