במשך עשרות שנים שהיו אלפי תלמידי התמימים בשנת ה’קבוצה’ שלהם אצל הרבי. רק מעטים י

במשך עשרות שנים שהיו אלפי תלמידי התמימים בשנת ה’קבוצה’ שלהם אצל הרבי. רק מעטים יודעים, כי החלוץ והנחשון של ה’קבוצה’ הראשונה בשנת תשכ”ב, היה הרב אהרן הלפרין מכפר חב”ד, שהרבי אף כינה אותו “ממונה על הקבוצה” שזכתה להישאר אצל הרבי שישה חודשים רצופים! • השבוע נפטר לבית עולמו הרב אהרן הלפרין, ובתולדות חייו שולבו זיכרונותיו בגוף ראשון על חשיבות הנסיעה, כמו גם זכרונות אוטנטיים מקירובים נדירים להם זכה מהרבי מה”מ

אז מי זה הרב אהרן הלפרין ע”ה שהלך לעולמו לאחר מחלה קצרה? אני ואחרים שהכרנוהו מקרוב ומרחוק, ניסינו להסביר אך האמת שהתיאורים והתפקידים אינם ממצים כלל את הטיפוס החסידי שנקרא: הרב אהרן הלפרין או כפי שכינוהו בכפר חב”ד “אהרל’ה הלפרין”.

אמת הדבר, הרב הלפרין עסק שנים רבות בהרבצת תורה ב’חדר אידיש’ בקרב החסידים בכפר חב”ד וגם בישיבה וכולל לבעלי תשובה בבית חב”ד בת ים, וגם נכון שהוא היה משגיח כשרות ועירובין עד שחלה במחלתו האחרונה אך לפני שבועות ספורים, אבל כל אלו אינם מגדירים ולו במעט את החסיד שנגדע מעמנו בתשעה באב לעת המנחה.

הרב אהרן הלפרין היה חסיד אמיתי, שכל כולו תורה וחסידות, ואם לפרנסתו עסק במשך שנים כמחנך ב’חדר אידיש’ הרי בזמנים הפנויים, מסר שיעורי תורה רבים, והנהגתו בכל פרט ובכל צעד, היתה אך ורק על פי דרכי החסידות, ולא זז ולו במעט, מהדרך החסידות וההתקשרות לרבי וכל ימיו היה ‘חי’ את עובדת היותו חבר ב’קבוצה’ הראשונה - בשנת תשכ”ב, ולא בכדי. הרב הלפרין היה ממובילי המאבק למען הנסיעה ל’קבוצה’, ועשה יחד עם חבריו כדי שישהו במחיצת הרבי תקופה ארוכה, ולא חודש בלבד, כפי שהוצע להם. וב’קבוצה’, זכה לקירובים נדירים מהרבי, ויחד עם עוד חבר התמנה ל’ממונה’ על חברי הקבוצה, והרבי התייחס לכך פומבית במהלך התוועדות.

“בנסיעה לחודש, אתה אורח!”

הרב אהרן הלפרין נולד בירושלים, ביום י”ט בניסן ת”ש, להוריו הרב ישראל יצחק ומרת מיכלע הלפרין, צאצאי הרבנית מנוחה רחל.

בצעירותו למד בישיבת “תומכי תמימים” ב’פרדס’ בלוד, ובשלהי תשכ”א נמנה על קבוצת תמימים ששאפו לשהות יחד כקבוצה בחצר הרבי. באותם ימים, המושג “קבוצה” שהפך להיות חלק מסדר יומו של כל תמים המסיים את מסלול לימודי הישיבה, טרם היה.

אתגרים רבים עמדו בדרכם של חברי הקבוצה הראשונה למימוש מאוויים להגיע לרבי. הרב הלפרין היה בין הבחורים המעודדים והמובילים להגשמת הרעיון.

באחד הימים הגיעה תשובה של הרבי בעניין זה אל המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן. למעשה, תוכנה של התשובה שללה את הנסיעה, נוכח טענת הנהלת הישיבה בלוד, שהדבר יגרום לנזק להתפתחות הישיבה. “אין לתאר במילים את גודל אכזבתנו, כאשר שמענו את תשובתו השלילית של הרבי”, סיפר הרב הלפרין לימים והוסיף: “עלי לציין, שהנהלת הישיבה לא היתה אדישה לרצוננו לנסוע לרבי. בצד הטענה שעזיבתנו עלולה להחליש את מצב הישיבה, הוסיפה ההנהלה אלטרנטיבה: אם במקביל תשלח קבוצת בחורים מ–770 לישיבה בלוד, הרי שטובת הישיבה לא תיפגע, ואפשר יהיה לשלוח את הבחורים ל–770.

“בנקודת הסיום של המכתב, הרבי הוסיף “נ.ב.” בה לא שלל את הצעת חלופת התלמידים, והדבר נתן לנו תקווה לגבי ההמשך.

“למחרת קיים המשפיע הראשי של הישיבה, הרב שלמה חיים קסלמן, התוועדות פתע. בהתוועדות הקריא את מכתבו של הרבי והסביר, שלמרות שהרבי רוצה שנגיע ל–770, חפץ הוא ראשית בטובת הישיבה ובקיומה. ‘מי שבוער לו לנסוע לרבי, יצטרך להסתפק בשהייה בת חודש במחיצת הרבי’ הטעים המשפיע. בשלב מסוים פצה אחד הבחורים המבוגרים את פיו ושאל: ‘ומה בנוגע לנ.ב. של הרבי?’ שאלה זו הפכה למעשה את הקערה על פיה.

“כשהנהלת הישיבה נוכחה ברצוננו העז וחסר–הפשרות לנסוע לרבי לשנה שלמה דווקא, נעתרה ואיפשרה לנו לנסוע בתנאי שהמחליפים יגיעו”.

הרב הלפרין הסביר את פשר העקשנות של הקבוצה הראשונה, לשהות במחיצת הרבי במשך שנה - מה שמתווה את בסיס רעיון ‘הקבוצה’ עד עצם היום הזה: “ידענו שבחודש אחד אי אפשר למצות את המקסימום משהיה במחיצת הרבי. בנסיעה לחודש הרי הנך אורח, ואילו בלימוד שנמשך על פני כל השנה, הנך תלמיד מן המניין בישיבה; אתה נמצא בהתוועדויות של הרבי במשך השנה, ‘חי ונושם’ את האווירה של 770 לאורך כל תקופות השנה.

“על ההבדל בין שהייה קצרה לבין הימצאות ממושכת אצל הרבי, למדנו מהבחורים שקדמו לנו כמו ר’ אברהם ששונקין, ר’ ראובן דונין ואחרים, ששהו במחיצת הרבי כחצי שנה; תקופה זו הותירה את רישומם העז עליהם. לדידנו היה פשוט וברור: לא בא בחשבון לנסוע לחודש בלבד”.

בפועל קיבלו התמימים ‘היתר יציאה’ מהצבא, לחודש בלבד, אך החלטתם היתה נחושה - לשהות במחיצת הרבי שנה שלימה!

רימונים מארץ ישראל

הקבוצה הגיעה אל הרבי בחודש אלול, ואת החוויות הרוחניות–חסידיות שעבר הרב הלפרין ז”ל, ניתן לחוש היטב בתיאורים חיים מתוך מכתבים שכתב בזמן אמת ושיגרם לארץ הקודש, וגם מתוך זיכרונות שסיפר במשך השנים מהם ניתן ללמוד כיצד הוא ‘חי’ את ה’קבוצה’ מחדש.

קודם נסיעתו לקח עמו רימונים מארץ ישראל עבור הרבי לאור בקשתו של אחיו הרב משה, ששהה שנה קודם לכן אצל הרבי. הרב הלפרין אכן קטף חמשה רימונים והכניסם לרבי באמצעות המזכירות. הרבי הותיר אצלו רימון אחד, ואת הארבעה האחרים ביקש להעביר ל”קומה השניה”, עבור סעודת ראש השנה שהתקיימה בבית אדמו”ר הריי”צ בהשתתפות הרבי, כפי שהיה נהוג אז.

בזכות רימונים אלה זכה להיכנס לסעודת ראש השנה בהשתתפות הרבי. הרימונים הוגשו לשולחן הרבי, וחלקם אף חולקו בהתוועדות ראש השנה.

במהלך הההתוועדות שהתקיימה בשבת ‘שובה’, אמר הרבי ‘לחיים’ פעמים רבות, ובבכיות עצומות תבע מהחסידים והתמימים להוסיף בלימוד הנגלה והחסידות. הרבי בכה במיוחד כאשר דיבר הרבי על הפ”נים שנשלחו אליו. וכך תאר זאת הרב הלפרין במכתבו מאותם ימים: “את הפדיונות שלכם אני קורא על אותו שולחן (והפסיק מפני הבכיות העצומות שהיו בשיחות אלו) שישב כ”ק מו”ח אדמו”ר, שם למד והתפלל, וממשיכים את הפ”נ במחשבה ודיבור ועד לפועל… ובערב יום כיפור אני קורא אותם עוד הפעם ובהושענא רבא עוד הפעם. הנה כל אחד צריך להוסיף בלימוד התורה ועבודת התפילה שעל ידי זה יימשכו הבקשות אשר מבקשים”.

בהתוועדות שמחת תורה, הרבי הכריז כי כל מי שיש לו ‘משקה’ יכול לבקש בקשה. הרב הלפרין הביא איתו בקבוק ‘משקה’ מסעודת החתונה של אחותו וה’ווארט’ של אחיו. הרבי לקח ממנו את הבקבוק, מילא ממנו לכוסו, והחזיר לרב הלפרין את הבקבוק בבקשו לחלק ממנו לכל תלמידי ה’קבוצה’. תוך כדי מזיגה, הרבי תבע ממנו ללמוד חסידות בשופי באמרו “מה יש לי מהבטחתך, צריך ללמוד בפועל”.

רק במהלך חודש תשרי, קיבלה קבוצת הבחורים אישור לשהות במחיצת הרבי שלושה חודשים.

בסיום תשרי עמדה קבוצת המחליפים מ–770 לצאת לארץ הקודש ולמלא את מקום חבריהם בישיבה בלוד. לקראת נסיעתם נכנסו שתי הקבוצות ליחידות כללית–פרטית. למחרת היחידות זימן הרב חודקוב את התמימים לשיחה, והורה להם לבחור מתוכם בחורים שיהיו ממונים לדווח אחת לשבועיים על הפעולות שנעשו. הרב הלפרין, ויבלחט”א המשפיע הרב נחום קפלן, נבחרו כממונים.

בשלב מסויים זכו ה’ממונים’ להתייחסות פומבית מהרבי. היה זה בעת ההתוועדות, כאשר הרבי נשא שיחה מיוחדת על מצב התמימים. לפתע פנה הרבי אל הרב מענטליק ושאל: “איפה הממונה על הבחורים מארץ ישראל?” כשהרב מענטליק לא השיב, הגיב הרבי בעצמו: “נדמה לי הלפרין”. הת’ אהרן הלפרין ניגש לרבי, והוא נתן לו בקבוק ‘משקה’ בבקשו לחלק לבחורים של ה’קבוצה’, כשהרבי מוסיף “ואל תשכח על עצמך”… כאשר שב הרב הלפרין למקומו, פנה אליו הרבי וסימן לו לנגן “הושיעה את עמך”.

“התחלתי לנגן וכולם שרו” - סיפר הרב הלפרין באחד ממכתביו - “ואני חילקתי את ה’משקה’ לבחורים. באמצע השירה קם ממקומו ומחא כפיו הק’ בחוזק ורקד על מקומו, וממש כל האולם שהיה מלא מפה אל פה התרומם למעלה מעשרה טפחים; שמחה כזו באיכות לא היתה אפילו בשמחת תורה. אי אפשר לתאר”.

המאמצים של חברי הקבוצה עשו את שלהם, ולבסוף התמלאה חצי שאיפתם (לעומת חודש אחד שהותר להם על ידי הצבא), והם נותרו במחיצת הרבי כחצי שנה. זמן חזרתם לארה”ק נקבע ליום י”ז באדר ראשון. להפתעתם הרבה, הקדים הרבי את תפילת ערבית בחצי שעה כדי שיוכלו להתפלל עם הרבי קודם נסיעתם.

במכתבו מתאר הרב הלפרין את היחס המיוחד מהרבי בתפילה זו: “בשעת התפילה הביט הרבי לעברנו ברצינות מיוחדת, הרגשנו שזה מעין מבט של חמלה. מיד לאחר התפילה יצאנו אל המונית שהמתינה לנו כדי לקחתנו לשדה התעופה. לפתע קראו לי מהמזכירות, שם העבירו לי את המכתב הידוע [בענין אמונה] שיצא לאור באנגלית - ואחר כך תורגם לעברית בספר ‘אמונה ומדע’ על מנת להעבירו לרב חנוך גליצנשטיין, וכן מכתבים נוספים כדי להעבירם לאנ”ש שהיו עתידים להמתין לנו בחניות הביניים בלונדון וברומא. כך למעשה הפכנו להיות ‘שלוחים’ של הרבי”.

טרם יציאתם לארץ הקודש, קיבלו הוראה מהרבי להתוועד בישיבות. עם הגיעם, מיהרו להתוועד בישיבות חב”ד בארץ ישראל. על ההתוועדות ב’תורת אמת’ בירושלים סיפר הרב הלפרין: “כשהגענו להתוועד בשבת בישיבת ‘תורת אמת’, היו על השולחן כמה קרקרים ודג מלוח. אמרנו לאנ”ש שם, ‘יש לכם בבית צ’ולנט? לכו תביאו אותו להתוועדות. נשארים כאן’… לאחר מכן התברר כי היה זה מאורע היסטורי בירושלים - התוועדות שנמשכה עד למנחה של שבת…”

מאז, מידי שנה בשנה, ארגן הרב הלפרין התוועדות לחברי ‘הקבוצה’ שלו - החלוצים והנחשונים לכל ה’קבוצ’ס’ שהיו בעשרות השנים הבאות.

 

מחנך ומשגיח

בהגיעו לפרק “האיש מקדש”, נשא לאישה את רעייתו מרת רבקה תבלחט”א, ובמשך מספר שנים למד בכולל אברכים בכפר חב”ד. בתקופה זו חיבר קובץ בשם ‘עטרת ישועה’ ובו הלכות הנחת תפילין ונטילת לולב לגידם.

שנים רבות כיהן הרב הלפרין כמחנך וחבר הנהלה ב’חדר אידיש’ בכפר חב”ד. לאחר שנים רבות בתפקיד זה, החל לשמש כמשגיח כשרות ועירובין בכפר חב”ד, בהשקיעו בכך את כל כוחו ומרצו לפי הוראות רבני כפר חב”ד.

לאורך השנים הרביץ הרב הלפרין תורה במסגרות שונות בכפר חב”ד ומחוצה לו, בהם בישיבה וכולל של בית חב”ד בת ים, תחילה כמגיד שיעור בישיבת ‘הדר תמימים’ לבעלי תשובה בבת ים. בתפקידים אלו של הרבצת תורה, עסק לאורך כל שנותיו.

בבית חב”ד בת ים מציינים כי במשך עשרות שנים היה מגיע במסירות עצומה בתחבורה הציבורית כדי למסור שיעורים בחסידות בהלכה ובגמרא. כמו כן היה מוסר שיעור קבוע בשיחות ‘דבר מלכות’.

בשל היותו תלמיד חכם הבקי היטב בנושאי הלכה מעשית, היו רבים מאנ”ש בבת ים מתייעצים עמו בנושאי הלכה וכשרות.

לאחר מחלה קצרה, השיב את נשמתו לבוראה, בעת זמן לידת משיח צדקנו, שעת מנחה של תשעה באב. הותיר אחריו בנים ונכדים הולכים בדרך התורה והחסידות. בניו: הרב ישראל יצחק הלפרין - כפר חב”ד. הרב אריה מרדכי הלפרין- כפר חב”ד. הרב שניאור זלמן הלפרין - ביתר עילית. הרב יוסף הלפרין - שליח בכותל המערבי. בנותיו: מרת מרים גורליק - חולון, מרת חנה שטרן - לוד.